יחזקאל-פרק-37

ביאורים

  • הָֽיְְתָה עָלַי יַד־ה', נחה עלי נבואה, וַיּֽוֹצִאֵנִי בְְרוּחַ ה', במראה הנבואה, ולאו דווקא יציאה פיזית. וַיְְְנִיחֵנִי בְְּתוֹךְְְ הַבִּקְְְעָה, מישור כלשהו, וְְהִיא מְְלֵאָה עֲצָמֽוֹת של אדם.

  • וְְהֶֽעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב, וְְהִנֵּה מדובר בעצמות רַבּוֹת מְְאֹד עַל־פְְּנֵי הַבִּקְְְעָה, וְְהִנֵּה הן יְְבֵשׁוֹת מְְאֹֽד. אלה עצמות ישנות, לא של אנשים שמתו זה עתה.

  • וַיֹּאמֶר אֵלַי: בֶּן־אָדָם, הֲתִֽחְְְיֶינָה הָֽעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה? האם הן יכולות לחיות? יחזקאל עונה כדרך שצריך נביא לענות – וָֽאֹמַר: ה' אֱלוֹהִים, אַתָּה יָדָֽעְְְתָּ. אני יכול לומר שמבחינה פיזית אינני יודע להחיות אותן, אבל מה שיהיה בפועל תלוי בכוחך האינסופי.

  • וַיֹּאמֶר אֵלַי: הִנָּבֵא עַל־הָֽעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה, וְְאָֽמַרְְְתָּ אֲלֵיהֶם: הָֽעֲצָמוֹת הַיְְְבֵשׁוֹת, שִׁמְְְעוּ דְְּבַר־ה'.

  • כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים לָֽעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה: הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ, אחזיר לכם את רוח החיים וִֽחְְְיִיתֶֽם,

  • – וְנָֽתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּידִים וְְֽֽהַֽעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְְקָֽרַמְְְתִּי עֲלֵיכֶם, אכסה אתכם ב עוֹר, וְְנָֽתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִֽחְְְיִיתֶם כאנשים חיים, וִֽידַעְְְתֶּם כִּֽי־אֲנִי ה'.

  • וְְנִבֵּאתִי כַּֽאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי, אמרתי את אשר הצטוויתי לומר, או בצעקה או בדרך אחרת שעושה הנביא, וַֽיְְְהִי־קוֹל רחש כְְּהִנָּֽבְְאִי, וְְהִנֵּה רַעַשׁ, קול חזק, המולה או זעזוע, וַתִּקְְְרְְבוּ, התקרבו ה עֲצָמוֹת כל עֶצֶם אֶל־עַצְְְמֽוֹ, אל העצם התואמת של אותו הגוף. בין אם היו אלה אנשים שמתו כדרכם, ובוודאי אם הם נהרגו או נפצעו חלק מהעצמות מתפזרות עם הזמן. כעת חוזרות העצמות המפוזרות על פני הבקעה ומתאחות, ונוצרים מהן שלדים.

  • וְְרָאִיתִי וְְהִנֵּֽה צומחים עֲלֵיהֶם גִּדִים, כעין מיתרים המחברים בין העצם לשריר , וּבָשָׂר עָלָה, צמח, וַיִּקְְְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר מִלְְְמָעְְְלָה. במקום עצמות יש עכשיו גופות מתות, וְְעדיין רוּחַ חיים אֵין בָּהֶֽם.

  • וַיֹּאמֶר אֵלַי: הִנָּבֵא אֶל־הָרוּחַ, הִנָּבֵא, בֶן־אָדָם, וְְאָֽמַרְְְתָּ אֶל־הָרוּחַ: כֹּֽה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים: מֵֽאַרְְְבַּע רוּחוֹת, עברים, מארבעה כיוונים בֹּאִי הָרוּחַ, וּפְְְחִי, הינשבי בַּֽהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְְיִֽחְְְיֽוּ.

  • וְְהִנַּבֵּאתִי שוב כַּֽאֲשֶׁר צִוָּנִי, ואז – וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּֽחְְְיוּ וַיַּֽעַמְְְדוּ ההרוגים עַל־רַגְְְלֵיהֶם, והנה הם חַיִל גָּדוֹל מְְאֹד מְְאֹֽד, צבא רב של אנשים. עתה מפנה הנבואה את החזון הפרטי אל המדד הכללי

  • וַיֹּאמֶר אֵלַי ה': בֶּן־אָדָם, הָֽעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה שאינן אלא פינה של מציאות – כָָּל־בֵּית יִשְְְׂרָאֵל הֵמָּה. הִנֵּה בני ישראל אֹֽמְְרִים: יָֽבְְשׁוּ עַצְְְמוֹתֵינוּ וְְאָֽבְְדָה תִקְְְוָתֵנוּ, נִגְְְזַרְְְנוּ לָֽנוּ – נחתכנו מן העולם.

  • לָכֵן הִנָּבֵא וְְאָֽמַרְְְתָּ אֲלֵיהֶם:כֹּֽה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים:הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת־קִבְְְרֽוֹתֵיכֶם וְְהַֽעֲלֵיתִי אֶתְְְכֶם מִקִּבְְְרֽוֹתֵיכֶם, עַמִּי,וְְהֵֽבֵאתִי אֶתְְְכֶם אֶל־אַדְְְמַת יִשְְְׂרָאֵֽל.

  • וִֽידַעְְְתֶּם כִּֽי־אֲנִי ה'בְְּפִתְְְחִי אֶת־קִבְְְרֽוֹתֵיכֶם, וּבְְְהַֽעֲלוֹתִי אֶתְְְכֶם מִקִּבְְְרֽוֹתֵיכֶם, עַמִּֽי.

  • וְְנָֽתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִֽחְְְיִיתֶם, וְְהִנַּחְְְתִּי אֶתְְְכֶם עַל־אַדְְְמַתְְְכֶם,וִֽידַעְְְתֶּם כִּי אֲנִי הוא ה' ש דִּבַּרְְְתִּי וְְעָשִׂיתִי.נְְאֻֽם־ה'.קיבוץ ישראל ואיחודםפרק לז פס' טו–כחהנבואה הזו אינה קשורה לקודמתה מבחינה מהותית, אף שגם היא שייכת לנבואות הנחמה של העתיד שאין לו זמן מוגדר. נבואת הנחמה של יחזקאל שנאמרה לאחר החורבן, מנבאת את איחודם הסופי של שתי הממלכות בישראל תחת מלך אחד מזרע יהודה. שלא כמו בנבואות אחרות, אין בנבואה זו כל דרישה לתשובה ולחרטה כתנאי לגאולה. הקדוש ברוך הוא פועל מצדו, וישראל נדרשים להיפתח אל הגאולה שמלכות שמים כרוכה בה.

  • וַיְְְהִי דְְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹֽר׃

  • וְְאַתָּה, בֶן־אָדָם, קַח־לְְךָ חתיכת עֵץ אֶחָד, גדולה או קטנה, וּכְְְתֹב עָלָיו: לִֽיהוּדָה וְְלִבְְְנֵי יִשְְְׂרָאֵל חֲבֵרָו, השבטים הנלווים ליהודה: בנימין, שמעון ולוי. וּלְְְקַח עֵץ אֶחָד וּכְְְתוֹב עָלָיו: לְְיוֹסֵף, עֵץ אֶפְְְרַיִם, שהוא השבט הראשי של יוסף, וְְכָָל־בֵּית יִשְְְׂרָאֵל חֲבֵרָֽו, כל שאר השבטים החוברים לו. שני העצים מסמלים אפוא את ממלכות יהודה וישראל.

  • וְְקָרַב, קרֵב אֹתָם אֶחָד אֶל־אֶחָד להיות לְְךָ שני העצים לְְעֵץ אֶחָד, וְְהָיוּ לַֽאֲחָדִים, כמו אחד בְְּיָדֶֽךָ.

  • וְְכַֽאֲשֶׁר יֹֽאמְְרוּ אֵלֶיךָ בְְּנֵי עַמְְּךָ הרואים שבידיך עצים, לֵאמֹר: הֲלֽוֹא־תַגִּיד לָנוּ מָה־אֵלֶּה לָּֽךְְְ? מה עניינם של שני העצים שאתה מחזיק?"

  • דַּבֵּר אֲלֵהֶם: כֹּֽה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת־עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְְּיַד, ברשות אֶפְְְרַיִם וְְשִׁבְְְטֵי יִשְְְׂרָאֵל חֲבֵרָו, וְְנָֽתַתִּי אוֹתָם, את השבטים הללו עָלָיו, עם עץ יוסף, אֶת, עם, או: אל עֵץ יְְהוּדָה, השבטים יבואו אל יהודה וַֽֽעֲשִׂיתִם לְְעֵץ אֶחָד. שני העצים הללו יתאחדו וְְהָיוּ אֶחָד בְְּיָדִֽי.

  • וְְהָיוּ הָֽעֵצִים אֲֽֽשֶׁר־תִּכְְְתֹּב עֲלֵיהֶם בְְּיָדְְךָ לְְעֵֽינֵיהֶֽם, כחלק מנבואתך, החזק את העצים והראה אותם,

  • וְְדַבֵּר אֲלֵיהֶם: כֹּֽה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת־בְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָֽלְְכוּ־שָׁם, וְְקִבַּצְְְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב, מכל צד וְְהֵֽבֵאתִי אוֹתָם אֶל־אַדְְְמָתָֽם. בני ישראל ישובו מן הגולה.

  • וְְעָשִׂיתִי אֹתָם לְְגוֹי, לעם אֶחָד בָּאָרֶץ, בְְּהָרֵי יִשְְְׂרָאֵל, וּמֶלֶךְְְ אֶחָד יִֽהְְְיֶה לְְכֻלָּם לְְמֶלֶךְְְ, וְְלֹא יִֽהְְְיוּ־עוֹד לִשְְְׁנֵי גוֹיִם וְְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְְְׁתֵּי מַמְְְלָכוֹת עֽוֹד. יחזקאל חי לאחר תקופה ארוכה שבה ממלכות יהודה וישראל היו מנותקות זו מזו וידעו עליות וירידות במשך הדורות, ולפעמים אף נלחמו זו בזו. כאן הוא מנבא שישראל יחזרו לארץ ויהפכו לממלכה אחת. האחדות וההתחדשות יהיו גם במישור הרוחני.

  • וְְלֹא יִֽטַּמְְּאוּ עוֹד בְְּגִלּֽוּלֵיהֶם וּבְְְשִׁקּוּצֵיהֶם וּבְְְכֹל פִּשְְְׁעֵיהֶם, וְְהֽוֹשַׁעְְְתִּי אֹתָם מִכֹּל מה שדבק בהם ב מֽוֹשְְׁבֹֽתֵיהֶם אֲשֶׁר חָֽטְְאוּ בָהֶם, וְְטִֽהַרְְְתִּי אוֹתָם, וְְהָֽיוּ־לִי לְְעָם וַֽאֲנִי אֶֽהְְְיֶה לָהֶם לֵֽאלֹהִֽים.

  • וְְעַבְְְדִּי דָוִד, הוא עצמו או אחד מצאצאיו יהיה מֶלֶךְְְ עֲלֵיהֶם, וְְרוֹעֶה, ומדריך אֶחָד יִֽהְְְיֶה הוא לְְכֻלָּם – וּבְְְמִשְְְׁפָּטַי יֵלֵכוּ וְְחֻקּוֹתַי יִשְְְׁמְְרוּ וְְעָשׂוּ אוֹתָֽם.

