שמות-פרק-25

ספר

מקבץ

ביאורים

  • פרק כה פס' א–טרשימת החומרים המיועדים למשכן מכילה מגוון פריטים — יקרים וזולים. מתוכם כל אחד מתבקש לתרום כפי רצונו ויכולתו. אף על פי שחלק מהוצאות המשכן נלקחו מכל ישראל בשווה בתור מס, לא היה זה החלק המרכזי. עיקרו של המשכן בנוי על רצון טוב ורוח נדיבה. וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, כך, במלים הללו:

  • דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, צווה עליהם, וְיִקְחוּ לִי, בעבורי, לשמי תְּרוּמָה. מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. כיוון שזוהי תרומה ולא מס, היא תלויה בנדיבות הלב.

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם. רשימת החומרים מושתתת על תכנית הבנייה של המשכן, ולכן זוהי רשימה סגורה : זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת. אלה הן שלוש המתכות המשמשות במשכן ובמקדש. מתכות אחרות שהיו מצויות בידי ישראל במדבר אינן ברשימה.

  • וּתְכֵלֶת, צמר הצבוע בצבע שהופק מדם חילזון באחד מגוני הכחול, כנראה עמוק וכהה יותר מן הכחול. וְאַרְגָּמָן, צמר צבוע אדום הנוטה לסגול. צבעו הופק מחלזונות שונים. הארגמן נחשב יקר מאוד, ובמקומות רבים סימל גדולה. וְתוֹלַעַת שָׁנִי, צמר צבוע אדום בהיר, שצבעו הופק מכנימות. ומלבד חוטי צמר הכבשים הצבועים שֵׁשׁ, פשתן נקי ושער עִזִּים קלוע, שנחשב לגס יותר.

  • וְעֹרֹת אֵילִם, זכרי הכבשים, מְאָדָּמִים, שהסירו מהם את השער וצבעו אותם באדום, וְעֹרֹת תְּחָשִׁים. זהותו של התחש אינה ברורה. היו שאמרו שהוא בעל חיים שנכחד, והיו שראו בו מין דולפין או יונק ימי אחר. נראה שעורו היה יקר ויצרו ממנו נעליים. וַעֲצֵי שִׁטִּים, קורות עץ שיטה. בעץ חזק זה, העָמיד בפני תולעים ובפני רקב, השתמשו גם במצרים העתיקה.

  • שֶׁמֶן הראוי לַמָּאֹר, בְּשָׂמִים לשם שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. אבני חן:

  • אַבְנֵי שֹׁהַם. ייתכן שאלו הן אוניקס , אבנים שלָרוב גונן הוא צהבהב־חום . וְאַבְנֵי מִלֻּאִים, אבנים משובצות. באבני השוהם ישתמשו לָאֵפֹד וְבאבני המילואים לשיבוץ ב חֹשֶׁן.

  • וְעָשׂוּ לִי בני ישראל מִקְדָּשׁ, מקום מקודש, וְשָׁכַנְתִּי באמצעותו בְּתוֹכָם.

  • כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ, משה, אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו, שיפורטו בהמשך, וְכֵן תַּעֲשׂוּ אחר כך, כשתקיימו את הציווי. הציווי על הארון פרק כה פס' י–כבהכלי הראשון שה' מצווה על בנייתו הוא הארון שכן זהו הכלי הקדוש ביותר במשכן. המשכן נקרא 'משכן העדות' על שם העדות המונחת בארון. עניינו המרכזי של המשכן הוא בית ארצי ללוחות השמימיים. סדר הציוויים אינו מכתיב את סדר בניית הכלים או את מיקומם במרחב, אך ייתכן שהוא מבטא את דרגת חשיבותם. אף על פי שתיאורי המשכן וכליו מפורטים ומדויקים, פרטים רבים נעדרים מהם. עם כל הגילוי שיש בעניינו של המשכן, תמיד יישאר הקודש אפוף מסתורין .

  • וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים — אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ, גובהו. אורכו גדול מגובהו, ועל כן תיבה מלבנית זו אינה ניצבת אלא שכובה.

