דברים-פרק-29

ביאורים

• וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְעֵינֵיכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ. יש ביניכם מי שראו ועדיין זוכרים את יציאת מצרים ומאורעותיה.

• הַמַּסּוֹת, הנסים, או: הניסיונות הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ, הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים הָהֵם.

• וְאף על פי שראיתם מראות אלו, לֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ, לא הפנמתם את הדברים עַד הַיּוֹם הַזֶּה. אנסה אפוא להזכיר לכם את האירועים שהתרחשו, כדי שתשימו לבכם אל חסדי ה':

• וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר – לֹא בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם, בגדיכם מֵעֲלֵיכֶם, וְנַעַלְךָ לֹא בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ בדרך נס.

• לֶחֶם לֹא אֲכַלְתֶּם, וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שְׁתִיתֶם, וכל זאת לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, היכול לקיים אתכם גם בלא מצרכי מזון בסיסיים אלו, על המן הנסי בלבד.

• וַתָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, וַיֵּצֵא סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתֵנוּ לַמִּלְחָמָה – וַנַּכֵּם בדרך נס, למרות שלא הייתם מוכנים למלחמה.

• וַנִּקַּח אֶת אַרְצָם וַנִּתְּנָהּ לְנַחֲלָה לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשִּׁי. את החסדים הללו שגמל עמנו ה' בעת האחרונה ראיתם במו עיניכם. לכן לא תוכלו להתעלם מכוחו.

• וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ, תצליחו אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן.

• אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם. ובשל חשיבותו של המעמד נוכחים בו רָאשֵׁיכֶם, מנהיגיכם, שִׁבְטֵיכֶם, בני השבטים, זִקְנֵיכֶם הממונים עליכם וְשֹׁטְרֵיכֶם – כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל.

• טַפְּכֶם, ילדיכם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ – מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ.

• לְעָבְרְךָ, כדי שתעבור בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ, ובשבועתו, הכוללת עמה עונש למי שיעבור עליה, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם.

• לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים. זהו קשר של חיבור ושל ייחוד הדדיים, כַּאֲשֶׁר, כפי ש דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. השבועה לאבות תימשך עתה בשבועה לבנים.

• וְאולם לֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת,

• כִּי הן אֶת, עִם אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ, כל הקהל הנוכח במעמד, וְהן אֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם, כל אלה שלא יכלו להגיע למקום ההתכנסות באותה שעה. או: הגרים העתידים להתווסף עליכם ובני כל הדורות הבאים.

• כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְאֵת אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם,

• וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם, כינויי גנאי לאליליהם המאוסים, העשויים עֵץ וָאֶבֶן, כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם.

• פֶּן, שמא יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר אחרי שראה את האלילים והתרשם מהם, לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם, מֵעִם ה' אֱלֹהֵינוּ, לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם; פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה, צמחים מרים ואולי רעילים שקשה לזהותם כשהם מצויים בתוך כמות גדולה של תבואה. בגלוי אין עתה אלילות בישראל, אך אולי בהשפעת הגויים שעברתם ביניהם מצוי ביניכם שורש מר כזה שטרם צמח, והוא עלול לפרות ולפרוץ החוצה מאוחר יותר. אותו אדם אינו מפרסם את דעתו ברבים.

• וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה, הקללה הַזֹּאת, שאשמיע לפניכם עתה – וְהִתְבָּרֵךְ, הוא יברך את עצמו בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר: שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי. הדברים הללו לא יחולו עלי. אני אהיה שלֵו ומאושר כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי, לפי חשקי ורצונותי אֵלֵךְ. לְמַעַן סְפוֹת, וכך תתווסף הָרָוָה, הרוויה אֶת, אל הַצְּמֵאָה. מי שלא זכו להכיר בגדולת ה' משום שנולדו לתרבויות רחוקות, נחשבים כצמאים וחסרים. לא כנגדם טוען משה. הוא פונה אל ישראל, שה' ליווה אותם במשך שנים ודורות, שהם בגדר רוויים. מדוע ילמד הרווה ממעשיו ומחייו של הצמא?! חבל שיושפע ממעשיו רק משום שעבר בקרבתו.

• לֹא יֹאבֶה, ירצה ה' ל סְלֹחַ לוֹ, דווקא מפני שנכח בקרב הנשבעים, והוא מנסה לגנוב דעת עליונה. כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף ה' וְקִנְאָתוֹ, ה' ישלח את זעמו וקנאתו בָּאִישׁ הַהוּא, וְרָבְצָה בּוֹ כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה, וּמָחָה ה' אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. לא יישאר ממנו זכר.

• וְהִבְדִּילוֹ ה' לְרָעָה מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אָלוֹת הַבְּרִית הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה. כיוון שתקבלו עליכם את הברית –

• וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן, דורות מאוחרים, בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם או הַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לארץ, וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ אֲשֶׁר חִלָּה, הכה ה' בָּהּ –

• גָּפְרִית וָמֶלַח, שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ. לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ, וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב, שהרי האדמה תהיה חולה ומרה, והיא תיראה כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה, אַדְמָה וּצְבוֹיִם, ערי כיכר הירדן אֲשֶׁר הָפַךְ ה' בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ, בכעסו על רשעותן.

• וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם שמסביב : עַל מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת? על שום מֶה חֳרִי הָאַף, הכעס הַגָּדוֹל הַזֶּה?

• וְאָמְרוּ מי שיענו להם, או השואלים יענו לעצמם : עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

• וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם, אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם, אלוהי כנען היו חדשים בעבורם, וְלֹא חָלַק לָהֶם. עצם העיסוק בעבודה זרה אינה חלקם של ישראל, אלא של אומות העולם.

• וַיִּחַר אַף ה' בָּאָרֶץ הַהִוא, לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה.

• וַיִּתְּשֵׁם, הגלה אותם ה' מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל, וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה. וכאן משה מוסיף הבהרה על האחריות ההדדית שבברית:

• הַנִּסְתָּרֹת מעינינו ידועות רק לַה' אֱלֹהֵינוּ. איננו יודעים על מי שעובד עבודה זרה בחשאי. אלו מסורים לידיעתו של אלוקים ולענישתו, ועליהם לא תחול אלת הברית הציבורית. ולעומת זאת, הַנִּגְלֹת, החטאים המפורסמים – לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם, עלינו מוטל לבער אותם, שכן כולנו מתחייבים לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.