במדבר-פרק-33
ספר
מקבץ
ביאורים
-
אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם, בְּיַד משֶׁה וְאַהֲרֹן.
-
וַיִּכְתֹּב משֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם, מקומות היציאה שלהם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה'. וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם. כל מסע הסתיים בתחנה שהייתה לנקודת המוצא של המסע הבא.
-
וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה, בתוקף ובגבורה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם, ולא כבורחים.
-
וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה ה' בָּהֶם – כָּל בְּכוֹר. המצרים לא היו פנויים ליציאתם של ישראל ממצרים שכן היו שרויים באבלם ובקבורת מתיהם. יתר על כן – וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה ה' שְׁפָטִים, דין ונקמה בזמן שישראל יצאו ממצרים.
-
וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס, וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת.
-
וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת, וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם ש בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר. מכאן ואילך ניתקו מארץ מצרים ומאזור הנילוס – שבאותם זמנים הגיעו אחדות מזרועותיו מזרחה יותר מהיום.
-
וַיִּסְעוּ מֵאֵתָם, וַיָּשָׁב העם עַל, ליד פִּי הַחִירֹת. הם לא התקדמו בכיוון אחד אלא הסתובבו וחזרו, אֲשֶׁר עַל פְּנֵי, לפני בַּעַל צְפוֹן, אל מצרי או מצרי –כנעני שגילם את כוחות הרע. המצרים פירשו את התעכבות ישראל ליד האל המצרי הזה, כאילו הוא שבה אותם בכוחותיו, והדבר המריץ אותם לרדוף אחרי ישראל. וַיַּחֲנוּ לִפְנֵי מִגְדֹּל.
-
וַיִּסְעוּ מִפְּנֵי, מפ י הַחִירֹת, וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם – ים סוף הַמִּדְבָּרָה, אל המדבר. וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים בְּמִדְבַּר אֵתָם, וַיַּחֲנוּ בְּמָרָה, שבה הומתקו המים המרים.
-
וַיִּסְעוּ מִמָּרָה וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה, וּבְאֵילִם היו שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם כמספר שבטי ישראל וְשִׁבְעִים תְּמָרִים כמניין יורדי מצרים, וַיַּחֲנוּ שָׁם. ייחודו של המקום היה נעוץ במספרם הסמלי של המעיינות ושל עצי התמר.
-
וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם, וַיַּחֲנוּ עַל יַם סוּף.
-
וַיִּסְעוּ מִיַּם סוּף, וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִין.
-
וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִין, וַיַּחֲנוּ בְּדָפְקָה.
-
וַיִּסְעוּ מִדָּפְקָה, וַיַּחֲנוּ בְּאָלוּשׁ.
-
וַיִּסְעוּ מֵאָלוּשׁ, וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִם. וְלֹא הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם לִשְׁתּוֹת, ושם התרחשה גם מלחמת עמלק.
-
וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם, וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי. שם היה מתן תורה, שם בנו את המשכן והתעכבו זמן רב.
-
וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִינָי, וַיַּחֲנוּ בְּקִבְרֹת הַתַּאֲוָה.
-
וַיִּסְעוּ מִקִּבְרֹת הַתַּאֲוָה, וַיַּחֲנוּ בּמקום שנקרא חֲצֵרֹת. שם הצטרעה מרים.
-
וַיִּסְעוּ מֵחֲצֵרֹת, וַיַּחֲנוּ בְּרִתְמָה.
-
וַיִּסְעוּ מֵרִתְמָה, וַיַּחֲנוּ בְּרִמֹּן פָּרֶץ. ייתכן שאירעה שם פִּרצה או מפלה, ולכן נקרא כך המקום.
-
וַיִּסְעוּ מֵרִמֹּן פָּרֶץ, וַיַּחֲנוּ בְּלִבְנָה.
-
וַיִּסְעוּ מִלִּבְנָה, וַיַּחֲנוּ בְּרִסָּה.
-
וַיִּסְעוּ מֵרִסָּה, וַיַּחֲנוּ בִּקְהֵלָתָה. המקומות האחרונים אינם מזוהים. אולי בקהלתה הקהיל קֹרח את כל העדה על משה ואהרן.
-
וַיִּסְעוּ מִקְּהֵלָתָה, וַיַּחֲנוּ בְּהַר שָׁפֶר.
-
וַיִּסְעוּ מֵהַר שָׁפֶר, וַיַּחֲנוּ בַּחֲרָדָה.
-
וַיִּסְעוּ מֵחֲרָדָה, וַיַּחֲנוּ בְּמַקְהֵלֹת.
-
וַיִּסְעוּ מִמַּקְהֵלֹת, וַיַּחֲנוּ בְּתָחַת, שאולי היה מקום נמוך.
-
וַיִּסְעוּ מִתָּחַת, וַיַּחֲנוּ בְּתָרַח.
-
וַיִּסְעוּ מִתָּרַח, וַיַּחֲנוּ בְּמִתְקָה.
-
וַיִּסְעוּ מִמִּתְקָה, וַיַּחֲנוּ בְּחַשְׁמֹנָה.
-
וַיִּסְעוּ מֵחַשְׁמֹנָה, וַיַּחֲנוּ בְּמֹסֵרוֹת.
-
וַיִּסְעוּ מִמֹּסֵרוֹת, וַיַּחֲנוּ בִּבְנֵי יַעֲקָן.
-
וַיִּסְעוּ מִבְּנֵי יַעֲקָן, וַיַּחֲנוּ בְּחֹר הַגִּדְגָּד, שאולי היו בו נקיקי סלע.
-
וַיִּסְעוּ מֵחֹר הַגִּדְגָּד, וַיַּחֲנוּ בְּיָטְבָתָה.
-
וַיִּסְעוּ מִיָּטְבָתָה, וַיַּחֲנוּ בְּעַבְרֹנָה.
-
וַיִּסְעוּ מֵעַבְרֹנָה, וַיַּחֲנוּ בְּעֶצְיֹן גָּבֶר שבאזור אילת, אם כי לא ברור היכן הייתה אז העיר אילת.
-
וַיִּסְעוּ מֵעֶצְיֹן גָּבֶר, וַיַּחֲנוּ בְמִדְבַּר צִן הִוא קָדֵשׁ.
-
וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ, וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר, בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם. הם פנו לכיוון צפון –מזרח, כדי לעקוף את ארץ אדום.
-
וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי ה'. אהרן לא מת כשאר האדם, אלא ה' קרא לו למות בשלום בראש ההר. וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ.
-
וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה בְּמֹתוֹ בְּהֹר הָהָר.
-
וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד שישראל מתקרבים אליו, וְהוּא ישֵׁב בַּנֶּגֶב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן בְּבֹא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ובעקבות זאת התקיימה מלחמה במלך ערד, שבה ניצחו ישראל. למרות ניצחונם לא נכנסו ישראל לכנען דרך הנגב, אלא המשיכו להקיף את אדום ופנו לעבר הירדן המזרחי.
-
וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר, וַיַּחֲנוּ בְּצַלְמֹנָה.
-
וַיִּסְעוּ מִצַּלְמֹנָה, וַיַּחֲנוּ בְּפוּנֹן.
-
וַיִּסְעוּ מִפּוּנֹן, וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת.
-
וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת, וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי, בחרבות של הָעֲבָרִים, המעברים בִּגְבוּל מוֹאָב.
-
וַיִּסְעוּ מֵעִיִּים, וַיַּחֲנוּ בְּדִיבֹן גָּד.
-
וַיִּסְעוּ מִדִּיבֹן גָּד, וַיַּחֲנוּ בְּעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה.
-
וַיִּסְעוּ מֵעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה, וַיַּחֲנוּ בְּהָרֵי הָעֲבָרִים לִפְנֵי נְבוֹ.
-
וַיִּסְעוּ מֵהָרֵי הָעֲבָרִים, וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל, בקרבת יַרְדֵּן ממול יְרֵחוֹ.
-
וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים. המחנה לא התרכז במקום קטן, אלא השתרע על פני כמה קילומטרים לאורך הירדן בְּעַרְבֹת מוֹאָב. למרות זאת המואבים לא העזו להתגרות בישראל.
-
וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר:
-
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי, כאשר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן בדרככם להיכנס אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן –
-
וְהוֹרַשְׁתֶּם, סַלקו, גָּרשו אֶת כָּל ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם. וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם, הקישוטים שעשו בפולחניהם, וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם, אליליהם תְּאַבֵּדוּ, וְאֵת כָּל בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ.
-
וְהוֹרַשְׁתֶּם, פַּנו אֶת הָאָרֶץ מן העמים היושבים עליה עתה, וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ.
-
וְהִתְנַחַלְתֶּם, עליכם לחלק אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם, לפי גודל המשפחות – לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ, אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל – לוֹ יִהְיֶה. לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם תִּתְנֶחָלוּ. לפי הגורל תחולק הארץ תחילה לשבטים, ובתוכם – למשפחות. גודל הנחלה של כל משפחה יהיה תלוי במספר ראשיה, ואז יסדירו בני המשפחה ביניהם את חלוקת הקרקעות הפנימית.
-
וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם – וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, מי שיישארו בה יהיו לְשִׂכִּים, קוצים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם, סלעים דוקרים בְּצִדֵּיכֶם. וְצָרֲרוּ, יהיו עוינים אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם ישְׁבִים בָּהּ. אסור להתקיים בצדם בשלום כי לא תוכלו לחיות יחדיו. גם אם תרצו לעשות זאת לפי שעה, בסופו של דבר הם יכשילו אתכם.
-
וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם – להרחיק אותם מכאן – אֶעֱשֶׂה לָכֶם.
פסוקים
-
אלה מסעי בני־ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאתם ביד־משה ואהרן
-
ויכתב משה את־מוצאיהם למסעיהם על־פי יהוה ואלה מסעיהם למוצאיהם
-
ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש הראשון ממחרת הפסח יצאו בני־ישראל ביד רמה לעיני כל־מצרים
-
ומצרים מקברים את אשר הכה יהוה בהם כל־בכור ובאלהיהם עשה יהוה שפטים
-
ויסעו בני־ישראל מרעמסס ויחנו בסכת
-
ויסעו מסכת ויחנו באתם אשר בקצה המדבר
-
ויסעו מאתם וישב על־פי החירת אשר על־פני בעל צפון ויחנו לפני מגדל
-
ויסעו מפני החירת ויעברו בתוך־הים המדברה וילכו דרך שלשת ימים במדבר אתם ויחנו במרה
-
ויסעו ממרה ויבאו אילמה ובאילם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים ויחנו־שם
-
ויסעו מאילם ויחנו על־ים־סוף
-
ויסעו מים־סוף ויחנו במדבר־סין
-
ויסעו ממדבר־סין ויחנו בדפקה
-
ויסעו מדפקה ויחנו באלוש
-
ויסעו מאלוש ויחנו ברפידם ולא־היה שם מים לעם לשתות
-
ויסעו מרפידם ויחנו במדבר סיני
-
ויסעו ממדבר סיני ויחנו בקברת התאוה
-
ויסעו מקברת התאוה ויחנו בחצרת
-
ויסעו מחצרת ויחנו ברתמה
-
ויסעו מרתמה ויחנו ברמן פרץ
-
ויסעו מרמן פרץ ויחנו בלבנה
-
ויסעו מלבנה ויחנו ברסה
-
ויסעו מרסה ויחנו בקהלתה
-
ויסעו מקהלתה ויחנו בהר־שפר
-
ויסעו מהר־שפר ויחנו בחרדה
-
ויסעו מחרדה ויחנו במקהלת
-
ויסעו ממקהלת ויחנו בתחת
-
ויסעו מתחת ויחנו בתרח
-
ויסעו מתרח ויחנו במתקה
-
ויסעו ממתקה ויחנו בחשמנה
-
ויסעו מחשמנה ויחנו במסרות
-
ויסעו ממסרות ויחנו בבני יעקן
-
ויסעו מבני יעקן ויחנו בחר הגדגד
-
ויסעו מחר הגדגד ויחנו ביטבתה
-
ויסעו מיטבתה ויחנו בעברנה
-
ויסעו מעברנה ויחנו בעציון גבר
-
ויסעו מעציון גבר ויחנו במדבר־צן הוא קדש
-
ויסעו מקדש ויחנו בהר ההר בקצה ארץ אדום
-
