שמות-פרק-15

ספר

מקבץ

ביאורים

  • אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה'. נראה שמשה הוא שהוביל את השירה: משה שר שורה, והעם חזר ושר אחריו אותה שורה. וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר: אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה, ה' התעלה, התנשא והראה את כוחו, כאשר סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה, השליך בַיָּם.

  • עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ. ביטוי סתום זה יופיע עוד פעמיים במקרא. וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה. זֶה אֵלִי — וְאַנְוֵהוּ, אקשט ואפאר אותו, אֱלֹהֵי אָבִי — וַאֲרֹמְמֶנְהוּ, אנַשא ואשבח אותו.

  • ה' נהג כ אִישׁ מִלְחָמָה, ערך למעננו מלחמה. ה' שְׁמוֹ. הוא נלחם ולא אחר. שמו התגלה במלחמתו.

  • מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ ה' יָרָה, זרק בַיָּם, וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו — של פרעה טֻבְּעוּ בְיַם סוּף.

  • תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ, יכסו אותם — את חיל פרעה. זוהי צורה שירית ארכאית של הפועל. המצרים יָרְדוּ וטבעו בִמְצוֹלֹת, בתהומות הים כְּמוֹ אָבֶן. מן השירה עולה שהמצרים טבעו במים סוערים, אשר הטביעו אותם בעצמה רבה. הם נזרקו וניטלטלו בתוכם.

  • יְמִינְךָ, יכולתך, עצמתך, ה', נֶאְדָּרִי, אדיר, חזק בַּכֹּחַ. ה', יכולתך — כוחה אדיר. יְמִינְךָ, ה', תִּרְעַץ, תשבור אוֹיֵב. אפשרות פרשנית אחרת: ימינך, ה' הנאדר בכוח, היא שתשבור את האויב.

  • וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ, ובהתעלותך והפגנת גדולתך תַּהֲרֹס קָמֶיךָ, הקמים כנגדך, שונאיך. תְּשַׁלַּח כנגדם את חֲרֹנְךָ, כעסך, המדומה פעמים רבות לאש, יֹאכְלֵמוֹ, יאכל אותם כשם שאש מכלה קַּשׁ.

  • וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ, כעסך. ביטוי זה רומז לרוח הקדים העזה שהוליך ה' כל הלילה, נֶעֶרְמוּ מַיִם הפכו המים ערמות ערמות, נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד, תל נֹזְלִים. הנוזלים נעמדו כמו תל, כעמוד. קָפְאוּ, נקרשו והתקשו כחומה תְהֹמֹת בְּלֶב יָם.

  • אָמַר אוֹיֵב: אֶרְדֹּף, אַשִּׂיג את ישראל, אֲחַלֵּק שָׁלָל, אחרי שאנצח אותם. הוא לא שיער שלפניו מלחמה של ממש, אלא יצא למרדף של שוד וענישה כלפי הנמלטים. תִּמְלָאֵמוֹ, תִּמָּלא אותם נַפְשִׁי, אבלע אותם. אָרִיק, אשלוף מנדנה את חַרְבִּי, ואז תּוֹרִישֵׁמוֹ, תשבור ותסלק, יָדִי.

  • נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ, ו כִּסָּמוֹ, כיסה אותם ה יָם, והם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים.

  • מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם, בין בעלי הכוח, ה'?! מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ, אדיר בקדושתו ?! נוֹרָא, נשגב תְהִלֹּת, נשגב בתהילה, או: מי שגם בתהילתו יש צד של יראה. עֹשֵׂה פֶלֶא. ואחד הפלאים שעשית הוא מה שאירע עתה:

  • נָטִיתָ יְמִינְךָ על האויבים, ו תִּבְלָעֵמוֹ, בלעה אותם אָרֶץ. עד כה דובר בשבירת האויב, במפלתו ובטביעתו בים. מכאן נסובה השירה אל הצד השני, שיש בו פן רך יותר.

  • נָחִיתָ, הובלת בְחַסְדְּךָ את ה עַם זוּ, אשר גָּאָלְתָּ. וכאן — נבואה לעתיד: נֵהַלְתָּ, תוליך אותם בְעָזְּךָ, בכוחך עד שיגיעו אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ, בארץ ישראל. מכיוון שהוזכרה הצעידה לכנען, מתוארים הדהודיהם הדרמטיים של יציאת מצרים וקריעת ים סוף באוזני העמים הסובבים:

  • שָׁמְעוּ ה עַמִּים על הנסים הללו, יִרְגָּזוּן, הדבר ערער את שלוותם. חִיל, פחד אָחַז את יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת, כי הפלשתים לא ידעו שישראל לא יעברו בגבולם.

  • אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם, שמא ישראל יעברו בגבולם, כפי שאכן אירע לבסוף. אף אֵילֵי, ראשיהם ומנהיגיהם מוֹאָב — יֹאחֲזֵמוֹ, יאחז אותם רָעַד. נָמֹגוּ, נמסו מפחד כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן, שידעו שארצם היא יעדו של העם היוצא ממצרים.

  • תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה, אימה וָפַחַד, בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ, כאשר כוחך הראה את גדולתו — יִדְּמוּ כָּאָבֶן מפחד. עַד ש יַעֲבֹר ויגיע אל מקומו עַמְּךָ, ה', עַד יַעֲבֹר עַם זוּ, אשר קָנִיתָ, העם שהוא קניינך.

  • תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ, תביא את ישראל ותיטע אותם בְּהַר נַחֲלָתְךָ, מָכוֹן, מקום לְשִׁבְתְּךָ אשר פָּעַלְתָּ, ה'. מִקְּדָשׁ — אֲדֹנָי, כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ, והוא כבר מוכן כביכול. זהו הייעוד שאליו מכוון העם. הוא ייכנס לכנען, ינחל אותה ויבנה בה את מקדש ה'.

  • ה' יִמְלֹךְ, מולך לְעֹלָם וָעֶד, לנצח נצחים. כאן מגיע מעין סיכום השירה בלשון פרוזאית יותר:

  • כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם, וַיָּשֶׁב ה' עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם להטביעם. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם. ישראל לא עברו במקום שהיה בעבר ים, ובתקופת יציאת מצרים הפך למי אפסיים הניתנים למעבר, אלא באותה עת היה שם ים ממשי, שהפך בצו ה' בלבד ליבשה לרגל מעברם של ישראל.

  • וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ, וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת, בריקודים, או: בכלי נגינה חלולים או עגולים.

  • וַתַּעַן לָהֶם, שרה אִתן שירת מענה, מִרְיָם. הנשים שרו ורקדו לעצמן. מרים אמרה להן את החרוז הראשון: שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. וכולן שרו אחריה. מס עות ראשונים לאחר ים סוף: מדבר שור, מרה ואילים פרק טו פס' כב–כז המצוקות הפיזיות של ישראל במדבר היו צפויות. בעניין זה עולה מצוקת השתייה, ובזה שאחריו — מצוקת המזון. בתחנה זו, שבה ינוסו באתגר הצימאון, ילמדו גם משהו מחוקי ה'.

  • וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף, וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר שבגבולות סיני. מהזכרתו של מדבר שור במסעותיה של הגר, וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם לשתות.

  • וַיָּבֹאוּ מָרָתָה, למקום ששמו מרה, שאולי שוכן ליד אגם מים מרים בקרבת הנילוס. שם היו מים, ובכל זאת ישראל לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה, כִּי מָרִים הֵם, עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה.

  • וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: מַה נִּשְׁתֶּה? הרי כבר שלושה ימים איננו מוצאים מים במדבר, והנה, כשכבר הגענו למקום מים — אין הם ראויים לשתייה.

  • וַיִּצְעַק משה אֶל ה'. וַיּוֹרֵהוּ, לימד אותו ה' את סגולותיו של עֵץ מסוים, וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם — וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם בגלל העץ שהוכנס בהם. נראה שהעם התעכב עוד במרה, שכן שָׁם שָׂם ה' לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט. עד כה נדרשו ישראל לציית להוראות הנקודתיות הקשורות ליציאת מצרים ולחוקת הפסח. עתה היו כבר מסוגלים לקבל חוקים נוספים. לכן במרה ניתנו להם מקצת מצוות ומשפטים שאת ענייניהם פירטו חכמים על פי המסורת. וְשָׁם נִסָּהוּ בעניינם של המים המרים. במקרה זה עמדו ישראל בניסיון ויצאו ממנו מחושלים.

  • וַיֹּאמֶר ה' : אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו, וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו — כָּל הַמַּחֲלָה, המכות והנגעים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ, ואמנע מכם כל מחלה.

  • וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה, לאילים, וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת, מעיינות מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים, וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם. שם נחו לאחר תלאותיהם.

