דברים-פרק-26

ביאורים

• וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה, וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ, לאחר שנות כיבוש הארץ וההתנחלות בה,

• וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. אלו הם הפרות הראשונים המופרשים לפני כל מתנות הכהנים והלויים. וְשַׂמְתָּ אותם בַטֶּנֶא, סל רחב ושטוח וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם, אל בית המקדש שבירושלים, ולפני שיוקם – אל המשכן ששכן במקומות אחרים.

• וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, כל כהן שיהיה, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בהכרזה טקסית : הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ, וזה פריה.

• וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ, וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ. פרות הביכורים אינם קרבן המוקטר במזבח, ולכן הם מונחים ליד המזבח, ושם יתקיים טקס הנפת הטנא.

• וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ בנוסח מוגדר לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ: אֲרַמִּי אֹבֵד, נודד היה אָבִי, הקדום, יעקב. יעקב נשא בנות ארמיות וחי מחוץ למולדתו בקרב משפחה ארמית. לחלופין, היו שדרשו 'ארמי' לבן הארמי שביקש לאבד את אבי, יעקב. וַיֵּרֶד יעקב מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט, הוא הגיע למצרים כשמשפחתו כללה מעט אנשים – שבעים נפש בלבד, וַיְהִי שָׁם במשך השנים שישבו בניו במצרים לְגוֹי גָּדוֹל, עָצוּם וָרָב.

• וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ, לנו הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ, וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה.

• וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ, וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ, עד היכן הגיע סבלנו, וְאֶת עֲמָלֵנוּ, העבודות היזומות שהטילו עלינו רק על מנת להציק לנו. וְאֶת לַחֲצֵנוּ, מצוקותינו.

• וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל, באופן שהטיל יראה רבה וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים,

• וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה – ארץ ישראל, וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, שהיא אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.

• וְעַתָּה, כיוון שעשית עם אבותינו את כל החסד הזה, אני בא כעת להודות לך – הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה'. וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, לפני המזבח, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ.

• וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ, ולמשפחתך, אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ. נצל את ההזדמנות שהגעת אל המקדש, והישאר שם לשמוח לפני ה' עם כל סובביך התלויים בך.

• כִּי תְכַלֶּה, תסיים לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת למחזור שנות המעשר המתחיל לאחר השמיטה, שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר. כאמור למעלה, בכל שנה שלישית משש השנים שבין שמיטה לשמיטה, מפרישים מעשר לעניים. שנה זו היא 'שְׁנַת הַמַּעֲשֶׂר'. וְנָתַתָּה אותו לַלֵּוִי, לַגֵּר, לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, לכל הנזקקים שאין להם אחוזת נחלה ולבני השכבות הנמוכות בחברה, וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ, בכל מקום ולא רק ליד המקדש וְשָׂבֵעוּ.

• וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ במקדש, את ההצהרה הבאה : בִּעַרְתִּי, פיניתי את הַקֹּדֶשׁ, מה שהוקדש לנתינה מִן הַבַּיִת, וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר, לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי. כל חלק נתתי למי שזכאי לקבלו. לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי לקיים את כל הנתינות כראוי ובסדר הנכון.

• לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי, באבלותי מִמֶּנּוּ, וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא, לא כיליתי אותו באופן שיטמא, וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ, מתמורתו הממונית לקניית תכריכים או ארון קבורה לְמֵת. אמירה זו בכללותה מתייחסת למעשרות של שלוש השנים, שנהג בהם כדין. אולם בפסוק הזה מדובר במעשר הנקרא בפי חכמים 'מעשר שני', שבעל היבול מעלה אותו לירושלים ואוכלו שם בטהרה, הוא והנלווים אליו. ובכללו של דבר, שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱלֹהָי, עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי. מובן מאליו, אם אין האדם יכול לומר את הדברים ככתבם בכנות, כגון שאכל באנינות – אינו מתוודה.

• הַשְׁקִיפָה, הבט לארצך מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם, וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ, אֶת יִשְׂרָאֵל עושי רצונך, וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. אמנם המתנות הללו ניתנות לבשר ודם – שכן את הביכורים אוכלים הכהנים, והמעשרות מתחלקים לנזקקים – אך בהן האדם מקיים את מצוות ה'. מעבר לתמיכה הסוציאלית יש למצוות אלה ולאלו שקדמו להן ערך בהיותן חלק מעבודת ה':

• הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, המצוות שאינך יכול להבין, וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים המתקבלים על הדעת, וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. הקפד שכל מצווה תיעשה בזמנה המתאים, במקומה הראוי, בשיעור הקבוע ובהתמסרות מלאה.

• אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ, כיבדת ונישאת הַיּוֹם. בבחירתך בו הגבהת אותו בעולם, או: המלכת אותו, לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים. החלטת שהוא יהיה אלוקיך, וְהדבר מחייב אותך לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ.

• וגם ה' מצדו הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם. כשם שאתה מגדל אותו, כך הוא מגדל אותך. היחס הוא דו – צדדי. כשם שאתה עובד רק אותו ומייחד אותו, כך הוא בוחר רק בך לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, מיוחד כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ, כאמור בספר שמות, וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו, ה' רומם אותך בכך שבחר בך כשומר את תורתו,

• וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה, כדי שתהיה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת, וְלִהְיֹתְךָ, וכדי שתהיה עַם קָדֹשׁ לַה' אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר, כאמור שם.