יחזקאל-פרק-22

ביאורים

• וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:

• וְאַתָּה, בֶן־אָדָם, הֲתִשְׁפֹּט הֲתִשְׁפֹּט, האם תרצה לשפוט אֶת־עִיר שופכי הַדָּמִים ירושלים, וְהוֹדַעְתָּהּ, גלה לה אֵת כָָּל־תּוֹעֲבוֹתֶיהָ?!

• וְאָמַרְתָּ לה : כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: אַת עִיר אשר שֹׁפֶכֶת דָּם בְּתוֹכָהּ כדי לָבוֹא עִתָּהּ, לקרב את קִצהּ במעשיה, ואשר עָשְׂתָה גִלּוּלִים עָלֶיהָ לְטָמְאָה, להיטמא בהם.

• בְּדָמֵךְ אֲשֶׁר־שָׁפַכְתְּ אָשַׁמְתְּ, וּבְגִלּוּלַיִךְ אֲשֶׁר־עָשִׂית טָמֵאת, נטמאת, וַתַּקְרִיבִי יָמַיִךְ, הבאת את ימייך אל קצם, וַתָּבוֹא עַד־שְׁנוֹתָיִךְ, הגעת לסוף שנותייך. עַל־כֵּן, נְתַתִּיךְ, אתן אותך חֶרְפָּה לַגּוֹיִם, וְקַלָּסָה, ביזיון לְכָָל־הָאֲרָצוֹת –

• הַקְּרֹבוֹת וְהָרְחֹקוֹת מִמֵּךְ יִתְקַלְּסוּ־בָךְ, יתלוצצו עלייך, טְמֵאַת הַשֵּׁם, בעלת השם הטמא, רַבַּת הַמְּהוּמָה, העיר הפרועה, מלאת המהומות.

• הִנֵּה נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, מלכי יהודה, שכל אִישׁ מהם פונה לכוח זְרֹעוֹ, הָיוּ בָךְ. מלכייך כוחניים ודורסניים לְמַעַן שְׁפָךְ־דָּם.

• אָב וָאֵם הֵקַלּוּ, זלזלו בָךְ. לַגֵּר עָשׂוּ, עם הזרים התנהגו, לחצו או נטפלו בַעֹשֶׁק בְּתוֹכֵךְ. יָתוֹם וְאַלְמָנָה, לא רק שלא תמכו בהם, אף הוֹנוּ, הציקו ורימו בָךְ.

• קָדָשַׁי בָּזִית, וְאֶת־שַׁבְּתֹתַי חִלָּלְתְּ,

• אַנְשֵׁי רָכִיל הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפֹךְ־דָּם, על ידי לשונות רעים שאמרו על אדם, גרמו לשפוך את דמו. וְאֶל, על הֶהָרִים אָכְלוּ בָךְ זבחי עבודה זרה, שכרגיל הייתה נעשית על הרים רמים. חטאייך החמורים אינם מסתכמים בשפיכות דמים ועבודה זרה – גם זִמָּה, פריצות בעריות עָשׂוּ בְתוֹכֵךְ:

• עֶרְוַת־אָב גִּלָּה־בָךְ, אנשים חטאו עם נשי אביהם, טְמֵאַת הַנִּדָּה עִנּוּ־בָךְ, בעלו נשים בנידתן .

• וְאִישׁ אֶת, עם אֵשֶׁת רֵעֵהוּ עָשָׂה תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת־כַּלָּתוֹ טִמֵּא בְזִמָּה, וְאִישׁ אֶת־אֲחֹתוֹ בַת־אָבִיו עִנָּה־בָךְ. לעתים חטאים אלה נעשים בביתו של אדם באונס, כגון אחות צעירה הנופלת קרבן לפגיעת אחיה המבוגר, או נידה המצויה עם בעלה האלים. שמא משום כך בשתי אלו נאמר לשון עינוי.

• שֹׁחַד לָקְחוּ־בָךְ שופטייך לְמַעַן שְׁפָךְ־דָּם, כדי שיגֵנו על רוצחים או יצדיקו רציחות. נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, ריבית לָקַחַתְּ, וַתְּבַצְּעִי, הענקת בצע כסף ל רֵעַיִךְ בּממון שמקורו עֹשֶׁק. או: שברת את רעייך כשעשקת אותם. וְאֹתִי – שהזהרתי אותך על כל אלה – שָׁכַחַתְּ. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.

• וְהִנֵּה הִכֵּיתִי ב כַפִּי לביטוי צער וכאב אֶל, על בִּצְעֵךְ אֲשֶׁר עָשִׂית, וְעַל־דָּמֵךְ, שפיכות הדמים אֲשֶׁר הָיוּ בְּתוֹכֵךְ.

• הֲיַעֲמֹד לִבֵּךְ?! האם לבך יחזיק מעמד?! ה אִם־תֶּחֱזַקְנָה יָדַיִךְ, כוחך לַיָּמִים, ימי הנקם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אוֹתָךְ, מכין לך?! הרי תיהרסי כולך עד היסוד. אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי, וכך אעשה.

• – וַהֲפִיצוֹתִי אוֹתָךְ בַּגּוֹיִם, וְזֵרִיתִיךְ, אפזר אותך בָּאֲרָצוֹת, וַהֲתִמֹּתִי, אכלה את טֻמְאָתֵךְ מִמֵּךְ, אולי עקב הגלייתך ופיזורך בכל העולם.

