דברים-פרק-11

ביאורים

• וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ, שמוֹר לו אמונים, והתייצב למלא את פקודתו, וְנוסף על כך – שמור את חֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֹתָיו כָּל הַיָּמִים.

• וִידַעְתֶּם הַיּוֹם, כִּי לֹא אֶת, עם בְּנֵיכֶם אני מדבר – בניכם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֶת מוּסַר, תוכחת ה' אֱלֹהֵיכֶם, אֶת גָּדְלוֹ, אֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה

• וְאֶת אֹתֹתָיו וְאֶת מַעֲשָׂיואֲשֶׁר עָשָׂה בְּתוֹךְ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וּלְכָל אַרְצוֹ;

• וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם, לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ – אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת מֵי יַם סוּף עַל פְּנֵיהֶם בְּרָדְפָם אַחֲרֵיכֶם, וַיְאַבְּדֵם ה' עַד הַיּוֹם הַזֶּה;

• וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם בַּמִּדְבָּר עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה;

• וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן, אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם, הרכוש שעליו הם התבססו בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל.

• כִּי עֵינֵיכֶם שלכם הן הָרֹאֹת אֶת כָּל מַעֲשֵׂה ה' הַגָּדֹל אֲשֶׁר עָשָׂה.

• וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.

• ויתרה מזו – לְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם, שהיא אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. הארץ המובטחת מתייחדת בכך שהיא תלויה באלוקים:

• כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ – לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם, אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק. הודות לנילוס המים מצויים במצרים תמיד. הם מובלים בתעלות, ומהן הם נישאים בדליים אל השדות והגנים.

• וְאילו הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ – אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת. לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה, היא שותה מָּיִם;

• אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ, משגיח עליה. תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ – מֵרֵשִׁית, מראשית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה. שלא כארץ מצרים שבה אספקת המים סדירה באופן טבעי, בכנען לא תוכל להיות בטוח שיהיו די מים לצרכיך. שם באופן מובהק יותר תימצא תמיד תחת עינה של ההשגחה העליונה.

• וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם.

• וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, בזמנו – יוֹרֶה, הגשם הראשון, וּמַלְקוֹשׁ, הגשם האחרון. וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, תבואתך וְתִירֹשְׁךָ, יינך וְיִצְהָרֶךָ, שמנך, כלומר עיקרי היבול.

• וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ, הגשמים ישקו את שדותיך הזרועים, את מטעיך וגם את האזורים המיועדים למרעה. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ.

• הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם, וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם.

• וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם, ה' יכעס עליכם, וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר. וְכיוון שבארץ שבה תחיו התלות בשמים והצורך בגשם תמידיים – הָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ, ובעקבות הרעב – וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם. מפאת חשיבותם של דברים אלו עליכם לזכור אותם בהתמדה. כאן מופיעים צווים אחדים שאפשר לראותם כביטויים כלליים, מטאפוריים, להפנמתם ולזכירתם, אך יש להם גם משמעויות מעשיות:

• וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם, לתת עליהם את הדעת. וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת, לסימן זיכרון עַל יֶדְכֶם. זִכרו את הדברים הללו ושִׁמרו אותם, ומעבר לכך, קִשרו אותם על היד בפועל; וכיוצא בזה – וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת, מעין תכשיט המונח על המצח בֵּין עֵינֵיכֶם ומעליהן. אות זה, התפילין, יסמן גבר כבן לעם ישראל.

• וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בכל מקום ומצב שתהיו בו – בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ, כדי שילדיכם ימשיכו את דרך התורה.

• וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת, דפנות סף בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ.

• לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם, וימים אלה יהיו ארוכים כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ, כל עוד העולם קיים.

• כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ – לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם, לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ,

• וְהוֹרִישׁ ה' אֶת כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם, וִירִשְׁתֶּם גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִכֶּם.

• כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ – לָכֶם יִהְיֶה. מִן הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן, מִן הַנָּהָר – נְהַר פְּרָת – וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן יִהְיֶה גְּבֻלְכֶם. לא תזכו בארץ שהובטחה לכם מראש בלבד, אלא תוכלו לכבוש גם מקומות אחרים.

• לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ בִּפְנֵיכֶם, כי את פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן ה' אֱלֹהֵיכֶם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּדְרְכוּ בָהּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם. – הצהרתו של משה על הברכה המזומנת לעם בארץ – אם יקיים את מצוות ה', ועל הקללה – אם לא יקיים אותן, היא מעין מעבר ומבוא לעיסוק המפורט במצוות, שיופיע בהמשך.

• רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה:

• אֶת הַבְּרָכָה – אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם;

• וְהַקְּלָלָה – אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם. הברכה והקללה מתייחסות לשמירת התורה כולה, אבל המוקד הראשון שלהן הוא האיסור על עבודה זרה. לברכה ולקללה יהיה גם ביטוי טקסי:

• וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, וְנָתַתָּה, תן אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל. הברכות ייקראו כלפי הר גרזים, והקללות ייקראו כלפי הר עיבל.

• הֲלֹא הֵמָּה – שני ההרים הללו נמצאים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, הדרך הפונה מערבה, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה, מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל, ליד אֵלוֹנֵי מֹרֶה.

• כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם, וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ.

• וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם.