יחזקאל-פרק-18

ביאורים

• וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי, לֵאמֹר:

• מַה־לָּכֶם כי אַתֶּם ה מֹשְׁלִים אֶת־הַמָּשָׁל, הפתגם המליצי הַזֶּה עַל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר, וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִּקְהֶינָה, ילקו". כלומר, הבנים נענשים על חטאי אבותם ?!

• חַי־אָנִי, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים, אִם – לשון שבועה: לא יִהְיֶה לָכֶם עוֹד ל מְשֹׁל הַמָּשָׁל הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל. המשל הזה ייעלם מלשונכם ומחשבתכם.

• הֵן כָָּל־הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה, הלוא כל הנפשות ברשותי לבחון אותן ולשלוט בגורלן. כולן שלי הן, ואיני מעדיף נפש אחת על האחרת. כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן לִי־הֵנָּה, ועל כן הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת. לכל אדם אחריות אישית לבחירתו בטוב או ברע. כאן מתחיל פירוט העיקרון:

• וְאִישׁ כִּי־יִהְיֶה צַדִּיק, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, הוא נוהג כדין ובחמלה,

• אֶל, על הֶהָרִים, שבהם היו רגילים להציב אלילים, לֹא אָכָל זבחי עבודה זרה, וְעֵינָיו לֹא נָשָׂא אֶל, לא חמד את גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל, הוא לא התפתה לעבוד אלילים המקובלים בעמו, וְאֶת־אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא טִמֵּא, איננו נואף עם אשת איש, וְאֶל־אִשָּׁה נִדָּה, גם אם היא אשתו, לֹא יִקְרָב. הוא נשמר מחטאים שבין אדם למקום, מתרחק מעבודה זרה ומחטאים שבין גברים לנשים.

• ובדיני ממונות: אִישׁ לֹא יוֹנֶה, אינו מרמה או פוגע באיש, את חֲבֹלָתוֹ, הבגד שלקח מעני כמשכון בעבור חוֹב שיש לו בעקבות הלוואה, יָשִׁיב, הוא משיבו מדי ערב מפני שהעני זקוק להתכסות בו, כאמור בתורה. גְּזֵלָה לֹא יִגְזֹל, לַחְמוֹ לְרָעֵב יִתֵּן, וְעֵירֹם יְכַסֶּה־בָּגֶד.

• בַּנֶּשֶׁךְ לֹא־יִתֵּן, וְתַרְבִּית לֹא יִקָּח, איננו מלווה בריבית כלל, מֵעָוֶל, מרעה יָשִׁיב יָדוֹ, נמנע, מִשְׁפַּט אֱמֶת יַעֲשֶׂה בֵּין אִישׁ לְאִישׁ.

• בְּחֻקּוֹתַי יְהַלֵּךְ, וּמִשְׁפָּטַי שָׁמַר לַעֲשׂוֹת אֱמֶת. זהו שרטוט כללי של אדם המקיים את ציוויי ה' ונמנע מן העברות. צַדִּיק הוּא – חָיֹה יִחְיֶה, הוא זוכה לחיים. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.

• וְהוֹלִיד בֵּן־פָּרִיץ, פורץ את גבולות הדין והמוסר, שֹׁפֵךְ דָּם, וְעָשָׂה, אָח – כנראה, קריאת כאב, מֵאַחַד מֵאֵלֶּה – מהמעשים שאביו נמנע מהם.

• וְהוּא אֶת־כָָּל־אֵלֶּה – מנהגי אביו לֹא עָשָׂה, כִּי גַם אֶל־הֶהָרִים אָכַל, וְאֶת־אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּא.

• עָנִי וְאֶבְיוֹן הוֹנָה, גְּזֵלוֹת גָּזָל, חֲבֹל, משכון לֹא יָשִׁיב, וְאֶל־הַגִּלּוּלִים נָשָׂא עֵינָיו, תּוֹעֵבָה עָשָׂה,

• בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן את כספו, וְתַרְבִּית לָקַח – וָחָי?! היעלה על הדעת שרשע כזה יחיה?! לֹא יִחְיֶה. אֵת כָָּל־הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה עָשָׂה – מוֹת יוּמָת. דָּמָיו בּוֹ יִהְיֶה. בן מוות הוא. רשעתו של בן זה תביא להענשתו במלוא החומרה גם אם אביו צדיק. והנביא ממשיך ב קורות המשפחה:

• וְהִנֵּה אותו רשע גם הוא הוֹלִיד בֵּן, וַיַּרְא אֶת־כָָּל־חַטֹּאת אָבִיו אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּרְאֶה וְלֹא יַעֲשֶׂה כָּהֵן. אמנם בנו של הרשע גדל בבית מושחת, ויש להניח שהחינוך שקיבל ודאי בלתי מוסרי, ועם זאת הוא מבחין בכל חטאי אביו ובוחר להימנע מהם.

• עַל־הֶהָרִים לֹא אָכָל, וְעֵינָיו לֹא נָשָׂא אֶל־גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל, אֶת־אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא טִמֵּא,

• וְאִישׁ לֹא הוֹנָה, חֲבֹל לֹא חָבָל שלא כדין, וּגְזֵלָה לֹא גָזָל, לַחְמוֹ לְרָעֵב נָתָן וְעֵרוֹם כִּסָּה־בָגֶד.

• מֵעָנִי הֵשִׁיב יָדוֹ, הוא נזהר מלעשות רע למסכנים, שהם הפגיעים ביותר בדרך כלל, נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לֹא לָקָח, מִשְׁפָּטַי עָשָׂה, בְּחֻקּוֹתַי הָלָךְ – הוּא לֹא יָמוּת בַּעֲוֹן אָבִיו, אלא חָיֹה יִחְיֶה.

