יחזקאל-פרק-22

ביאורים

  • וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:

  • וְאַתָּה, בֶן־אָדָם, הֲתִשְׁפֹּט הֲתִשְׁפֹּט, האם תרצה לשפוט אֶת־עִיר שופכי הַדָּמִים ירושלים, וְהוֹדַעְתָּהּ, גלה לה אֵת כָָּל־תּוֹעֲבוֹתֶיהָ?!

  • וְאָמַרְתָּ לה : כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: אַת עִיר אשר שֹׁפֶכֶת דָּם בְּתוֹכָהּ כדי לָבוֹא עִתָּהּ, לקרב את קִצהּ במעשיה, ואשר עָשְׂתָה גִלּוּלִים עָלֶיהָ לְטָמְאָה, להיטמא בהם.

  • בְּדָמֵךְ אֲשֶׁר־שָׁפַכְתְּ אָשַׁמְתְּ, וּבְגִלּוּלַיִךְ אֲשֶׁר־עָשִׂית טָמֵאת, נטמאת, וַתַּקְרִיבִי יָמַיִךְ, הבאת את ימייך אל קצם, וַתָּבוֹא עַד־שְׁנוֹתָיִךְ, הגעת לסוף שנותייך. עַל־כֵּן, נְתַתִּיךְ, אתן אותך חֶרְפָּה לַגּוֹיִם, וְקַלָּסָה, ביזיון לְכָָל־הָאֲרָצוֹת –

  • הַקְּרֹבוֹת וְהָרְחֹקוֹת מִמֵּךְ יִתְקַלְּסוּ־בָךְ, יתלוצצו עלייך, טְמֵאַת הַשֵּׁם, בעלת השם הטמא, רַבַּת הַמְּהוּמָה, העיר הפרועה, מלאת המהומות.

  • הִנֵּה נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, מלכי יהודה, שכל אִישׁ מהם פונה לכוח זְרֹעוֹ, הָיוּ בָךְ. מלכייך כוחניים ודורסניים לְמַעַן שְׁפָךְ־דָּם.

  • אָב וָאֵם הֵקַלּוּ, זלזלו בָךְ. לַגֵּר עָשׂוּ, עם הזרים התנהגו, לחצו או נטפלו בַעֹשֶׁק בְּתוֹכֵךְ. יָתוֹם וְאַלְמָנָה, לא רק שלא תמכו בהם, אף הוֹנוּ, הציקו ורימו בָךְ.

  • קָדָשַׁי בָּזִית, וְאֶת־שַׁבְּתֹתַי חִלָּלְתְּ,

  • אַנְשֵׁי רָכִיל הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפֹךְ־דָּם, על ידי לשונות רעים שאמרו על אדם, גרמו לשפוך את דמו. וְאֶל, על הֶהָרִים אָכְלוּ בָךְ זבחי עבודה זרה, שכרגיל הייתה נעשית על הרים רמים. חטאייך החמורים אינם מסתכמים בשפיכות דמים ועבודה זרה גם זִמָּה, פריצות בעריות עָשׂוּ בְתוֹכֵךְ:

  • עֶרְוַת־אָב גִּלָּה־בָךְ, אנשים חטאו עם נשי אביהם, טְמֵאַת הַנִּדָּה עִנּוּ־בָךְ, בעלו נשים בנידתן .

  • וְאִישׁ אֶת, עם אֵשֶׁת רֵעֵהוּ עָשָׂה תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת־כַּלָּתוֹ טִמֵּא בְזִמָּה, וְאִישׁ אֶת־אֲחֹתוֹ בַת־אָבִיו עִנָּה־בָךְ. לעתים חטאים אלה נעשים בביתו של אדם באונס, כגון אחות צעירה הנופלת קרבן לפגיעת אחיה המבוגר, או נידה המצויה עם בעלה האלים. שמא משום כך בשתי אלו נאמר לשון עינוי.

  • שֹׁחַד לָקְחוּ־בָךְ שופטייך לְמַעַן שְׁפָךְ־דָּם, כדי שיגֵנו על רוצחים או יצדיקו רציחות. נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, ריבית לָקַחַתְּ, וַתְּבַצְּעִי, הענקת בצע כסף ל רֵעַיִךְ בּממון שמקורו עֹשֶׁק. או: שברת את רעייך כשעשקת אותם. וְאֹתִי – שהזהרתי אותך על כל אלה – שָׁכַחַתְּ. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.

  • וְהִנֵּה הִכֵּיתִי ב כַפִּי לביטוי צער וכאב אֶל, על בִּצְעֵךְ אֲשֶׁר עָשִׂית, וְעַל־דָּמֵךְ, שפיכות הדמים אֲשֶׁר הָיוּ בְּתוֹכֵךְ.

  • הֲיַעֲמֹד לִבֵּךְ?! האם לבך יחזיק מעמד?! ה אִם־תֶּחֱזַקְנָה יָדַיִךְ, כוחך לַיָּמִים, ימי הנקם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אוֹתָךְ, מכין לך?! הרי תיהרסי כולך עד היסוד. אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי, וכך אעשה.

  • – וַהֲפִיצוֹתִי אוֹתָךְ בַּגּוֹיִם, וְזֵרִיתִיךְ, אפזר אותך בָּאֲרָצוֹת, וַהֲתִמֹּתִי, אכלה את טֻמְאָתֵךְ מִמֵּךְ, אולי עקב הגלייתך ופיזורך בכל העולם.

  • וְנִחַלְתְּ בָּךְ, תיווכחי שאת מחוללת לְעֵינֵי גוֹיִם, ואז – וְיָדַעַתְּ כִּי־אֲנִי ה'. 'היתוך' ירושליםפרק כב פס' יז–כבאין תקנה לממלכה אלא בהיתוכה באש.

  • וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:

  • בֶּן־אָדָם, הָיוּ־לִי בֵית־יִשְׂרָאֵל לְסִיג, חומר זר המעורב במתכת יקרה. כֻּלָּם כ נְחֹשֶׁת וּבְדִיל וּבַרְזֶל וְעוֹפֶרֶת בְּתוֹךְ כּוּר, תנור היתוך סִיגִים ב כֶּסֶף הָיוּ. ישראל נעשו יסוד מזייף או מלכלך.

  • לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: יַעַן הֱיוֹת כֻּלְּכֶם לְסִגִים, לָכֵן הִנְנִי קֹבֵץ אֶתְכֶם אֶל־תּוֹךְ יְרוּשָׁלִַם,

  • קְבֻצַת, אוסף ה כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל וְעוֹפֶרֶת וּבְדִיל, אֶל־תּוֹךְ כּוּר, שבו מפרידים את הסיגים, לָפַחַת, לנפוח, לנשוב, ללבות עָלָיו אֵשׁ, לְהַנְתִּיךְ, להתיך. ירושלים תהפוך לכור מַצְרֵף, שבו האש תלהט ותפריד את הסיגים. כֵּן אֶקְבֹּץ אאסוף אתכם בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי, וְהִנַּחְתִּי וְהִתַּכְתִּי אֶתְכֶם. המבנה החברתי של העיר, שלטונה ושאר מוסדותיה יתפוררו לגמרי.

  • – וְכִנַּסְתִּי אֶתְכֶם וְנָפַחְתִּי עֲלֵיכֶם בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי וְנִתַּכְתֶּם בְּתוֹכָהּ.

  • כְּהִתּוּךְ כֶּסֶף בְּתוֹךְ כּוּר כֵּן תֻּתְּכוּ בְתוֹכָהּ, וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה', שָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עֲלֵיכֶם. אין מגן לעירפרק כב פס' כג–לאהשחיתות פשתה בכול. כל מי שיכול להרשיע מרשיע למען בצע כסף, ואין צדיק שיגן על העיר.

  • וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:

  • בֶּן־אָדָם, אֱמָר־לָהּ – לירושלים : אַתְּ אֶרֶץ ש לֹא מְטֹהָרָה, מנוקה הִיא, ש לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם. לא ירד עלייך גשם ושטף את זוהמתך. כלומר, נשארת בטומאתך גם כשקיבלת עונשך.

  • קֶשֶׁר, חֶבֶר נְבִיאֶיהָ חבורה לאו דווקא מאורגנת של נביאי שקר שוקדת בְּתוֹכָהּ על חיזוק המצב הקיים. נביאים אלו אומרים הן לשלטון ולדעות הרווחות בעם, ובכך נעשים כַּאֲרִי שׁוֹאֵג כש טֹרֵף טָרֶף. נֶפֶשׁ אָכָלוּ, הם הורסים את הנפשות, חֹסֶן, רכוש ועושר וִיקָר, כבוד יִקָּחוּ, אַלְמְנוֹתֶיהָ הִרְבּוּ בְתוֹכָהּ, שכן בעטיים נהרגים בעליהן.

  • כֹּהֲנֶיהָ, שבאופן מסורתי הם אלו המלמדים את העם תורה, חָמְסוּ, השחיתו, או עשקו מהעם את תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָָדָשַׁי – בֵּין־קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין־הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ, וּמִשַּׁבְּתוֹתַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם, כל אלה לא נחשבו בעיניהם, וָאֵחַל, התחללתי בְּתוֹכָם. הכהנים נעשו חבורה של תאוותנים וחמדנים, והם מבזים את הקודש בהתנהגותם.

  • שָׂרֶיהָ, המנהיגים הפוליטיים בְקִרְבָּהּ כִּזְאֵבִים טֹרְפֵי טָרֶף תאבים לִשְׁפָךְ־דָּם, לְאַבֵּד נְפָשׁוֹת, באופן ישיר או עקיף לְמַעַן בְּצֹעַ בָּצַע.

  • וּנְבִיאֶיהָ של ירושלים, במקום להצביע על הבקיעים ולעורר על הפרצות, טָחוּ לָהֶם, כיסו אותם ב תָּפֵל, טיח שאינו מתקיים, חֹזִים ח זונות שָׁוְא וְקֹסְמִים לָהֶם כָּזָב, שקר. הם אֹמְרִים: כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים, וַה' לֹא דִבֵּר.

  • עַם הָאָרֶץ, האנשים הפשוטים עָשְׁקוּ עֹשֶׁק וְגָזְלוּ גָּזֵל וְעָנִי וְאֶבְיוֹן הוֹנוּ, רימו וציערו, וְאֶת־הַגֵּר עָשְׁקוּ בְּלֹא מִשְׁפָּט.

  • וָאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם, חיפשתי בתוכם אִישׁ שיפעל בכיוון הפוך – גֹּדֵר־גָּדֵר וְעֹמֵד בַּפֶּרֶץ, מגונן לְפָנַי בְּעַד הָאָרֶץ לְבִלְתִּי שַׁחֲתָהּ – וְלֹא מָצָאתִי. לא היה אדם אחד בירושלים שזכותו תגן על העיר.

  • וָאֶשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי, בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי, כעסי כִּלִּיתִים, גמול דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתַתִּי. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.

פסוקים

  1. ויהי דבר־יהוה אלי לאמר
  2. ואתה בן־אדם התשפט התשפט את־עיר הדמים והודעתה את כל־תועבותיה
  3. ואמרת כה אמר אדני יהוה עיר שפכת דם בתוכה לבוא עתה ועשתה גלולים עליה לטמאה
  4. בדמך אשר־שפכת אשמת ובגלוליך אשר־עשית טמאת ותקריבי ימיך ותבוא עד־שנותיך על־כן נתתיך חרפה לגוים וקלסה לכל־הארצות
  5. הקרבות והרחקות ממך יתקלסו־בך טמאת השם רבת המהומה
  6. הנה נשיאי ישראל איש לזרעו היו בך למען שפך־דם
  7. אב ואם הקלו בך לגר עשו בעשק בתוכך יתום ואלמנה הונו בך
  8. קדשי בזית ואת־שבתתי חללת
  9. אנשי רכיל היו בך למען שפך־דם ואל־ההרים אכלו בך זמה עשו בתוכך
  10. ערות־אב גלה־בך טמאת הנדה ענו־בך
  11. ואיש את־אשת רעהו עשה תועבה ואיש את־כלתו טמא בזמה ואיש את־אחתו בת־אביו ענה־בך
  12. שחד לקחו־בך למען שפך־דם נשך ותרבית לקחת ותבצעי רעיך בעשק ואתי שכחת נאם אדני יהוה
  13. והנה הכיתי כפי אל־בצעך אשר עשית ועל־דמך אשר היו בתוכך
  14. היעמד לבך אם־תחזקנה ידיך לימים אשר אני עשה אותך אני יהוה דברתי ועשיתי
  15. והפיצותי אותך בגוים וזריתיך בארצות והתמתי טמאתך ממך
  16. ונחלת בך לעיני גוים וידעת כי־אני יהוה
  17. ויהי דבר־יהוה אלי לאמר
  18. בן־אדם היו־לי בית־ישראל לסוג [לסיג] כלם נחשת ובדיל וברזל ועופרת בתוך כור סגים כסף היו
  19. לכן כה אמר אדני יהוה יען היות כלכם לסגים לכן הנני קבץ אתכם אל־תוך ירושלם
  20. קבצת כסף ונחשת וברזל ועופרת ובדיל אל־תוך כור לפחת־עליו אש להנתיך כן אקבץ באפי ובחמתי והנחתי והתכתי אתכם
  21. וכנסתי אתכם ונפחתי עליכם באש עברתי ונתכתם בתוכה
  22. כהתוך כסף בתוך כור כן תתכו בתוכה וידעתם כי־אני יהוה שפכתי חמתי עליכם
  23. ויהי דבר־יהוה אלי לאמר
  24. בן־אדם אמר־לה את ארץ לא מטהרה היא לא גשמה ביום זעם
  25. קשר נביאיה בתוכה כארי שואג טרף טרף נפש אכלו חסן ויקר יקחו אלמנותיה הרבו בתוכה
  26. כהניה חמסו תורתי ויחללו קדשי בין־קדש לחל לא הבדילו ובין־הטמא לטהור לא הודיעו ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם
  27. שריה בקרבה כזאבים טרפי טרף לשפך־דם לאבד נפשות למען בצע בצע
  28. ונביאיה טחו להם תפל חזים שוא וקסמים להם כזב אמרים כה אמר אדני יהוה ויהוה לא דבר
  29. עם הארץ עשקו עשק וגזלו גזל ועני ואביון הונו ואת־הגר עשקו בלא משפט
  30. ואבקש מהם איש גדר־גדר ועמד בפרץ לפני בעד הארץ לבלתי שחתה ולא מצאתי
  31. ואשפך עליהם זעמי באש עברתי כליתים דרכם בראשם נתתי נאם אדני יהוה

פסוקים מנוקד

  1. וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃
  2. וְאַתָּה בֶן־אָדָם הֲתִשְׁפֹּט הֲתִשְׁפֹּט אֶת־עִיר הַדָּמִים וְהוֹדַעְתָּהּ אֵת כָּל־תּוֹעֲבוֹתֶיהָ׃
  3. וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה עִיר שֹׁפֶכֶת דָּם בְּתוֹכָהּ לָבוֹא עִתָּהּ וְעָשְׂתָה גִלּוּלִים עָלֶיהָ לְטָמְאָה׃
  4. בְּדָמֵךְ אֲשֶׁר־שָׁפַכְתְּ אָשַׁמְתְּ וּבְגִלּוּלַיִךְ אֲשֶׁר־עָשִׂית טָמֵאת וַתַּקְרִיבִי יָמַיִךְ וַתָּבוֹא עַד־שְׁנוֹתָיִךְ עַל־כֵּן נְתַתִּיךְ חֶרְפָּה לַגּוֹיִם וְקַלָּסָה לְכָל־הָאֲרָצוֹת׃
  5. הַקְּרֹבוֹת וְהָרְחֹקוֹת מִמֵּךְ יִתְקַלְּסוּ־בָךְ טְמֵאַת הַשֵּׁם רַבַּת הַמְּהוּמָה׃
  6. הִנֵּה נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לִזְרֹעוֹ הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ־דָּם׃
  7. אָב וָאֵם הֵקַלּוּ בָךְ לַגֵּר עָשׂוּ בַעֹשֶׁק בְּתוֹכֵךְ יָתוֹם וְאַלְמָנָה הוֹנוּ בָךְ׃
  8. קָדָשַׁי בָּזִית וְאֶת־שַׁבְּתֹתַי חִלָּלְתְּ׃
  9. אַנְשֵׁי רָכִיל הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ־דָּם וְאֶל־הֶהָרִים אָכְלוּ בָךְ זִמָּה עָשׂוּ בְתוֹכֵךְ׃
  10. עֶרְוַת־אָב גִּלָּה־בָךְ טְמֵאַת הַנִּדָּה עִנּוּ־בָךְ׃
  11. וְאִישׁ אֶת־אֵשֶׁת רֵעֵהוּ עָשָׂה תּוֹעֵבָה וְאִישׁ אֶת־כַּלָּתוֹ טִמֵּא בְזִמָּה וְאִישׁ אֶת־אֲחֹתוֹ בַת־אָבִיו עִנָּה־בָךְ׃
  12. שֹׁחַד לָקְחוּ־בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ־דָּם נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לָקַחַתְּ וַתְּבַצְּעִי רֵעַיִךְ בַּעֹשֶׁק וְאֹתִי שָׁכַחַתְּ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃
  13. וְהִנֵּה הִכֵּיתִי כַפִּי אֶל־בִּצְעֵךְ אֲשֶׁר עָשִׂית וְעַל־דָּמֵךְ אֲשֶׁר הָיוּ בְּתוֹכֵךְ׃
  14. הֲיַעֲמֹד לִבֵּךְ אִם־תֶּחֱזַקְנָה יָדַיִךְ לַיָּמִים אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אוֹתָךְ אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי׃
  15. וַהֲפִיצוֹתִי אוֹתָךְ בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִיךְ בָּאֲרָצוֹת וַהֲתִמֹּתִי טֻמְאָתֵךְ מִמֵּךְ׃
  16. וְנִחַלְתְּ בָּךְ לְעֵינֵי גוֹיִם וְיָדַעַתְּ כִּי־אֲנִי יְהוָה׃
  17. וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃
  18. בֶּן־אָדָם הָיוּ־לִי בֵית־יִשְׂרָאֵל לסוג [לְסִיג] כֻּלָּם נְחֹשֶׁת וּבְדִיל וּבַרְזֶל וְעוֹפֶרֶת בְּתוֹךְ כּוּר סִגִים כֶּסֶף הָיוּ׃
  19. לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה יַעַן הֱיוֹת כֻּלְּכֶם לְסִגִים לָכֵן הִנְנִי קֹבֵץ אֶתְכֶם אֶל־תּוֹךְ יְרוּשָׁלִָם׃
  20. קְבֻצַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל וְעוֹפֶרֶת וּבְדִיל אֶל־תּוֹךְ כּוּר לָפַחַת־עָלָיו אֵשׁ לְהַנְתִּיךְ כֵּן אֶקְבֹּץ בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי וְהִנַּחְתִּי וְהִתַּכְתִּי אֶתְכֶם׃
  21. וְכִנַּסְתִּי אֶתְכֶם וְנָפַחְתִּי עֲלֵיכֶם בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי וְנִתַּכְתֶּם בְּתוֹכָהּ׃
  22. כְּהִתּוּךְ כֶּסֶף בְּתוֹךְ כּוּר כֵּן תֻּתְּכוּ בְתוֹכָהּ וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה שָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עֲלֵיכֶם׃
  23. וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃
  24. בֶּן־אָדָם אֱמָר־לָהּ אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם׃
  25. קֶשֶׁר נְבִיאֶיהָ בְּתוֹכָהּ כַּאֲרִי שׁוֹאֵג טֹרֵף טָרֶף נֶפֶשׁ אָכָלוּ חֹסֶן וִיקָר יִקָּחוּ אַלְמְנוֹתֶיהָ הִרְבּוּ בְתוֹכָהּ׃
  26. כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי בֵּין־קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ וּבֵין־הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ וּמִשַׁבְּתוֹתַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם וָאֵחַל בְּתוֹכָם׃
  27. שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ כִּזְאֵבִים טֹרְפֵי טָרֶף לִשְׁפָּךְ־דָּם לְאַבֵּד נְפָשׁוֹת לְמַעַן בְּצֹעַ בָּצַע׃
  28. וּנְבִיאֶיהָ טָחוּ לָהֶם תָּפֵל חֹזִים שָׁוְא וְקֹסְמִים לָהֶם כָּזָב אֹמְרִים כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה וַיהוָה לֹא דִבֵּר׃
  29. עַם הָאָרֶץ עָשְׁקוּ עֹשֶׁק וְגָזְלוּ גָּזֵל וְעָנִי וְאֶבְיוֹן הוֹנוּ וְאֶת־הַגֵּר עָשְׁקוּ בְּלֹא מִשְׁפָּט׃
  30. וָאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם אִישׁ גֹּדֵר־גָּדֵר וְעֹמֵד בַּפֶּרֶץ לְפָנַי בְּעַד הָאָרֶץ לְבִלְתִּי שַׁחֲתָהּ וְלֹא מָצָאתִי׃
  31. וָאֶשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי כִּלִּיתִים דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתַתִּי נְאֻם אֲדֹנָי יְהֹוִה׃

מקומות

  • ירושלים

    ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.