שמות-פרק-37

ביאורים

• לז וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן עֲצֵי שִׁטִּים, אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ.

• וַיְצַפֵּהוּ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת, מבפנים וּמִחוּץ. לפי המסורת היה זה ציפוי מוצק למדי, שהיה בעצמו כעין שני ארונות זהב. ציפוי ארון העץ נעשה על ידי הנחת ארון העץ בתוך ארון הזהב הגדול ממנו, ועל ידי הנחת ארון הזהב הקטן בתוכו. וַיַּעַשׂ לוֹ זֵר, כתר, עיטור זָהָב סָבִיב.

• וַיִּצֹק לוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו, פינותיו או רגליו, וּשְׁתֵּי, שתי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעוֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית. כל טבעת ניתנה בקצה הדופן.

• וַיַּעַשׂ בַּדֵּי, מוטות עֲצֵי שִׁטִּים, וַיְצַף, ציפה אֹתָם זָהָב.

• וַיָּבֵא אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן, לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן.

• וַיַּעַשׂ כַּפֹּרֶת, מכסה זָהָב טָהוֹר, אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ כאורכו של הארון, וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ כרוחבו.

• וַיַּעַשׂ על הכפורת שְׁנֵי כְרֻבִים, דמויות מלאכים יצורי מרום מ זָהָב. מִקְשָׁה, כחלק מאותו גוש זהב שעוצב על ידי הקשָׁה והכאה עָשָׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת.

• כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה, בקצה הכפורת האחד, וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה, בקצה הכפורת האחר, מִן הַכַּפֹּרֶת עָשָׂה אֶת הַכְּרֻבִים מִשְּׁנֵי קְצוֹתָיו של הארון.

• וַיִּהְיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה, סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת. הכפורת היתה מסוככת בכנפיים. וּפְנֵיהֶם היו אִישׁ אֶל אָחִיו, אֶל הַכַּפֹּרֶת הָיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים. הכרובים לא פנו זה אל מול זה בשלמות, אלא מבטם פנה מטה, אל הכפורת. עשיית השולחן לז פס' י–טזהפסוקים המתארים את ביצוע השולחן חוזרים על האמור בציוויים על מלאכתו, אך אין בהם חזרה על תפקידו של השולחן, כנושא לחם הפנים.

• וַיַּעַשׂ אֶת הַשֻּׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים, אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ.

• וַיְצַף אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר, וַיַּעַשׂ לוֹ זֵר, כתר, עיטור זָהָב סָבִיב.

• וַיַּעַשׂ לוֹ מִסְגֶּרֶת שגובהה טֹפַח, טֶפח סָבִיב, וַיַּעַשׂ את זֵר ה זָהָב האמור לְמִסְגַּרְתּוֹ סָבִיב.

• וַיִּצֹק גם לוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב. וַיִּתֵּן אֶת הַטַּבָּעֹת עַל אַרְבַּע הַפֵּאֹת, הפינות אֲשֶׁר לְאַרְבַּע רַגְלָיו.

• לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת הָיוּ הַטַּבָּעֹת. המסגרת נתונה בין רגל לרגל או צמודה ללוח השולחן, ובמקביל אליה למטה, על הרגליים שבארבע קצות השולחן ולא על המסגרת עצמה, יצוקות הטבעות, שהן בָּתִּים, כלי קיבול לַבַּדִּים, למוטות כדי לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן,

• וַיַּעַשׂ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים, וַיְצַף אֹתָם זָהָב, לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן.

• וַיַּעַשׂ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר עַל הַשֻּׁלְחָן: אֶת קְעָרֹתָיו, שבהן ישימו סולת או בצק וְאֶת כַּפֹּתָיו להכנת הלבונה וְאֵת מְנַקִּיֹּתָיו, העמודים הניצבים משני צדי השולחן וְאֶת הַקְּשָׂוֹת, צינורות הזהב הדקים שנסמכו על המנקיות אלו על גבי אלו, שעליהם הניחו את הלחם קומה על גבי קומה, אֲשֶׁר יֻסַּךְ, יסוכך בָּהֵן על מערכות הלחם שעל השולחן. כל אלה נעשו זָהָב טָהוֹר. עשיית המנורה לז פס יז–כדגם כאן מפרט הכתוב את עשיית הכלי בהתאם להוראות. ביצוע המנורה חוזר בדיוק על פרטי הציווי על עשייתה, בהשמטת תפקידה להאיר.

