יחזקאל-פרק-2

ביאורים

• וַיֹּאמֶר אֵלָי הקול : בֶּן־אָדָם, עֲמֹד עַל־רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ, אתך.

• וַתָּבֹא בִי רוּחַ חיצונית, או: נאזרתי ברוח חדשה, כַּאֲשֶׁר, בזמן ש דִּבֶּר אֵלַי הקול, וַתַּעֲמִדֵנִי עַל־רַגְלָי, וָאֶשְׁמַע אֵת מִדַּבֵּר, המתדבר אֵלָי. יחזקאל שמע את קול ה' בלי לראות את מקור הקול ואת פנייתו הממוקדת. הקול נשמע כמידבר בחלל העולם, והוא הקשיב.

• וַיֹּאמֶר אֵלַי: בֶּן־אָדָם, שׁוֹלֵחַ אֲנִי אוֹתְךָ אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל־גּוֹיִם, שבטים, קבוצות הַמּוֹרְדִים אֲשֶׁר מָרְדוּ־בִי, אשר הֵמָּה וַאֲבוֹתָם פָּשְׁעוּ בִי, עַד־עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה,

• וְגם הַבָּנִים קְשֵׁי, עזי פָנִים וְחִזְקֵי־לֵב, עקשנים, קשים. אֲנִי שׁוֹלֵחַ אוֹתְךָ אֲלֵיהֶם, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים. אתה תהיה זה שמוסר לעם הקשה את דבר ה',

• וְהֵמָּה, בין אִם־יִשְׁמְעוּ ובין אִם־יֶחְדָּלוּ – כִּי בֵּית מְרִי, קבוצת מרדנים הֵמָּה, וחוסר הציות והזלזול טבוע בהם כמסורת אבות – וְיָדְעוּ לאחר זמן, כאשר דבריך יתקיימו, כִּי נָבִיא הָיָה בְתוֹכָם.

• וְאַתָּה, בֶן־אָדָם, אַל־תִּירָא מֵהֶם, וּמִדִּבְרֵיהֶם אַל־תִּירָא, כִּי סָרָבִים, סרבנים, או: עצמים צורבים וְסַלּוֹנִים, שיחים קוצניים אוֹתָךְ, אתך, וְאֶל, ליד עַקְרַבִּים, מין קוצים דוקרניים אַתָּה יוֹשֵׁב. מִדִּבְרֵיהֶם אַל־תִּירָא וּמִפְּנֵיהֶם אַל־תֵּחָת, תיבהל, תישבר, כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה, וצפוי שהתנהגותם לא תהיה נעימה כלל.

• וְדִבַּרְתָּ אֶת־דְּבָרַי אֲלֵיהֶם, אִם־יִשְׁמְעוּ וְאִם־יֶחְדָּלוּ, כִּי אנשי מְרִי הֵמָּה. השפעתך על ישראל מפוקפקת, ודרכך לא תהיה פשוטה וקלה. אולם תפקידך למסור לישראל את דברי בכל תנאי, שכן באמצעותך יזכור העם שגם בזמן גלותו הוא לא נעזב. היה אתם נביא ה' שעמד על המשמר והזהיר .

• וְאַתָּה, בֶן־אָדָם, שְׁמַע אֵת אֲשֶׁר־אֲנִי מְדַבֵּר אֵלֶיךָ: אַל־תְּהִי בן מֶרִי כְּבֵית הַמֶּרִי, שאתה חי בתוכו. ציית למצוותי ואל תסרב: פְּצֵה, פתח פִיךָ וֶאֱכֹל אֵת אֲשֶׁר־אֲנִי נֹתֵן אֵלֶיךָ.

• וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה־יָד שְׁלוּחָה, מושטת אֵלָי וְהִנֵּה־בוֹ – בתוך היד מְגִלַּת־סֵפֶר.

• וַיִּפְרשׂ הפורש אוֹתָהּ לְפָנַי, וְהִיא כְתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר, משני צדיה, וְכָתוּב אֵלֶיהָ, בה קִנִים, דברי קינה, וָהֶגֶה, יללה, דברים שהומים ונאנחים עליהם, וָהִי, נהי, בכי.