דברים-פרק-18

ביאורים

• לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, לכהנים שהם משבט לוי, ובכלל ל כָל שֵׁבֶט לֵוִי, חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל. מעמדם המיוחד כרוך בתפקידים המוטלים עליהם ובכבוד רב, אך אינו מעניק להם ביטחון כלכלי. אִשֵּׁי, מקרבנותיו של ה' וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן. הם יאכלו על שולחן ה',

• וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו כעובדי אדמה. ה' הוּא נַחֲלָתוֹ. הכהנים והלויים מתפרנסים מהיותם עובדי ה'. אמנם מותר להם לעסוק בכל מלאכה, אך אין להם אחוזות אדמה מוּרשות, והם אמורים להתרכז בעניינים הקשורים לה', כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ.

• וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט, הזכות המוגדרת על פי החוק של הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם. הראשונה ברשימת מתנותיהם מגיעה מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח, ממי ששוחטים בעלי חיים לאכילה ולא לצורך קרבן, אִם שׁוֹר אִם שֶׂה: וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ, חלק מהרגל הקדמית הימנית של הבהמה וְהַלְּחָיַיִם, הלסת התחתונה והלשון וְהַקֵּבָה. מתנות כהונה אלה אינן צריכות להיאכל בקדושה, אלא הן מתנות חולין גמורות. ומתנות נוספות:

• רֵאשִׁית דְּגָנְךָ, תִּירֹשְׁךָ, יינך וְיִצְהָרֶךָ, שמנך – בתור תרומה, וְרֵאשִׁית גֵּז צמר צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ, כמתנות חולין,

• כִּי בוֹ בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ מִכָּל שְׁבָטֶיךָ, ולכן עבודתו הקבועה היא לַעֲמֹד לְשָׁרֵת בְּשֵׁם ה', הוּא וּבָנָיו כָּל הַיָּמִים.

• וְ כִי יָבֹא הַלֵּוִי מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ מִכָּל יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הוּא גָּר שָׁם, וּבָא הלוי בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ, כאשר ירצה, אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'. הוא רשאי להתנדב לעבוד במקדש, אף לא בזמן משמרתו.

• וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם ה' אֱלֹהָיו, כְּכָל אֶחָיו הַלְוִיִּם הָעֹמְדִים שָׁם לִפְנֵי ה' במשמרתם.

• חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ. הוא יזכה במנה עם המשרתים במשמרת המאורגנת, לְבַד מִמְכָּרָיו, חוץ מן ההסכמים שהיו מעין חוזי ממכר שנעשו עַל פי הָאָבוֹת של משפחות הלויים, שבהם נקבע חלקו של כל משמר. החלוקות שבהסכמים אלו היו קבועות, ומהן לא קיבל לוי שהגיע שלא בתורו. איסורי כישוף ומעמד הנביא פרק יח פס' ט – כב בהתייחסו למוסדות ההנהגה הרוחנית עובר הכתוב ממעמדם של משרתי ה' במקדש וזכויותיהם למעמדו של הנביא, המשמש צינור התקשורת בין אלוקים ואדם. תחילה נשללות דרכי הגויים לדעת את העתיד ולשלוט בו.

• כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ – לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. כאן נחשבים תועבה מנהגים שאין בהם בהכרח משום סגידה לאל זר או פריצות מינית, אלא מעשים שיש בהם היבט מאגי והתכוונות לשלוט בעתיד.

• לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ כטקס הכנעני שהיה משמש להקדשה או לפולחן שיבטיח הצלחה עתידית, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן, מגלה עתידות המתייחס לעונות, כלומר לזמנים המסוגלים במיוחד למעשים מסוימים וּמְנַחֵשׁ את העתיד על פי סימנים, כמו הקוראים בקפה בימינו. וּמְכַשֵּׁף, העוסק במעשי ידיעת הנסתר שלא בקדושה

• וְחֹבֵר חָבֶר, מכשף באמצעות איסופם של בעלי חיים יחד וְשֹׁאֵל אוֹב, המנסה לתקשר עם המתים וְיִדְּעֹנִי, מגיד עתידות באמצעות עצמות המתים. וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים, שהוא איש פרטי המתפלל אל המתים כדי לבקש את עזרתם.

