עמוס-פרק-4

ביאורים

• שִׁמְְְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה, פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְְּהַר שֹׁמְְרוֹן, דימוי לגבירות האצילות והעשירות שבעיר שומרון ומסביב לה. פרות הבשן כבדות וגדולות הרבה יותר משאר פרות. הָעֹשְְׁקוֹת דַּלִּים, הָרֹצְְצוֹת, שוברות אֶבְְְיוֹנִים, עניים, הָאֹמְְרוֹת לַאֲדֹנֵיהֶם, בעליהן : הָבִיאָה משק ה וְְנִשְְְׁתֶּה. בתפנוקיהן ובדרישתן למלא מיד את רצונותיהן הן דורסות את הדלים והמסכנים.

• נִשְְְׁבַּע ה' אֱלוֹהִים בְְּקָָדְְְשׁוֹ, כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים עֲלֵיכֶם, וְְנִשָּׂא אֶתְְְכֶם בְְּצִנּוֹת, השובים יובילו אתכן בסירות קטנות, וְְאַחֲרִיתְְכֶן תהיה בְְּסִירוֹת דּוּגָה. סופכן שתילקחו בספינות דיג.

• וּפְְְרָצִים, דרך הפרצות שהאויב יפרוץ בקיר או בחומה תֵּצֶאנָה אִשָּׁה נֶגְְְדָּהּ, כל אשה תצא דרך הפרצה הקרובה אליה שכן מקום המחסה ייפרץ, הביטחון ייעלם, וכל אחת תברח לדרכה. וְְהִשְְְׁלַכְְְתֶּנָה הַהַרְְְמוֹנָה. תושלכו להרמונו של בעל שררה, לבית סוהר או מחנה מעצר שבו ירוכזו אלו שעתידות להימכר לשפחות. נְְאֻם־ה'.העניין נפתח בפנייה אירונית לממלכת ישראל החטאה. הנביא מתגרה בשומעיו וקורא ל הם לדבוק עוד בזבחיהם ובפולחניהם, אם הם חושבים שכך יימלטו מעונשם על עוונותיהם הכבדים. כמובן אין זה אלא היתול בהם, שכן הרעה בוא תבוא. בני ממלכת ישראל אמורים היו ללמוד מן הרעה המתחילה לפקוד אותם ולשוב אל ה'. אולם הם אינם נותנים דעתם על שורשיה וממשיכים לפשוע. עמוס מתאר רעות המחמירות עוד ועוד, ובכל פעם מחדש נכזבת התקווה שישראל יתבוננו במתרחש וישובו. העניין מסתיים בתקווה שמפגש ישיר יותר בין ה' לעם יסיר את אטימותו; אולי אז ישוב העם אל אלוקיו.

• בֹּאוּ ל בֵית־אֵל, מרכז הפולחן של ממלכת ישראל, שבו העמיד ירבעם את אחד מעגלי הזהב, וּפִשְְְׁעוּ. בואו אל הַגִּלְְְגָּל, שגם הוא היה מעין מרכז דתי שבו חידשו את זכר הברית מימים עברו. ו הַרְְְבּוּ לִפְְְשֹׁעַ. הנביא לועג למחשבתם שהקרבנות שהם מביאים יפצו על פשעיהם הרבים. וְְהָבִיאוּ לַבֹּקֶר, מדי בוקר את זִבְְְחֵיכֶם לעבודה זרה, או: הביאו בבקרים את קרבנותיכם כדי לאכלם לִשְְְׁלֹשֶׁת יָמִים, את זבחי מַעְְְשְְׂרֹתֵיכֶם – 'מעשר בהמה' האמור בתורה. ישנם קרבנות האמורים להיאכל תוך יומיים לכל היותר, ואילו אתם משאירים אותם ליום השלישי. גם אם אינכם עובדים עבודה זרה של ממש לאלוהים אחרים, אתם מפֵרים את חוקי הבאת הקרבן, כעושים בתוך שלכם.

• וְְקַטֵּר, הַקטירו, שִׂרפו על המזבח מֵחָמֵץ של קרבן ה תּוֹדָה – והרי התורה לא ציוותה להקטיר מלחמי התודה, אדרבא, היא אסרה להקטיר כל חמץ – וְְקִרְְְאוּ לקהל להגיע להבאת נְְדָבוֹת, קרבנות נדבה אלה. הַשְְְׁמִיעוּ, הכריזו זאת, כִּי כֵן אֲהַבְְְתֶּם, בְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל. נְְאֻם ה' אֱלוֹהִים. הפולחן שאתם עורכים במרכז הדתי שלכם מיוסד על הכתוב בתורה, אך אתם מזלזלים בפרטים ומשנים מדרישותי ומחוקי.

• וְְגַם־אֲנִי נָתַתִּי לָכֶם בתור עונש נִקְְְיוֹן שִׁנַּיִם, מחסור חמור באוכל בְְּכָָל־עָרֵיכֶם וְְחֹסֶר לֶחֶם בְְּכֹל מְְקוֹמֹתֵיכֶם. חרפת רעב אמורה לעורר אתכם לתשובה, וְְאולם לֹא־שַׁבְְְתֶּם עָדַי, עד אלי. נְְאֻם־ה'.

