יחזקאל-פרק-32

ביאורים

  • וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה כנראה לגלות יהויכין בִּשְׁנֵי־עָשָׂר חֹדֶשׁ, בחודש השנים עשר, הוא אדר, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:

  • בֶּן־אָדָם, שָׂא קִינָה עַל־פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם, וְאָמַרְתָּ כפונה אֵלָיו:כְּפִיר, לאריה בין ה גּוֹיִם נִדְמֵיתָ. ובצד התיאור המפאר את הממלכה, מופיע תיאור מדויק יותר ומשפיל יותר – וְאַתָּה כַּתַּנִּים, כתנין בַּיַּמִּים. זהו דימוי לזוחל עצמתי שרתיקותו לנהר ותלותו בו היא גם מקור חולשתו. וַתָּגַח, אתה יוצא ונגלה מדי פעם בְּנַהֲרֹתֶיךָ, וכשאתה עובר בנהרות – וַתִּדְלַח, אתה מעכיר ומלכלך מַיִם בְּרַגְלֶיךָ, וַתִּרְפֹּס, אתה רומס ומעלה רפש ב נַהֲרוֹתָם. כלומר, אתה פוגע בארצות ועמים.

  • כֹּה אָמַר עליך ה' אֱלוֹהִים: וּפָרַשְׂתִּי עָלֶיךָ אֶת־רִשְׁתִּי, כפי שעושים לדגים, בּאמצעות קְהַל עַמִּים רַבִּים, וְהֶעֱלוּךָ בְּחֶרְמִי, רשת הדייגים שלי. עמים רבים ייאספו ויצודו אותך.

  • וּנְטַשְׁתִּיךָ, אשליך, או: אפזר אותך בָאָרֶץ, עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה אֲטִילֶךָ, וְהִשְׁכַּנְתִּי עָלֶיךָ את כָּל־עוֹף הַשָּׁמַיִם וְהִשְׂבַּעְתִּי מִמְּךָ את חַיַּת כָּל־הָאָרֶץ. כיצור מים השלכתך אל היבשה תגרום למותך. ונבלתך המוטלת על פני השדה תמשוך אליה יצורים שונים לשבוע ממנה.

  • וְנָתַתִּי אֶת־בְּשָׂרְךָ עַל־הֶהָרִים, וּמִלֵּאתִי את הַגֵּאָיוֹת ב רָמוּתֶךָ, גאוותך. מצרים הייתה מדינה גאוותנית ורברבנית, וראתה את עצמה כנציגה המובילה של העולם התרבותי.

  • וְהִשְׁקֵיתִי את אֶרֶץ צָפָתְךָ, ארצך, שמי היאור מציפים אותה, מִדָּמְךָ אֶל, על הֶהָרִים, וַאֲפִקִים יִמָּלְאוּן מִמֶּךָּ.

  • וְכִסֵּיתִי, כביכול, בְכַבּוֹתְךָ, כאשר אכבה אותך, את ה שָׁמַיִם, השמים ידמו כמכוסים, וְהִקְדַּרְתִּי, אחשיך אֶת־כֹּכְבֵיהֶם, שֶׁמֶשׁ בֶּעָנָן אֲכַסֶּנּוּ, וְיָרֵחַ לֹא־יָאִיר אוֹרוֹ. התמוטטות המעצמה המצרית תשא אופי של אירוע קוסמי.

  • – כָּל־מְאוֹרֵי אוֹר בַּשָּׁמַיִם אַקְדִּירֵם עָלֶיךָ, וְנָתַתִּי חֹשֶׁךְ עַל־אַרְצְךָ. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.

  • – וְהִכְעַסְתִּי, ארגיז לֵב עַמִּים רַבִּים בַּהֲבִיאִי את שֶׁמע שִׁבְרְךָ בַּגּוֹיִם, עַל־אֲרָצוֹת אֲשֶׁר לֹא־יְדַעְתָּם. ההודעה על נפילת מצרים תזעזע את העולם. כיוון ששמעה של מצרים יצא בכל העולם, גם סופה יחריד את העמים כולם.