פסוקים

  1. אז ישיר־משה ובני ישראל את־השירה הזאת ליהוה ויאמרו לאמר אשירה ליהוה כי־גאה גאה סוס ורכבו רמה בים
  2. עזי וזמרת יה ויהי־לי לישועה זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארממנהו
  3. יהוה איש מלחמה יהוה שמו
  4. מרכבת פרעה וחילו ירה בים ומבחר שלשיו טבעו בים־סוף
  5. תהמת יכסימו ירדו במצולת כמו־אבן
  6. ימינך יהוה נאדרי בכח ימינך יהוה תרעץ אויב
  7. וברב גאונך תהרס קמיך תשלח חרנך יאכלמו כקש
  8. וברוח אפיך נערמו מים נצבו כמו־נד נזלים קפאו תהמת בלב־ים
  9. אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי
  10. נשפת ברוחך כסמו ים צללו כעופרת במים אדירים
  11. מי־כמכה באלם יהוה מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלת עשה פלא
  12. נטית ימינך תבלעמו ארץ
  13. נחית בחסדך עם־זו גאלת נהלת בעזך אל־נוה קדשך
  14. שמעו עמים ירגזון חיל אחז ישבי פלשת
  15. אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען
  16. תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן עד־יעבר עמך יהוה עד־יעבר עם־זו קנית
  17. תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת יהוה מקדש אדני כוננו ידיך
  18. יהוה ימלך לעלם ועד
  19. כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב יהוה עלהם את־מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים
  20. ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את־התף בידה ותצאן כל־הנשים אחריה בתפים ובמחלת
  21. ותען להם מרים שירו ליהוה כי־גאה גאה סוס ורכבו רמה בים
  22. ויסע משה את־ישראל מים־סוף ויצאו אל־מדבר־שור וילכו שלשת־ימים במדבר ולא־מצאו מים
  23. ויבאו מרתה ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם על־כן קרא־שמה מרה
  24. וילנו העם על־משה לאמר מה־נשתה
  25. ויצעק אל־יהוה ויורהו יהוה עץ וישלך אל־המים וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו
  26. ויאמר אם־שמוע תשמע לקול יהוה אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל־חקיו כל־המחלה אשר־שמתי במצרים לא־אשים עליך כי אני יהוה רפאך
  27. ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים ויחנו־שם על־המים

פסוקים מנוקד

  1. אָז יָשִׁיר־מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי־גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם׃
  2. עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי־לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ׃
  3. יְהוָה אִישׁ מִלְחָמָה יְהוָה שְׁמוֹ׃
  4. מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם־סוּף׃
  5. תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ־אָבֶן׃
  6. יְמִינְךָ יְהוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ יְהוָה תִּרְעַץ אוֹיֵב׃
  7. וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ׃
  8. וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ־נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב־יָם׃
  9. אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי׃
  10. נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים׃
  11. מִי־כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא׃
  12. נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ׃
  13. נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם־זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל־נְוֵה קָדְשֶׁךָ׃
  14. שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת׃
  15. אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן׃
  16. תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד־יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהוָה עַד־יַעֲבֹר עַם־זוּ קָנִיתָ׃
  17. תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהוָה מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ׃
  18. יְהוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃
  19. כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב יְהוָה עֲלֵהֶם אֶת־מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם׃
  20. וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת־הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל־הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת׃
  21. וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַיהוָה כִּי־גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם׃
  22. וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּם־סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל־מִדְבַּר־שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת־יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא־מָצְאוּ מָיִם׃
  23. וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל־כֵּן קָרָא־שְׁמָהּ מָרָה׃
  24. וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה־נִּשְׁתֶּה׃
  25. וַיִּצְעַק אֶל־יְהוָה וַיּוֹרֵהוּ יְהוָה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל־הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ׃
  26. וַיֹּאמֶר אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל־חֻקָּיו כָּל־הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא־אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְהוָה רֹפְאֶךָ׃
  27. וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ־שָׁם עַל־הַמָּיִם׃

מקומות

  • ים סוף (3)

    אחת משלוש האפשרויות המרכזיות לזיהוי המקום שבו א-לוהים חצה את הים לשניים, הציל את בני ישראל והטביע את המצרים.

  • ים סוף (2)

    אחת משלוש האפשרויות המרכזיות לזיהוי המקום שבו א-לוהים חצה את הים לשניים, הציל את בני ישראל והטביע את המצרים.

  • ים סוף (1)

    מקום חצייתם של בני ישראל את ים סוף.
    מזוהה עם ימת ברדוויל, על פי הצעתם של ג'ריוס וב' מזר.

  • אדום

    ארץ אדום היא מקום מושבה של ממלכת אדום.
    גבולותיה: מצפון: נחל זרד. ממערב: נחל הערבה. מדרום: מערכת מבצרים לאורך הקצה הדרומי של המישור. ממזרח: המדבר.

  • פלשת

    חבל ארץ במישור החוף הדרומי של ארץ ישראל ובצפון הנגב, מקום מושבם של הפלישתים.

  • כנען

    שמה הקדום של ארץ ישראל