  • וְצִפִּיתָ אֹתוֹ מעל עצי השיטים ב זָהָב טָהוֹר, מִבַּיִת, מבפנים וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ. אין כאן הוראה לגבי אופן הכנת הארון ולגבי עובי הציפוי וצורתו. חכמים הסבירו כי אין זו הדבקת ציפוי על לוחות העץ, אלא הכנת יחידות ציפוי שלמות — ארגז זהב בפנים וארגז זהב בחוץ. וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר צורה מעוצבת כעיטור זָהָב סָבִיב. גודלו וצורתו של הזר אינם מפורשים בכתוב. מתוך הקִּרבה המצלולית בין המלים 'זר' ו'נזר', והעובדה ששניהם מקיפים סביב, נראה שהוא משמש מעין כתר לארון, כעין המצוי בשולחן.

  • וְיָצַקְתָּ לּוֹ — לארון, אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב, וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו, פינותיו או רגליו, אף על פי שאין ציווי מפורש להתקין לו רגליים, וּשְׁתֵּי, שתי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת, צדו האחד, וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית.

  • וְעָשִׂיתָ בַדֵּי, קורות, מוטות עֲצֵי שִׁטִּים, וְצִפִּיתָ גם אֹתָם זָהָב.

  • וְהֵבֵאתָ, השחל אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן, כדי לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן בָּהֶם, באמצעותם, שכן המשכן וכליו צריכים להתאים למסע. מבחינה פיזיקלית קשה להבין כיצד טבעות זהב טהור — מתכת שאינה חזקה במיוחד — נשאו כובד כזה.

  • בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים. לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ. בדי הארון אינם רק אמצעי לנשיאתו; הם חלק ממבנה הכלי, ולכן אין להסירם גם כשהארון אינו זקוק להם לשם תזוזה ממקום למקום.

  • וְנָתַתָּ אֶל, בתוך הָאָרֹן אֵת לוחות הָעֵדֻת, לוחות הברית אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ.

  • וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת, מכסה מ זָהָב טָהוֹר, ואף היא אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ.

  • וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים, דמויות מלאכים יצורי מרום זָהָב, מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם. מגוש הזהב של הכפורת יש ליצור את הכרובים, שלא כתוספת לכפורת אלא כחלק מאותו גוש. פעולה זו אפשרית באמצעות יציקה, אך המלה מִקְשָׁה מרמזת על כך שעיצוב הכרובים לא ייעשה ביציקה לתבנית אלא באמצעות פעולת הקשה והכאה. אופן הכנה זה מסובך וקשה מאוד לביצוע . מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת.

  • וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה, מקצה הכפורת מִצד זֶּה, וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה. מִן הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרֻבִים עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו.

  • וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה, סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת. וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו, הכרובים יפנו זה לקראת זה, ועם זאת אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים. מבטם יפנה מטה, לעבר הכפורת.

  • וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה, וְאֶל תוך הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת לוחות הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ.

  • וְנוֹעַדְתִּי לְךָ, אפגש אתך שָׁם, וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. זה עתיד להיות מקום התגלותי אליך. הציווי על השולחן פרק כה פס' כג–ללאחר הציווי על עשיית הארון, הכלי היחיד שיועמד בתוך קודש-הקודשים, ה' מצווה את משה על עשיית השולחן והמנורה, ששניהם יוצבו בקודש. בתוך הארון היו מונחים לוחות הברית, ועל כן הוא ביטא את דבר ה'. הזר שעליו נחשב אפוא כדימוי לכתר תורה. השולחן יועמד במקום גלוי יותר, ועליו יונח לחם הפנים. על כן הוא נחשב כמגלם את שפע הברכה החומרית שה' משפיע על עולמו וזר הזהב שעליו זוהה עם כתר מלכות, המבטא את השלטון ואת הדאגה לצרכי העם.

  • וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן מ עֲצֵי שִׁטִּים — אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ.

  • וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר, וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב, כמו הארון, אף השולחן יעוטר במין כתר.

  • וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִסְגֶּרֶת שגובהה טֹפַח, טֶפח סָבִיב. וְעָשִׂיתָ את זֵר ה זָהָב האמור לְמִסְגַּרְתּוֹ סָבִיב.

  • וְעָשִׂיתָ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב, וְנָתַתָּ אֶת הַטַּבָּעֹת עַל אַרְבַּע הַפֵּאֹת, הפינות אֲשֶׁר לְאַרְבַּע רַגְלָיו של השולחן.

  • לְעֻמַּת, מול הַמִּסְגֶּרֶת תִּהְיֶיןָ הַטַּבָּעֹת, והן ישמשו לְבָתִּים, כלי קיבול לְבַדִּים, למוטות לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן בהם.

  • וְעָשִׂיתָ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים, וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב, וְנִשָּׂא בָם, באמצעותם אֶת הַשֻּׁלְחָן. כמו הארון, אף השולחן ניתן לנשיאה ממקום למקום באמצעות הבדים.

  • וְעָשִׂיתָ גם את כלי השולחן: קְּעָרֹתָיו העשויות להכיל סולת או בצק, וְכַפֹּתָיו המיועדות להכלת הלבונה, וּקְשׂוֹתָיו, מעין צינורות דקים המורכבים קומות קומות מעל לשולחן כדי להניח עליהם את הלחם, וּמְנַקִּיֹּתָיו, עמודים משני צדי השולחן, שאליהם יוצמדו הצינורות כך שייווצרו מעין מגרות זו מעל זו, אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן, שיסוככו מעל השולחן. וכל אלה — זָהָב טָהוֹר תַּעֲשֶׂה אֹתָם.

  • וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים, לחם שיש לו חזית, והוא יונח לְפָנַי תָּמִיד.הציווי על המנורה פרק כה פס' לא–מ כמו הארון, שגילם את כיסאו של ה', וכמו השולחן, המקבילים לרהיטי ביתו של אדם, תשמש במשכנו של אלוקים גם המנורה, המקבילה לכלי התאורה האנושי.

  • וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר. מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה. כמו כפורת הארון וכרוביו, אף המנורה לא תיעשה ביציקה ולא בחיבורן של חתיכות, אלא כעיצוב של גוש זהב אחד באמצעות הקשה. יְרֵכָהּ, בסיס המנורה. לפי מסורת חכמים, היו לירך המנורה רגליים. וְקָנָהּ — הקנה המרכזי שלה, או: כלל קניה, גְּבִיעֶיהָ, כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ, עיטורים שונים שמיקומם יפורט להלן מִמֶּנָּה יִהְיוּ, כולם ייעשו מאותו גוש זהב.

  • וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ: שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי.

  • שְׁלֹשָׁה גְבִעִים, העשויים ליופי, מְשֻׁקָּדִים, מעוצבים ומעוטרים באופן דק ועשויים בשקידה ובזהירות, או: בעלי תבליטים בצורת שקדים, בַּקָּנֶה הָאֶחָד, בכל קנה. ונוסף על הגביעים היה גם כַּפְתֹּר, שצורתו אינה ידועה, וצורת פֶרַח, וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד, כַּפְתֹּר וָפָרַח — כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה. כל קני המנורה ייעשו מזהב, ויהיו שווים בעיטורי הגביעים, הכפתורים והפרחים.

  • וּבגוף ה מְּנֹרָה, בקנה האמצעי שלה, אַרְבָּעָה גְבִעִים, מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ. גם הכפתורים והפרחים יעוצבו בצורת השקדים האמורה בגביעי הקנים.

  • וְכַפְתֹּר יהיה תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים היוצאים מִמֶּנָּה, וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים האחרים היוצאים מִמֶּנָּה, וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה, כך לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה. התבנית החוזרת היא עיטור של כפתור בכל נקודת חיבור של צמד קנים בקנה האמצעי.

  • כַּפְתֹּרֵיהֶם של הקנים וּקְנֹתָם עצמם — מִמֶּנָּה יִהְיוּ. ייעשו מהמנורה עצמה, כֻּלָּהּ, על קניה וקישוטיה מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר.

  • וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ, כלי הקיבול לשמן ולפתילות שעל הקנים שִׁבְעָה. שישה על הקנים היוצאים מצדיה, והקנה המרכזי — גוף המנורה. וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ, ידליקו את הפתילות שבנרות, וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ. כל הלהבות יפנו כלפי הקנה המרכזי, או: כלפי חזית המנורה, השטח שלפני הקנה המרכזי.

  • וּמַלְקָחֶיה, המלקחיים שישמשו לטיפול בפתילה, וּמַחְתֹּתֶיהָ, כלי גריפה וכלי קיבול קטנים, מעין כפות שתחתיתן שטוחה וצדם הקדמי פתוח, ובהן ייטלו את הפתילות השרופות מן הנרות — כל אלה עשויים זָהָב טָהוֹר.

  • כִּכָּר זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה אֹתָהּ ו אֵת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה. המשקל הכולל של המנורה וכליה הוא כיכר זהב טהור, כשלושים עד חמישים קילוגרם זהב, לפי שיטות החישוב השונות.

  • וּרְאֵה וַעֲשֵׂה את המנורה ושאר הכלים בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר. על אף אריכות הלשון קשה מאוד לתאר במלים צורות מורכבות ומפורטות אלו. לכן ה' הראה למשה את תבנית הכלים, כך שיוכל להדריך את האומנים בעשיית הכלים כראוי. משה ראה משכן של מעלה, ובו כל הכלים ופרטיהם, וחיזיון זה השלים את מה שלא תואר בלשון בשלמות. על פיו יוכלו ליצור את הכלים הממשיים במשכן שלמטה.

פסוקים

  1. וידבר יהוה אל־משה לאמר
  2. דבר אל־בני ישראל ויקחו־לי תרומה מאת כל־איש אשר ידבנו לבו תקחו את־תרומתי
  3. וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת
  4. ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים
  5. וערת אילם מאדמים וערת תחשים ועצי שטים
  6. שמן למאר בשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים
  7. אבני־שהם ואבני מלאים לאפד ולחשן
  8. ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם
  9. ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל־כליו וכן תעשו
  10. ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קמתו
  11. וצפית אתו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו ועשית עליו זר זהב סביב
  12. ויצקת לו ארבע טבעת זהב ונתתה על ארבע פעמתיו ושתי טבעת על־צלעו האחת ושתי טבעת על־צלעו השנית
  13. ועשית בדי עצי שטים וצפית אתם זהב
  14. והבאת את־הבדים בטבעת על צלעת הארן לשאת את־הארן בהם
  15. בטבעת הארן יהיו הבדים לא יסרו ממנו
  16. ונתת אל־הארן את העדת אשר אתן אליך
  17. ועשית כפרת זהב טהור אמתים וחצי ארכה ואמה וחצי רחבה
  18. ועשית שנים כרבים זהב מקשה תעשה אתם משני קצות הכפרת
  19. ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב־אחד מקצה מזה מן־הכפרת תעשו את־הכרבים על־שני קצותיו
  20. והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על־הכפרת ופניהם איש אל־אחיו אל־הכפרת יהיו פני הכרבים
  21. ונתת את־הכפרת על־הארן מלמעלה ואל־הארן תתן את־העדת אשר אתן אליך
  22. ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרבים אשר על־ארן העדת את כל־אשר אצוה אותך אל־בני ישראל
  23. ועשית שלחן עצי שטים אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קמתו
  24. וצפית אתו זהב טהור ועשית לו זר זהב סביב
  25. ועשית לו מסגרת טפח סביב ועשית זר־זהב למסגרתו סביב
  26. ועשית לו ארבע טבעת זהב ונתת את־הטבעת על ארבע הפאת אשר לארבע רגליו
  27. לעמת המסגרת תהיין הטבעת לבתים לבדים לשאת את־השלחן
  28. ועשית את־הבדים עצי שטים וצפית אתם זהב ונשא־בם את־השלחן
  29. ועשית קערתיו וכפתיו וקשותיו ומנקיתיו אשר יסך בהן זהב טהור תעשה אתם
  30. ונתת על־השלחן לחם פנים לפני תמיד
  31. ועשית מנרת זהב טהור מקשה תעשה המנורה ירכה וקנה גביעיה כפתריה ופרחיה ממנה יהיו
  32. וששה קנים יצאים מצדיה שלשה קני מנרה מצדה האחד ושלשה קני מנרה מצדה השני
  33. שלשה גבעים משקדים בקנה האחד כפתר ופרח ושלשה גבעים משקדים בקנה האחד כפתר ופרח כן לששת הקנים היצאים מן־המנרה
  34. ובמנרה ארבעה גבעים משקדים כפתריה ופרחיה
  35. וכפתר תחת שני הקנים ממנה וכפתר תחת שני הקנים ממנה וכפתר תחת־שני הקנים ממנה לששת הקנים היצאים מן־המנרה
  36. כפתריהם וקנתם ממנה יהיו כלה מקשה אחת זהב טהור
  37. ועשית את־נרתיה שבעה והעלה את־נרתיה והאיר על־עבר פניה
  38. ומלקחיה ומחתתיה זהב טהור
  39. ככר זהב טהור יעשה אתה את כל־הכלים האלה
  40. וראה ועשה בתבניתם אשר־אתה מראה בהר