  • וַהֲשִׁמּוֹתִי, אגרום שישתוממו ויתאבלו עָלֶיךָ עַמִּים רַבִּים, ונפשות מַלְכֵיהֶם יִשְׂעֲרוּ, יסערו עָלֶיךָ שַׂעַר, בְּעוֹפְפִי, כאשר אניף את חַרְבִּי עַל־פְּנֵיהֶם, וְחָרְדוּ לִרְגָעִים, מדי רגע אִישׁ לְנַפְשׁוֹ, לעצמו, לחייו בְּיוֹם מַפַּלְתֶּךָ. גם אם אין כוונה לפגוע בעמים אחרים, החרב האיומה המונפת על מצרים תפיל עליהם אימה .

  • כִּי כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: חֶרֶב מֶלֶךְ־בָּבֶל תְּבוֹאֶךָ –

  • בְּחַרְבוֹת גִּבּוֹרִים אַפִּיל הֲמוֹנֶךָ, עָרִיצֵי גוֹיִם הם כֻּלָּם, וְשָׁדְדוּ אֶת־גְּאוֹן, תפארת מִצְרַיִם, וְנִשְׁמַד כָּל־הֲמוֹנָהּ. אכן, לרשותו של נבוכדראצר עמדו אנשי צבא קשוחים ואכזריים. באמצעותם הוא כבש כמה וכמה ממלכות והפך את בבל לאימפריה גדולה.

  • וְהַאֲבַדְתִּי אֶת־כָּל־בְּהֶמְתָּהּ, בהמת מצרים, מֵעַל מַיִם רַבִּים, מי הנילוס שגדלה עליהם, וְלֹא תִדְלָחֵם, תעכיר את המים רֶגֶל־אָדָם עוֹד, וּפַרְסוֹת בְּהֵמָה לֹא תִדְלָחֵם. בדימוי, מי הנהרות ייוותרו צלולים כי לא יהיה מי שייכנס אליהם.

  • אָז אַשְׁקִיעַ את בוץ מֵימֵיהֶם לקרקעיתם, וְנַהֲרוֹתָם כַּשֶּׁמֶן צלול אוֹלִיךְ, ללא הפרעה. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים. לא תהיה בנהר פעילות לא ישוטו בו ספינות, לא ירחצו בו ולא ישתמשו אדם ובהמה במימיו, וכך הנהר יצטלל.

  • – בְּתִתִּי אֶת־אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁמָמָה, וּנְשַׁמָּה, תיחרב אֶרֶץ מִמְּלֹאָהּ, כשארוקן את מצרים מכל נכסיה, בְּהַכּוֹתִי אֶת־כָּל־יוֹשְׁבֵי בָהּ. שקט של מוות יאפוף את מצרים, וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה'. שברה הקיצוני של מצרים ילמד על כוחו של ה'.

  • קִינָה הִיא הנבואה הזאת, וְקוֹנְנוּהָ, הַשמיעו קינה זו. בְּנוֹת הַגּוֹיִם, העמים תְּקוֹנֵנָּה אוֹתָהּ בבוא הזמן, עַל־מִצְרַיִם, וְעַל־כָּל־הֲמוֹנָהּ תְּקוֹנֵנָּה אוֹתָהּ. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים. נבואת קינה נוספת, שנאמרה לנביא כשבועיים לאחר הנבואה הקודמת:

  • וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ שהוזכר קודם, הָיָה דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:

  • בֶּן־אָדָם, נְהֵה, בְּכֵה עַל־הֲמוֹן מִצְרַיִם, וְהוֹרִדֵהוּ, הורד בדבריך את המון מצרים, אוֹתָהּ – את הממלכה ואת בְנוֹת גּוֹיִם ה אַדִּרִם, ממלכות אדירות אחרות אֶל־אֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת, אֶת, אל יוֹרְדֵי בוֹר, המתים. הנביא 'מוריד' אומה אומה אל קברה

  • מִמִּי נָעָמְתָּ, פרעה?! האם אתה טוב ורצוי מאחרים?! רְדָה וְהָשְׁכְּבָה, שְׁכב אֶת, עם עֲרֵלִים, הבזויים, הרשעים שכבר מתו.

  • בְּתוֹךְ חַלְלֵי־חֶרֶב יִפֹּלוּ המצרים, ל חֶרֶב נִתָּנָה מצרים, מָשְׁכוּ אוֹתָהּ וְאת כָל־הֲמוֹנֶיהָ לשאול.