ויעל אהרן הכהן אל־הר ההר על־פי יהוה וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני־ישראל מארץ מצרים בחדש החמישי באחד לחדש
-
ואהרן בן־שלש ועשרים ומאת שנה במתו בהר ההר
-
וישמע הכנעני מלך ערד והוא־ישב בנגב בארץ כנען בבא בני ישראל
-
ויסעו מהר ההר ויחנו בצלמנה
-
ויסעו מצלמנה ויחנו בפונן
-
ויסעו מפונן ויחנו באבת
-
ויסעו מאבת ויחנו בעיי העברים בגבול מואב
-
ויסעו מעיים ויחנו בדיבן גד
-
ויסעו מדיבן גד ויחנו בעלמן דבלתימה
-
ויסעו מעלמן דבלתימה ויחנו בהרי העברים לפני נבו
-
ויסעו מהרי העברים ויחנו בערבת מואב על ירדן ירחו
-
ויחנו על־הירדן מבית הישמת עד אבל השטים בערבת מואב
-
וידבר יהוה אל־משה בערבת מואב על־ירדן ירחו לאמר
-
דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם כי אתם עברים את־הירדן אל־ארץ כנען
-
והורשתם את־כל־ישבי הארץ מפניכם ואבדתם את כל־משכיתם ואת כל־צלמי מסכתם תאבדו ואת כל־במתם תשמידו
-
והורשתם את־הארץ וישבתם־בה כי לכם נתתי את־הארץ לרשת אתה
-
והתנחלתם את־הארץ בגורל למשפחתיכם לרב תרבו את־נחלתו ולמעט תמעיט את־נחלתו אל אשר־יצא לו שמה הגורל לו יהיה למטות אבתיכם תתנחלו
-
ואם־לא תורישו את־ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם וצררו אתכם על־הארץ אשר אתם ישבים בה
-
והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם
פסוקים מנוקד
-
אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד־מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן׃
-
וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת־מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל־פִּי יְהוָה וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם׃
-
וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל־מִצְרָיִם׃
-
וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה יְהוָה בָּהֶם כָּל־בְּכוֹר וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה יְהוָה שְׁפָטִים׃
-
וַיִּסְעוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת׃
-
וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר׃
-
וַיִּסְעוּ מֵאֵתָם וַיָּשָׁב עַל־פִּי הַחִירֹת אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי בַּעַל צְפוֹן וַיַּחֲנוּ לִפְנֵי מִגְדֹּל׃
-
וַיִּסְעוּ מִפְּנֵי הַחִירֹת וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ־הַיָּם הַמִּדְבָּרָה וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בְּמִדְבַּר אֵתָם וַיַּחֲנוּ בְּמָרָה׃
-
וַיִּסְעוּ מִמָּרָה וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ־שָׁם׃
-
וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיַּחֲנוּ עַל־יַם־סוּף׃
-
וַיִּסְעוּ מִיַּם־סוּף וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר־סִין׃
-
וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר־סִין וַיַּחֲנוּ בְּדָפְקָה׃
-
וַיִּסְעוּ מִדָּפְקָה וַיַּחֲנוּ בְּאָלוּשׁ׃
-
וַיִּסְעוּ מֵאָלוּשׁ וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִם וְלֹא־הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם לִשְׁתּוֹת׃
-
וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי׃
-
וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִינָי וַיַּחֲנוּ בְּקִבְרֹת הַתַּאֲוָה׃
-
וַיִּסְעוּ מִקִּבְרֹת הַתַּאֲוָה וַיַּחֲנוּ בַּחֲצֵרֹת׃
-
וַיִּסְעוּ מֵחֲצֵרֹת וַיַּחֲנוּ בְּרִתְמָה׃
-
וַיִּסְעוּ מֵרִתְמָה וַיַּחֲנוּ בְּרִמֹּן פָּרֶץ׃
-
וַיִּסְעוּ מֵרִמֹּן פָּרֶץ וַיַּחֲנוּ בְּלִבְנָה׃
-
וַיִּסְעוּ מִלִּבְנָה וַיַּחֲנוּ בְּרִסָּה׃
-
וַיִּסְעוּ מֵרִסָּה וַיַּחֲנוּ בִּקְהֵלָתָה׃
-
וַיִּסְעוּ מִקְּהֵלָתָה וַיַּחֲנוּ בְּהַר־שָׁפֶר׃
-
