יחזקאל-פרק-28

ביאורים

• וַיְהִי דְבַר־ ה' אֵלַי לֵאמֹר:

• בֶּן־אָדָם, אֱמֹר לִנְגִיד, שליט, מלך צֹר, כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים: יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ וַתֹּאמֶר אֵל אָנִי, כול יכול, ב מוֹשַׁב אֱלֹהִים, מקום מבודד ונשגב יָשַׁבְתִּי, בְּלֵב יַמִּים. איש אינו יכול לפגוע בי, ועולם ומלואו בהישג ידי. עָצמתי כה גדולה שבעצם אינני בן אנוש אלא אל". מלך צור היה דמות בלתי רגילה באותו הזמן. הוא שלט במעצמה הכלכלית הגדולה בעולם, ושלא כמלכים גדולים אחרים, הוא לא היה מוגבל בשום מובן. הוא ישב בבדידות מזהרת ובהרגשה בטוחה מכל איום. וְאַתָּה אָדָם וְלֹא־אֵל, וַתִּתֵּן, החשבת את לִבְּךָ כְּלֵב אֱלֹהִים בגאוותך ויומרתך.

• הִנֵּה, לפי תפיסתך חָכָם אַתָּה מִדָּנִיֵּאל, שהיה מפורסם בחכמתו בבבל – בין שמדובר באיש המוכר מספר דניאל, בין שמדובר באישיות קדומה יותר. כָָּל־סָתוּם לֹא עֲמָמוּךָ, הסתירו ממך. הכול גלוי ונהיר לך. יש לשער שמלך צור היה משכיל יותר ממלכים אחרים, וכנראה נתפס בעיני עצמו כגדול החכמים ויודע כול, כפי שקורה לעתים גם כיום לעשירים.

• בְּחָָכְמָתְךָ וּבִתְבוּנָתְךָ עָשִׂיתָ לְּךָ חָיִל, הצלחת מאוד, וַתַּעַשׂ זָהָב וָכֶסֶף בְּאוֹצְרוֹתֶיךָ.

• בְּרֹב חָָכְמָתְךָ בִּרְכֻלָּתְךָ, בכשרונך בתחום המסחר הִרְבִּיתָ חֵילֶךָ, כוחך, וַיִּגְבַּהּ לְבָבְךָ בְּחֵילֶךָ.

• לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: יַעַן תִּתְּךָ אֶת־לְבָבְךָ כְּלֵב אֱלֹהִים,

• לָכֵן הִנְנִי מֵבִיא עָלֶיךָ זָרִים, עָרִיצֵי גּוֹיִם, עמים אכזריים שלא יתחשבו במעלות ו בגדולה שאתה מייחס לעצמך, וְהֵרִיקוּ, ישלפו חַרְבוֹתָם עַל־יְפִי חָָכְמָתֶךָ, וְחִלְּלוּ יִפְעָתֶךָ, זוהרך.

• לַשַּׁחַת, לקבר יוֹרִדוּךָ, וָמַתָּה מְמוֹתֵי חָלָל, מוֹת הרוגים בְּלֵב יַמִּים, המקום הבטוח בעיניך.

• הֶאָמֹר תֹּאמַר: אֱלֹהִים אָנִי, ואי אפשר לפגוע בי" לִפְנֵי הֹרְגֶךָ? וְאַתָּה אָדָם וְלֹא־אֵל, מסוּר בְּיַד מְחַלְלֶיךָ, הורגיך.

• מוֹתֵי עֲרֵלִים, אנשים מאוסים, כלומר בביזיון תָּמוּת בְּיַד זָרִים, כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.גם כאן באה קינה לאחר נבואת המפלה. מלך צור אמנם לא היה צדיק, אבל היו לו הישגים מפוארים, ומותו נחשב מעין השחתת עולם:

• וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:

• בֶּן־אָדָם, שָׂא קִינָה עַל־מֶלֶךְ צוֹר, כאילו כבר מת, וְאָמַרְתָּ לּוֹ: כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: אַתָּה חוֹתֵם תָָּכְנִית, משלים את המידה, או את הצורה. כלומר, אורח חייך ומעשיך ממוצים עד תום. והוא מפרט: אתה מָלֵא חָָכְמָה וּכְלִיל יֹפִי.

• במקומך, כמו בְּעֵדֶן גַּן־אֱלֹהִים הָיִיתָ, כָָּל־אֶבֶן יְקָרָה הייתה מְסֻכָתֶךָ, חופתך – אֹדֶם, פִּטְדָה וְיַהֲלֹם תַּרְשִׁישׁ, שׁהַם וְיָשְׁפֶה סַפִּיר, נֹפֶךְ וּבָרְקַת וְזָהָב. מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ, נקבי החלילים שהיו בָּךְ, עמך – בְּיוֹם הִבָּרַאֲךָ כּוֹנָנוּ. כלי הנגינה, המסמלים פינוק ועושר, נוצרו כביכול במיוחד בשבילך.

• אַתְּ דמית ל כְרוּב מִמְשַׁח, מלאך עליון הַסּוֹכֵךְ, פורס כנפיו, שולט, וּכמי ש נְתַתִּיךָ בְּהַר־קֹדֶשׁ־אֱלֹהִים הָיִיתָ. בְּתוֹךְ אַבְנֵי־אֵשׁ, המסמלים אולי גופים שמיימיים, הִתְהַלָּכְתָּ. אתה חי בעולמך כיצור עליון – יש לך הכול ואתה כול יודע. אפשר לשער שנגיד צור היה משכיל וחכם יותר ממלכים אחרים. הוא הסתפק בצבא מצומצם של שכירי חרב, ושלטונו התאפיין בחכמתו והצלחתו. הוא היה בעל הצי הגדול בעולם, וסחר עם כל העולם התרבותי.

• תָּמִים אַתָּה בִּדְרָכֶיךָ, תדמיתך מושלמת – ולאו דווקא מבחינה מוסרית – מִיּוֹם הִבָּרְאָךְ. נולדת ככליל המעלות עַד ש נִמְצָא עַוְלָתָה, עוולה, חטא בָּךְ –

• בְּרֹב רְכֻלָּתְךָ, מסחרך מָלוּ, מלאו תוֹכְךָ חָמָס וַתֶּחֱטָא. דמותו השלמה של נגיד צור לא הייתה אלא פרי עיסוקו במסחר. בסופו של דבר עולמו היה עולמו של סוחר מוצלח, והתנהגותו שהונעה מאינטרסים עסקיים היא שדרדרה את התנהלותו. וָאֲחַלֶּלְךָ, הורדתי את כבודך מֵהַר אֱלֹהִים, וָאַבֶּדְךָ מהיות כְּרוּב הַסּוֹכֵךְ מִתּוֹךְ אַבְנֵי־אֵשׁ, אבנים יקרות או מבריקות.

• גָּבַהּ לִבְּךָ בְּיָָפְיֶךָ. שִׁחַתָּ חָָכְמָתְךָ עַל, בגלל יִפְעָתֶךָ. פארך הצמיח את יהירותך, והיהירות השחיתה את חכמתך. על כן עַל־אֶרֶץ הִשְׁלַכְתִּיךָ, לִפְנֵי מְלָכִים נְתַתִּיךָ לְרַאֲוָה בָּךְ, ל ראות במפלתך.

• מֵרֹב עֲוֹנֶיךָ בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ, גזל ותרמית, חִלַּלְתָּ מִקְדָּשֶׁיךָ, קדושתך, וָאוֹצִא־אֵשׁ מִתּוֹכְךָ ו הִיא ש אֲכָלַתְךָ. המסחר שאליו הקדשת את כולך, הרס אותך. הוא הביאך לחוש כאילו אתה מורם וחסין בפני כל ביקורת, והדבר הביא לסופך. וָאֶתֶּנְךָ לְאֵפֶר עַל־הָאָרֶץ לְעֵינֵי כָָּל־רֹאֶיךָ.

• כָָּל־יוֹדְעֶיךָ בָּעַמִּים שָׁמְמוּ, השתוממו עָלֶיךָ, מלך צור. בַּלָּהוֹת הָיִיתָ וְאֵינְךָ עַד־עוֹלָם. היית ברייה מעוררת אימה, המצויה מעל לאמות המידה האנושיות, והפכת להיות פגיע, שביר ואנושי לגמרי. מפלת צידוןפרק כח פס' כ–כוגם צידון הייתה מרכז מסחרי גדול. במשך הזמן הפכה גם למרכז של תעשייה מתוחכמת בערכי אותו הזמן. מלך צידון החזיק בעירו צבא בעלי מלאכה מומחים. צור הייתה גדולה מצידון, ואילו צידון הייתה עתיקה יותר. המלכים הפיניקים שמצפון כינו את עצמם מלכי הצידונים. ביחסים בין שתי הערים היו עליות וירידות, ובמשך הזמן ירדה קרנה של צידון בהשוואה לצור.

• וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:

• בֶּן־אָדָם, שִׂים פָּנֶיךָ אֶל־צִידוֹן וְהִנָּבֵא עָלֶיהָ.

• וְאָמַרְתָּ: כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הִנְנִי עָלַיִךְ, צִידוֹן, וְנִכְבַּדְתִּי, אתכבד בְּתוֹכֵךְ. וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה', בַּעֲשׂוֹתִי בָהּ שְׁפָטִים וְנִקְדַּשְׁתִּי בָהּ. קדושתי תוכר כאשר העיר הגדולה הזו תהפוך לשממה.

• וְשִׁלַּחְתִּי־בָהּ דֶּבֶר וָדָם בְּחוּצוֹתֶיהָ, וְנִפְלַל, נפל חָלָל בְּתוֹכָהּ בְּחֶרֶב שתבוא עָלֶיהָ מִסָּבִיב. וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה'.

• וְלֹא־יִהְיֶה מן הצידונים עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל סִלּוֹן, בן –שיח קוצני מַמְאִיר, פוגע, דוקר וְקוֹץ מַכְאִב מִכֹּל סְבִיבֹתָם הַשָּׁאטִים, המואסים אוֹתָם. מכאן שבעבר התייחסו הצידונים לישראל בבוז, שמחה לאיד וחוסר התחשבות. וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלוֹהִים.ירושלים וצור היו בנות תחרות; ככל שירושלים קטנה – צור גדלה. כאן הנביא מודיע לישראל שבסופו של דבר המצב יתהפך:

• כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי ה': בבוא היום, בְּקַבְּצִי אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל מִן־הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ בָם – וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם, באמצעותם, על ידי תקומתם ושיבתם למעלתם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם, וְיָשְׁבוּ עַל־אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב.

• וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ לָבֶטַח, וּבָנוּ בָתִּים וְנָטְעוּ כְרָמִים, וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח בַּעֲשׂוֹתִי שְׁפָטִים, משפטים, עונשים בְּכֹל הַשָּׁאטִים אֹתָם מִסְּבִיבוֹתָם, וְיָדְעוּ בכך ישראל כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם.