דברים-פרק-3

ביאורים

• וַנֵּפֶן וַנַּעַל, הִצְפַּנּוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן מצפון – מזרח לכנרת. וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתֵנוּ, הוּא וְכָל עַמּוֹ, לַמִּלְחָמָה לעיר אֶדְרֶעִי.

• וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: אַל תִּירָא אֹתוֹ, כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ, וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן.

• וַיִּתֵּן ה' אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ גַּם אֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וְאֶת כָּל עַמּוֹ, וַנַּכֵּהוּ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר, שלא נשאר לוֹ שָׂרִיד.

• וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו בָּעֵת הַהִוא, לֹא הָיְתָה קִרְיָה, עיר בכל האזור הזה אֲשֶׁר לֹא לָקַחְנוּ מֵאִתָּם, מכללם שִׁשִּׁים עִיר כָּל חֶבֶל, תחום אַרְגֹּב – מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן.

• כָּל הערים ה אֵלֶּה – עָרִים בְּצֻרֹת מוקפות חוֹמָה גְבֹהָה, דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ, ערים חזקות, לְבַד מֵעָרֵי הַפְּרָזִי, מקומות היישוב הקטנים שלא היו מוקפים חומה הַרְבֵּה מְאֹד.

• וַנַּחֲרֵם, השמדנו אוֹתָם כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ לְסִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן: הַחֲרֵם כָּל עִיר מְתִם, עיר שיושבים בה בני אדם, הַנָּשִׁים וְהַטָּף.

• וְכָל הַבְּהֵמָה וּשְׁלַל הֶעָרִים בַּזּוֹנוּ, לקחנו כשלל לָנוּ.

• וַנִּקַּח בָּעֵת הַהִוא אֶת הָאָרֶץ מִיַּד שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, סיחון ועוג אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, מִנַּחַל אַרְנֹן עַד הַר חֶרְמוֹן. הערה על החרמון, רכס ההרים הבולט ביותר לפני הלבנון:

• צִידֹנִים, היושבים בצדו האחר של ההר, יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹן, וְהָאֱמֹרִי יִקְרְאוּ לוֹ שְׂנִיר.

• כֹּל עָרֵי הַמִּישֹׁר, הרמה וְכָל הַגִּלְעָד וְכָל הַבָּשָׁן, עַד סַלְכָה וְאֶדְרֶעִי, עָרֵי מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן.

• כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים ששכנו בעבר הירדן המזרחי ורובם מתו. הִנֵּה עַרְשׂוֹ, מיטתו עֶרֶשׂ בַּרְזֶל, שלא כשאר המיטות באותו הזמן, משום שהיה גדול וכבד באופן חריג. מיטה זו שרדה – הֲלֹה, הלוא הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן. בתוך השתלשלות המאורעות היא הועברה לרבת בני עמון ונשארה שם, תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ. אם מידתו של אדם רגיל היא בין שלוש לארבע אמות, אדם שאורך מיטתו תשע אמות הוא ענק.

• וְאֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת יָרַשְׁנוּ בָּעֵת הַהִוא, מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל נַחַל אַרְנֹן בדרום, ליד מואב. וַחֲצִי הַר הַגִּלְעָד וְעָרָיו נָתַתִּי לשבט ה ראוּבֵנִי וְלַגָּדִי.

• וְיֶתֶר הַגִּלְעָד וְכָל הַבָּשָׁן, שהם מַמְלֶכֶת עוֹג, נָתַתִּי לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה. כֹּל חֶבֶל הָאַרְגֹּב לְכָל הַבָּשָׁן, הַהוּא, אזור הבשן במיוחד יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים.

• יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה ועוד אנשים לָקַח אֶת כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב עַד גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי. גשור ומעכה הן שתי ממלכות קטנות ששכנו מצפון לארץ. וַיִּקְרָא אֹתָם עַל שְׁמוֹ. אֶת הַבָּשָׁן הוא קרא חַוֹּת יָאִיר עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

• וּלְמָכִיר, משפחה משבט מנשה נָתַתִּי אֶת הַגִּלְעָד לנחלה.

• וְלָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי נָתַתִּי מִן הַגִּלְעָד וְעַד נַחַל אַרְנֹן, שכלל גם את תּוֹךְ הַנַּחַל וּגְבֻל, וגבולו, ושפתו וְעַד יַבֹּק הַנַּחַל – גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן. נ חל ארנון הוא גבול מואב, נחל יבוק הוא גבול בני עמון, וכל האזור הסמוך להם ניתן לראובני ולגדי.