וַיִּסְעוּ מֵהַר־שָׁפֶר וַיַּחֲנוּ בַּחֲרָדָה׃
-
וַיִּסְעוּ מֵחֲרָדָה וַיַּחֲנוּ בְּמַקְהֵלֹת׃
-
וַיִּסְעוּ מִמַּקְהֵלֹת וַיַּחֲנוּ בְּתָחַת׃
-
וַיִּסְעוּ מִתָּחַת וַיַּחֲנוּ בְּתָרַח׃
-
וַיִּסְעוּ מִתָּרַח וַיַּחֲנוּ בְּמִתְקָה׃
-
וַיִּסְעוּ מִמִּתְקָה וַיַּחֲנוּ בְּחַשְׁמֹנָה׃
-
וַיִּסְעוּ מֵחַשְׁמֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּמֹסֵרוֹת׃
-
וַיִּסְעוּ מִמֹּסֵרוֹת וַיַּחֲנוּ בִּבְנֵי יַעֲקָן׃
-
וַיִּסְעוּ מִבְּנֵי יַעֲקָן וַיַּחֲנוּ בְּחֹר הַגִּדְגָּד׃
-
וַיִּסְעוּ מֵחֹר הַגִּדְגָּד וַיַּחֲנוּ בְּיָטְבָתָה׃
-
וַיִּסְעוּ מִיָּטְבָתָה וַיַּחֲנוּ בְּעַבְרֹנָה׃
-
וַיִּסְעוּ מֵעַבְרֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר׃
-
וַיִּסְעוּ מֵעֶצְיוֹן גָּבֶר וַיַּחֲנוּ בְמִדְבַּר־צִן הִוא קָדֵשׁ׃
-
וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם׃
-
וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל־הֹר הָהָר עַל־פִּי יְהוָה וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ׃
-
וְאַהֲרֹן בֶּן־שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה בְּמֹתוֹ בְּהֹר הָהָר׃
-
וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד וְהוּא־יֹשֵׁב בַּנֶּגֶב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן בְּבֹא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
-
וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר וַיַּחֲנוּ בְּצַלְמֹנָה׃
-
וַיִּסְעוּ מִצַּלְמֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּפוּנֹן׃
-
וַיִּסְעוּ מִפּוּנֹן וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת׃
-
וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים בִּגְבוּל מוֹאָב׃
-
וַיִּסְעוּ מֵעִיִּים וַיַּחֲנוּ בְּדִיבֹן גָּד׃
-
וַיִּסְעוּ מִדִּיבֹן גָּד וַיַּחֲנוּ בְּעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה׃
-
וַיִּסְעוּ מֵעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה וַיַּחֲנוּ בְּהָרֵי הָעֲבָרִים לִפְנֵי נְבוֹ׃
-
וַיִּסְעוּ מֵהָרֵי הָעֲבָרִים וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ׃
-
וַיַּחֲנוּ עַל־הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים בְּעַרְבֹת מוֹאָב׃
-
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל־יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר׃
-
דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת־הַיַּרְדֵּן אֶל־אֶרֶץ כְּנָעַן׃
-
וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל־מַשְׂכִּיֹּתָם וְאֵת כָּל־צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ וְאֵת כָּל־בָּמֹתָם תַּשְׁמִידוּ׃
-
וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת־הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם־בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ׃
-
וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת־הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם לָרַב תַּרְבּוּ אֶת־נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת־נַחֲלָתוֹ אֶל אֲשֶׁר־יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל לוֹ יִהְיֶה לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם תִּתְנֶחָלוּ׃
-
וְאִם־לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ׃
-
וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם׃
מקומות
-
אבל השטים
עיר בערבות מואב.
מזוהה כיום עם תל אל חמאם הסמוך לואדי הפורה אל כפרין (על-ידי נ' גליק). -
בית הישימות
עיר בערבות מואב, בנחלת ראובן.
מזוהה כיום עם תל אל עדימה ליד חרבת סוימה. (י' פרס) -
דיבון
עיר במואב, בנחלת גד.
