דברים-פרק-6

ביאורים

• וְזֹאת הַמִּצְוָה, הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵיכֶם לְלַמֵּד אֶתְכֶם, לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.

• לְמַעַן תִּירָא אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר אֶת כָּל חֻקֹּתָיו וּמִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָ – אַתָּה וּבִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ – וּלְמַעַן יַאֲרִכֻן יָמֶיךָ, כדי שיהיה המשך לעם ישראל.

• וְשָׁמַעְתָּ יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת, אֲשֶׁר, כך ש יִיטַב לְךָ וַאֲשֶׁר תִּרְבּוּן מְאֹד, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ, ב אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. אתם עומדים להיכנס לארץ הטובה ולחיות בה חיים נורמליים. אם תעשו את המוטל עליכם ולא תקלקלו, אף אני אדאג לרווחתכם. – הפסוק הפותח הוא אחת ההצהרות המופשטות הבודדות בתורה. הוא מבטא את אמונת הייחוד, והוא הפסוק החשוב ביותר בתורה מבחינות רבות. פרשה זו נקבעה להיקרא פעמיים בכל יום – 'קריאת שמע', ולאורך דורות יהודים רבים קראו אותה קודם מותם. מן ההכרזה על ייחוד ה' מתחייב כאן גם רגש של אהבה כלפיו. זוהי הפעם הראשונה בתורה שבה האדם נקרא לאהוב את ה'. ייחוד ה' מחייב גם מעשים שבדיבור ובכתיבה, הקושרים ומנכיחים את דבר ה' והאמונה בו בגופו של האדם מישראל ובכל אורחותיו.

• שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל! מעבר לפנייתו של משה לבני ישראל אל שומעיו הוא מבקש להודיע ברבים את עצם מהותו ואמונתו של העם. משה קובע שתי קביעות: ה' הוא אֱלֹהֵינוּ, ו ה' הוא אֶחָד. מן ההצהרה העקרונית נגזרים הציוויים הבאים:

• וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל רצונות לְבָבְךָ, ולא יהיה לבך חלוק עליך בעניין זה. וּבְכָל נַפְשְׁךָ, עד כדי מסירות נפש וּבְכָל מְאֹדֶךָ. הוסף על כך עוד ועוד. אתה מצוּוה באהבה הזאת בכל מקום וזמן, ועליך להוסיף לעשות בעניינה ככל שתוכל מאוד מאוד.

• וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, עַל לְבָבֶךָ, זכור אותם היטב תמיד.

• וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם. עליך לחזור עליהם ולדבר בהם כדי שהם יישמרו בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, בכל מקום שאתה נמצא, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.

• וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת, סימן שייעשה 'בתים' בצורת קוביה שבתוכם כתובים הדברים האלה, עַל יָדֶךָ. אלה התפילין של יד – שכריכתן ברצועות אל היד מבטאת את ההתקשרות לה'. וְהָיוּ לְטֹטָפֹת, קישוטים, עיטורים וסמלים בֵּין עֵינֶיךָ, מעל המצח במרכז הראש, המכוון כנגד בין העיניים. ואלו הן התפילין של ראש.

• וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת, דפנות סף בֵּיתֶךָ הפרטי וּבִשְׁעָרֶיךָ, בשערי הערים. – בעניין זה נושאים אחדים הקשורים לזיכרון ולשכחה בארץ. הדברים הראשונים אמורים כנגד החשש שזיכרון החסד האלוקי וההתחייבות הנובעת ממנו יימחקו כשישראל יתרגלו לטובה הרבה שימצאו בארץ מן המוכן. משה מבסס את הוראתו לישראל ללכת בתמימות אחר הוראות ה' על זיכרון העבר הקרוב – הניסיונות שישראל ניסו את ה' במדבר שהסתיימו בכי רע. את זכר יציאת מצרים, שרוב שומעיו יודעים רק מפי אבותיהם, הוא מורה להודיע באוזני הבנים כדי לחזק את מחויבותם למשפטי התורה. לא רק טוּבה של הארץ ותנאיה הנוחים עלולים לערער את נאמנותם של ישראל לה' ולמצוותיו; יושביה עלולים להטות את לבם של ישראל אחר פולחניהם ואמונותיהם. בהמשך העניין משה מזהיר את ישראל מפני השפעותיהם השליליות של יושבי הארץ, ומורה להם להשמיד את שם הנכרים ואת זכר אלוהיהם מסביבת חייהם החדשה. כחלק מן המאבק בשאננות ובערלת הלב שעלולה להתפתח בישראל בשבתם בטח על אדמתם, יבקש משה להשריש בתודעת העם את זיכרון תלותם באלוקים בעת המסע במדבר ואת חסדיו שגמל עמם. למרות שהישארותם על אדמתם בדורות הבאים מותנית במעשיהם, כניסתם אליה באה בזכות אבותיהם של ישראל וברשעת יושביה הקודמים, וכל הנסים הכרוכים בה באים בחסדו של ה' ולא בצדקתם של ישראל.

• וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, לָתֶת לָךְ, ושם יהיו עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ.

• וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ, מיני מזון ואוצרות שלא אתם אספתם. וּבֹרֹת חֲצוּבִים למים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ, וכן כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ – וְאָכַלְתָּ את כל אלה וְשָׂבָעְתָּ –

• הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים.

• אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא. נְהג כלפיו ביראת כבוד. וְאֹתוֹ תַעֲבֹד ורק אחר כך, אם תצטרך להישבע – בִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ, וכך תקשר עצמך אליו.

• לֹא תֵלְכוּן אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, לעבדם או להישבע בהם, מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם.

• כִּי אֵל קַנָּא ה' אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ. אהבתו של ה' אליכם תובעת בלעדיות. הוא לא יהיה סובלני כלפיכם אם תעבדו גם את אלוהי העמים האחרים, פֶּן, שמא יֶחֱרֶה אַף, יכעס ה' אֱלֹהֶיךָ בָּךְ, וְהִשְׁמִידְךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

• לֹא תְנַסּוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם, אל תבקשו את בקשתכם כבדיקה, בחינה או ניסיון להוכחה, כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם בַּמַּסָּה. הרי ניסיונכם במסה הסתיים רע.

• שָׁמוֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְעֵדֹתָיו וְחֻקָּיו אֲשֶׁר צִוָּךְ. ספר התורה מכיל מצוות רבות מאוד המתייחסות לכל תחום מתחומי החיים, אך כאן מופיעה דרישה רחבה יותר מן הציות למצוות המסוימות:

• וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה'. אתה נדרש לעשות את המעשים הנכונים והטובים בעיני ה', גם אם אינם מנוסחים במפורש בתורה, לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ,

• לַהֲדֹף אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'. ההתנהגות הראויה תיטיב עם ישראל ותגן עליהם מאויביהם.

• כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר, כאשר תשבו כבר בארצכם, לֵאמֹר: מָה הָעֵדֹת, המצוות הבאות כסימנים למצוות אחרות ולהנכחת דברי התורה, או המצוות העשויות לשם זיכרון אירועי העבר. וְהַחֻקִּים, דינים שההסבר להם אינו ידוע או ברור, וְהַמִּשְׁפָּטִים, המצוות שפירושיהן גלויים ומובנים, אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם? מה טעמן של המצוות הרבות שבתורה, ומדוע דווקא אנו צריכים לקיימם?

• וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ: עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיֹּצִיאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה.

• וַיִּתֵּן ה' אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם, בְּפַרְעֹה וּבְכָל בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ. בעינינו ראינו את ה' מכה במצרים ובמלכם,

• וְאילו אוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם, לא בגלל צדקותינו, אלא לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ, לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ. הוא שמר את בריתו שכרת עם אבותינו.

• וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים, לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה, על מנת שנמשיך לחיות תמיד כמו שאנו חיים היום.

• וּצְדָקָה, מעשה צודק ונכון, תגמול או: זכות תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לזיכרון לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ.