עמוס-פרק-6

ביאורים

• הוֹי הַשַּׁאֲנַנִּים בְְּצִיּוֹן, וְְהַבֹּטְְחִים בְְּהַר שֹׁמְְרוֹן. השאננות והביטחון נבעו הן מכוח פוליטי וצבאי הן משפע כלכלי. נְְקֻבֵי, אלה המכנים את עצמם רֵאשִׁית הַגּוֹיִם, העם הראשון והמועדף בין העמים. וּבָאוּ לָהֶם – לגויים בשם הזה, בֵּית יִשְְְׂרָאֵל, שכך הם רואים ומציגים את עצמם לעמים.

• עִבְְְרוּ ל כַלְְְנֵה, מדינה קטנה וקרובה וּרְְְאוּ, וּלְְְכוּ מִשָּׁם ל חֲמַת רַבָּה, העיר הגדולה שבסוריה, וּרְְְדוּ ל גַת, אחת מחמש ערי פְְּלִשְְְׁתִּים – הֲטוֹבִים, הטוב מצבם מִן, בגלל נתוניהן של הַמַּמְְְלָכוֹת הָאֵלֶּה, ציון ושומרון ?! אִם־רַב, רחב גְְּבוּלָם מִגְְּבֻלְְכֶם?! ולמה אתם פונים לאלוהים אחרים וסרים ממני?!

• הַמְְנַדִּים לְְיוֹם רָע, המרחיקים ומדחיקים מתודעתכם את יום הפורענות הצפוי לכם, וַתַּגִּשׁוּן, והמקרבים ומאמצים שֶׁבֶת, דרכי התנהלות המבוססות על חָמָס,

• הַשֹּׁכְְבִים עַל־מִטּוֹת שֵׁן, שנהב, וּסְְְרֻחִים עַל־עַרְְְשׂוֹתָם, מיטותיהם ואינם עושים דבר, וְְאֹכְְלִים כָּרִים, כבשים גדולים ושמנים מִצֹּאן, וַעֲגָלִים לוקחים לאכילה מִתּוֹךְְְ מַרְְְבֵּק, מקום פיטומם.

• הַפֹּרְְטִים עַל־פִּי הַנָּבֶל, כְְּדָוִיד חָשְְׁבוּ לָהֶם כְְּלֵי־שִׁיר. הם מחשיבים את נגינתם כנגינתו של נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל. זהו תיאור סאטירי ועוקצני של בטלנים זוללים וסובאים, העוסקים באומנות, כביכול.

• הַשֹּׁתִים יין בְְּמִזְְְרְְקֵי יַיִן, כלים המיוחדים לשתייתו, וְְרֵאשִׁית שְְׁמָנִים יִמְְְשָׁחוּ, הם סכים את גופם בשמנים ריחניים מובחרים לעינוג עצמם, וְְלֹא נֶחְְְלוּ, הם אינם כואבים עַל־שֵׁבֶר יוֹסֵף, מלכות ישראל.

• לָכֵן עַתָּה יִגְְְלוּ אותם זחוחי דעת מפונקים בְְּרֹאשׁ גֹּלִים, וְְסָר מִרְְְזַח, מקום ההתכנסות ההוללת של ה סְְרוּחִים על מיטותיהם.

• נִשְְְׁבַּע ה' אֱלוֹהִים בְְּנַפְְְשׁוֹ, בעצמו, נְְאֻם־ה' אֱלֹהֵי צְְבָאוֹת: מְְתָאֵב, מתעב אָנֹכִי אֶת־גְְּאוֹן, את גאוות יַעֲקֹב, שאולי הוא בית המקדש, שכן שרייתו של אלוקים בביתו שבקרב העם זוקפת את קומתם של ישראל, וְְאַרְְְמְְנֹתָיו שָׂנֵאתִי בגלל ההוללות שבהם. על כן – וְְהִסְְְגַּרְְְתִּי עִיר וּמְְְלֹאָהּ ביד אויבים.

• וְְהָיָה אִם־יִוָּתְְרוּ, יישארו עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים בְְּבַיִת אֶחָד – וָמֵתוּ.

• וּנְְְשָׂאוֹ דּוֹדוֹ אחי אביו, וּמְְְסָרְְפוֹ, אחי אמו, או: משרפו, שורף גווייתו. הקרובים יבואו לְְהוֹצִיא עֲצָמִים, עצמות מִן־הַבַּיִת. וְְאָמַר אחד מהם, העומד בפתח הבית לַאֲשֶׁר נמצא בְְּיַרְְְכְְּתֵי הַבַּיִת: האם ישנם עוֹד מתים עִמָּךְְְ?! וְְאָמַר: אָפֶס, אין. וְְאָמַר: הָס, כִּי לֹא לְְהַזְְְכִּיר בְְּשֵׁם ה', מכיוון שהבית הוא מקום של טומאה ושל מוות, אל תזכיר את שם ה' בתגובתך על האסון.

• כִּי־הִנֵּה ה' מְְצַוֶּה וְְהִכָּה את הַבַּיִת הַגָּדוֹל שיישבר ל רְְסִיסִים, וְְהַבַּיִת הַקָּטֹן ייבקע ויהיה בְְּקִעִים.

• הַיְְְרֻצוּן, האם יכולים לרוץ בַּסֶּלַע, באזור סלעי, סוּסִים?! ה אִם־יַחֲרוֹשׁ אדם במקום טרשי כזה באמצעות בְְּקָרִים?! לכל היותר ניתן לעבד את הפינות במעדר. דומים אתם לשדה טרשים חסר תקנה. שום דבר טוב לא יצמח בממלכתכם. כִּי־הֲפַכְְְתֶּם לְְרֹאשׁ, עשב מר ואף רעיל, את ה מִשְְְׁפָּט, וּפְְְרִי צְְדָקָה הפך בידכם לְְלַעֲנָה.

• הַשְְּׂמֵחִים לְְלֹא דָבָר, בדברים של מה – בכך. הָאֹמְְרִים: הֲלוֹא בְְחָָזְְְקֵנוּ לָקַחְְְנוּ לָנוּ קַרְְְנָיִם, השגנו גדולה ותפארת.

• כִּי הִנְְנִי מֵקִים עֲלֵיכֶם, בֵּית יִשְְְׂרָאֵל, נְְאֻם־ה' אֱלֹהֵי הַצְְּבָאוֹת, גּוֹי שיכבוש את ארצכם, וְְלָחֲצוּ אֶתְְְכֶם הכובשים הללו מִלְְּבוֹא חֲמָת, מבואות העיר חמת עַד־נַחַל הָעֲרָבָה. אלה היו גבולות הממלכה בזמן ירבעם השני, שחי פחות או יותר באותה תקופה.