• ובכלל זה, הָעֲרָבָה וְהַיַּרְדֵּן וּגְבֻל, ושפתו. הירדן הוא חלק מארצם והוא גם גבולה המערבי של נחלת השבטים הללו, מִכִּנֶּרֶת וְעַד יָם הָעֲרָבָה, יָם הַמֶּלַח, תַּחַת אַשְׁדֹּת הַפִּסְגָּה, המפלים היורדים מן הפסגה מִזְרָחָה הסמוכים לירדן. ואולי: הנחלים הזורמים אל הירדן ממזרח.

• וָאֲצַו, ציוויתי אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: ה' אֱלֹהֵיכֶם נָתַן לָכֶם – לשבטי ראובן, גד וחצי מנשה אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ. חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל בְּנֵי חָיִל, כל אלה מכם שמסוגלים להילחם.

• רַק נְשֵׁיכֶם וְטַפְּכֶם וּמִקְנֵכֶם – יָדַעְתִּי כִּי מִקְנֶה רַב לָכֶם – הם יֵשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם בעבר הירדן.

• עַד אֲשֶׁר יָנִיחַ ה' לַאֲחֵיכֶם, לשאר השבטים – כָּכֶם, כמותכם, וְיָרְשׁוּ גַם הֵם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָהֶם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן המערבי. ורק כאשר המלחמה הזו תסתיים – וְשַׁבְתֶּם אִישׁ לִירֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם. כל אחד מכם יחזור לביתו כי תהיה לכם פה נחלה מחולקת ומוכנה. יהושע היה אמנם איש הצבא של משה, אבל על המלחמות הללו פיקד משה בעצמו. כאן פנה משה אל יהושע:

• וְאֶת יְהוֹשׁוּעַ צִוֵּיתִי בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: עֵינֶיךָ הָרֹאֹת אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֵיכֶם לִשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה, שנחלו תבוסה, כֵּן יַעֲשֶׂה ה' לְכָל הַמַּמְלָכוֹת אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה, לשם. בעבר הירדן המערבי ישנן ממלכות רבות, והיישוב שם גדול וצפוף יותר.

• לֹא תִּירָאוּם. אין אתם צריכים לחשוש מפניהם כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם.– העניין הקודם הסתיים בדברי החיזוק שאמר משה ליהושע בפתח הכניסה אל הארץ. אגב כך יספר משה על תחנוניו וניסיונותיו לקרוע את הגזרה שמנעה את כניסתו לארץ. למרות הפרספקטיבה האישית שמתוכה נישאים נאומי משה בספר דברים, כמעט כל הסיפורים אינם פרטיים. יוצא מן הכלל הוא העניין הזה, ובו תחינתו של משה לה' בדבר הכניסה לארץ. ייתכן שבסיפור זה משה אומר לעם: הייתי מנהיגכם, נשאתי בעולכם, ואף בזקנתי לחמתי בעבורכם, והנה לא הותר לי להיכנס אל הארץ, אלא לראותה מרחוק בלבד. אתם, לעומת זאת, עוברים את הירדן ונכנסים לתוכה. עליכם להכיר בזכות הגדולה שנפלה בחלקכם.

• וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִיא, שבה אמר לי ה' לצוות את יהושע ולהכין את העם, לֵאמֹר:

• ה' אֱלֹהִים! אַתָּה הַחִלּוֹתָ, התחלת לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה, את הנסים הגדולים במצרים, על ים סוף ועד עזרתך לנו בכיבושים האחרונים. אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ. כעת אני פונה אליך בבקשה קטנה:

• אֶעְבְּרָה נָּא את הירדן וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן – הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְעד הַלְּבָנֹן. אנא הראה לי את האזור ההררי של הארץ המובטחת בכל גבולותיו.

• וַיִּתְעַבֵּר, התמלא עֶבְרה וכעס ה' בִּי לְמַעַנְכֶם, בגללכם, או: לטובתכם ולכבודכם, וְלֹא שָׁמַע אֵלָי. וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: רַב, מספיק לָךְ. אַל תּוֹסֶף ל דַּבֵּר ולהתפלל אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה.

• עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ את הארץ עד היכן שתוכל, כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.

• וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ, כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה. לך מותר רק לראות את הארץ, אבל לא להגיע אליה.

• וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר. בסיום זה משה רומז למאורעות הקשים שאירעו שם. עתה יושבים ישראל במקומם וממתינים מעט. ספר דברים יסתיים עם מותו של משה רבנו בסוף ימי החורף. יהושע ייכנס לארץ בחודש ניסן, שהוא תחילת העונה המתאימה למלחמות באזור זה. עד שיגיעו ימות החמה, שוהים ישראל בגיא מול בית פעור ומאזינים להמשך דבריו של משה.