עמוס-פרק-3

ביאורים

• שִׁמְְְעוּ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עֲלֵיכֶם, בְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל, אף על פי שהדברים מתייחסים לממלכת ישראל ולבירתה שומרון, הנבואה הזאת מדברת למעשה עַל כָָּל־הַמִּשְְְׁפָּחָה אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְְְרַיִם, לֵאמֹר׃

• רַק אֶתְְְכֶם יָדַעְְְתִּי, קשרתי אתכם קשר קרוב יותר מִכֹּל מִשְְְׁפְְּחוֹת הָאֲדָמָה, עַל־כֵּן אֶפְְְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָָּל־עֲוֹנֹתֵיכֶם.

• הֲיֵלְְְכוּ שְְׁנַיִם יַחְְְדָּו בִּלְְְתִּי אִם־נוֹעָדוּ?! האם הליכתם של שני אנשים יחד בדרך, אינה מעידה על כך שהם קבעו להיפגש?! אין להניח שאנשים שנפגשו באופן אקראי לחלוטין, ימשיכו לצעוד יחד לאורך כל הדרך.

• הֲיִשְְְׁאַג אַרְְְיֵה בַּיַּעַר – וְְטֶרֶף אֵין לוֹ?! האריה איננו שואג סתם לשם שעשוע. שאגותיו באות להחריד את בעלי החיים שבאזור כשהוא יוצא לטרוף, או שהן משמשות להזעיק את שותפיו לצאת לציד. הֲיִתֵּן כְְּפִיר, אריה צעיר קוֹלוֹ מִמְְּעֹנָתוֹ, ממקום רבצו בִּלְְְתִּי אִם־לָכָד?! רק כאשר הוא עומד ללכוד או שכבר לכד משהו, הוא שואג. גם הדימויים הבאים ממחישים דברים הבאים יחד:

• הֲתִפֹּל צִפּוֹר עַל־פַּח, מלכודת המונחת על הָאָרֶץ – וּמוֹקֵשׁ, מכשול אֵין לָהּ?! כשאין לה פיתיון או מנגנון לוכד כלשהו, היא תישאר חופשית. ובאותו אופן, הֲיַעֲלֶה־פַּח מִן־הָאֲדָמָה – וְְלָכוֹד לֹא יִלְְְכּוֹד?! המלכודת לא תקפוץ מהקרקע אם הציפור אינה נלכדת בה.

• אִם־יִתָּקַע שׁוֹפָר, שהוא אות של אזהרה בְְּעִיר – וְְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ?! משמעות הדימויים הללו: אִם־תִּהְְְיֶה רָעָה בְְּעִיר – וַה' לֹא עָשָׂה?! האם אתם חושבים שתקרה רעה בעיר במקרה, ולא על פי ה'?!

• כִּי לֹא יַעֲשֶׂה ה' אֱלוֹהִים דָּבָר בעולם, כִּי אִם־גָּלָה, גילה את סוֹדוֹ אֶל־עֲבָדָיו הַנְְּבִיאִים תחילה כדי שיזהירו את העם. לכן הנביאים יודעים תמיד את הדברים העומדים להתרחש ומגלים אותם בנבואותיהם.

• אַרְְְיֵה שָׁאָג – מִי לֹא יִירָא?! כשאריה שואג – כל אחד מפחד, וכך – ה' אֱלוֹהִים דִּבֶּר לאדם כלשהו – מִי לֹא יִנָּבֵא?! לא ייתכן שהשומע את דבר ה' לא יינבא , גם אם הדברים אינם נעימים לנביא ולשומעיו ואינם מנחמים כלל, כמו הנבואה הבאה. עמוס מוכיח את העושקים והעושקות החיים חיי תפנוקים על חשבונם של הדלים והאביונים. הוא מודיע להם שחיים שאננים ומופקרים אלו עתידים להגיע אל קצם בחורבן קשה ומשפיל.

• הַשְְְׁמִיעוּ עַל־אַרְְְמְְנוֹת בְְּאַשְְְׁדּוֹד שבגבול פלשתים , וְְעַל־אַרְְְמְְנוֹת בְְּאֶרֶץ מִצְְְרָיִם הרחוקה יותר, וְְאִמְְְרוּ: הֵאָסְְפוּ עַל־הָרֵי שֹׁמְְרוֹן, בירת ממלכת ישראל וּרְְְאוּ שיש מְְהוּמֹת רַבּוֹת בְְּתוֹכָהּ וַעֲשׁוּקִים בְְּקִרְְְבָּהּ.

• וְְלֹא־יָדְְעוּ תושביה ל עֲשׂוֹת־נְְכֹחָה, ללכת בדרך הישרה, נְְאֻם־ה', הָאוֹצְְרִים, אוספים חָמָס, הון ורכוש שלקחו באמצעות סחיטה וָשֹׁד, מה שלקחו בכוח בְְּאַרְְְמְְנוֹתֵיהֶם. מהכספים שחמסו ושדדו הם אוגרים באוצרותיהם.

• לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: צַר וּסְְְבִיב הָאָרֶץ, תבוא צרה שתסובב ותקיף את הארץ, וְְהוֹרִד מִמֵּךְְְ עֻזֵּךְְְ, כוחך, וְְנָבֹזּוּ, ייבזזו אַרְְְמְְנוֹתָיִךְְ, שומרון.

• כֹּה אָמַר ה': כַּאֲשֶׁר יַצִּיל הָרֹעֶה מִפִּי הָאֲרִי שְְׁתֵּי כְְרָעַיִם אוֹ בְְדַל־אֹזֶן. אם הרועה אמיץ במיוחד, או אם הוא ממתין די זמן, אולי הוא יצליח להציל מפי האריה את שרידי טרפו. אין בכך נחמה גדולה לבעל הבהמות, אבל הרועה מתאמץ למצוא שאריות, בעיקר כדי להוכיח שהוא לא גנב אותן. כֵּן יִנָּצְְלוּ בְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל הַיֹּשְְׁבִים בְְּשֹׁמְְרוֹן בִּפְְְאַת מִטָּה. שרידים מעטים מהם יימצאו כמו בקצה המיטה, כלומר במקום לא מכובד, או: יינצלו רק החלשים והחולים שבבוא האויב אינם יכולים לצאת מן המיטה ולהימלט, ועל כן הם ידחקו עצמם לקצה המיטה, וּבִדְְְמֶשֶׁק עָרֶשׂ, בארץ כלשהי שנמצאת באזור דמשק או: בקצה מיטה. כמה מסכנים ועלובים יישארו בפינות נידח ות, אך רוב העם יאבד.

• שִׁמְְְעוּ וְְהָעִידוּ בְְּבֵית יַעֲקֹב, נְְאֻם־ה' אֱלוֹהִים אֱלֹהֵי הַצְְּבָאוֹת,

• כִּי בְְּיוֹם פָָּקְְְדִי פִשְְְׁעֵי־יִשְְְׂרָאֵל עָלָיו – וּפָקַדְְְתִּי עַל־מִזְְְבְְּחוֹת בֵּית־אֵל המפוארים שניצבו במרכז הפולחני של הממלכה, וְְנִגְְְדְְּעוּ קַרְְְנוֹת הַמִּזְְְבֵּחַ וְְנָפְְלוּ לָאָרֶץ.

• וְְהִכֵּיתִי בֵית־הַחֹרֶף של מלכי שומרון שעמד ביזרעאל, שהוא אזור חמים יותר, עַל־בֵּית הַקָּיִץ שלהם שבשומרון ההררית, שבה נעים יותר בקיץ. וְְאָבְְדוּ בָּתֵּי הַשֵּׁן, הבתים שקושטו בשן פיל יקרה. וְְסָפוּ, יושמדו בָּתִּים רַבִּים. נְְאֻם־ה'.