• וְְגַם אָנֹכִי מָנַעְְְתִּי מִכֶּם אֶת־הַגֶּשֶׁם בּתקופה ש עוֹד שְְׁלֹשָׁה חֳֳדָשִׁים לַקָּצִיר, יהיה הקציר. לרוב קציר השעורים הוא בניסן וקציר החיטים בסיוון, ושלושה חודשים לפני ימי הקציר הוא שיאה של עונת הגשמים, ואז עדיין לא יָרד גשם. יתרה מזו, גם כשירד גשם כלשהו – וְְהִמְְְטַרְְְתִּי עַל־עִיר אֶחָת, וְְעַל־עִיר אַחַת לֹא אַמְְְטִיר. חֶלְְְקָה אַחַת תִּמָּטֵר, קיבלה גשם, וְְחֶלְְְקָה אֲשֶׁר־לֹא־תַמְְְטִיר, הומטר עָלֶיהָ תִּיבָשׁ. הבצורת שאינה אחידה גורמת חוסר ודאות, ערעור ובלבול.

• וְְנָעוּ שְְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ עָרִים אֶל־עִיר אַחַת לִשְְְׁתּוֹת מַיִם. כיוון שהגשם ירד רק במקומות מסוימים ובאופן לא רציף, תושבי הערים היבשות באו אל העיר הגשומה לשתות מים, וְְלֹא יִשְְְׂבָּעוּ. בני העיר לא הניחו להם לשתות, משום שאין להם די מים עבור שלוש ערים. וְְגם אז, למרות הרמזים והעונשים – לֹא־שַׁבְְְתֶּם עָדַי. נְְאֻם־ה'.

• הִכֵּיתִי אֶתְְְכֶם בַּשִּׁדָּפוֹן, מחלה הגורמת לתבואה להתייבש, וּבַיֵּרָקוֹן, פטריות העולות ביבול ומקלקלות אותו. הַרְְְבּוֹת, ריבוי גַּנּוֹתֵיכֶם וְְכַרְְְמֵיכֶם וּתְְְאֵנֵיכֶם וְְזֵיתֵיכֶם – את כל אלה יֹאכַל הַגָּזָם, מין חגב, ובכל זאת לֹא־שַׁבְְְתֶּם עָדַי. נְְאֻם־ה'.

• שִׁלַּחְְְתִּי בָכֶם דֶּבֶר בְְּדֶרֶךְְְ יציאתכם ל מִצְְְרַיִם. הָרַגְְְתִּי בַחֶרֶב בַּחוּרֵיכֶם עִם שְְׁבִי סוּסֵיכֶם. גדודי פרשים נפלו בשבי – הרוכבים נהרגו, והסוסים נלקחו שלל. וָאַעֲלֶה בְְּאֹשׁ, סירְחון מַחֲנֵיכֶם וּבְְְאַפְְּכֶם. וְְאף שצחנת הגוויות עלתה באפכם, לֹא־שַׁבְְְתֶּם עָדַי. נְְאֻם־ה'.

• הָפַכְְְתִּי בָכֶם כְְּמַהְְְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת־סְְדֹם וְְאֶת־עֲמֹרָה. עולמכם התהפך עליכם; מהומות ירדו עליכם מלמעלה. וַתִּהְְְיוּ כְְּאוּד מֻצָּל מִשְְּׂרֵפָה, כמו גזיר עץ שחלקו שרוף וחלקו טרם נשרף, וְְלֹא־שַׁבְְְתֶּם עָדַי. נְְאֻם־ה'.

• לָכֵן כֹּה אֶעֱשֶׂה־לְְּךָ יִשְְְׂרָאֵל, עֵקֶב כִּי־זֹאת אֶעֱשֶׂה־לָּךְְְ – הִכּוֹן לִקְְְרַאת־אֱלֹהֶיךָ יִשְְְׂרָאֵל. התכונן להתגלות של אלוקיך, שתהיה מאיימת הרבה יותר. כאשר יבוא אלוקים עצמו, ולא הרעב, הבצורת, השידפון, היירקון והגזם, הדבר, והחרב, שהם שליחיו, לא תוכלו להמשיך לדבוק באדישותכם ובשלוות רוחכם.

• כִּי הִנֵּה הוא יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ, עוסק בדברים הגדולים ביותר, ועם זאת הוא קשוב לפרטים הקטנים ביותר – מַגִּיד לְְאָדָם מַה־שֵּׂחוֹ. יכול לדווח לאדם על מה שוחח עם חברו. עֹשֵׂה את ה שַׁחַר ו עֵיפָה – קדרות וחשכה וְְדֹרֵךְְְ עַל־בָּמֳֳתֵי אָרֶץ, ה' אֱלֹהֵי־צְְבָאוֹת שְְׁמוֹ. מי שלא התרגשו מן האסונות ומדברי התוכחה של הנביא על חוסר רגישותם, והמשיכו לנהוג כמקדם, עשויים להשתנות כאשר יבוא יום ה' הגדול באחרית הימים. אולי יחולל המפגש הישיר יותר עם אלוקים תמורה בעולמם.