שמות-פרק-38

ביאורים

• וַיַּעַשׂ אֶת מִזְבַּח הָעֹלָה מ עֲצֵי שִׁטִּים. חָמֵשׁ אַמּוֹת אָרְכּוֹ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רָחְבּוֹ, רָבוּעַ. וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ.

• וַיַּעַשׂ קַרְנֹתָיו, בליטות ישרות רבועות עַל אַרְבַּע פִּנֹּתָיו, מִמֶּנּוּ הָיוּ קַרְנֹתָיו, ולא מחומר נוסף. וַיְצַף, ציפה אֹתוֹ נְחֹשֶׁת.

• וַיַּעַשׂ אֶת כָּל כְּלֵי הַמִּזְבֵּחַ: אֶת הַסִּירֹת, הסירים וְאֶת הַיָּעִים לגריפת הדשן וְאֶת הַמִּזְרָקֹת לאיסוף דם הקרבנות ולזריקתו על המזבח, אֶת הַמִּזְלָגֹת להנחת הבשר ולהפיכתו וְאֶת הַמַּחְתֹּת לחתיית הגחלים ולהעברתן. את כָּל כֵּלָיו של מזבח העולה עָשָׂה מ נְחֹשֶׁת.

• וַיַּעַשׂ לַמִּזְבֵּחַ מִכְבָּר, משטח מנוקב ככברה, מַעֲשֵׂה, עשוי רֶשֶׁת נְחֹשֶׁת, שהקיף את המזבח תַּחַת כַּרְכֻּבּוֹ, בליטתו מִלְּמַטָּה עַד חֶצְיוֹ, אמצע המזבח.

• וַיִּצֹק אַרְבַּע טַבָּעֹת מחוברות בְּאַרְבַּע הַקְּצָוֹת לְמִכְבַּר הַנְּחֹשֶׁת, בָּתִּים, כלי קיבול לַבַּדִּים, למוטות, כדי לשאתו.

• וַיַּעַשׂ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים, וַיְצַף אֹתָם ב נְחֹשֶׁת.

• וַיָּבֵא אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הַמִּזְבֵּחַ, לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֶם. נְבוּב, חלול לֻחֹת עָשָׂה אֹתוֹ. המזבח היה מסגרת של לוחות עץ שצופו נחושת, ובתוכם חלל שמולא באדמה כאשר ישראל חנו.

• וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ, בסיסו מ נְחֹשֶׁת, בְּמַרְאֹת של הנשים הַצֹּבְאֹת, המתקהלות , אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. נשים אלו הביאו את מראות הנחושת הממורקת שלהן כמתנה למשכן, ומהן נעשה הכיור. עשיית החצר פרק לח פס' ט–כלאחר שהוזכרו מזבח הנחושת, הכיור וכנו — שעמדו בחצר המשכן, מגיע תיאור החצר עצמה, שהיתה רחבה המוקפת ביריעות.

• וַיַּעַשׂ אֶת הֶחָצֵר – לִפְאַת, לצד נֶגֶב תֵּימָנָה, הפונה לדרום היו קַלְעֵי, וילונות הֶחָצֵר, עשויים שֵׁשׁ, פשתן מָשְׁזָר, קלוע, ואורכם מֵאָה בָּאַמָּה, בין כחמישים לשישים מטר.

• עַמּוּדֵיהֶם של הקלעים היו עֶשְׂרִים. כל חמש אמות ניצב עמוד. וְאַדְנֵיהֶם של עמודי העץ היו עֶשְׂרִים, עשויים מ נְחֹשֶׁת. האדנים שבסיסם שטוח החזיקו את העמודים שלא יפלו ברוח, נוסף על קשירת הקלעים ביתדות התקועות באדמה. על העמודים היו וָוֵי הָעַמֻּדִים לתלות בהם את הקלעים וַחֲשֻׁקֵיהֶם, חישוקי העמודים שנועדו לנוי או למנוע את התבקעות הקרשים, עשויים כָּסֶף.

• וְלִפְאַת צָפוֹן קלעים מֵאָה בָאַמָּה, עַמּוּדֵיהֶם עֶשְׂרִים, וְאַדְנֵיהֶם עֶשְׂרִים נְחֹשֶׁת. וָוֵי הָעַמּוּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף.

• וְלִפְאַת יָם, מערב — לרוחב חצר המשכן, בצד שבו לא היה כל פתח, היו קְלָעִים חֲמִשִּׁים בָּאַמָּה, עַמּוּדֵיהֶם עֲשָׂרָה וְאַדְנֵיהֶם עֲשָׂרָה. וָוֵי הָעַמֻּדִים וַחֲשׁוּקֵיהֶם כָּסֶף. כגוף המשכן, אף החצר שהקיפה אותו היתה מלבנית.

• וְלִפְאַת קֵדְמָה מִזְרָחָה, שבו פתח הכניסה לחצר אוהל מועד — רוחבו הכולל הוא חֲמִשִּׁים אַמָּה.

• קְלָעִים במשך חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה אֶל הַכָּתֵף, לצד אחד של השער, עַמּוּדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַדְנֵיהֶם שְׁלֹשָׁה. כל חמש אמות ניצב עמוד.