• וַיַּעַשׂ אֶת הַמְּנֹרָה זָהָב טָהוֹר. מִקְשָׁה, לא ביציקה ולא בחיבור חלקים שונים אלא מגוש זהב אחד שהקישו עליו, עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה. מאותו גוש נעשו יְרֵכָהּ, בסיס המנורה וְקָנָהּ, הקנה המרכזי שלה, או: כלל קניה גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ, מיני קישוטיה. כל אלה מִמֶּנָּה הָיוּ. מתוך אותו גוש זהב עצמו, בלא להדביק אליו דבר ובלי להיעזר ביציקה.

• וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ: שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי.

• שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים, מעוצבים ומעוטרים באופן דק ועשויים בשקידה ובזהירות, או: בעלי תבליטים בצורת שקדים בַּקָּנֶה הָאֶחָד, ונוסף להם היו גם כַּפְתֹּר וָפֶרַח בכל קנה. וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בְּקָנֶה אֶחָד, כַּפְתֹּר וָפָרַח, כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה.

• וּבגוף ה מְּנֹרָה, בקנה האמצעי שלה היו אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים, כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ.

• וְכַפְתֹּר היה תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה, וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה, וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה, לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִמֶּנָּה. בבסיסו של כל זוג-קנים בקנה המרכזי היה כפתור.

• כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם, קני המנורה — מִמֶּנָּה הָיוּ, כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר.

• וַיַּעַשׂ אֶת נֵרֹתֶיהָ, כלי הקיבול לשמן ולפתילות שעל הקנים שִׁבְעָה. וּמַלְקָחֶיהָ, מלקחיים לטיפול בפתילות, וּמַחְתֹּתֶיהָ, מעין כפות וכלי גריפה לנטילת הפתילות השרופות ולניקוי השמן. גם אלה היו עשויים מ זָהָב טָהוֹר.

• כִּכָּר זָהָב טָהוֹר עָשָׂה אֹתָהּ וְאֵת כָּל כֵּלֶיהָ. המשקל הכולל של המנורה ואביזריה היה כיכר זהב טהור, כשלושים עד חמישים קילוגרם. עשיית מזבח הקטורת לז פס' כה–כחתיאורי ביצוע הכלים ערוכים לפי מיקומם במשכן, מן הפנים אל החוץ. על כן מזבח הקטורת מופיע מיד לאחר השולחן והמנורה שכן מקומו היה בתוך האוהל, קרוב יותר אל הפתח. לאחריו מתוארות הכנת קטורת הסמים שתוקטר בו וכן עשיית שמן המשחה שכן גם לאלו נדרשת הכנה מקצועית. שלא כמו בפרקים שבהם דווח הציווי עליהם, כאן אין עבודתם מתוארת.

• וַיַּעַשׂ אֶת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים. אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ, רָבוּעַ, וְאַמָּתַיִם קֹמָתוֹ, מִמֶּנּוּ הָיוּ קַרְנֹתָיו. צורתן המדויקת אינה מפורשת.

• וַיְצַף אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר, אֶת גַּגּוֹ, חלקו העליון וְאֶת קִירֹתָיו סָבִיב וְאֶת קַרְנֹתָיו. וַיַּעַשׂ לוֹ, כמו לארון ולשולחן, זֵר זָהָב סָבִיב.

• וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב עָשָׂה לוֹ מִתַּחַת לְזֵרוֹ עַל שְׁתֵּי צַלְעֹתָיו, עבריו עַל שְׁנֵי צִדָּיו, בזוויות הנגדיות לְבָתִּים לְבַדִּים, בטבעות יושחלו המוטות כדי לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֶם. כיוון שמזבח הקטורת הוא כלי קטן, אין הוא זקוק לארבע טבעות אלא לשתיים בלבד.

• וַיַּעַשׂ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים, וַיְצַף אֹתָם זָהָב.

• וַיַּעַשׂ אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה קֹדֶשׁ בקדושה. וכן: לשם משיחת הקודש, וְאֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים — טָהוֹר מכל פסולת וטומאה, ושניהם נעשו מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ, בדיוק מקצועי ובהקפדה יתרה, כמנהגי רוקחי הבשמים.