עמוס-פרק-2

ביאורים

• כֹּה אָמַר ה': עַל־שְְׁלֹשָׁה פִּשְְְׁעֵי מוֹאָב, וְְעַל־אַרְְְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ – עַל־שָָׂרְְְפוֹ עַצְְְמוֹת מֶלֶךְְְ־אֱדוֹם שרפה גמורה, עד כדי כך שהעצמות הופכות למעין שִּׂיד, סיד. יש לשער שמדובר במלחמתם של ישראל, יהודה ואדום כנגד מואב. לפי אחת הפרשנויות, מלך מואב לקח את בנו של מלך אדום, שהיה שבוי בידו, ושחט אותו על ראש החומה. ייתכן שלאחר מכן הוא שרף אותו, וזהו חטאו הרביעי והחמור של מואב שאליו מתייחס עמוס, שכן ההתעללות במתים היא עוול מגונה שלא יכופר.

• וְְשִׁלַּחְְְתִּי־אֵשׁ בְְּמוֹאָב, וְְאָכְְלָה אַרְְְמְְנוֹת הַקְְּרִיּוֹת, הכרכים הגדולים שבמואב. וּמֵת בְְּשָׁאוֹן מוֹאָב. העם או המדינה המואבית לא יגוועו לאִטם, אלא יפלו ברעש ומתוך מהומה, בִּתְְְרוּעָה בְְּקוֹל שׁוֹפָר, קולות מלחמה.

• וְְהִכְְְרַתִּי שׁוֹפֵט, כינוי לראש האומה מִקִּרְְְבָּהּ, וְְכָָל־שָׂרֶיהָ אֶהֱרוֹג עִמּוֹ – עם השופט. אָמַר ה'. מן הנבואות על עמי האזור מתקרב הנביא אל החצר הפנימית של עם ישראל:

• כֹּה אָמַר ה': עַל־שְְׁלֹשָׁה פִּשְְְׁעֵי יְְהוּדָה, וְְעַל־אַרְְְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ – עַל־מָאֳֳסָם אֶת־תּוֹרַת ה', וְְחֻקָּיו לֹא שָׁמָרוּ, וַיַּתְְְעוּם כִּזְְְבֵיהֶם אֲשֶׁר־הָלְְכוּ אֲבוֹתָם אַחֲרֵיהֶם. חטאם הכבד ביותר הוא שלמרות שקיבלו את תורת ה', הם עוזבים את דברו והולכים אחרי פולחנים זרים למיניהם.

• וְְשִׁלַּחְְְתִּי אֵשׁ בִּיהוּדָה וְְאָכְְלָה אַרְְְמְְנוֹת יְְרוּשָׁלִָם.מכאן לנבואה המרכזית יותר, העוסקת בשומרון ובממלכת ישראל:

• כֹּה אָמַר ה': עַל־שְְׁלֹשָׁה פִּשְְְׁעֵי ממלכת יִשְְְׂרָאֵל, וְְעַל־אַרְְְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ – עַל־מִכְְְרָם בּעד כֶּסֶף את ה צַדִּיק, הם מטים את הדין ומוכרים את מי שיצא צודק בדינו בעבור בצע כסף, וְְאת ה אֶבְְְיוֹן, העני המסכן הם מוכרים בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם, למען רווחים של מה – בכך.

• הַשֹּׁאֲפִים, שפים, דורכים עַל־עֲפַר־אֶרֶץ, ולמעשה הם צועדים בְְּרֹאשׁ דַּלִּים. בעלי הכוח דורסים את הדלים ללא התחשבות, כאילו היו עפר, וְְדֶרֶךְְְ עֲנָוִים יַטּוּ. הם מאלצים את העניים או את הצדיקים לנטות מדרך הישר, לנהוג שלא ביושר או להתחבא, וְְאִישׁ וְְאָבִיו יֵלְְְכוּ יחד אֶל־הַנַּעֲרָה לזנות, לְְמַעַן חַלֵּל אֶת־שֵׁם קָדְְְשִׁי. מעשה משותף זה של אב עם בנו מעיד על איבוד הבושה. אין כאן רק כניעה לתאווה, אלא הפגנה של אדישות וקהות מוסרית, כאילו אין עוד גבולות. ובכך מתחלל שם ה'.

• וְְעַל־בְְּגָדִים חֲבֻלִים, ממושכנים שלא הוחזרו לבעליהם, יַטּוּ, יסבו לסעוד אֵצֶל, ליד כָָּל־מִזְְְבֵּחַ של עבודה זרה, וְְיֵין עֲנוּשִׁים, יין שנקנה מכספי קנסות והיטלים שרירותיים, יִשְְְׁתּוּ המנהיגים בתוך בֵּית אֱלֹהֵיהֶם. במעשים אלה, שיש בהם גם גזלה וחמס של סכומים קטנים, מעורבים שחיתות, שפלות, מידות רעות וחילול ה'.

• וְְאָנֹכִי הלוא בשעת כניסתם של ישראל לארץ הִשְְְׁמַדְְְתִּי אֶת מלכי הָאֱמֹרִי הגדולים מִפְְּנֵיהֶם, אֲשֶׁר כְְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְְְהוֹ, וְְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים. האמורים נודעו בגובהם ובחוסנם, ולמרות זאת – וָאַשְְְׁמִיד את פִּרְְְיוֹ מִמַּעַל וְְאת שָׁרָשָׁיו מִתָּחַת מפניכם ולמענכם.

• וְְאָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְְְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְְְרָיִם, וָאוֹלֵךְְְ אֶתְְְכֶם בַּמִּדְְְבָּר תחת חסותי אַרְְְבָּעִים שָׁנָה לָרֶשֶׁת אֶת־אֶרֶץ הָאֱמֹרִי. לא רק טובות גשמיות הענקתי לכם:

• וָאָקִים מִבְְּנֵיכֶם לִנְְְבִיאִים, נתתי לאנשים מכם את היכולת להיות נביאים או מתלמידיהם, 'בני הנביאים', וּמִבַּחוּרֵיכֶם הקמתי לִנְְְזִרִים, מורים רוחניים ואנשי מופת. הַאַף אֵין־זֹאת, הלוא כן, בְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל?! נְְאֻם־ה'.

• וַתַּשְְְׁקוּ אֶת־הַנְְּזִרִים יָיִן בכוח. הכרחתם אותם לעבור על נזירותם. וְְעַל־הַנְְּבִיאִים צִוִּיתֶם לֵאמֹר: לֹא תִּנָּבְְְאוּ. במקום לראות בנבואה חסד ה' עליכם, ולקבלה באהבה ובתודה, התרסתם נגד הנביאים ודחיתם את דבריהם.

• הִנֵּה אָנֹכִי מֵעִיק, לוחץ ומכביד ידי עליכם עד שתכרעו תַּחְְְתֵּיכֶם, במקומכם, כַּאֲשֶׁר תָּעִיק הָעֲגָלָה הַמְְלֵאָה לָהּ עָמִיר, עומרים. כמו עגלה עמוסת תבואה הכורעת במקומה מכובד המשא.

• וְְאָבַד מָנוֹס מִקָּל. קלי המרוץ לא יצליחו לנוס, וְְחָזָק לֹא־יְְאַמֵּץ כֹּחוֹ לעמוד על נפשו כי יהיו חזקים ממנו, וְְגִבּוֹר לֹא־יְְמַלֵּט, יציל את נַפְְְשׁוֹ.

• וְְתֹפֵשׂ הַקֶּשֶׁת לֹא יַעֲמֹד. מלבד הקשתות הקטנות ששימשו את היורים מעל גבי מרכבות מלחמה, היו במערך המלחמה תופשי קשת שעמדו מרחוק וירו מנשק כבד. בזמן המפלה תופש הקשת יברח ולא יעמוד במקומו. וְְקַל בְְּרַגְְְלָיו לֹא יְְמַלֵּט את עצמו, וְְאפילו רֹכֵב הַסּוּס לֹא יְְמַלֵּט נַפְְְשׁוֹ, למרות דהירתו המהירה של הסוס,

• וְְאַמִּיץ לִבּוֹ, האמיץ ש בַּגִּבּוֹרִים, היוצא למלחמה בשריון ובכלי נשק כבדים, עָרוֹם יָנוּס, ישליך מעליו את כל מה שעלול להכביד על תנועתו כדי לברוח מהר ככל האפשר בַּיּוֹם־הַהוּא. נְְאֻם־ה'. יהיו שיברחו, ויהיו שייהרגו. מפלה גמורה ומבישה זו תבוא לישראל כעונש על התנהגותם בחייהם האזרחיים, על העוולות שעוללו, על זנותם ועל העבודה הזרה שפשתה בהם.