  • יְדַבְּרוּ־לוֹ, עליו אֵלֵי, אדירי ה גִבּוֹרִים מִתּוֹךְ ה שְׁאוֹל, אלו שכבר מתו יאמרו על פרעה אֶת, עם עֹזְרָיו: יָרְדוּ שָׁכְבוּ הָעֲרֵלִים, חַלְלֵי חָרֶב.

  • שָׁם – בשאול שוכנים אַשּׁוּר, המעצמה הקודמת שהובסה בידי הבבלים, וְכָל־קְהָלָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרֹתָיו, ההמון הגדול שנקשר באשור בארץ החיים, שוכן סביבו גם בארץ המתים. כֻּלָּם חֲלָלִים הַנֹּפְלִים בֶּחָרֶב,

  • אֲשֶׁר נִתְּנוּ קִבְרֹתֶיהָ של ממלכת אשור בְּיַרְכְּתֵי, בקצה ה בוֹר. וַיְהִי קְהָלָהּ סְבִיבוֹת קְבֻרָתָהּ. כֻּלָּם חֲלָלִים נֹפְלִים בַּחֶרֶב, על אֲשֶׁר־נָתְנוּ חִתִּית, הטילו מורא בְּאֶרֶץ חַיִּים. אלו שנתנו חיתתם על העולם עתה הם מבוזים וחסרי אונים.

  • שָׁם – בשאול עֵילָם, שהייתה בשעתה מדינה רחוקה בפרס, שהכול פחדו מחייליה, וְכָל־הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹת קְבֻרָתָהּ, כֻּלָּם חֲלָלִים הַנֹּפְלִים בַּחֶרֶב אֲשֶׁר־יָרְדוּ עֲרֵלִים, מבוזים, רשעים אֶל־אֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת, אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים, וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם, לקחו עמם את בושתם אֶת, אל יוֹרְדֵי בוֹר. גם הם ירדו מגדולה לחידלון.

  • בְּתוֹךְ ה חֲלָלִים שבשאול נָתְנוּ מִשְׁכָּב לָהּ – לעילם, בְּכָל, עם כל הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹתָיו – סביבות המלך, או: בתחום משכבה קִבְרֹתֶהָ, כֻּלָּם עֲרֵלִים חַלְלֵי־חֶרֶב, כִּי־נִתַּן, ניתנה חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים, וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת־יוֹרְדֵי בוֹר, בְּתוֹךְ חֲלָלִים נִתָּן עילם.

  • שָׁם – בשאול נמצאים גם חללי החרב של הממלכות מֶשֶׁךְ ו תֻבַל וְכָל־הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרוֹתֶיהָ, כֻּלָּם עֲרֵלִים מְחֻלְלֵי, מחוררי חֶרֶב, כִּי־נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים.

  • וְלֹא יִשְׁכְּבוּ, ייקברו אֶת, עם גִּבּוֹרִים נֹפְלִים מֵעֲרֵלִים, שמתו בהילחמם אִתם, אֲשֶׁר יָרְדוּ־שְׁאוֹל בִּכְלֵי־מִלְחַמְתָּם וַיִּתְּנוּ אֶת־חַרְבוֹתָם תַּחַת רָאשֵׁיהֶם. נראה שגיבורי מלחמה נקברו, וחרבותיהם תחת ראשם, לאות כבוד. ואילו אלו ישכבו מדוקרים ומבוזים, ובמקום חרבות תחת ראשיהם – וַתְּהִי עֲוֹנֹתָם עַל־עַצְמוֹתָם, כִּי־חִתִּית, מוראם של גִּבּוֹרִים היו משך ותובל בְּאֶרֶץ חַיִּים. הנביא קובע את יחסו לחללי חרב אלה על פי מעשיהם בחייהם הם היו קלגסים שהטילו אימה, לחמו והרסו ממלכות אחרות, ועם מותם פסקו התנכלויותיהם, והוטב לעולם בלעדיהם, והם עצמם ראויים למשכבם המבוזה.

  • וְאַתָּה, פרעה, בְּתוֹךְ עֲרֵלִים, בין הרשעים תִּשָּׁבַר וְתִשְׁכַּב, אֶת, עם חַלְלֵי־חָרֶב. לא תיקבר בכבוד אלא תוטל כהרוג בשדה.

  • שָׁמָּה – בין הערלים בשאול שוכנת גם אֱדוֹם, מְלָכֶיהָ וְכָל־נְשִׂיאֶיהָ, נכבדיה , אֲשֶׁר־נִתְּנוּ בִגְבוּרָתָם, עם כל גבורתם אֶת, יחד עם חַלְלֵי־חָרֶב. הֵמָּה אֶת־עֲרֵלִים יִשְׁכָּבוּ, וְאֶת־יֹרְדֵי בוֹר.

  • שָׁמָּה שוכבים נְסִיכֵי צָפוֹן הפיניקים כֻּלָּם וְכָל־צִדֹנִי אֲשֶׁר־יָרְדוּ אֶת־חֲלָלִים, בְּחִתִּיתָם, במוראם שהטילו מִגְבוּרָתָם, שלא עמדה להם – בּוֹשִׁים, וַיִּשְׁכְּבוּ עֲרֵלִים אֶת־חַלְלֵי־חֶרֶב, וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת־יוֹרְדֵי בוֹר. בזמן נבואת יחזקאל טרם נכבשו הצידונים. הוא מדבר על שעתיד לקרות להם.

  • אוֹתָם יִרְאֶה פַרְעֹה מוטלים בשאול בביזיונם, וְנִחַם, ימצא נחמה בכך עַל־כֹּל־הֲמוֹנֹה, חַלְלֵי חֶרֶב, פַּרְעֹה וְכָל־חֵילוֹ. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.

  • כִּי־נָתַתִּי אֶת־חִתִּיתִי, במקום הפחד מפרעה וחילו, אטיל אני את מוראי בְּאֶרֶץ חַיִּים, וְהֻשְׁכַּב בְּתוֹךְ עֲרֵלִים אֶת־חַלְלֵי־חֶרֶב, פַּרְעֹה וְכָל־הֲמוֹנֹה. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.כאן מסיים יחזקאל את נבואותיו על מצרים. פרעה וחילו הגדול מצטרפים אל המתים ללא כבוד. יחזקאל רואה אותם ואינו רואה את גבורתם, את מסירותם ואת אומץ הלב שלהם. הוא רואה שאותם אנשים שהפילו אימה בעודם בחיים, במותם יתעלמו מהם. בחצר פרעה היו אנשים שראו בעצמם חכמים ונושאי דגל התרבות. במותם הם ישכבו עם כל החיילים ההרוגים האחרים. תפארתה של מצרים תהפוך חסרת ערך, ויישאר רק הביזיון הגדול של סופו של פרעה.

פסוקים

  1. ויהי בשתי עשרה שנה בשני־עשר חדש באחד לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר
  2. בן־אדם שא קינה על־פרעה מלך־מצרים ואמרת אליו כפיר גוים נדמית ואתה כתנים בימים ותגח בנהרותיך ותדלח־מים ברגליך ותרפס נהרותם
  3. כה אמר אדני יהוה ופרשתי עליך את־רשתי בקהל עמים רבים והעלוך בחרמי
  4. ונטשתיך בארץ על־פני השדה אטילך והשכנתי עליך כל־עוף השמים והשבעתי ממך חית כל־הארץ
  5. ונתתי את־בשרך על־ההרים ומלאתי הגאיות רמותך
  6. והשקיתי ארץ צפתך מדמך אל־ההרים ואפקים ימלאון ממך
  7. וכסיתי בכבותך שמים והקדרתי את־ככביהם שמש בענן אכסנו וירח לא־יאיר אורו
  8. כל־מאורי אור בשמים אקדירם עליך ונתתי חשך על־ארצך נאם אדני יהוה
  9. והכעסתי לב עמים רבים בהביאי שברך בגוים על־ארצות אשר לא־ידעתם
  10. והשמותי עליך עמים רבים ומלכיהם ישערו עליך שער בעופפי חרבי על־פניהם וחרדו לרגעים איש לנפשו ביום מפלתך
  11. כי כה אמר אדני יהוה חרב מלך־בבל תבואך
  12. בחרבות גבורים אפיל המונך עריצי גוים כלם ושדדו את־גאון מצרים ונשמד כל־המונה
  13. והאבדתי את־כל־בהמתה מעל מים רבים ולא תדלחם רגל־אדם עוד ופרסות בהמה לא תדלחם
  14. אז אשקיע מימיהם ונהרותם כשמן אוליך נאם אדני יהוה
  15. בתתי את־ארץ מצרים שממה ונשמה ארץ ממלאה בהכותי את־כל־יושבי בה וידעו כי־אני יהוה
  16. קינה היא וקוננוה בנות הגוים תקוננה אותה על־מצרים ועל־כל־המונה תקוננה אותה נאם אדני יהוה
  17. ויהי בשתי עשרה שנה בחמשה עשר לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר
  18. בן־אדם נהה על־המון מצרים והורדהו אותה ובנות גוים אדרם אל־ארץ תחתיות את־יורדי בור
  19. ממי נעמת רדה והשכבה את־ערלים
  20. בתוך חללי־חרב יפלו חרב נתנה משכו אותה וכל־המוניה
  21. ידברו־לו אלי גבורים מתוך שאול את־עזריו ירדו שכבו הערלים חללי־חרב
  22. שם אשור וכל־קהלה סביבותיו קברתיו כלם חללים הנפלים בחרב
  23. אשר נתנו קברתיה בירכתי־בור ויהי קהלה סביבות קברתה כלם חללים נפלים בחרב אשר־נתנו חתית בארץ חיים
  24. שם עילם וכל־המונה סביבות קברתה כלם חללים הנפלים בחרב א‍שר־ירדו ערלים אל־ארץ תחתיות אשר נתנו חתיתם בארץ חיים וישאו כלמתם את־יורדי בור
  25. בתוך חללים נתנו משכב לה בכל־המונה סביבותיו קברתה כלם ערלים חללי־חרב כי־נתן חתיתם בארץ חיים וישאו כלמתם את־יורדי בור בתוך חללים נתן
  26. שם משך תבל וכל־המונה סביבותיו קברותיה כלם ערלים מחללי חרב כי־נתנו חתיתם בארץ חיים
  27. ולא ישכבו את־גבורים נפלים מערלים אשר ירדו־שאול בכלי־מלחמתם ויתנו את־חרבותם תחת ראשיהם ותהי עונתם על־עצמותם כי־חתית גבורים בארץ חיים
  28. ואתה בתוך ערלים תשבר ותשכב את־חללי־חרב
  29. שמה אדום מלכיה וכל־נשיאיה אשר־נתנו בגבורתם את־חללי־חרב המה את־ערלים ישכבו ואת־ירדי בור
  30. שמה נסיכי צפון כלם וכל־צדני אשר־ירדו את־חללים בחתיתם מגבורתם בושים וישכבו ערלים את־חללי־חרב וישאו כלמתם את־יורדי בור
  31. אותם יראה פרעה ונחם על־כל־המונה [המונו] חללי־חרב פרעה וכל־חילו נאם אדני יהוה
  32. כי־נתתי את־חתיתו [חתיתי] בארץ חיים והשכב בתוך ערלים את־חללי־חרב פרעה וכל־המונה נאם אדני יהוה

פסוקים מנוקד

  1. וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁנֵי־עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃
  2. בֶּן־אָדָם שָׂא קִינָה עַל־פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כְּפִיר גּוֹיִם נִדְמֵיתָ וְאַתָּה כַּתַּנִּים בַּיַּמִּים וַתָּגַח בְּנַהֲרוֹתֶיךָ וַתִּדְלַח־מַיִם בְּרַגְלֶיךָ וַתִּרְפֹּס נַהֲרוֹתָם׃
  3. כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה וּפָרַשְׂתִּי עָלֶיךָ אֶת־רִשְׁתִּי בִּקְהַל עַמִּים רַבִּים וְהֶעֱלוּךָ בְּחֶרְמִי׃
  4. וּנְטַשְׁתִּיךָ בָאָרֶץ עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה אֲטִילֶךָ וְהִשְׁכַּנְתִּי עָלֶיךָ כָּל־עוֹף הַשָּׁמַיִם וְהִשְׂבַּעְתִּי מִמְּךָ חַיַּת כָּל־הָאָרֶץ׃
  5. וְנָתַתִּי אֶת־בְּשָׂרְךָ עַל־הֶהָרִים וּמִלֵּאתִי הַגֵּאָיוֹת רָמוּתֶךָ׃
  6. וְהִשְׁקֵיתִי אֶרֶץ צָפָתְךָ מִדָּמְךָ אֶל־הֶהָרִים וַאֲפִקִים יִמָּלְאוּן מִמֶּךָּ׃
  7. וְכִסֵּיתִי בְכַבּוֹתְךָ שָׁמַיִם וְהִקְדַּרְתִּי אֶת־כֹּכְבֵיהֶם שֶׁמֶשׁ בֶּעָנָן אֲכַסֶּנּוּ וְיָרֵחַ לֹא־יָאִיר אוֹרוֹ׃
  8. כָּל־מְאוֹרֵי אוֹר בַּשָּׁמַיִם אַקְדִּירֵם עָלֶיךָ וְנָתַתִּי חֹשֶׁךְ עַל־אַרְצְךָ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃
  9. וְהִכְעַסְתִּי לֵב עַמִּים רַבִּים בַּהֲבִיאִי שִׁבְרְךָ בַּגּוֹיִם עַל־אֲרָצוֹת אֲשֶׁר לֹא־יְדַעְתָּם׃
  10. וַהֲשִׁמּוֹתִי עָלֶיךָ עַמִּים רַבִּים וּמַלְכֵיהֶם יִשְׂעֲרוּ עָלֶיךָ שַׂעַר בְּעוֹפְפִי חַרְבִּי עַל־פְּנֵיהֶם וְחָרְדוּ לִרְגָעִים אִישׁ לְנַפְשׁוֹ בְּיוֹם מַפַּלְתֶּךָ׃
  11. כִּי כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה חֶרֶב מֶלֶךְ־בָּבֶל תְּבוֹאֶךָ׃
  12. בְּחַרְבוֹת גִּבּוֹרִים אַפִּיל הֲמוֹנֶךָ עָרִיצֵי גוֹיִם כֻּלָּם וְשָׁדְדוּ אֶת־גְּאוֹן מִצְרַיִם וְנִשְׁמַד כָּל־הֲמוֹנָהּ׃
  13. וְהַאֲבַדְתִּי אֶת־כָּל־בְּהֶמְתָּהּ מֵעַל מַיִם רַבִּים וְלֹא תִדְלָחֵם רֶגֶל־אָדָם עוֹד וּפַרְסוֹת בְּהֵמָה לֹא תִדְלָחֵם׃
  14. אָז אַשְׁקִיעַ מֵימֵיהֶם וְנַהֲרוֹתָם כַּשֶּׁמֶן אוֹלִיךְ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃
  15. בְּתִתִּי אֶת־אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁמָמָה וּנְשַׁמָּה אֶרֶץ מִמְּלֹאָהּ בְּהַכּוֹתִי אֶת־כָּל־יוֹשְׁבֵי בָהּ וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה׃
  16. קִינָה הִיא וְקוֹנְנוּהָ בְּנוֹת הַגּוֹיִם תְּקוֹנֵנָּה אוֹתָהּ עַל־מִצְרַיִם וְעַל־כָּל־הֲמוֹנָהּ תְּקוֹנֵנָּה אוֹתָהּ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃
  17. וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃
  18. בֶּן־אָדָם נְהֵה עַל־הֲמוֹן מִצְרַיִם וְהוֹרִדֵהוּ אוֹתָהּ וּבְנוֹת גּוֹיִם אַדִּרִם אֶל־אֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת אֶת־יוֹרְדֵי בוֹר׃
  19. מִמִּי נָעָמְתָּ רְדָה וְהָשְׁכְּבָה אֶת־עֲרֵלִים׃
  20. בְּתוֹךְ חַלְלֵי־חֶרֶב יִפֹּלוּ חֶרֶב נִתָּנָה מָשְׁכוּ אוֹתָהּ וְכָל־הֲמוֹנֶיהָ׃
