עמוס-פרק-7

ביאורים

• כֹּה הִרְְְאַנִי ה' אֱלוֹהִים, וְְהִנֵּה הוא יוֹצֵר, מביא גֹּבַי, ארבה בִּתְְְחִלַּת עֲלוֹת הַלָּקֶשׁ, הצמיחה האביבית. וְְהִנֵּה־לֶקֶשׁ עולה אַחַר שנערכו גִּזֵּי, אירועי הגז של צאן הַמֶּלֶךְְ.

• וְְהָיָה אִם, כאשר כִּלָּה הארבה לֶאֱכוֹל אֶת־עֵשֶׂב הָאָרֶץ, וָאֹמַר: ה' אֱלוֹהִים, סְְלַח־נָא, מִי, האם יָקוּם יַעֲקֹב מהאסון הזה, כִּי, הרי קָטֹן הוּא, ואינו יכול לשאת מכה כזו.

• נִחַם, ויתר ה' עַל־זֹאת, והמכה לֹא תִהְְְיֶה. אָמַר ה'.

• כֹּה הִרְְְאַנִי ה' אֱלוֹהִים שוב, וְְהִנֵּה קֹרֵא לָרִב בָּאֵשׁ ה' אֱלוֹהִים. הוא מביא אש וַתֹּאכַל בעצמתה הרבה אֶת־תְְּהוֹם רַבָּה. וְְאָכְְלָה אֶת־הַחֵלֶק, חלקות האדמה.

• וָאֹמַר: ה' אֱלוֹהִים, חֲדַל־נָא, עצור את הפורענות. מִי יָקוּם יַעֲקֹב, כִּי קָטֹן הוּא.

• נִחַם ה' עַל־זֹאת, גַּם־הִיא לֹא תִהְְְיֶה. אָמַר ה' אֱלוֹהִים.

• כֹּה הִרְְְאַנִי במחזה הנבואה, וְְהִנֵּה אֲדֹנָי נִצָּב עַל־חוֹמַת אֲנָךְְְ, חומה גבוהה וישרה, וּבְְְיָדוֹ אֲנָךְְְ, כלי מדידה העשוי ממשקולת התלויה על חוט ארוך, ומסייע לקבוע בדייקנות אם הקיר ישר.

• וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: מָה־אַתָּה רֹאֶה, עָמוֹס? וָאֹמַר: אֲנָךְְְ. וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי: הִנְְנִי שָׂם אֲנָךְְְ בְְּקֶרֶב עַמִּי יִשְְְׂרָאֵל. אמדוד ואעריך את מעשיהם בדקדקנות. לֹא־אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר, לוותר ולמחול לוֹ – לישראל.

• וְְנָשַׁמּוּ, יהיו שוממות ה בָּמוֹת של בניו של יִשְְְׂחָק, יצחק, וּמִקְְְדְְּשֵׁי יִשְְְׂרָאֵל יֶחֱרָבוּ. וְְקַמְְְתִּי עַל־בֵּית יָרָָבְְְעָם בֶּחָרֶב. למרות שבית יהוא , שירבעם השני היה מצאצאיו, שרד זמן רב יותר מכל שושלת אחרת בממלכת ישראל, אף הוא יאבד את מעמדו, ובנו של ירבעם, זכריהו המלך, ימות בחרב. בין המראות הראשונים שראה עמוס לבין המראות הבאים מופיע דיאלוג אנושי. בסוף העניין הקודם ניבא עמוס על מותו של בית ירבעם בחרב, ועל כך מגיב אמציה כהן העגל שבבית – אל.

• וַיִּשְְְׁלַח אֲמַצְְְיָה כֹּהֵן הפולחן שב בֵּית־אֵל אֶל־יָרָָבְְְעָם מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל לֵאמֹר: קָשַׁר עָלֶיךָ עָמוֹס בְְּקֶרֶב בֵּית יִשְְְׂרָאֵל. עמוס מטיף למרד בפומבי. לֹא־תוּכַל הָאָרֶץ, המדינה לְְהָכִיל, לסבול אֶת־כָָּל־דְְּבָרָיו, דיבוריו.

• כִּי־כֹה אָמַר עָמוֹס: בַּחֶרֶב יָמוּת יָרָָבְְְעָם, וְְיִשְְְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְְְלֶה מֵעַל אַדְְְמָתוֹ. לאמתו של דבר, עמוס לא דיבר על המלך עצמו אלא על בית ירבעם, אבל הכהן הגזים כדי לגרום למלך להתערב ולפגוע בנביא.

• וַיֹּאמֶר אֲמַצְְְיָה אֶל־עָמוֹס, שמוצאו היה בארץ יהודה, אך הוא פעל והתנבא בעיקר בממלכת ישראל : חֹזֶה, נביא, לֵךְְְ בְְּרַח־לְְךָ אֶל־אֶרֶץ יְְהוּדָה, וֶאֱכָָל־שָׁם לֶחֶם. שם יפרנסו אותך, וְְשָׁם תִּנָּבֵא כרצונך.

• ועל בֵית־אֵל לֹא־תוֹסִיף עוֹד לְְהִנָּבֵא את נבואותיך, כִּי מִקְְְדַּשׁ־מֶלֶךְְְ הוּא, וּבֵית מַמְְְלָכָה הוּא. בהשוואה לממלכתו הגדולה של ירבעם הייתה יהודה מדינה קטנה וענייה. אמציה רואה בעמוס מטרד, איש פשוט ועלום שבא ממקום קטן והגיע אל בית – אל, שאינה רק מרכז פולחן אלא שוכן בה מקדש שבו נמצא המלך, ושם ידו תקיפה.

• וַיַּעַן עָמוֹס וַיֹּאמֶר אֶל־אֲמַצְְְיָה: לֹא־נָבִיא אָנֹכִי מרצון, וְְלֹא בֶן־נָבִיא, נביא מסורתי המתפרנס מן הנבואה אָנֹכִי, כִּי אם בוֹקֵר, מגדל בקר אָנֹכִי וּבוֹלֵס שִׁקְְְמִים, מטפל בעצי שקמה.

• וַיִּקָּחֵנִי ה' מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן, וַיֹּאמֶר אֵלַי ה': לֵךְְְ הִנָּבֵא אֶל־עַמִּי יִשְְְׂרָאֵל. לא התכוונתי ולא התכוננתי להתנבא, אבל ה' לקחני מעיסוקי החקלאי והטיל עלי תפקיד, ואותו אני ממלא.

• וְְעַתָּה שְְׁמַע את דְְּבַר־ה'. אַתָּה אֹמֵר לי : לֹא תִנָּבֵא עַל־יִשְְְׂרָאֵל, וְְלֹא תַטִּיף עַל־בֵּית יִשְְְׂחָק, יצחק , כי אין זה מקומך.

• לָכֵן כֹּה־אָמַר ה': אִשְְְׁתְְּךָ בָּעִיר תִּזְְְנֶה מרצון בגלל אופיה , או מאונס האויבים, וּבָנֶיךָ וּבְְְנֹתֶיךָ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ, וְְאַדְְְמָתְְךָ תישדד ו בַּחֶבֶל תְְּחֻלָּק, השודדים ימדדו אותה בחבל כדי לחלקה ביניהם, וְְאַתָּה לא תישאר בארץ ישראל, אלא עַל־אֲדָמָה טְְמֵאָה, בארצות הגולה תָּמוּת, וְְיִשְְְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְְְלֶה מֵעַל אַדְְְמָתוֹ כמו שניבאתי. הנבואה תתממש, ואתה עצמך תיפגע מן הפורענויות שיבואו.