במדבר-פרק-10

ביאורים

• וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

• עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף, מִקְשָׁה, גוש אחד ולא כהרכבה של חלקים שונים תַּעֲשֶׂה אֹתָם. וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא, לכינוס הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת, להודיע לחונים שעליהם לצאת ממקומם ולנסוע.

• וְתָקְעוּ, כאשר יתקעו בָּהֵן – וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.

• וְאִם בְּחצוצרה אַחַת יִתְקָעוּ – וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים, רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל.

• וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה, כאשר תשמיעו קול שבור ומקוטע, לעומת התקיעה, שהיא קול רצוף – וְנָסְעוּ אז הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה, במזרח, דגל מחנה יהודה.

• וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה שֵׁנִית – וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים תֵּימָנָה, בדרום. אחר כך יצא המחנה המערבי, ולבסוף – דגל מחנה דן שבצפון. תְּרוּעָה יִתְקְעוּ לְמַסְעֵיהֶם. כל תרועה תודיע לאחד המחנות שעליו לצאת לדרך.

• וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל תִּתְקְעוּ וְלֹא תָרִיעוּ. התקיעות שאין עמן תרועות קוראות לכינוס העם.

• – וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת, וְהָיוּ לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. כמובן, תקיעות אלה, שיישמעו גם בארץ נושבת, אינן מאותתות על סדרי מסע, אלא הן חלק מעבודת הקודש, כפי שיפורש בפסוקים הבאים. תפקיד אחר, עתידי, של קול החצוצרות –

• וְכִי תָבֹאוּ לערוך מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם – וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרוֹת, וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם. התרועה לא תישמע מחצוצרות צבאיות, אלא מן החצוצרות של בית המקדש. אין מדובר אפוא במחווה צבאית אלא בתרועה הבאה לעורר את העם ולהיזכר לפני ה', מעין תפילה וזעקה מועצמת. תפקיד החצוצרות במשכן ובמקדש אינו רק בהשמעת קולות תרועה מזעיקים.

• וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם – וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם. קרבנות הציבור ילֻוו בתקיעת הכהנים בחצוצרות. וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

• וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, אייר בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ – נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת.

• וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם מִמִּדְבַּר סִינָי, וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן בְּמִדְבַּר פָּארָן. כיוון שהענן נדד הלאה, ישראל הלכו אחריו לכיוון מדבר פארן שבחצי –האי סיני.

• וַיִּסְעוּ בּפעם ה רִאשֹׁנָה עַל פִּי ה', באמצעות הענן בְּיַד מֹשֶׁה, על ידי החצוצרות.

• וַיִּסַּע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי יְהוּדָה בָּרִאשֹׁנָה לְצִבְאֹתָם, וְעַל צְבָאוֹ מופקד ראש הדגל, נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב.

• וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי יִשָׂשכָר – נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר.

• וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי זְבוּלֻן – אֱלִיאָב בֶּן חֵלוֹן. שלושת השבטים הללו הרכיבו את דגל מחנה יהודה.

• – וְהוּרַד, פורק הַמִּשְׁכָּן, וְנָסְעוּ בְנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי שהם נֹשְׂאֵי הַמִּשְׁכָּן. בני גרשון נשאו בעיקר את חלקי הטקסטיל של המשכן, ובני מררי נשאו את הקרשים ואת שאר חלקי המבנה המוצקים.

• וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן לְצִבְאֹתָם, וְעַל צְבָאוֹ – אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר.

• וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי שִׁמְעוֹן – שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִישַׁדָּי.

• וְעַל צְבָא מַטֵּה בְנֵי גָד – אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל. שלושת השבטים הללו הרכיבו את דגל מחנה ראובן. אחרי שהמשכן פורק –

• וְנָסְעוּ הַקְּהָתִים, נֹשְׂאֵי הַמִּקְדָּשׁ, כלי הקודש, וְהֵקִימוּ בני גרשון ומררי אֶת הַמִּשְׁכָּן עַד בֹּאָם.

• וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם, וְעַל צְבָאוֹ – אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד.

• וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי מְנַשֶּׁה – גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר.

• וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי בִנְיָמִן – אֲבִידָן בֶּן גִּדְעוֹנִי. שלושת השבטים הללו הרכיבו את דגל מחנה אפרים.

• וְנָסַע אחריהם דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי דָן, מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנֹת לְצִבְאֹתָם, וְעַל צְבָאוֹ – אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי.

• וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי אָשֵׁר – פַּגְעִיאֵל בֶּן עָכְרָן.

• וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי נַפְתָּלִי – אֲחִירַע בֶּן עֵינָן.

• אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְצִבְאֹתָם – וַיִּסָּעוּ.

• וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה. לא ברור אם חובב או רעואל היה שמו השני של יתרו חותן משה. ייתכן שחובב היה אחיה של צפורה שעמד אז בראש המשפחה, או שהוא הוא יתרו, אבי צפורה, ורעואל היה סבה : נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם. לְכָה, בוא גם אתה אִתָּנוּ, וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל. נבטיח גם לך חלק בארץ.

• וַיֹּאמֶר אֵלָיו חובב : לֹא אֵלֵךְ אתכם כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ. אירחתם אותי בכבוד במחנה שלכם, אך יש לי בית משלי.

• וַיֹּאמֶר משה : אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן, הואיל ו יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם. איני מבקש זאת רק כדי להיטיב עמך. בתור בן למדיָן, שלמרות שהיו לו יישובים קבועים, היה במהותו – לפי אחת ההשערות – נווד, תוכל לסייע לנו במסענו במדבר.

• וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ, וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ – וְהֵטַבְנוּ לָךְ. סופו של הסיפור לא כתוב כאן. ייתכן שהיו מבני משפחת חובב שחזרו לארצם, אך אחרים בוודאי המשיכו ללכת עם ישראל.

• וַיִּסְעוּ ישראל מֵהַר ה' דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, וַאֲרוֹן בְּרִית ה' נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה, מקום חניה. מלבד זאת, ישראל לא היו צריכים ליישר את הדרך ולמצוא לעצמם מסלול קל להליכה כי הארון הלך לפניהם והובילם בדרך הראויה.

• וַעֲנַן ה' עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה. הענן היה שורה על מחנה ישראל ומחפה עליהם במשך שעות היום במדבר, ובשעת המסע הוא נע עמם.

• וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן, כאשר ארון הברית היה יוצא למסע, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: קוּמָה, ה', וְיָפֻצוּ, ויתפזרו אֹיְבֶיךָ, אויבי ישראל. יציאת הארון ממקום חנייתו מאיימת על אויבי ישראל. וְיָנֻסוּ, ויברחו מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ. ארון הברית ובו לוחות העדות מגלם את נוכחותו של ה' בעולם.

• וּבְנֻחֹה, כאשר הארון נח במקום חנייה, יֹאמַר משה תפילה אחרת : שׁוּבָה, נוּח כאן, ה', בתוך רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל. השכן שכינתך ביניהם.