• כִּי תוֹעֲבַת ה' כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה, וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ, משמיד אוֹתָם – את הכנענים מִפָּנֶיךָ. התועבות הללו אינן מגונות משום שהן אמונות תפלות, אלא משום שיש בהן התמסרות לכוחות של רוע, הרס ומוות.

• תָּמִים, שלם תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ. גם אם מצוקותיך יעוררו אותך לבקש ביטחון ותשובה לשאלותיך, אל תחפש מענה בכוחות אחרים, באמצעות אמונות נכריות ודרכי פולחן זרים, אלא הֱיה שלם בהליכתך עם ה' בלבד.

• כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם, אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ, וְאילו אַתָּה – לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, ועליך הדברים הללו אסורים. אמנם גם המבקש להיות תמים עם ה' אלוקיו, המוותר על ידיעת העתיד באמצעות ניחוש, עלול לתהות כיצד להחליט על התנהגותו נוכח השינויים התדירים המתרחשים סביבו. טבעי שירצה לעדכן את דרכי חייו כאשר מנגנון החיים הנורמטיביים חדל מלספק. כך עונה התורה על צורך זה:

• נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי, הן מצד גדולתו והן מבחינת זהותו. כפי שהכול יודעים מי אני ומהו מוצאי – משה – יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אדם מתוככם – אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן.

• כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ, ביקשת מֵעִם ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בְּיוֹם הַקָּהָל, במעמד הר סיני לֵאמֹר: לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהָי, וְאֶת הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד – וְלֹא אָמוּת, שכן יראתם מן המפגש הישיר עם אלוקים וביקשתם שאני אתווך בינו ובינכם.

• וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי בתגובה לשאלתכם : הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ.

• נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ, וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו, וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ. כזה יהיה השליח שימסור לכם את דבר ה'. הוא לא יהיה אפיק התקשורת המתמיד ביניכם לבין אלוקים, ולא יהיה חלק מרשויות השלטון שלכם. ה' יחון איש כזה בכוח נבואי, ובאמצעותו יוכל למסור את דבר ה' בשעת הצורך.

• וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר הנביא בִּשְׁמִי – אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ, אתבע ממנו, ואעניש אותו על סירובו לציית. לנביא סמכות רבה, ומשום כך יש להגדיר היטב את הנבואה:

• אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד, יפעל בכוונת זדון לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי, אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר. הנביא המקבל את דבר ה' עלול להתפתות לומר בשם ה' דברים שלא צוּוה לאמרם. אמנם הוא אמור להיות אדם מיוחד, שכן ה' בחר בו לתפקיד נעלה זה, ואפשרות גרועה מכך – אֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, גם אם לא יטיף לעבודה זרה בהכרח, אם יטען שנשלח על ידי כוח אחר – וּמֵת, יש להמית את הַנָּבִיא הַהוּא.

• וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ כאשר יבוא נביא וידבר בשם ה' : אֵיכָה, איך נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה'? שלא כלויים וככהנים , שקל לזהותם, אפשר לטעות בקלות בזיהויו של נביא האמת. אין הוא ניכר במוצאו או בסממנים חיצוניים, אלא הוא אחד מבני העם המדבר בשם ה'.

• אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ה', וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא, יתקיים – הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה'. דבר ה' האמתי צריך להיות בהיר ונקי בלי פגם, ולפיכך אם יאמר הנביא דבר שלא יתקיים – בְּזָדוֹן, ברשעות ומתוך רצון לחטוא דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא. לֹא תָגוּר, אל תפחד מִמֶּנּוּ – מן הנביא.