שמות-פרק-40

ביאורים

• וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

• בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, בראש חודש ניסן, החודש שבו יצאו ישראל ממצרים ועל כן נקבע ראשון לחודשי השנה תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד.

• וְשַׂמְתָּ שָׁם אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת, וְסַכֹּתָ, כסה עַל הָאָרֹן אֶת הַפָּרֹכֶת החוצצת ומסתירה את קודש-הקודשים.

• וְהֵבֵאתָ אֶת הַשֻּׁלְחָן וְעָרַכְתָּ אֶת עֶרְכּוֹ, לחם הפנים הערוך עליו, וְהֵבֵאתָ אֶת הַמְּנֹרָה וְהַעֲלֵיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ. אין די בהעמדת המנורה, עליך להדליק את הנרות.

• וְנָתַתָּה אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב לִקְטֹרֶת לִפְנֵי אֲרוֹן הָעֵדֻת, המזבח היה אמנם חיצוני לשולחן ולמנורה, אבל היה מכוון כנגד ארון העדות שבקודש-הקודשים, וְשַׂמְתָּ אֶת מָסַךְ הַפֶּתַח לַמִּשְׁכָּן, לקודש, למבנה שבמרכז החצר.

• וְנָתַתָּה אֵת מִזְבַּח הָעֹלָה לִפְנֵי פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד. המזבח הגדול שמיועד להעלות עליו קרבנות צריך לעמוד בחצר.

• וְנָתַתָּ אֶת הַכִּיֹּר בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ, וְנָתַתָּ שָׁם, בכיור מָיִם, כדי שהכול יהיה מוכן לעבודה.

• וְשַׂמְתָּ אֶת העמודים, האדנים והקלעים היוצרים את הֶחָצֵר סָבִיב למשכן. וְנָתַתָּ אֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר במקומו. לא די בהכנת הכלים, האביזרים והחומרים לשימוש במקומם. כדי לקדש את המשכן וכליו יש צורך בטקס משיחה, ההופך את הכלים לקדושים:

• וְלָקַחְתָּ אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, שאף הוא הובא לפניך, וּמָשַׁחְתָּ אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בּוֹ, וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו — וְהָיָה קֹדֶשׁ.

• וּמָשַׁחְתָּ אֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו, וְקִדַּשְׁתָּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ — וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים.

• וּמָשַׁחְתָּ אֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ, וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ. לאחר הקמת הכלים, הנחתם ומשיחתם, מצווה משה לקדש גם את הכהנים :

• וְהִקְרַבְתָּ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וְרָחַצְתָּ אֹתָם שם בַּמָּיִם.

• וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת אַהֲרֹן אֵת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ, וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ על ידי כך, וְכִהֵן לִי, מכאן ואילך הוא יהיה ראוי לכהונה.

• וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב, וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם כֻּתֳּנֹת,

• וּמָשַׁחְתָּ גם אֹתָם כַּאֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ אֶת אֲבִיהֶם, וְכִהֲנוּ לִי. הכהן הגדול עובר טקס משיחה נפרד, משום שנמשח באופן שונה מהאופן שבו נמשחו שאר הכהנים. וְהָיְתָה לִהְיֹת לָהֶם מָשְׁחָתָם, משיחתם לִכְהֻנַּת עוֹלָם. טקס המשיחה הזה לא יחזור על עצמו משום שהכהנים יישארו בכהונתם לְדֹרֹתָם. בני אהרן עצמם לא ירשו את הכהונה מאביהם, משום שהם לא נולדו ככהנים אלא כבני אהרן. כמו על אהרן מוטל גם עליהם לעבור טקס הקדשה למשרתי ה', אך אל הבנים שייוולדו להם מעתה תעבור הכהונה בירושה מאבותיהם.

• וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ לגבי אופן הקמת המשכן , כֵּן עָשָׂה.

• וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, ניסן, בּתחילתה של ה שָּׁנָה הַשֵּׁנִית ליציאת בני ישראל ממצרים, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ — אז הוּקַם הַמִּשְׁכָּן.

• וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן בעצמו, וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו, בסיסי הקרשים, וַיָּשֶׂם אֶת קְרָשָׁיו בתוך האדנים, וַיִּתֵּן אֶת בְּרִיחָיו כדי להחזיק את הקירות, וַיָּקֶם אֶת עַמּוּדָיו בכניסה למשכן.

• וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל, יריעות העזים עַל הַמִּשְׁכָּן, כיסוי הבד. וַיָּשֶׂם אֶת מִכְסֵה הָאֹהֶל, העשוי מעורות אילים מאדמים ומעורות תחשים, עָלָיו מִלְמָעְלָה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.

• וַיִּקַּח, וַיִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת, לוחות הברית, שהיו עד כה באוהלו של משה, אֶל הָאָרֹן. זוהי נקודת הקשר בין העולמות. עם הכנסת הלוחות למקומם הראוי בארון, הם מתחילים לשמש מקורות הכוח והעצמה. ללוחות העדות שירדו משמים נבנה בית מנוחה בארץ. ירידת ה' על הר סיני שוב אינו מאורע חד־פעמי שחלף ואיננו. הוא קנה שביתה קבועה וממשית בעולם. וַיָּשֶׂם אֶת הַבַּדִּים עַל הָאָרֹן, וַיִּתֵּן אֶת הַכַּפֹּרֶת והכרובים המסוככים עליה עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה.

• וַיָּבֵא אֶת הָאָרֹן, שבתוכו העדות ועליו כפורת וכרובים, אֶל הַמִּשְׁכָּן. וַיָּשֶׂם אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ, וַיָּסֶךְ עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.

• וַיִּתֵּן אֶת הַשֻּׁלְחָן בְּאֹהֶל מוֹעֵד, עַל יֶרֶךְ, צד הַמִּשְׁכָּן צָפֹנָה מִחוּץ לַפָּרֹכֶת החוצצת בין הקודש לבין קודש-הקודשים.

• וַיַּעֲרֹךְ עָלָיו עֵרֶךְ, סדר, מערכת לֶחֶם לִפְנֵי ה', כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.

• וַיָּשֶׂם אֶת הַמְּנֹרָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד נֹכַח, מול הַשֻּׁלְחָן עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן נֶגְבָּה. השולחן נוטה לצפון המשכן והמנורה לדרומו, והם עומדים זה מול זה.

• וַיַּעַל את הַנֵּרֹת לִפְנֵי ה', כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.

• וַיָּשֶׂם אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי, נוכח הַפָּרֹכֶת, בין השולחן למנורה, משוך כלפי חוץ.

• וַיַּקְטֵר עָלָיו קְטֹרֶת סַמִּים, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.

• וַיָּשֶׂם אֶת מָסַךְ הַפֶּתַח לַמִּשְׁכָּן.

• וְאֵת מִזְבַּח הָעֹלָה שָׂם פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד. וַיַּעַל עָלָיו אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.

• וַיָּשֶׂם אֶת הַכִּיֹּר בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ, וַיִּתֵּן שָׁמָּה מַיִם לְרָחְצָה.

• וְרָחֲצוּ מִמֶּנּוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם. זו אינה טבילת הגוף כולו.

• בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּבְקָרְבָתָם אֶל הַמִּזְבֵּחַ יִרְחָצוּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.

• וַיָּקֶם אֶת הֶחָצֵר סָבִיב לַמִּשְׁכָּן וְלַמִּזְבֵּחַ, וַיִּתֵּן אֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר, וַיְכַל, סיים מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה. כבוד ה' מלא את המשכןפרק מ פס' לד–לחספר שמות נחתם בהשראת השכינה באוהל מועד. מעשה ידיהם של ישראל — שהיו בו פרץ של נדיבות לב, מצד אחד, והשתדלות לציית בדייקנות לכל פרטי ההוראות שניתנו למשה, מצד שני — אושר כשענן כבודו של ה' כיסה את המשכן.

• וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד, וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. אף על פי שזהו ענן מוחשי, הוא מגלם את כבוד ה', ומסמל את השראת שכינתו.

• וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן, וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. כיון שמעתה המשכן עומד בייחודו ובקדושתו, משה יוכל להיכנס אליו רק כאשר ה' יקרא אליו ולא בכל עת שיחפוץ.

• וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן, כאשר הענן יעלה מֵעַל הַמִּשְׁכָּן — יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם. זה יהיה הסימן שיש להמשיך במסעם.

• וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן — וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ. הענן, המסמל את הנוכחות האלוקית, מורה לישראל מתי יחנו ומתי יסעו . הם לא יצאו למסעותיהם אלא לפי פקודה לא מילולית זו.

• כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם, וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ. אותן התגלויות של עמוד הענן ועמוד האש שהוזכרו לעיל, עברו אל תוך המשכן: ביום יתגלה הענן, ובלילה — האש לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם.