יחזקאל-פרק-17

ביאורים

• וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:

• בֶּן־אָדָם, חוּד חִידָה, משל, אלגוריה וּמְשֹׁל מָשָׁל, חזון בנוסח קצוב או פיוטי אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל.

• וְאָמַרְתָּ: כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל, גְּדוֹל הַכְּנָפַיִם, אֶרֶךְ הָאֵבֶר, שעצמות כנפיו ארוכות, מָלֵא הַנּוֹצָה, אֲשֶׁר־לוֹ הָרִקְמָה, נוצות מגוונות הנראות יחד כעין רקמה, בָּא אֶל־הַלְּבָנוֹן, הידוע בארזיו הרמים, וַיִּקַּח אֶת־צַמֶּרֶת הָאָרֶז.

• אֵת רֹאשׁ יְנִיקוֹתָיו, יונקותיו, ענפיו הרכים קָטָף, וַיְבִיאֵהוּ אֶל־אֶרֶץ כְּנַעַן, ארץ סוחרים, בְּעִיר רֹכְלִים שָׂמוֹ. הוא העביר את ראש הענפים ממעמדו ומקומו הטבעי אל עיר מסחר כלשהי.

• וַיִּקַּח הנשר זרע מִזֶּרַע הָאָרֶץ, וַיִּתְּנֵהוּ בִּשְׂדֵה־זָרַע, בשדה המיועדת לזריעה, במקומו קָח, לקח אותו עַל, אל מַיִם רַבִּים, כ צַפְצָפָה, כעץ הגדל במהירות במקומות משופעים במים, שָׂמוֹ. לאחר שקטף את צמרת הארז מארצה, הוא שותל אחד מזרעי הארץ במקום מתאים ומשובח.

• וַיִּצְמַח הזרע, וַיְהִי לְגֶפֶן סֹרַחַת, שרועה על הקרקע שִׁפְלַת קוֹמָה, נמוכה. מגמת הצמח הזה הייתה לִפְנוֹת, להפנות את דָּלִיּוֹתָיו, ענפיו הארוכים אֵלָיו – אל הנשר, כלומר להכיר בו כאדונה של הגפן ולפנות אליו בכל ענייניה. לחלופין: ענפיה יהיו פונים אל מרכז הגפן, לא יפרצו החוצה ולא יטפסו, וְשָָׁרָשָׁיו תַּחְתָּיו, במקומו יִהְיוּ. וַתְּהִי לְגֶפֶן ראויה לשמה, וַתַּעַשׂ בַּדִּים, ענפים, וַתְּשַׁלַּח פֹּראוֹת, גם הן ענפים, אולי ארוכים ומפוארים. הגפן גדלה והתעבתה, ואף שהייתה שרועה על הארץ וענפיה נשענו עליה, היא כבר הייתה מסוגלת להתרומם ולהתפשט.

• וַיְהִי שם עוד נֶשֶׁר־אֶחָד גָּדוֹל, גְּדוֹל כְּנָפַיִם וְרַב נוֹצָה, וְהִנֵּה הַגֶּפֶן הַזֹּאת כָּפְנָה, כפפה, הטתה את שָָׁרָשֶׁיהָ עָלָיו, הגפן הסרוחה ניסתה להכות שורשים אצל הנשר השני, וְאת דָלִיּוֹתָיו, ענפיה שִׁלְחָה־לּוֹ, לְהַשְׁקוֹת אוֹתָהּ מֵעֲרֻגוֹת מַטָּעָהּ, ממקומה התחום והמסודר שניתן לה, פנתה הגפן אל פטרון חדש, ולא מתוך מצוקה ממשית –

• אֶל־שָׂדֶה, בשדה טּוֹב, אֶל־מַיִם רַבִּים הִיא שְׁתוּלָה כעת, לַעֲשׂוֹת עָנָף וְלָשֵׂאת פֶּרִי, לִהְיוֹת לְגֶפֶן אַדָּרֶת, הדר.

• אֱמֹר, בן אדם, לשומעיך : כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: האם הגפן תִּצְלָח במהלכה זה?! נראה שהגפן מעוניינת לעלות ממעמדה הנחות, לפרוץ גבולות ולהתנשא, והיא סבורה למצוא גיבוי זר למהלכה. אך הֲלוֹא הנשר הראשון אֶת־שָָׁרָשֶׁיהָ יְנַתֵּק, וְאֶת־פִּרְיָהּ יְקוֹסֵס, יכרסם וְיָבֵשׁ, כָָּל־טַרְפֵּי, עלי צִמְחָהּ תִּיבָשׁ. וְלֹא־בִזְרֹעַ גְּדוֹלָה, לא יהיה צורך בכוח רב וּבְעַם רָב לְמַשְׂאוֹת, להסיע, לעקור אוֹתָהּ מִשָָּׁרָשֶׁיהָ.

• וְהִנֵּה אף שהייתה שְׁתוּלָה במקומה – הֲתִצְלָח?! הֲלֹא כְּגַעַת בָּהּ, כשתגיע אליה רוּחַ הַקָּדִים, הרוח השרבית ממזרח, הגפן תִּיבַשׁ יָבֹשׁ. עַל־עֲרֻגֹת צִמְחָהּ תִּיבָשׁ. אין לה סיכוי להיתלות במימיו של הנשר החדש, שכן הרוח המזרחית עזה דיה לייבש אותה בקלות. כאן עובר הנביא מהמשל לנמשל:

• וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:

• אֱמָָר־נָא לְבֵית הַמֶּרִי. כך מכונים בספר אנשי בית ישראל, משום שאינם שומעים ומצייתים לדבר ה'. הֲלֹא יְדַעְתֶּם מָה הדימויים ה אֵלֶּה!? אֱמֹר, פרש להם: הִנֵּה־בָא מֶלֶךְ־בָּבֶל, נבוכדראצר , הנשר הגדול, אל יְרוּשָׁלִַם, המקבילה לראש הלבנון, וַיִּקַּח אֶת־מַלְכָּהּ, יכניה המלך צעיר הוגלה – אֵת רֹאשׁ יְנִיקוֹתָיו קָטָף, וְאֶת־שָׂרֶיהָ, צמרת הארז, וַיָּבֵא אוֹתָם אֵלָיו בָּבֶלָה, היא ארץ הסוחרים במשל.

• וַיִּקַּח גם מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה, נבוכדראצר בחר בדודו של יכניה , מתניה – הוא צדקיהו, ומינה אותו למלך על יהודה וַיִּכְרֹת אִתּוֹ בְּרִית, וַיָּבֵא אֹתוֹ בְּאָלָה. בשבועה שהשביע נבוכדראצר את צדקיהו לקיים את הברית, כרוכה קללה אם יפר אותה. וְאֶת־אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח. נבוכדראצר שבה את האנשים החזקים בממלכה ואת נכבדיה כעירבון לקיום הברית.

• לִהְיוֹת מַמְלָכָה שְׁפָלָה, לְבִלְתִּי הִתְנַשֵּׂא, לִשְׁמֹר אֶת־בְּרִיתוֹ, לְעָָמְדָהּ, לקיימה. מגמת נבוכדראצר לא להחריב את יהודה אלא שתשרוד כממלכה קטנה תחת חסותו, והוא יוכל לסמוך עליה שתהיה נאמנה לברית שכרת עם מלכה, שהעמיד הוא.

• – וַיִּמְרָָד־בּוֹ צדקיהו, לִשְׁלֹחַ מַלְאָכָיו, שליחיו ל מִצְרַיִם, הנשר הגדול השני במשל, לָתֶת־לוֹ סוּסִים וְעַם־רָב – הֲיִצְלָח?! הֲיִמָּלֵט הָעֹשֵׂה אֵלֶּה?! וְהֵפֵר בְּרִית – וְנִמְלָט?! האם מי שהפר ברית והפר אמונים כלפי הממונה על ידי המלך ישרוד בשלום?!

• חַי־אָנִי, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים, אִם־לֹא בִּמְקוֹם הַמֶּלֶךְ הַמַּמְלִיךְ אֹתוֹ, אֲשֶׁר בָּזָה אֶת־אָלָתוֹ, וַאֲשֶׁר הֵפֵר אֶת־בְּרִיתוֹ אִתּוֹ, כלומר בְתוֹךְ־בָּבֶל יָמוּת.

• וְלֹא בְחַיִל גָּדוֹל וּבְקָהָל רָב יַעֲשֶׂה אוֹתוֹ, עמו פַרְעֹה חפרע בַּמִּלְחָמָה. פרעה לא יעזור לצדקיהו בצבא גדול כפי שהבטיח לו, בִּשְׁפֹּךְ סֹלְלָה וּבִבְנוֹת דָּיֵק, כאשר הבבלים יצורו על ירושלים ויבנו סוללה סביבה כדי לְהַכְרִית נְפָשׁוֹת רַבּוֹת.

• וּבָזָה צדקיהו אָלָה לְהָפֵר בְּרִית, וְהִנֵּה נָתַן יָדוֹ, בא לידי הסכמה, תקע כפו כמחווה לחיזוק השבועה. לחלופין: השתתף עם מלך מצרים, וְכָָל אֵלֶּה עָשָׂה – לֹא יִמָּלֵט.

• לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים: חַי־אָנִי, אִם־לֹא אָלָתִי אֲשֶׁר בָּזָה, וּבְרִיתִי, הברית שכרת בשמי אֲשֶׁר הֵפִיר, וּנְתַתִּיו, נתתי לו את גמולו בְּרֹאשׁוֹ. צדקיהו לא רק בגד במלך בבל, אלא גם הפר את הברית שנשבע בה בשם ה'.

• וּפָרַשְׂתִּי עָלָיו רִשְׁתִּי, וְנִתְפַּשׂ בִּמְצוּדָתִי, וַהֲבִיאוֹתִיהוּ בָבֶלָה, וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ שָׁם, אתדיין אתו ב מַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל־בִּי, בכך ששיקר בשבועה שנשבע לפני.

• וְאֵת כָָּל־מִבְרָחָו, בורחיו , אלו שיִּברחו אתו. או: אלו המשמשים לו מקום מפלט, בְּכָָל־אֲגַפָּיו, מסביבו, או: בגדודיו, בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ, וְהַנִּשְׁאָרִים לְכָָל־רוּחַ יִפָּרֵשׂוּ, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי.הנבואה מסתיימת בנחמה:

• כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: וְלָקַחְתִּי אף אָנִי מִצַּמֶּרֶת הָאֶרֶז הָרָמָה, וְנָתָתִּי, אשתול אותו, מֵרֹאשׁ יֹנְקוֹתָיו רַךְ אֶקְטֹף, וְשָׁתַלְתִּי אָנִי, לא בארץ כשדים, אלא עַל הַר־גָּבֹהַּ וְתָלוּל,

• בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל אֶשְׁתֳֳּלֶנּוּ, וְנָשָׂא עָנָף וְעָשָׂה פֶרִי, וְהָיָה לְאֶרֶז אַדִּיר, לא לגפן נמוכת קומה. בעץ זה שוב לא ישלטו בעלי כנף כמקודם, אלא להפך – וְשָׁכְנוּ תַחְתָּיו כֹּל צִפּוֹר כָָּל־כָּנָף, בְּצֵל דָּלִיּוֹתָיו תִּשְׁכֹּנָּה.

• וְיָדְעוּ כָָּל־עֲצֵי הַשָּׂדֶה כִּי אֲנִי ה' הִשְׁפַּלְתִּי עֵץ גָּבֹהַּ, הִגְבַּהְתִּי עֵץ שָׁפָל, הוֹבַשְׁתִּי עֵץ לָח, וְהִפְרַחְתִּי עֵץ יָבֵשׁ, אֲנִי ה', דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי. אחרי מפלתה של ממלכת יהודה וגלותה לבבל, תהיה תקומה לישראל: ה' ייקח דבר –מה שלכאורה אין סיכוי שיתקיים, ובכל זאת הוא יגדל ויצמח. בית ישראל ייבנה מחדש.