במדבר-פרק-6

מקבץ

ביאורים

  • וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

  • דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר, יצהיר בגלוי ובבירור שבכוונתו לְהַזִּיר את עצמו, להתייחד מן הבריות ולהתקרב לַה'. כך יוגדר הנזיר:

  • מִיַּיִן וְשֵׁכָר, יין מרוכז, משקה משַׁכֵּר העשוי מענבים יַזִּיר, יתנזר. חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה. וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים, מיץ ענבים או משקה שענבים הושרו בתוכו, כגון יין צימוקים, לֹא יִשְׁתֶּה. וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל, בכל צורה שהיא.

  • כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ, במשך כל הימים שנדר שיהיה נזיר בהם מִכֹּל מוצר אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִןמֵחַרְצַנִּים, מגרעיני הענבים וְעַד זָג, הקליפה – לֹא יֹאכֵל. על הנזיר נאסר לאכול ולשתות את כל מה שיוצא מן הגפן ושקשור לפֵרותיה.

  • כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ, במשך כל הזמן שהנדר חל תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ, לא יספר את שערותיו. עַד מְלֹאת, שיסתיימו הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַה'קָדֹשׁ יִהְיֶה, גַּדֵּל, יגַדֵּל פֶּרַע את שְׂעַר רֹאשׁוֹ.

  • כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַה' עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא. זוהי מגבלה מוחלטת.

  • לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹלֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם, כשימותו. שלא ככהן הדיוט, שאף עליו נאסר להיטמא למתים, אך מותר לו להיטמא לקרובים אלו, על הנזיר הדבר נאסר כִּי נֵזֶר, כתר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ. שערותיו הארוכות של הנזיר מסמלות באופן פיזי את נזירותו, כלומר את קרבתו המיוחדת לה'.

  • כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדֹשׁ הוּא לַה'.

  • וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם, בעצם השהייה תחת קורת גג משותפת עם המת – וְטִמֵּא המת את הנזיר ואת רֹאשׁ נִזְרוֹ, נזר השֵׂער שעל ראשו, כלומר נזירותו נפגמה. כיוון שמדובר בטומאת מת – היא נמשכת שבעה ימים. וְגִלַּח רֹאשׁוֹ בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלְּחֶנּוּ.

  • וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יָבִא שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶל הַכֹּהֵן, אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.

  • וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶחָד מהם לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה, וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ, כשנטמא למת ונזירותו נפגמה אובייקטיבית, אף על פי שהדבר אירע בעל כורחו. וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא. ביום השמיני ישוב השֵּׂער ויתקדש בקדושת הנזירות.

  • וְהִזִּיר לַה' אֶת יְמֵי נִזְרוֹ, יקיים מחדש את ימי הנזירות שהתחייב עליהם מראש, ונוסף על כך – וְהֵבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְאָשָׁם לגמור את כפרתו. וְהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים, שבהם נשמרה נזירותו יִפְּלוּ מן החשבון ויתבטלו, ועליו להתחיל למנותם שנית כִּי טָמֵא נִזְרוֹ. לעומת דינים אלו – הגילוח, קרבנות החטאת, העולה והאשם ומניית הימים מחדש – האמורים במקרה של תאונה המונעת מן הנזיר לשלם את נדרו ברצף –

  • וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ, כאשר מתממש הנדר ללא תקלות. יָבִיא אֹתוֹ – את עצמו אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.

  • וְהִקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ לַה': כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ תָמִים אֶחָד לְעֹלָה וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ תְּמִימָה לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד תָּמִים לִשְׁלָמִים.

  • וְסַל מַצּוֹת משני סוגי לחמים העשויים סֹלֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת דקים מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן, וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם של קרבנות הבהמה, המחייבים גם מנחה וגם נסכים מעבר למתנת הלחם המיוחדת הזו.

  • וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה', וְעָשָׂה אֶת חַטָּאתוֹ וְאֶת עֹלָתוֹ.

  • וְאֶת הָאַיִל יַעֲשֶׂה זֶבַח שְׁלָמִים לַה' נוסף עַל סַל הַמַּצּוֹת, וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת מִנְחָתוֹ וְאֶת נִסְכּוֹ.

  • וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶת רֹאשׁ נִזְרוֹ. ובמקרה זה – בניגוד לנזירות שנקטעה – התגלחת תסמל את סיום הנזירות וחזרתו לדרך החיים החברתית המקובלת. וְלָקַח אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ אחרי התגלחת, וְנָתַן עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים. על אותה אש יתבשל קרבן השלמים ויישרפו שערותיו הגזוזות. ייתכן שיש בכך ביטוי לקדושה כלשהי שיש בשערות, שבגללה אין להשתמש בהן לצרכים אחרים.

  • וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ, הרגל הקדמית בְּשֵׁלָה, המבושלת מִן הָאַיִל של זבח השלמים וְחַלַּת מַצָּה אַחַת מִן הַסַּל וּרְקִיק מַצָּה אֶחָד, וְנָתַן את שלושתם עַל כַּפֵּי הַנָּזִיר אַחַר הִתְגַּלְּחוֹ אֶת נִזְרוֹ, שערו. כפות הנזיר שנכללו בהנפת הכהן רומזות לכך שהנזיר עצמו נעשה כעין קרבן.

  • וְהֵנִיף אוֹתָם הַכֹּהֵן תְּנוּפָה לִפְנֵי ה', קֹדֶשׁ הוּא לַכֹּהֵן. 'זרוע' האיל היא חלק מן המתנות שמקבל הכהן. עַל, עם חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְעַל, ועם שׁוֹק הַתְּרוּמָה הניתנים לכהנים מכל קרבן שלמים אחר. וְאַחַר כך יִשְׁתֶּה הַנָּזִיר יָיִן, יוּתר לו לשתות יין.

  • זֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר אֲשֶׁר יִדֹּר, קָרְבָּנוֹ לַה' עַל נִזְרוֹ, בקרבן שתואר כאן מחויב כל נזיר, מִלְּבַד הנזיר אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ יותר מכך, כְּפִי נִדְרוֹ אֲשֶׁר יִדֹּרכֵּן יַעֲשֶׂה נוסף עַל תּוֹרַת נִזְרוֹ הקבועה, הכוללת כבש וכבשה בני שנה לעולה ולחטאת, איל לשלמים וקרבנות לחם.

  • וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

  • דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר: כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמוֹר לָהֶם את הדברים הבאים:

  • יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. אדם שהתברך בברכה ישירה עלול לאבדה מחמת מאורעות רעים. את ברכת השמירה המתלווה אל גוף הברכה אפשר אפוא להסביר כהתמדתה של הטובה.

  • יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, ה' יתייחס אליך במאור פנים וִיחֻנֶּךָּ, יחונן אותך, וכן: אתה תישא חן בעיניו.

  • יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ. ה' יעניק לך מעמד מועדף. וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם, שלמות, שלווה, נחת רוח והשלמה.

  • וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בכך שהכהנים יברכו את בני ישראל בשלושת הפסוקים הללו, שבכל אחד מהם מופיע שמי, הם ישימו עליהם את שמי. וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם. הכהנים ימשיכו את ברכתי. הכהנים אינם אלא מעין צינור לשפע טובתי.

פסוקים

  1. וידבר יהוה אל־משה לאמר
  2. דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם איש או־אשה כי יפלא לנדר נדר נזיר להזיר ליהוה
  3. מיין ושכר יזיר חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה וכל־משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל
  4. כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד־זג לא יאכל
  5. כל־ימי נדר נזרו תער לא־יעבר על־ראשו עד־מלאת הימם אשר־יזיר ליהוה קדש יהיה גדל פרע שער ראשו
  6. כל־ימי הזירו ליהוה על־נפש מת לא יבא
  7. לאביו ולאמו לאחיו ולאחתו לא־יטמא להם במתם כי נזר אלהיו על־ראשו
  8. כל ימי נזרו קדש הוא ליהוה
  9. וכי־ימות מת עליו בפתע פתאם וטמא ראש נזרו וגלח ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו
  10. וביום השמיני יבא שתי תרים או שני בני יונה אל־הכהן אל־פתח אהל מועד
  11. ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעלה וכפר עליו מאשר חטא על־הנפש וקדש את־ראשו ביום ההוא
  12. והזיר ליהוה את־ימי נזרו והביא כבש בן־שנתו לאשם והימים הראשנים יפלו כי טמא נזרו
  13. וזאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו יביא אתו אל־פתח אהל מועד
  14. והקריב את־קרבנו ליהוה כבש בן־שנתו תמים אחד לעלה וכבשה אחת בת־שנתה תמימה לחטאת ואיל־אחד תמים לשלמים
  15. וסל מצות סלת חלת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן ומנחתם ונסכיהם
  16. והקריב הכהן לפני יהוה ועשה את־חטאתו ואת־עלתו
  17. ואת־האיל יעשה זבח שלמים ליהוה על סל המצות ועשה הכהן את־מנחתו ואת־נסכו
  18. וגלח הנזיר פתח אהל מועד את־ראש נזרו ולקח את־שער ראש נזרו ונתן על־האש אשר־תחת זבח השלמים
  19. ולקח הכהן את־הזרע בשלה מן־האיל וחלת מצה אחת מן־הסל ורקיק מצה אחד ונתן על־כפי הנזיר אחר התגלחו את־נזרו
  20. והניף אותם הכהן תנופה לפני יהוה קדש הוא לכהן על חזה התנופה ועל שוק התרומה ואחר ישתה הנזיר יין
  21. זאת תורת הנזיר אשר ידר קרבנו ליהוה על־נזרו מלבד אשר־תשיג ידו כפי נדרו אשר ידר כן יעשה על תורת נזרו
  22. וידבר יהוה אל־משה לאמר
  23. דבר אל־אהרן ואל־בניו לאמר כה תברכו את־בני ישראל אמור להם
  24. יברכך יהוה וישמרך
  25. יאר יהוה פניו אליך ויחנך
  26. ישא יהוה פניו אליך וישם לך שלום
  27. ושמו את־שמי על־בני ישראל ואני אברכם

