יחזקאל-פרק-19

ביאורים

• וְאַתָּה, יחזקאל, שָׂא, השמע קִינָה אֶל, על נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, מלכי יהודה שמלכו לאחר יאשיהו,

• וְאָמַרְתָּ: מָה גדולה הייתה אִמְּךָ, ממלכת יהודה, לְבִיָּא, לביאה בֵּין אֲרָיוֹת, רָבָצָה בְּתוֹךְ כְּפִרִים, רִבְּתָה, גידלה במקומה הטבעי והבטוח את גוּרֶיהָ.

• וַתַּעַל, היא העלתה לגדולה אֶחָד מִגֻּרֶיהָ, כְּפִיר הָיָה, הוא בגר ונעשה אריה צעיר, וַיִּלְמַד לִטְרָף־טֶרֶף, אָדָם אָכָל, דבר שאריה שאיננו במצוקה לא נוהג לעשות. הכפיר במשל הוא יהואחז בן יאשיהו מלך יהודה, שהומלך על ידי העם בצעירותו, והנהגתו הייתה למורת רוחו של מלך מצרים.

• וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו – על האריה המשוטט והמזיק בקרבתם גּוֹיִם, עמים קרובים, או: התאספו עליו. בְּשַׁחְתָּם, בבור שחפרו ללכדו נִתְפָּשׂ. וַיְבִאֻהוּ בַחַחִים, קרסים התחובים באף החיה לשם קשירתה והולכתה, אֶל־אֶרֶץ מִצְרָיִם. ואכן, כך קרה ליהואחז, שמלך שלושה חודשים בלבד עד שצבא פרעה נכו הגלה אותו למצרים. באותה התקפה מצרית לא הצליח פרעה לממש את רוב תכניותיו, חוץ מהכניסה לירושלים, שביית המלך יהואחז והגלייתו למצרים. מן הסתם יהואחז השבוי היה נתון בכלא המצרי עד שמת.

• וַתֵּרֶא הלביאה כִּי נוֹחֲלָה, חיכתה עד בוש וכי אָבְדָה תִּקְוָתָהּ, ויהואחז לא ישוב אליה, וַתִּקַּח עוד אֶחָד מִגֻּרֶיהָ, כְּפִיר שָׂמָתְהוּ. הממלכה העמידה מלך נוסף מבני יאשיהו, יהויקים.

• וַיִּתְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ־אֲרָיוֹת, ל כְפִיר הָיָה, וַיִּלְמַד לִטְרָָף־טֶרֶף, אָדָם אָכָל.

• וַיֵּדַע אַלְמְנוֹתָיו, עינה אלמנות עַמו, או: שיבר ארמנותיו, וְעָרֵיהֶם הֶחֱרִיב במעשיו הרעים, וַתֵּשַׁם, הפכה שממה אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ מִקּוֹל שַׁאֲגָתוֹ. יהויקים פגע באשיות הארץ, הדין, המוסר וההנהגה המדינית.

• וַיִּתְּנוּ עָלָיו גּוֹיִם סָבִיב מִמְּדִינוֹת, עמים חברו יחד כדי לתפסו, וַיִּפְרְשׂוּ עָלָיו רִשְׁתָּם, בְּשַׁחְתָּם נִתְפָּשׂ.

• וַיִּתְּנֻהוּ בַסּוּגַר, בכלוב בַּחַחִים, וַיְבִאֻהוּ אֶל־מֶלֶךְ בָּבֶל, שעלה באותו זמן לארץ ישראל, יְבִאֻהוּ בַּמְּצָדוֹת, במלכודות, לְמַעַן לֹא־יִשָּׁמַע קוֹלוֹ עוֹד אֶל, על הָרֵי יִשְׂרָאֵל, שלא ישלוט ביהודה. ייתכן שדימוי מלכי יהודה לאריות טרף אוכלי אדם המעוררים את סביבתם נגדם, מרמז שאילו היו יותר כנועים ושפלים, היו שורדים באופן כלשהו. קינה זו על מלכי יהודה, אינה רק ביטוי לצער על אבדן המלכים ואבדן מלכותם, אלא גם על תקוות הממלכה המפוארת שנגוזה.

• אִמְּךָ, האומה כַגֶּפֶן בְּדָמְךָ, בדימוייהם של המדמים אותך, עַל־מַיִם שְׁתוּלָה, פֹּרִיָּה וַעֲנֵפָה הָיְתָה, מִשפע מַּיִם רַבִּים.

• וַיִּהְיוּ־לָהּ מַטּוֹת עֹז, ענפיה החזקים אֶל־שִׁבְטֵי, לשבטי מֹשְׁלִים, מלכות יהודה הצמיחה שושלת של מנהיגים חשובים. וַתִּגְבַּהּ קוֹמָתוֹ של העץ מ עַל־בֵּין עֲבֹתִים. המשל חוזר אל מלך יהודה האחרון, שבזמנו פרחה המלוכה מחדש. המלך יאשיהו מדומה לגפן בשיא פריונה, שטיפסה כעץ גבוה, אף שאין צמיחה כזאת אופיינית לגפן. וַיֵּרָא בְגָָבְהוֹ בְּרֹב דָּלִיֹּתָיו. בשל גובהה ורוב ענפיה הגפן בלטה לעין.

• וַתֻּתַּשׁ, הגפן נעקרה בְּחֵמָה, בזעם, לָאָרֶץ הֻשְׁלָכָה, וְרוּחַ הַקָּדִים, המזרחי, העז והשרבי הוֹבִישׁ פִּרְיָהּ. הִתְפָּרְקוּ וְיָבֵשׁוּ מַטֵּה עֻזָּהּ, אֵשׁ אֲכָלָתְהוּ.

• וְעַתָּה הגפן הפורייה והענפה, שהייתה שתולה על מים רבים, שְׁתוּלָה בַמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ צִיָּה, חרבה וְצָמָא בלי תקווה.

• וַתֵּצֵא אֵשׁ מִמַּטֵּה בַדֶּיהָ, מענפיה, את פִּרְיָהּ היבש אָכָלָה, וְלֹא־הָיָה בָהּ מַטֵּה עֹז שֵׁבֶט לִמְשׁוֹל. אחרי מות יאשיהו לא נותר מלך הגון ביהודה, והממלכה הלכה והידרדרה מפנים ומחוץ. הניסיונות לשקם אותה לא עלו יפה, התקוות התבדו, ובכל פעם הופיעה צרה חדשה – עקירה והשלכה, רוח מזרחית, רעב, אש, גלות ושממה. כל הדימויים השונים האופייניים ליהודה – כפיר אריות וגפן – מכוונים לעניין אחד: קִינָה הִיא ששמע הנביא על מלכות יהודה המתמוטטת ונחרבת. וַתְּהִי לְקִינָה. משנשא יחזקאל את הקינה בנבואה, היא נקלטה והושמעה בישראל כקינה. יחזקאל לא יכול היה להוסיף לה דברי תקווה או עידוד, והיא מסתכמת כקינה בלבד.