  • וְְיָֽשְְׁבוּ עַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְְעַבְְְדִּי לְְיַֽעֲקֹב, אֲשֶׁר יָֽשְְׁבוּ־בָהּ אֲבֽוֹתֵיכֶם, וְְיָֽשְְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְְְנֵיהֶם וּבְְְנֵי בְְנֵיהֶם עַד־עוֹלָם, וְְדָוִד עַבְְְדִּי נָשִׂיא, האיש המנושא ביותר בעם, כינוי מקביל למלך, לָהֶם לְְעוֹלָֽם.

  • וְְכָֽרַתִּי לָהֶם בְְּרִית שָׁלוֹם, בְְּרִית עוֹלָם יִֽהְְְיֶה אוֹתָם, אִתם, וּנְְְתַתִּים וְְהִרְְְבֵּיתִי אוֹתָם וְְנָֽתַתִּי אֶת־מִקְְְדָּשִׁי בְְּתוֹכָם לְְעוֹלָֽם. לא יהיה עוד חורבן.

  • וְְהָיָה מִשְְְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם, וְְהָיִיתִי לָהֶם לֵֽאלֹהִים, וְְהֵמָּה יִֽהְְְיוּ־לִי לְְעָֽם.

  • וְְיָֽדְְעוּ גם הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה' ה מְְקַדֵּשׁ אֶת־יִשְְְׂרָאֵל, בִּֽהְְְיוֹת מִקְְְדָּשִׁי בְְּתוֹכָם לְְעוֹלָֽם. ישראל יהיו מאוחדים, ובראשם יעמוד מלך אחד שינהיג את מלכות השמים על הארץ.

פסוקים

  1. היתה עלי יד־יהוה ויוצאני ברוח יהוה ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות
  2. והעבירני עליהם סביב סביב והנה רבות מאד על־פני הבקעה והנה יבשות מאד
  3. ויאמר אלי בן־אדם התחיינה העצמות האלה ואמר אדני יהוה אתה ידעת
  4. ויאמר אלי הנבא על־העצמות האלה ואמרת אליהם העצמות היבשות שמעו דבר־יהוה
  5. כה אמר אדני יהוה לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם
  6. ונתתי עליכם גדים והעלתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח וחייתם וידעתם כי־אני יהוה
  7. ונבאתי כאשר צויתי ויהי־קול כהנבאי והנה־רעש ותקרבו עצמות עצם אל־עצמו
  8. וראיתי והנה־עליהם גדים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם
  9. ויאמר אלי הנבא אל־הרוח הנבא בן־אדם ואמרת אל־הרוח כה־אמר אדני יהוה מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו
  10. והנבאתי כאשר צוני ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על־רגליהם חיל גדול מאד־מאד
  11. ויאמר אלי בן־אדם העצמות האלה כל־בית ישראל המה הנה אמרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו
  12. לכן הנבא ואמרת אליהם כה־אמר אדני יהוה הנה אני פתח את־קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל־אדמת ישראל
  13. וידעתם כי־אני יהוה בפתחי את־קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי
  14. ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על־אדמתכם וידעתם כי־אני יהוה דברתי ועשיתי נאם־יהוה
  15. ויהי דבר־יהוה אלי לאמר
  16. ואתה בן־אדם קח־לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה ולבני ישראל חברו [חבריו] ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל־בית ישראל חברו [חבריו]
  17. וקרב אתם אחד אל־אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך
  18. וכאשר יאמרו אליך בני עמך לאמר הלוא־תגיד לנו מה־אלה לך
  19. דבר אלהם כה־אמר אדני יהוה הנה אני לקח את־עץ יוסף אשר ביד־אפרים ושבטי ישראל חברו [חבריו] ונתתי אותם עליו את־עץ יהודה ועשיתם לעץ אחד והיו אחד בידי
  20. והיו העצים א‍שר־תכתב עליהם בידך לעיניהם
  21. ודבר אליהם כה־אמר אדני יהוה הנה אני לקח את־בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו־שם וקבצתי אתם מסביב והבאתי אותם אל־אדמתם
  22. ועשיתי אתם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכלם למלך ולא יהיה־[יהיו־] עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד
  23. ולא יטמאו עוד בגלוליהם ובשקוציהם ובכל פשעיהם והושעתי אתם מכל מושבתיהם אשר חטאו בהם וטהרתי אותם והיו־לי לעם ואני אהיה להם לאלהים
  24. ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכלם ובמשפטי ילכו וחקתי ישמרו ועשו אותם
  25. וישבו על־הארץ אשר נתתי לעבדי ליעקב אשר ישבו־בה אבותיכם וישבו עליה המה ובניהם ובני בניהם עד־עולם ודוד עבדי נשיא להם לעולם
  26. וכרתי להם ברית שלום ברית עולם יהיה אותם ונתתים והרביתי אותם ונתתי את־מקדשי בתוכם לעולם
  27. והיה משכני עליהם והייתי להם לאלהים והמה יהיו־לי לעם
  28. וידעו הגוים כי אני יהוה מקדש את־ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם

פסוקים מנוקד

  1. הָיְתָה עָלַי יַד־יְהוָה וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יְהוָה וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת׃
  2. וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל־פְּנֵי הַבִּקְעָה וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד׃
  3. וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וָאֹמַר אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה יָדָעְתָּ׃
  4. וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא עַל־הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שִׁמְעוּ דְּבַר־יְהוָה׃
  5. כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם׃
  6. וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה׃
  7. וְנִבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי וַיְהִי־קוֹל כְּהִנָּבְאִי וְהִנֵּה־רַעַשׁ וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל־עַצְמוֹ׃
  8. וְרָאִיתִי וְהִנֵּה־עֲלֵיהֶם גִּדִים וּבָשָׂר עָלָה וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר מִלְמָעְלָה וְרוּחַ אֵין בָּהֶם׃
  9. וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא אֶל־הָרוּחַ הִנָּבֵא בֶן־אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל־הָרוּחַ כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ׃
  10. וְהִנַּבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ וַיַּעַמְדוּ עַל־רַגְלֵיהֶם חַיִל גָּדוֹל מְאֹד־מְאֹד׃
  11. וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ׃
  12. לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת־קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל׃
  13. וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה בְּפִתְחִי אֶת־קִבְרוֹתֵיכֶם וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי׃
  14. וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל־אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם־יְהוָה׃
  15. וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃
  16. וְאַתָּה בֶן־אָדָם קַח־לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חברו [חֲבֵרָיו] וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל חברו [חֲבֵרָיו׃]
  17. וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל־אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ׃
  18. וְכַאֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ בְּנֵי עַמְּךָ לֵאמֹר הֲלוֹא־תַגִּיד לָנוּ מָה־אֵלֶּה לָּךְ׃
  19. דַּבֵּר אֲלֵהֶם כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת־עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד־אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חברו [חֲבֵרָיו] וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת־עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי׃
  20. וְהָיוּ הָעֵצִים אֲ‍שֶׁר־תִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם בְּיָדְךָ לְעֵינֵיהֶם׃
  21. וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ־שָׁם וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל־אַדְמָתָם׃
  22. וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וְלֹא יהיה־[יִהְיוּ־] עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד׃
  23. וְלֹא יִטַמְּאוּ עוֹד בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם וּבְכֹל פִּשְׁעֵיהֶם וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם וְטִהַרְתִּי אוֹתָם וְהָיוּ־לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים׃
  24. וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ וְחֻקֹּתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם׃
  25. וְיָשְׁבוּ עַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר יָשְׁבוּ־בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד־עוֹלָם וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם׃
  26. וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם וְנָתַתִּי אֶת־מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם׃
  27. וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ־לִי לְעָם׃
  28. וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדֵּשׁ אֶת־יִשְׂרָאֵל בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם׃

מקומות

  • ישראל