יחזקאל-פרק-4

ביאורים

• וְאַתָּה, בֶן־אָדָם, קַח־לְךָ לְבֵנָה וְנָתַתָּה אוֹתָהּ לְפָנֶיךָ וְחַקּוֹתָ, צייר עָלֶיהָ עִיר, אֶת־יְרוּשָׁלִָם.

• וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מָצוֹר: וּבָנִיתָ עָלֶיהָ, ליד העיר דמות דָּיֵק, מערכת מגדלים או מעין חומות שבחסותם ובאמצעותם צופים על העיר הנתונה במצור ויורים עליה, וְשָׁפַכְתָּ עָלֶיהָ סֹלְלָה, תל עפר מוגבה עד שפת חומת העיר, כדי לחדור לתוכה, וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מַחֲנוֹת, וְשִׂים־עָלֶיהָ כָּרִים, אילי ברזל לניגוח החומה מ סָבִיב.

• וְאַתָּה, ל אחר שתעצב דגם של ירושלים הנתונה במצור, קַח־לְךָ מַחֲבַת בַּרְזֶל שטוחה וְנָתַתָּה אוֹתָהּ כ קִיר בַּרְזֶל בֵּינְךָ וּבֵין הָעִיר וַהֲכִינֹתָה, כַּוון אֶת־פָּנֶיךָ אֵלֶיהָ, וְהָיְתָה העיר בַמָּצוֹר וְצַרְתָּ עָלֶיהָ. אוֹת הִיא – העיר הנצורה ביד צבא והמוסתרת בקיר ברזל מהנביא הצר עליה, לְבֵית יִשְׂרָאֵל. המעשה מסמל את שהולך לקרות לירושלים, הניתוק הסביבתי על ידי אויב והסתר הפנים האלוקי ממנה.

• וְאַתָּה, שְׁכַב עַל־צִדְּךָ הַשְּׂמָאלִי, וְשַׂמְתָּ, תישא אֶת־עֲוֹן בֵּית־יִשְׂרָאֵל עָלָיו. סבל הכובד על שמאלך יהיה לגביך כמשא עוונות בני ישראל. כ מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו תִּשָּׂא, תסבול, ובכך תכפר במידת-מה אֶת־עֲוֹנָם.

• וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ אֶת־שְׁנֵי, שנות עֲוֹנָם לְמִסְפַּר יָמִים, יום כנגד שנה: שְׁלשׁ־מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם, וְנָשָׂאתָ עֲוֹן בֵּית־יִשְׂרָאֵל.

• וְכִלִּיתָ, כשתסיים אֶת הימים ה אֵלֶּה, וְשָׁכַבְתָּ עַל־צִדְּךָ הַיְמָנִי שֵׁנִית, ובכך נָשָׂאתָ אֶת־עֲוֹן בֵּית־יְהוּדָה – אַרְבָּעִים יוֹם, יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה נְתַתִּיו לָךְ.

• ובכל התקופה הזו, למעלה משנה, שתשכב על צדך, אֶל תבנית מְצוֹר יְרוּשָׁלִַם שאתה עושה, תָּכִין, תכוון את פָּנֶיךָ, וּזְרֹעֲךָ, תהיה חֲשׂוּפָה, כמוכנה לפעולת גבורה, וְנִבֵּאתָ אז עָלֶיהָ, תאמר לה את נבואתך.

• וְהִנֵּה נָתַתִּי עָלֶיךָ, כביכול, עֲבוֹתִים, וְלֹא־תֵהָפֵךְ מִצִּדְּךָ אֶל־צִדֶּךָ עַד־כַּלּוֹתְךָ יְמֵי מְצוּרֶיךָ. אתה תהיה כפוי וכפות בידי ללא יכולת תזוזה. יחזקאל נתון במצב קשה כאילו אזיקים סמויים כובלים אותו בתנוחה אחת, והוא פונה ומדבר אל עיר מדומה שבנה לעצמו.

• וְאַתָּה קַח־לְךָ גרגרי חִטִּין, חטים וּשְׂעֹרִים וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְדֹחַן וְכֻסְּמִים, שאפשר לאכול מהם מכל מין בנפרד, וְנָתַתָּה אוֹתָם בִּכְלִי אֶחָד. וְעָשִׂיתָ אוֹתָם לְךָ קמח מהתערובת הזאת לְלָחֶם שבוודאי אינו ערב לחיך. זה יהיה מאכלך ב מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר־אַתָּה שׁוֹכֵב עַל־צִדְּךָ, שְׁלשׁ־מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם תֹּאכְלֶנּוּ.

• וּמַאֲכָלְךָ אֲשֶׁר תּאכְלֶנּוּ – בְּמִשְׁקוֹל, במשקל עֶשְׂרִים שֶׁקֶל, שהם כמאתיים גרם לַיּוֹם, מֵעֵת עַד־עֵת, משעה מסוימת ש ל יום זה עד לאותה השעה ביום שלמחרת תֹּאכְלֶנּוּ.

• וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה, כלי קטן למדידת נוזלים, תִשְׁתֶּה, שִׁשִּׁית הַהִין, כ –750 סמ"ק לפי המדידה המקובלת יותר, מֵעֵת עַד־עֵת תִּשְׁתֶּה.

• וְאת הלחם שציוויתיך להכין, עֻגַת שְׂעֹרִים, רקיק העשוי שלא בהקפדה מדגן גס, תֹּאכְלֶנָּה, וְהִיא בְּגֶלְלֵי צֵאַת הָאָדָם תְּעֻגֶנָה, תיאפה. צואת אדם יבשה תשמש לך כחומר בערה באפייה שתיעשה לְעֵינֵיהֶם של בני אדם שיבואו אליך.

• וַיּׂאמֶר ה': כָּכָה יֹאכְלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־לַחְמָם טָמֵא, מאוס ודחוי, בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר אַדִּיחֵם שָׁם. מה שאתה עושה מסמל את עם ישראל בגולה.

• וָאֹמַר: אֲהָהּ, ה' אֱלוֹהִים, הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה, וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא־אָכַלְתִּי מִנְּעוּרַי וְעַד־עַתָּה, וְלֹא־בָא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל, משוקץ. רבונו של עולם, כל חיי אכלתי רק דברים טהורים ונקיים. איך אוכל לאכול את הדברים האלה שאתה אומר לי?!

• וַיֹּאמֶר אֵלַי: רְאֵה, אקל עליך – נָתַתִּי לְךָ אֶת־צְפִיעֵי, גללי הַבָּקָר תַּחַת גֶּלְלֵי הָאָדָם, המסריחים הרבה יותר, וְעָשִׂיתָ אֶת־לַחְמְךָ עֲלֵיהֶם. את האש תסיק בגללים, שיש המשתמשים בהם להסקה. וכאן באה נבואת העתיד:

• וַיֹּאמֶר אֵלַי: בֶּן־אָדָם, הִנְנִי שֹׁבֵר מַטֵּה, משען לֶחֶם בִּירוּשָׁלִַם, וְאָכְלוּ־לֶחֶם בְּמִשְׁקָל, מתוך צמצום ומחסור, וּבִדְאָגָה, וּמַיִם בצמצום, מדודים בִּמְשׂוּרָה, כלי למדידת נפח נוזלים ומוצקים, וּבְשִׁמָּמוֹן, בדכדוך נפש יִשְׁתּוּ,

• לְמַעַן, מתוך ש יַחְסְרוּ לֶחֶם וָמָיִם, וְנָשַׁמּוּ, ייבהלו, יוכו בתדהמה אִישׁ וְאָחִיו, וְנָמַקּוּ, יאבדו בַּעֲוֹנָם. כל מה שתעשה בתקופה הקרובה יסמל הן את כובד העוונות המצטברים הן את פורענותה של ירושלים. הרעב והמחסור שיפקדו אותה יהיו כה ממושכים עד ששאריות האוכל יוכנו וייאכלו בצורה הגולמית והגסה ביותר.