עמוס-פרק-5

ביאורים

• שִׁמְְְעוּ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹשֵׂא עֲלֵיכֶם קִינָה, בֵּית יִשְְְׂרָאֵל.

• נָפְְלָה ו לֹא־תוֹסִיף ל קוּם, בְְּתוּלַת יִשְְְׂרָאֵל, נִטְְּשָׁה, נעזבה עַל־אַדְְְמָתָהּ ונפלה שם, אֵין מְְקִימָהּ.

• כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הָעִיר הַיֹּצֵאת, שמוציאה מתוכה, כלומר שיש בה אֶלֶף תושבים – תַּשְְְׁאִיר מֵאָה בלבד, וְְהַיּוֹצֵאת מֵאָה איש תַּשְְְׁאִיר רק עֲשָׂרָה לְְבֵית יִשְְְׂרָאֵל.

• כִּי כֹה אָמַר ה' לְְבֵית יִשְְְׂרָאֵל: יש לכם רק עצה אחת – דִּרְְְשׁוּנִי, חפשו ובקשו אותי, וִחְְְיוּ, ואז תוכלו לחיות.

• וְְאַל־תִּדְְְרְְשׁוּ בֵּית־אֵל, מקום הפולחן המרכזי של ממלכת ישראל, שבו עמדו עגלי הזהב, וְְאל הַגִּלְְְגָּל, שגם הוא מקום פולחן, לֹא תָבֹאוּ, וּבְְְאֵר שֶׁבַע, שכנראה גם בה התקיימה עבודה זרה, לֹא תַעֲבֹרוּ. כִּי הַגִּלְְְגָּל גָּלֹה יִגְְְלֶה – לשון נופל על לשון – וּבֵית אֵל יִהְְְיֶה לְְאָוֶן, רִיק, הבל. הנביאים כינו את בית – אל בית אוֶן, הן במשמעות של חטא, שכן הייתה מרכז לפולחן זר, הן בגלל החורבן והשממה העתידה לבוא עליו כעונש על חטאת תושביו.

• דִּרְְְשׁוּ אֶת־ה' וִחְְְיוּ, פֶּן־יִצְְְלַח, יבער כָּאֵשׁ, באש בֵּית יוֹסֵף, וְְאָכְְלָה האש וְְאֵין־מְְכַבֶּה לְְבֵית־אֵל.

• הַהֹפְְכִים לְְלַעֲנָה, לצמח מר מִשְְְׁפָּט, וּצְְְדָקָה לָאָרֶץ, על הארץ הִנִּיחוּ. הם אדישים לערכה של הצדקה.

• עֹשֵׂה כִימָה וּכְְְסִיל, מערכות כוכבים, וְְהוא ה הֹפֵךְְְ מי שמסוגל להפוך לַבֹּקֶר צַלְְְמָוֶת, עלטה, וְְיוֹם כמו לַיְְְלָה הֶחְְְשִׁיךְְְ, הוא הַקּוֹרֵא לְְמֵי־הַיָּם וַיִּשְְְׁפְְּכֵם עַל־פְְּנֵי הָאָרֶץ, ה' שְְׁמוֹ.

• הַמַּבְְְלִיג, המחזק ומגביר שֹׁד, שדוד, מי שנתון במצב שפל וכנוע עַל־עָז וחזק, וְְשֹׁד, אותו שדוד עַל־מִבְְְצָר יָבוֹא ויצליח להרסו. אלוקים יכול להפוך סדרי עולם.

• שָׂנְְאוּ את מי ש בַשַּׁעַר מוֹכִיחַ, הנביא או חשובי העיר היושבים בשער, וְְדֹבֵר תָּמִים וישר הם יְְתָעֵבוּ.

• לָכֵן יַעַן, בגלל בּוֹשַׁסְְְכֶם, השיסוי, השוד והרמיסה שלכם עַל־דָּל, וּמכיוון ש מַשְְְׂאַת־בַּר, את משא התבואה שהעני עמל בו, תִּקְְְחוּ מִמֶּנּוּ – בָּתֵּי גָזִית, בתים נאים מאבנים מסותתות בְְּנִיתֶם מן הרווחים שנשאו מעשי העושק שעשיתם, וְְלֹא־תֵשְְׁבוּ, לא תזכו לשבת בָם. כַּרְְְמֵי־חֶמֶד, כרמים נחמדים נְְטַעְְְתֶּם וְְלֹא תִשְְְׁתּוּ אֶת־יֵינָם.

• כִּי יָדַעְְְתִּי ש רַבִּים פִּשְְְׁעֵיכֶם וַעֲצֻמִים חַטֹּאתֵיכֶם, שהרי אתם צֹרְְרֵי, שונאי צַדִּיק, לֹקְְחֵי כֹפֶר, שוחד, במקום למצות את עומק הדין עם עושי העוול. וְְאת דין ה אֶבְְְיוֹנִים בַּשַּׁעַר, מקום המשפט הִטּוּ. השופטים מושחתים.

• לָכֵן הַמַּשְְְׂכִּיל, מי שמבחין במציאות מושחתת זו, והיה עשוי להוכיח בעת אחרת, בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם, ישתוק כדי שלא להזיק לעצמו, כִּי עֵת רָעָה הִיא.

• דִּרְְְשׁוּ־טוֹב וְְאַל־רָע לְְמַעַן תִּחְְְיוּ, וִיהִי־כֵן – ה' אֱלֹהֵי־צְְבָאוֹת אִתְְּכֶם כַּאֲשֶׁר, כפי ש אֲמַרְְְתֶּם. הרי אתם מאמינים בה' ורוצים ללכת אחריו; הרי שליטיכם מבני משפחת יהוא , והם איבדו מן הארץ את הפולחנים הזרים; והרי עובדי עגלי הזהב שבכם טוענים שהם הולכים עם ה'. אם כך, עשו מה שאלוקיכם אומר לכם לעשות:

• שִׂנְְְאוּ־רָע וְְאֶהֱבוּ טוֹב וְְהַצִּיגוּ בַשַּׁעַר מִשְְְׁפָּט. אוּלַי יֶחֱנַן, יתן חנינה, ירחם ה' אֱלֹהֵי־צְְבָאוֹת על שְְׁאֵרִית יוֹסֵף.

• לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי צְְבָאוֹת אֲדֹנָי: בְְּכָָל־רְְחֹבוֹת יהיה מִסְְְפֵּד, וּבְְְכָָל־חוּצוֹת יֹאמְְרוּ: הוֹ־הוֹ, אוי אוי . ולא רק ברחובות ובחוצות העיר אלא גם בשדות – וְְקָרְְאוּ ל אִכָּר אֶל־אֵבֶל, וּלשם מִסְְְפֵּד יקראו אֶל־יוֹדְְעֵי נֶהִי, היודעים לקונן.

• ואף בְְְכָָל־כְְּרָמִים, שהם בדרך כלל מקומות שמחים הנקשרים במחשבה על יין, יהיה מִסְְְפֵּד, כִּי־אֶעֱבֹר בְְּקִרְְְבְְּךָ להענישכם. אָמַר ה'.

• הוֹי, הַמִּתְְְאַוִּים אֶת־יוֹם ה'. בממלכת ישראל היו אנשים שייחלו ליום ה', שכן בו עתיד העולם להיגאל. לָמָּה־זֶּה לָכֶם יוֹם ה'?! הוא יבוא, אבל הוּא־חֹשֶׁךְְְ וְְלֹא־אוֹר. לפחות בתחילתו יהיה זה זמן נורא של משפט.

• כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ, כמו איש שיברח מִפְְּנֵי הָאֲרִי וּפְְְגָעוֹ הַדֹּב, וּבָא, וכשיימלט מן היער אל הַבַּיִת נרגש ותשוש, וְְסָמַךְְְ, הוא ישעין את יָדוֹ עַל־הַקִּיר – וּנְְְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ שנמצא בתוך קירות הבית.

• הֲלֹא־חֹשֶׁךְְְ יוֹם ה' וְְלֹא־אוֹר, וְְאָפֵל וְְלֹא־נֹגַהּ לוֹ, אין בו הילה של אור. בראש ובראשונה יהיה יום זה יום דין כואב. אל תצפו למפלט ולנחמה ביום זה.

• שָׂנֵאתִי מָאַסְְְתִּי חַגֵּיכֶם, וְְלֹא אָרִיחַ את הקרבנות שאתם מביאים בְְּעַצְְּרֹתֵיכֶם, בימי אספותיכם.

• כִּי אִם־תַּעֲלוּ־לִי עֹלוֹת וּמִנְְְחֹתֵיכֶם – לֹא אֶרְְְצֶה בהן, וב שֶׁלֶם, קרבנות השלמים, או: בתשלומים שאתם משלמים לקניית מְְרִיאֵיכֶם, הבקר המפוטם שאתם מביאים, לֹא אַבִּיט.

• הָסֵר מֵעָלַי הֲמוֹן, המיית, או: ריבוי שִׁרֶיךָ, שירת הקודש שלך, וְְזִמְְְרַת נְְבָלֶיךָ לֹא אֶשְְְׁמָע. אינני מעוניין בנגינתכם למעני.

• וְְתחת זאת אני רוצה ש יִגַּל כַּמַּיִם מִשְְְׁפָּט, המשפט יהיה גלוי כמו המים המתפשטים בכל מקום, וּצְְְדָקָה תזרום בארץ כְְּנַחַל אֵיתָן, שהמים זורמים בו בקביעות.

• הַזְְּבָחִים וּמִנְְְחָה הִגַּשְְְׁתֶּם־לִי בַמִּדְְְבָּר אַרְְְבָּעִים שָׁנָה, בֵּית יִשְְְׂרָאֵל?! במרבית השנים שהיו ישראל במדבר הוקרבו מעט קרבנות במשכן, ולא בהם היה תלוי הקשר שלי עם אבותיכם. לפיכך, על מה מבוססת הנחתכם שקרבנותיכם יוכלו לכפר ולתקן את כל מה שקלקלתם?! אלוהי הנכר שעבדתם לא יעזרו לכם. המוצאות אתכם ימצאו גם אותם:

• וּנְְְשָׂאתֶם אֵת סִכּוּת מַלְְְכְְּכֶם וְְאֵת כִּיּוּן צַלְְְמֵיכֶם, וכן את כּוֹכַב – שלושת אלה הם שמות אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לָכֶם.

• וְְהִגְְְלֵתִי אֶתְְְכֶם, עם אליליכם מֵהָלְְְאָה לְְדַמָּשֶׂק, צפונה לדמשק. אָמַר ה' אֱלֹהֵי־צְְבָאוֹת שְְׁמוֹ.