• וְנִחַלְתְּ בָּךְ, תיווכחי שאת מחוללת לְעֵינֵי גוֹיִם, ואז – וְיָדַעַתְּ כִּי־אֲנִי ה'. 'היתוך' ירושליםפרק כב פס' יז–כבאין תקנה לממלכה אלא בהיתוכה באש.

• וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:

• בֶּן־אָדָם, הָיוּ־לִי בֵית־יִשְׂרָאֵל לְסִיג, חומר זר המעורב במתכת יקרה. כֻּלָּם כ נְחֹשֶׁת וּבְדִיל וּבַרְזֶל וְעוֹפֶרֶת בְּתוֹךְ כּוּר, תנור היתוך סִיגִים ב כֶּסֶף הָיוּ. ישראל נעשו יסוד מזייף או מלכלך.

• לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: יַעַן הֱיוֹת כֻּלְּכֶם לְסִגִים, לָכֵן הִנְנִי קֹבֵץ אֶתְכֶם אֶל־תּוֹךְ יְרוּשָׁלִַם,

• קְבֻצַת, אוסף ה כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל וְעוֹפֶרֶת וּבְדִיל, אֶל־תּוֹךְ כּוּר, שבו מפרידים את הסיגים, לָפַחַת, לנפוח, לנשוב, ללבות עָלָיו אֵשׁ, לְהַנְתִּיךְ, להתיך. ירושלים תהפוך לכור מַצְרֵף, שבו האש תלהט ותפריד את הסיגים. כֵּן אֶקְבֹּץ אאסוף אתכם בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי, וְהִנַּחְתִּי וְהִתַּכְתִּי אֶתְכֶם. המבנה החברתי של העיר, שלטונה ושאר מוסדותיה יתפוררו לגמרי.

• – וְכִנַּסְתִּי אֶתְכֶם וְנָפַחְתִּי עֲלֵיכֶם בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי וְנִתַּכְתֶּם בְּתוֹכָהּ.

• כְּהִתּוּךְ כֶּסֶף בְּתוֹךְ כּוּר כֵּן תֻּתְּכוּ בְתוֹכָהּ, וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה', שָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עֲלֵיכֶם. אין מגן לעירפרק כב פס' כג–לאהשחיתות פשתה בכול. כל מי שיכול להרשיע מרשיע למען בצע כסף, ואין צדיק שיגן על העיר.

• וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:

• בֶּן־אָדָם, אֱמָר־לָהּ – לירושלים : אַתְּ אֶרֶץ ש לֹא מְטֹהָרָה, מנוקה הִיא, ש לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם. לא ירד עלייך גשם ושטף את זוהמתך. כלומר, נשארת בטומאתך גם כשקיבלת עונשך.

• קֶשֶׁר, חֶבֶר נְבִיאֶיהָ חבורה – לאו דווקא מאורגנת – של נביאי שקר שוקדת בְּתוֹכָהּ על חיזוק המצב הקיים. נביאים אלו אומרים הן לשלטון ולדעות הרווחות בעם, ובכך נעשים כַּאֲרִי שׁוֹאֵג כש טֹרֵף טָרֶף. נֶפֶשׁ אָכָלוּ, הם הורסים את הנפשות, חֹסֶן, רכוש ועושר וִיקָר, כבוד יִקָּחוּ, אַלְמְנוֹתֶיהָ הִרְבּוּ בְתוֹכָהּ, שכן בעטיים נהרגים בעליהן.

• כֹּהֲנֶיהָ, שבאופן מסורתי הם אלו המלמדים את העם תורה, חָמְסוּ, השחיתו, או עשקו מהעם את תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָָדָשַׁי – בֵּין־קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין־הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ, וּמִשַּׁבְּתוֹתַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם, כל אלה לא נחשבו בעיניהם, וָאֵחַל, התחללתי בְּתוֹכָם. הכהנים נעשו חבורה של תאוותנים וחמדנים, והם מבזים את הקודש בהתנהגותם.

• שָׂרֶיהָ, המנהיגים הפוליטיים בְקִרְבָּהּ כִּזְאֵבִים טֹרְפֵי טָרֶף תאבים לִשְׁפָךְ־דָּם, לְאַבֵּד נְפָשׁוֹת, באופן ישיר או עקיף לְמַעַן בְּצֹעַ בָּצַע.

• וּנְבִיאֶיהָ של ירושלים, במקום להצביע על הבקיעים ולעורר על הפרצות, טָחוּ לָהֶם, כיסו אותם ב תָּפֵל, טיח שאינו מתקיים, חֹזִים ח זונות שָׁוְא וְקֹסְמִים לָהֶם כָּזָב, שקר. הם אֹמְרִים: כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים, וַה' לֹא דִבֵּר.

• עַם הָאָרֶץ, האנשים הפשוטים עָשְׁקוּ עֹשֶׁק וְגָזְלוּ גָּזֵל וְעָנִי וְאֶבְיוֹן הוֹנוּ, רימו וציערו, וְאֶת־הַגֵּר עָשְׁקוּ בְּלֹא מִשְׁפָּט.

• וָאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם, חיפשתי בתוכם אִישׁ שיפעל בכיוון הפוך – גֹּדֵר־גָּדֵר וְעֹמֵד בַּפֶּרֶץ, מגונן לְפָנַי בְּעַד הָאָרֶץ לְבִלְתִּי שַׁחֲתָהּ – וְלֹא מָצָאתִי. לא היה אדם אחד בירושלים שזכותו תגן על העיר.

• וָאֶשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי, בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי, כעסי כִּלִּיתִים, גמול דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתַתִּי. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.