  21. יְדַבְּרוּ־לוֹ אֵלֵי גִבּוֹרִים מִתּוֹךְ שְׁאוֹל אֶת־עֹזְרָיו יָרְדוּ שָׁכְבוּ הָעֲרֵלִים חַלְלֵי־חָרֶב׃
  22. שָׁם אַשּׁוּר וְכָל־קְהָלָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרֹתָיו כֻּלָּם חֲלָלִים הַנֹּפְלִים בֶּחָרֶב׃
  23. אֲשֶׁר נִתְּנוּ קִבְרֹתֶיהָ בְּיַרְכְּתֵי־בוֹר וַיְהִי קְהָלָהּ סְבִיבוֹת קְבֻרָתָהּ כֻּלָּם חֲלָלִים נֹפְלִים בַּחֶרֶב אֲשֶׁר־נָתְנוּ חִתִּית בְּאֶרֶץ חַיִּים׃
  24. שָׁם עֵילָם וְכָל־הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹת קְבֻרָתָהּ כֻּלָּם חֲלָלִים הַנֹּפְלִים בַּחֶרֶב אֲ‍שֶׁר־יָרְדוּ עֲרֵלִים אֶל־אֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת־יוֹרְדֵי בוֹר׃
  25. בְּתוֹךְ חֲלָלִים נָתְנוּ מִשְׁכָּב לָהּ בְּכָל־הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרֹתֶהָ כֻּלָּם עֲרֵלִים חַלְלֵי־חֶרֶב כִּי־נִתַּן חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת־יוֹרְדֵי בוֹר בְּתוֹךְ חֲלָלִים נִתָּן׃
  26. שָׁם מֶשֶׁךְ תֻּבַל וְכָל־הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרוֹתֶיהָ כֻּלָּם עֲרֵלִים מְחֻלְלֵי חֶרֶב כִּי־נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים׃
  27. וְלֹא יִשְׁכְּבוּ אֶת־גִּבּוֹרִים נֹפְלִים מֵעֲרֵלִים אֲשֶׁר יָרְדוּ־שְׁאוֹל בִּכְלֵי־מִלְחַמְתָּם וַיִּתְּנוּ אֶת־חַרְבוֹתָם תַּחַת רָאשֵׁיהֶם וַתְּהִי עֲוֺנֹתָם עַל־עַצְמוֹתָם כִּי־חִתִּית גִּבּוֹרִים בְּאֶרֶץ חַיִּים׃
  28. וְאַתָּה בְּתוֹךְ עֲרֵלִים תִּשָּׁבַר וְתִשְׁכַּב אֶת־חַלְלֵי־חָרֶב׃
  29. שָׁמָּה אֱדוֹם מְלָכֶיהָ וְכָל־נְשִׂיאֶיהָ אֲשֶׁר־נִתְּנוּ בִגְבוּרָתָם אֶת־חַלְלֵי־חָרֶב הֵמָּה אֶת־עֲרֵלִים יִשְׁכָּבוּ וְאֶת־יֹרְדֵי בוֹר׃
  30. שָׁמָּה נְסִיכֵי צָפוֹן כֻּלָּם וְכָל־צִדֹנִי אֲשֶׁר־יָרְדוּ אֶת־חֲלָלִים בְּחִתִּיתָם מִגְבוּרָתָם בּוֹשִׁים וַיִּשְׁכְּבוּ עֲרֵלִים אֶת־חַלְלֵי־חֶרֶב וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת־יוֹרְדֵי בוֹר׃
  31. אוֹתָם יִרְאֶה פַרְעֹה וְנִחַם עַל־כָּל־המונה [הֲמוֹנוֹ] חַלְלֵי־חֶרֶב פַּרְעֹה וְכָל־חֵילוֹ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃
  32. כִּי־נָתַתִּי אֶת־חתיתו [חִתִּיתִי] בְּאֶרֶץ חַיִּים וְהֻשְׁכַּב בְּתוֹךְ עֲרֵלִים אֶת־חַלְלֵי־חֶרֶב פַּרְעֹה וְכָל־הֲמוֹנֹה נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃

מקומות

  • אדום

    ארץ אדום היא מקום מושבה של ממלכת אדום.
    גבולותיה: מצפון: נחל זרד. ממערב: נחל הערבה. מדרום: מערכת מבצרים לאורך הקצה הדרומי של המישור. ממזרח: המדבר.

  • אשור

    שם האימפריה ושם עיר הבירה שלה כשם האל בו האמינו תושבי המקום.
    שמו המודרני של האתר הוא קלעת שרקאת.
    אשור נמצאת באזור צפון עירק של ימינו.

  • תבל

    תובל הייתה ממלכה בתחום טורקיה, בחלקה המערבי.
    מוזכרת כמה פעמים בכתובות אשוריות.

  • עילם

    ממלכה קדומה שהתקיימה בדרום מערב פרס