• וְכן לַכָּתֵף הַשֵּׁנִית, מִזֶּה וּמִזֶּה לְשַׁעַר הֶחָצֵר, קְלָעִים חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, עַמֻּדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַדְנֵיהֶם שְׁלֹשָׁה. ובכללו של דבר:

• כָּל קַלְעֵי הֶחָצֵר סָבִיב — שֵׁשׁ מָשְׁזָר.

• וְהָאֲדָנִים לָעַמֻּדִים — נְחֹשֶׁת. וָוֵי הָעַמּוּדִים וַחֲשׁוּקֵיהֶם — כֶּסֶף, וְצִפּוּי רָאשֵׁיהֶם — כָּסֶף. וְהֵם מְחֻשָּׁקִים כֶּסֶף, כֹּל עַמֻּדֵי הֶחָצֵר. כאמור, בצדו המזרחי של המשכן היו חמש עשרה אמה של קלעים מכל צד. ביניהם נותרו עשרים אמה לחלל השער עצמו —

• וּמָסַךְ, כעין וילון שַׁעַר הֶחָצֵר מַעֲשֵׂה רֹקֵם, המסך הרקום היה מקושט יותר מן הקלעים, שהיו ארוגים, והוא נעשה מ תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ, הכול מָשְׁזָר. וְעֶשְׂרִים אַמָּה אֹרֶךְ המסך, וְקוֹמָה, גובהו בְרֹחַב חָמֵשׁ אַמּוֹת, לְעֻמַּת קַלְעֵי הֶחָצֵר. המסך עמד כמרכזה של שורת קלעי החצר ובקו ישר עמם.

• וְעַמֻּדֵיהֶם של המינים המרכיבים את המסך אַרְבָּעָה, וְאַדְנֵיהֶם אַרְבָּעָה נְחֹשֶׁת. וָוֵיהֶם כֶּסֶף וְצִפּוּי רָאשֵׁיהֶם וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף. לעומת הקלעים שנקבעו בעמודים, המסך היה קשור רק מלמעלה כך שאפשר היה להסיטו מלמטה ולעבור דרכו בין העמודים.

• וְכָל הַיְתֵדֹת לַמִּשְׁכָּן וְלֶחָצֵר, שבאמצעותן מקבעים את היריעות סָבִיב — נְחֹשֶׁת. פ קודי המשכן פרק לח פס' כא – פרק לט פס' אכאן מופיע חשבון כמויות החומרים שהשתמשו בהם בעשיית המשכן וכליו ושימושיהם. ייתכן שחשיפתו של מִפרט זה בתורה באה ללמד על חשיבותה של שקיפות בהקשרים של תרומות ונדבות לב.

• אֵלֶּה פְקוּדֵי, מפרט החומרים שהשתמשו בהם לצורך עשיית הַמִּשְׁכָּן, מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד, נספר, או: צֻווה עַל פִּי מֹשֶׁה, עֲבֹדַת הַלְוִיִּם, בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. משה מסר את החומרים במספר ללויים ואיתמר בראשם.

• וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה, לשבט יְהוּדָה לא היה רק האחראי לתהליך כולו, אלא גם עָשָׂה בעצמו אֵת כָּל התבניות ואולי גם את הכלים החשובים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.

• וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן, שהיה חָרָשׁ, אומן מבצע וְחֹשֵׁב, מתכנן ומעצב תבניות הכלים, וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן וּבְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ. והרי הפירוט:

• כָּל הַזָּהָב הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה, בְּכֹל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ: וַיְהִי זְהַב הַתְּנוּפָה, הזהב שהונף כתרומה — תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים כִּכָּר. כיכר זהב היא כשלושים עד חמישים קג. וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, שמשקלו כפול מזה של שקל רגיל.

• וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה היה מְאַת כִּכָּר וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ.

• בֶּקַע, יחידת משקל או מטבע. לַגֻּלְגֹּלֶת, תרם כל אחד. ערכו של הבקע מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים, שנתן כל מי שנמנה במפקד מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה. לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים.

• וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ, אדני המשכן, המבנה המרכזי, וְאֵת אַדְנֵי הַפָּרֹכֶת, שהיו מְאַת, מאה אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר — כִּכָּר לָאָדֶן. כל כיכר שימשה ליצירת אדן אחד.

• וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שקלים של כסף שנותרו לאחר עשיית מאת האדנים, עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים, וְצִפָּה רָאשֵׁיהֶם וְחִשַּׁק אֹתָם. לקישוטי העמודים נצרכה רק כמות קטנה של כסף.

• וּנְחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה היתה שִׁבְעִים כִּכָּר וְאַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁקֶל.

• וַיַּעַשׂ בָּהּ, בנחושת, אֶת אַדְנֵי פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת וְאֶת מִכְבַּר הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לוֹ וְאֵת כָּל כְּלֵי הַמִּזְבֵּחַ

• וְאֶת אַדְנֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאֶת אַדְנֵי שַׁעַר הֶחָצֵר וְאֵת כָּל יִתְדֹת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל יִתְדֹת הֶחָצֵר סָבִיב.