פסוקים מנוקד

  1. וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃
  2. דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ־אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַיהוָה׃
  3. מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכָל־מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל׃
  4. כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד־זָג לֹא יֹאכֵל׃
  5. כָּל־יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא־יַעֲבֹר עַל־רֹאשׁוֹ עַד־מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר־יַזִּיר לַיהוָה קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ׃
  6. כָּל־יְמֵי הַזִּירוֹ לַיהוָה עַל־נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא׃
  7. לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ לֹא־יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל־רֹאשׁוֹ׃
  8. כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדֹשׁ הוּא לַיהוָה׃
  9. וְכִי־יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ וְגִלַּח רֹאשׁוֹ בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלְּחֶנּוּ׃
  10. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יָבִא שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶל־הַכֹּהֵן אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד׃
  11. וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל־הַנָּפֶשׁ וְקִדַּשׁ אֶת־רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא׃
  12. וְהִזִּיר לַיהוָה אֶת־יְמֵי נִזְרוֹ וְהֵבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן־שְׁנָתוֹ לְאָשָׁם וְהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים יִפְּלוּ כִּי טָמֵא נִזְרוֹ׃
  13. וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ יָבִיא אֹתוֹ אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד׃
  14. וְהִקְרִיב אֶת־קָרְבָּנוֹ לַיהוָה כֶּבֶשׂ בֶּן־שְׁנָתוֹ תָמִים אֶחָד לְעֹלָה וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת־שְׁנָתָהּ תְּמִימָה לְחַטָּאת וְאַיִל־אֶחָד תָּמִים לִשְׁלָמִים׃
  15. וְסַל מַצּוֹת סֹלֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם׃
  16. וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה וְעָשָׂה אֶת־חַטָּאתוֹ וְאֶת־עֹלָתוֹ׃
  17. וְאֶת־הָאַיִל יַעֲשֶׂה זֶבַח שְׁלָמִים לַיהוָה עַל סַל הַמַּצּוֹת וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת־מִנְחָתוֹ וְאֶת־נִסְכּוֹ׃
  18. וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶת־רֹאשׁ נִזְרוֹ וְלָקַח אֶת־שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וְנָתַן עַל־הָאֵשׁ אֲשֶׁר־תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים׃
  19. וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת־הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן־הָאַיִל וְחַלַּת מַצָּה אַחַת מִן־הַסַּל וּרְקִיק מַצָּה אֶחָד וְנָתַן עַל־כַּפֵּי הַנָּזִיר אַחַר הִתְגַּלְּחוֹ אֶת־נִזְרוֹ׃
  20. וְהֵנִיף אוֹתָם הַכֹּהֵן תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה קֹדֶשׁ הוּא לַכֹּהֵן עַל חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְעַל שׁוֹק הַתְּרוּמָה וְאַחַר יִשְׁתֶּה הַנָּזִיר יָיִן׃
  21. זֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר אֲשֶׁר יִדֹּר קָרְבָּנוֹ לַיהוָה עַל־נִזְרוֹ מִלְּבַד אֲשֶׁר־תַּשִּׂיג יָדוֹ כְּפִי נִדְרוֹ אֲשֶׁר יִדֹּר כֵּן יַעֲשֶׂה עַל תּוֹרַת נִזְרוֹ׃
  22. וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃
  23. דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן וְאֶל־בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם׃
  24. יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ׃
  25. יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ׃
  26. יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם׃
  27. וְשָׂמוּ אֶת־שְׁמִי עַל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם׃