יחזקאל-פרק-20

ביאורים

• וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לגלות יהויכין, בַּחֲמִשִׁי, בחודש אב, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּאוּ אלי אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל כדי לִדְרֹשׁ אֶת־ה', לברר עניין העומד על הפרק או עתיד לבוא, וגם: לשמוע דברי תורה. וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָי.

• וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:

• בֶּן־אָדָם, דַּבֵּר אֶת־זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הֲלִדְרֹשׁ אֹתִי אַתֶּם בָּאִים?! דרישתכם אותי אינה כנה. חַי־אָנִי, אִם־אִדָּרֵשׁ, אני נשבע שלא איענה לָכֶם, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים. ובשאלה רטורית ליחזקאל:

• הֲתִשְׁפֹּט אֹתָם, הֲתִשְׁפּוֹט, בֶּן־אָדָם?! אל תדון בעניינם, אֶת־תּוֹעֲבֹת אֲבוֹתָם הוֹדִיעֵם. על זקנים אלה לשמוע את החשבון הגדול של המציאות, לא את חשבונם הפרטי.

• וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים: בְּיוֹם בָָּחֳֳרִי, בזמן שבחרתי בְיִשְׂרָאֵל, וָאֶשָּׂא יָדִי, נשבעתי לְזֶרַע בֵּית יַעֲקֹב, וָאִוָּדַע, התגליתי לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וָאֶשָּׂא יָדִי לָהֶם, לֵאמֹר: אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, אתם עמי.

• בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל־אֶרֶץ אֲשֶׁר־תַּרְתִּי, חיפשתי לָהֶם, ארץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, צְבִי, יפי, חמדה הִיא לְכָָל־הָאֲרָצוֹת.

• וָאֹמַר אֲלֵהֶם באותו הזמן: אִישׁ את שִׁקּוּצֵי, אלילי עֵינָיו, שהעיניים נשואות אליהם. או: אלוהויות הנראות לעיניים הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי, כינוי גנאי לעבודה זרה מִצְרַיִם אַל־תִּטַּמָּאוּ. השליכו את פסיליכם, ועבדו אותי בלבד, כי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

• וַיַּמְרוּ, מרדו בִי, וְלֹא אָבוּ, רצו לִשְׁמֹעַ אֵלַי – אִישׁ אֶת־שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת־גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ. כבר בארץ מצרים היו בני ישראל מרדנים. וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם, בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם.

• וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל, כדי שלא יתחלל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־הֵמָּה בְתוֹכָם, אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם – לבני ישראל לְעֵינֵיהֶם ונשבעתי לישראל לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

• – וָאוֹצִיאֵם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וָאֲבִאֵם אֶל־הַמִּדְבָּר,

• וָאֶתֵּן לָהֶם אֶת־חֻקּוֹתַי, וְאֶת־מִשְׁפָּטַי הוֹדַעְתִּי אוֹתָם, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם. משפטי ה' הם המעצבים את הדרך הראויה לחיות.

• וְגַם אֶת־שַׁבְּתוֹתַי נָתַתִּי לָהֶם, לִהְיוֹת לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם, לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם.

• וַיַּמְרוּ־בִי בֵית־יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר – בְּחֻקּוֹתַי לֹא־הָלָכוּ, וְאֶת־מִשְׁפָּטַי מָאָסוּ, החוקים והמשפטים אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, וְאֶת־שַׁבְּתֹתַי חִלְּלוּ מְאֹד, וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם בַּמִּדְבָּר, לְכַלּוֹתָם.

• וָאֶעֱשֶׂה בכל זאת לְמַעַן שְׁמִי, לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִים לְעֵינֵיהֶם.

• וְגַם־אֲנִי נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם בַּמִּדְבָּר, לְבִלְתִּי הָבִיא אוֹתָם – את היוצאים ממצרים אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נָתַתִּי להם, ארץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, צְבִי הִיא לְכָָל־הָאֲרָצוֹת,

• יַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת־חֻקּוֹתַי לֹא־הָלְכוּ בָהֶם, וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ, כִּי אַחֲרֵי גִלּוּלֵיהֶם לִבָּם הֹלֵךְ,

• – וַתָּחָָס עֵינִי, ריחמתי עֲלֵיהֶם מִל שַּׁחֲתָם, וְלֹא־עָשִׂיתִי אוֹתָם כָּלָה, לא השמדתי אותם בַּמִּדְבָּר.

• וָאֹמַר אֶל־בְּנֵיהֶם, של היוצאים ממצרים, בַּמִּדְבָּר: בְּחוּקֵּי אֲבוֹתֵיכֶם אַל־תֵּלֵכוּ, וְאֶת־מִשְׁפְּטֵיהֶם אַל־תִּשְׁמֹרוּ, וּבְגִלּוּלֵיהֶם אַל־תִּטַּמָּאוּ,

• אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. בְּחֻקּוֹתַי לֵכוּ, וְאֶת־מִשְׁפָּטַי שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ אוֹתָם,

• וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַי קַדֵּשׁוּ, וְהָיוּ לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

• וַיַּמְרוּ־בִי גם הַבָּנִים – בְּחֻקּוֹתַי לֹא־הָלָכוּ, וְאֶת־מִשְׁפָּטַי לֹא־שָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, אֶת־שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ. ושוב, כיוון שגם דור זה לא שמע בקולי – וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, לְכַלּוֹת אַפִּי בָּם בַּמִּדְבָּר.

• וַהֲשִׁבֹתִי אֶת־יָדִי, נמנעתי, וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי, לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר־הוֹצֵאתִי אֹתָם לְעֵינֵיהֶם.

• גַּם־אֲנִי נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי נשבעתי לָהֶם – לדור בניהם של יוצאי מצרים כבר בַּמִּדְבָּר, לְהָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹת, לפזר אוֹתָם בָּאֲרָצוֹת בבוא הזמן,

• יַעַן מִשְׁפָּטַי לֹא־עָשׂוּ, וְחֻקּוֹתַי מָאָסוּ, וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ, וְאַחֲרֵי גִּלּוּלֵי אֲבוֹתָם הָיוּ עֵינֵיהֶם.

• וְגַם־אֲנִי – בהתאם להתנהגותם – נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים לֹא טוֹבִים, וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם, חוקַי שהיו אמורים להיות לישראל לחיים ולברכה נהפכו להם לרועץ, גם משום שישראל נכשלו בהפרתם, גם מפני שסילפו את החוקים, וגם משום שהחוקים עצמם אינם מתאימים למי שאינו נאמן לה'.

• וָאֲטַמֵּא אוֹתָם, הנחתי להם לטעות בְּמַתְּנוֹתָם לאלילים, בְּהַעֲבִיר למולך כָָּל־פֶּטֶר רָחַם, לְמַעַן אֲשִׁמֵּם, אתנם לחורבן ולבעתה, לְמַעַן אֲשֶׁר יֵדְעוּ אֲשֶׁר אֲנִי ה'.

• לָכֵן דַּבֵּר אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בֶּן־אָדָם, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: עוֹד זֹאת גִּדְּפוּ, חירפו וביזו אוֹתִי אֲבוֹתֵיכֶם בְּמַעֲלָם בִּי מָעַל, כדלהלן:

• וָאֲבִיאֵם אֶל־הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי לָתֵת אוֹתָהּ לָהֶם, וַיִּרְאוּ בארץ כָָל־גִּבְעָה רָמָה וְכָָל־עֵץ עָבוֹת, שענפיו עבים וצפופים, וַיִּזְבְּחוּ־שָׁם אֶת־זִבְחֵיהֶם, וַיִּתְּנוּ־שָׁם כַּעַס קָָרְבָּנָם, קרבנם המכעיס, וַיָּשִׂימוּ שָׁם רֵיחַ נִיחוֹחֵיהֶם, וַיַּסִּיכוּ שָׁם אֶת־נִסְכֵּיהֶם.

• וָאֹמַר אֲלֵהֶם: מָה הַבָּמָה, מה יש בה בבמה הגבוהה אֲשֶׁר־אַתֶּם הַבָּאִים, באים שָׁם?! אין בה כלום. וַיִּקָּרֵא שְׁמָהּ בָּמָה כביטוי לעג: בא –מה, במֶה, בה –מה. כלומר, למה באים אליה? במה היא חשובה? אין בה מאומה. עַד הַיּוֹם הַזֶּה.ומכאן לזמן ההווה:

• לָכֵן אֱמֹר אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל: כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הַבְּדֶרֶךְ אֲבוֹתֵיכֶם אַתֶּם נִטְמְאִים, וְאַחֲרֵי שִׁקּוּצֵיהֶם אַתֶּם זֹנִים?!

• וּבִשְׂאֵת, בהרמת מַתְּנֹתֵיכֶם, כלומר בְּהַעֲבִיר בְּנֵיכֶם בָּאֵשׁ, אַתֶּם נִטְמְאִים לְכָָל־גִּלּוּלֵיכֶם, עַד־הַיּוֹם, וַאֲנִי אִדָּרֵשׁ לָכֶם אם תדרשוני, בֵּית יִשְׂרָאֵל?! חַי־אָנִי, אני נשבע, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים, אִם־אִדָּרֵשׁ לָכֶם. לא אענה לכם מפני שאינכם ראויים לכך, שהרי אתם מקיימים פולחנים מתועבים.