• אָבִיו, כִּי־עָשַׁק עֹשֶׁק, גָּזַל גֵּזֶל אָח, וַאֲשֶׁר לֹא־טוֹב עָשָׂה בְּתוֹךְ עַמָּיו – וְהִנֵּה־מֵת בַּעֲוֹנוֹ. אביו הרשע ימות בשל חטאיו, אך אין קשר בין חטאי האב ובין בנו הצדיק.

• וַאֲמַרְתֶּם, אתם שואלים : מַדֻּעַ לֹא־נָשָׂא, יסבול הַבֵּן בַּעֲוֹן הָאָב הרשע ? וְהתשובה: הרי הַבֵּן מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עָשָׂה, אֵת כָָּל־חֻקּוֹתַי שָׁמַר, וַיַּעֲשֶׂה אֹתָם כראוי וכיאות – חָיֹה יִחְיֶה.

• הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת – הִיא תָמוּת. בֵּן לֹא־יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב, וְאָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הַבֵּן. צִדְקַת הַצַּדִּיק עָלָיו תִּהְיֶה, וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע עָלָיו תִּהְיֶה. צדיקות או רשעות אינן עוברות בירושה. כל אדם אחראי למעשיו הוא, לא למעשי הוריו ולא למעשי ילדיו. אכן, על אף שרשעת הרשע עליו –

• וְהָרָשָׁע, כִּי יָשׁוּב מִכָָּל־חַטֹּאתָו אֲשֶׁר עָשָׂה, וְשָׁמַר אֶת־כָָּל־חֻקּוֹתַי, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה – חָיֹה יִחְיֶה, לֹא יָמוּת.

• כָָּל־פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא יִזָּכְרוּ לוֹ, בְּצִדְקָתוֹ אֲשֶׁר־עָשָׂה יִחְיֶה. הרשע ששב אל ה', רשעתו הקודמת תימחל, והוא יזכה בחיים

• – הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ ב מוֹת רָשָׁע?! אין לי חפץ בהריגת רשעים, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים, הֲלוֹא בזאת אחפוץ – בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו וְחָיָה. לכן אני מקבל את תשובת הרשע באהבה. וגם להפך:

• וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ, צדיק שמחליט לחזור בו מדרכו וְעָשָׂה עָוֶל, כְּכֹל הַתּוֹעֵבוֹת אֲשֶׁר־עָשָׂה הָרָשָׁע יַעֲשֶׂה – וָחָי?! כָָּל־צִדְקֹתָו אֲשֶׁר־עָשָׂה לֹא תִזָּכַרְנָה, בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר־מָעַל וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר־חָטָא – בָּם יָמוּת.

• וַאֲמַרְתֶּם: לֹא יִתָּכֵן, אינה מידה מכוונת דֶּרֶךְ אֲדֹנָי. איך ייתכן שהצדיק המפורסם שהסתבך בסוף ימיו בשערוריות שונות ימות?! וכי לא נכון להביא בחשבון את פעולותיו של האיש בעבר ולהקל בעונשו?! שִׁמְעוּ־נָא בֵּית יִשְׂרָאֵל: הֲדַרְכִּי לֹא יִתָּכֵן?! הֲלֹא דַרְכֵיכֶם לֹא יִתָּכֵנוּ! אמות המידה שלכם הן השגויות. לא עברוֹ המשפחתי ולא עברו האישי של האדם יקבעו את ההווה.

• בְּשׁוּב־צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ, וְעָשָׂה עָוֶל – וּמֵת עֲלֵיהֶם – בגלל מעשי העוול שלו. בְּעַוְלוֹ אֲשֶׁר־עָשָׂה יָמוּת. וכן בכיוון השני, העבר אינו מסיר את אפשרות התיקון:

• וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיַּעַשׂ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה – הוּא בתשובתו אֶת־נַפְשׁוֹ יְחַיֶּה.

• וַיִּרְאֶה, התבונן על דרכיו , וַיָּשָׁב מִכָָּל־פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה – חָיוֹ יִחְיֶה, לֹא יָמוּת.

• וְשוב, אָמְרוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל: לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ אֲדֹנָי! – הַדְּרָכַי לֹא יִתָּכְנוּ, בֵּית יִשְׂרָאֵל?! הֲלֹא דַרְכֵיכֶם לֹא יִתָּכֵן!

• לָכֵן אִישׁ כִּדְרָכָיו אֶשְׁפֹּט אֶתְכֶם, בֵּית יִשְׂרָאֵל, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים. שׁוּבוּ וְהָשִׁיבוּ, העבירו את עצמכם מִכָָּל־פִּשְׁעֵיכֶם, וְלֹא־יִהְיֶה לָכֶם לְמִכְשׁוֹל עָוֹן.

• הַשְׁלִיכוּ מֵעֲלֵיכֶם אֶת־כָָּל־פִּשְׁעֵיכֶם אֲשֶׁר פְּשַׁעְתֶּם בָּם, וַעֲשׂוּ לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה, וְלָמָּה תָמֻתוּ, בֵּית יִשְׂרָאֵל. אם דרככם נפשעת, דבר אינו מחייב להמשיך בה. אין סיבה שתחזיקו בעבר מזוהם. הפכו לבעלי לב ורוח חדשים, ותזכו בחיים.

• כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים, אינני מעוניין לחסל חשבונות עם העבריין ולהמיתו. וְהָשִׁיבוּ, את עצמכם וגם את אחרים, ובכך חיוּ.