כיום מזוהה עם תל ליד העיירה ד'יבאן בירדן (אהרוני). -
הר ההר (נגב)
-
יטבתה
-
ירחו
יריחו היא עיר בנחלת שבט בנימין בעמק הירדן, מצפון לים המלח. יש המייחסים לה את הכינוי עיר התמרים (דברים ל"ד 3; שופטים ג' 13). ליד העיר מקורות מים רבים שהיפרו והירוו אותה.העיר הייתה מיושבת כבר בתקופות קדומות, מהאלף ה- 6 לפני הספירה. יריחו שוכנת ליד מעברות הירדן, ומשם עלתה הדרך הראשית לירושלים. דרך יריחו חדרו לראשונה בני ישראל לארץ כנען. כיבושה של העיר עשה רושם עמוק במסורת העם (יהושע ב', ו'), ותואר כמעשה נס. אין התאמה בין תיאור העיר המבוצרת בספר יהושע לבין החפירות הארכאולוגיות באתר המעידות שהעיר יריחו הקדומה חרבה מאות שנים לפני תקופת ההתנחלות וימי יהושע, ולכן נראה סיפור הנס כסיפור איטיולוגי המסביר את חורבותיה של עיר ענקית דרכה עברו בני ישראל.
-
סכות
-
עיי העברים
מתחנות בני ישראל במדבר על גבול מואב.
-
עלמון דבלתים, בית דבלתים
עיר במואב.
כיום מזוהה עם דלילאת א שרקיה. (י' פרס) -
אילת? עציון גבר?
-
ערד
עיר מבצר בנגב המזרחי, גובלת עם יהודה.
מזוהה עם תל ערד כשמונה ק"מ ממערב לערד החדשה. -
פונן
מתחנות בני ישראל בצאתם ממצרים מזוהה בחרבת פינאן.
-
צלמנה (ערבה)
-
הר נבו
-
נהר הירדן
נהר הזורם בארץ ישראל מצפון לדרום, המחלק את הארץ בין ארץ ישראל המערבית לארץ ישראל המזרחית ונחשב כגבולה של הארץ (במדבר לד, יב). ראשיתו בחרמון ואחריתו בים המלח.
העמק בו הוא זורם מכונה במקרא כיכר הירדן ובערבית 'הזור'
חלקו הדרומי של עמק הירדן מכונה ערבות מואב וערבות יריחו. -
בעל צפון?
מקום בגבול מצרים, קרוב לים-סוף.
-
אתם (?)
מקום בגבול מצרים.
-
רעמסס?
שם עיר ומחוז במזרח הדלתה של הנילוס. מזוהה ככל הנראה ב'תל אל דבע'.
-
מואב
ארץ מואב היא רמה הררית פוריה ומשופעת במשקעים ממזרח לים המלח.
גבולותיה הגיאוגרפיים: מצפון: נחל חשבון והמשכו ואדי כפרין, המשתפך אל הירדן. מדרום ואדי אל-חסה(נחל זרד) המשתפך אל ים המלח. ממערב: ים המלח. ממזרח: מדבר מואב. -
אדום
ארץ אדום היא מקום מושבה של ממלכת אדום.
גבולותיה: מצפון: נחל זרד. ממערב: נחל הערבה. מדרום: מערכת מבצרים לאורך הקצה הדרומי של המישור. ממזרח: המדבר. -
הר ההר (נגב) (?)
-
קדש (בגבול ארץ אדום)
-
נגב
הנגב הוא האיזור הדרומי של ארץ ישראל, הנמצא בגבול שבין הארץ המיוּשֶׁבֶת לבין המדבר. שורש המילה "נגב" משמעותו "יָבֵש", בגלל אוֹפיוֹ היבש והמדברי של איזור זה. העיר המרכזית בנגב היא באר שבע. בגלל מיקומו הגיאוגרפי של הנגב בדרום הארץ, המילה "נגב" משמשת במקרא פעמים רבות במשמעות של "דָרוֹם": "ופרצת ימה וקדמה, צפונה ונגבה" (בראשית כ"ח 28).
-
פתם (סוכות)
עיר מסכנות במצרים שנבנתה על ידי בני ישראל בימי שעבוד מצרים.
-
בעל צפון (תיאוריה צפונית)
מקום בגבול מצרים, קרוב לים-סוף, מזוהה במונט קסיוס.
-
כנען
שמה הקדום של ארץ ישראל