• וְהמחשבה הָעֹלָה עַל־רוּחֲכֶם – הָיוֹ לֹא תִהְיֶה, כלומר אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים: נִהְיֶה כַגּוֹיִם, כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן, כדאי לנו לעזוב את ה' ולהיות 'עם נורמלי', לעבוד עץ ואבן".

• חַי־אָנִי, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים, אִם־לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם. מלכותי עליכם אינה תלויה ברצונכם.

• – וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן־הָעַמִּים, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן־הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפוֹצוֹתֶם, תפוצו בָּם, אך לא תזכו לצאת ולהתקבץ שמחים וטובי לב, אלא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה. תגיעו לארצכם שבעי מלחמות, רדיפות, שחיטות וצרות אחרות.

• וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־מִדְבַּר הָעַמִּים, תנדדו מגולה לגולה מופקרים לטרף ולביזה, וְנִשְׁפַּטְתִּי אבוא במשפט אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל־פָּנִים.

• כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּטְתִּי אֶת, עם אֲבוֹתֵיכֶם בְּמִדְבַּר אֶרֶץ מִצְרָיִם, כֵּן אִשָּׁפֵט אִתְּכֶם במדבר העמים, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.

• וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט. כמו שסופרים כבשים – מעבירים אותן אחת אחת תחת מטה הרועים, כך אתם תיבחנו כולכם. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם בְּמָסֹרֶת, בקשר, או בכבל הַבְּרִית.

• וּבָרוֹתִי, אברור מִכֶּם את הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי, מֵאֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם אוֹצִיא אוֹתָם, וְאולם אֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבוֹא, יבואו. וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה'.

• וְאַתֶּם, בֵּית־יִשְׂרָאֵל, כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים בלשון אירונית: אִישׁ את גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, לכו אחר האלילים כאוות נפשכם ואל נא תשובו אלי, וְאַחַר נראה אִם־אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי, וְאֶת־שֵׁם קָָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ־עוֹד בְּמַתְּנוֹתֵיכֶם וּבְגִלּוּלֵיכֶם. אסלק מתוככם את הפושעים בי. הם לא יבואו לארץ ולא יחללו עוד את שם קודשי בעבודה זרה.

• כִּי בְהַר־קָָדְשִׁי, בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים, שָׁם יַעַבְדֻנִי כָָּל הנשארים מ בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה, בָּאָרֶץ, לא במדבר העמים, שָׁם אֶרְצֵם, וְשָׁם אֶדְרוֹשׁ אֶת־תְּרוּמֹתֵיכֶם וְאֶת־רֵאשִׁית מַשְׂאוֹתֵיכֶם, מתנותיכם בְּכָָל־קָָדְשֵׁיכֶם, בכורות, ביכורים ותרומות.

• בְּרֵיחַ נִיחֹחַ אֶרְצֶה אֶתְכֶם, בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מִן־הָעַמִּים, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן־הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצֹתֶם בָּם, וְנִקְדַּשְׁתִּי בָכֶם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם. הגויים ייווכחו שאני מחזיר אתכם לארץ ישראל, וכך שוב יקודש שמי.

• וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה', בַּהֲבִיאִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי לָתֵת אוֹתָהּ לַאֲבוֹתֵיכֶם. אתם חושבים שתצליחו להתמזג בעמים שבקרבם אתם יושבים בגלות, ושתיפטרו מהתחייבויותיכם לי. לא כך יהיה. ברצונכם או שלא ברצונכם תחזרו לארץ שהבטחתי לאבותיכם, ואז תדעו שאני ה'.

• וּזְכַרְתֶּם־שָׁם – בארץ ישראל אֶת־דַּרְכֵיכֶם וְאֵת כָָּל־עֲלִילוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר נִטְמֵאתֶם בָּם בעבר. ולאחר שעולמכם ייהפך טוב יותר – וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם, תסתכלו על עצמכם בעבר ברגשי חרטה ובוז בְּשל כָָל־רָעוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם.

• וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה', בַּעֲשׂוֹתִי אִתְּכֶם לְמַעַן שְׁמִי, לֹא כְדַרְכֵיכֶם הָרָעִים וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם הַנִּשְׁחָתוֹת, בֵּית יִשְׂרָאֵל. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.