פסוקים מנוקד

  1. וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃
  2. דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ־לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל־אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת־תְּרוּמָתִי׃
  3. וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת׃
  4. וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים׃
  5. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים׃
  6. שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים׃
  7. אַבְנֵי־שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן׃
  8. וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם׃
  9. כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל־כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ׃
  10. וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ׃
  11. וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב׃
  12. וְיָצַקְתָּ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל־צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל־צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית׃
  13. וְעָשִׂיתָ בַדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב׃
  14. וְהֵבֵאתָ אֶת־הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת־הָאָרֹן בָּהֶם׃
  15. בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ׃
  16. וְנָתַתָּ אֶל־הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ׃
  17. וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ׃
  18. וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת׃
  19. וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב־אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן־הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת־הַכְּרֻבִים עַל־שְׁנֵי קְצוֹתָיו׃
  20. וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל־הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל־אָחִיו אֶל־הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים׃
  21. וְנָתַתָּ אֶת־הַכַּפֹּרֶת עַל־הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל־הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת־הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ׃
  22. וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל־אֲרֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
  23. וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ׃
  24. וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב׃
  25. וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִסְגֶּרֶת טֹפַח סָבִיב וְעָשִׂיתָ זֵר־זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ סָבִיב׃
  26. וְעָשִׂיתָ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּ אֶת־הַטַּבָּעֹת עַל אַרְבַּע הַפֵּאֹת אֲשֶׁר לְאַרְבַּע רַגְלָיו׃
  27. לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת תִּהְיֶיןָ הַטַּבָּעֹת לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֶת־הַשֻּׁלְחָן׃
  28. וְעָשִׂיתָ אֶת־הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב וְנִשָּׂא־בָם אֶת־הַשֻּׁלְחָן׃
  29. וְעָשִׂיתָ קְּעָרֹתָיו וְכַפֹּתָיו וּקְשׂוֹתָיו וּמְנַקִּיֹּתָיו אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן זָהָב טָהוֹר תַּעֲשֶׂה אֹתָם׃
  30. וְנָתַתָּ עַל־הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד׃
  31. וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ׃
  32. וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי׃
  33. שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן־הַמְּנֹרָה׃
  34. וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ׃
  35. וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת־שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן־הַמְּנֹרָה׃
  36. כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה יִהְיוּ כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר׃
  37. וְעָשִׂיתָ אֶת־נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת־נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל־עֵבֶר פָּנֶיהָ׃
  38. וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ זָהָב טָהוֹר׃
  39. כִּכָּר זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה אֹתָהּ אֵת כָּל־הַכֵּלִים הָאֵלֶּה׃
  40. וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר־אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר׃