יחזקאל-פרק-39

ביאורים

• וְאַתָּה, בֶן־אָדָם, הִנָּבֵא עַל־גּוֹג וְאָמַרְתָּ: כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הִנְנִי אֵלֶיךָ, גּוֹג, נְשִׂיא רֹאשׁ ממלכות מֶשֶׁךְ וְתֻבָל.

• וְשֹׁבַבְתִּיךָ, אובילך ביד יצרך וְשִׁשֵּׁאתִיךָ, מלה יחידאית שאולי עניינה בלבול ומהומה או פיתוי, השאתיך וְהַעֲלִיתִיךָ בראש קבוצת עמים גדולה מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן לכיבושים נרחבים ולבסוף הֲבִאוֹתִיךָ עַל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל במחשבה לרשת גם אותה,

• וְשם הִכֵּיתִי קַשְׁתְּךָ והיא תיפול מִיַּד שְׂמֹאולֶךָ, וְחִצֶּיךָ מִיַּד יְמִינְךָ החזקה והמיומנת, המותחת את המיתר בכוח ומכוונת את החצים, אַפִּיל.

• עַל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל תִּפּוֹל, אַתָּה וְכָל־אֲגַפֶּיךָ וְה עַמִּים אֲשֶׁר אִתָּךְ, לְעֵיט צִפּוֹר, ציפור העוטה על טרף, ל כָל־כָּנָף וְחַיַּת הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךָ – את בשרך לְאָכְלָה.

• עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה תִּפּוֹל, כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.

• – וְשִׁלַּחְתִּי־אֵשׁ בְּמָגוֹג, ארצו של גוג וּבְיֹשְׁבֵי הָאִיִּים, העמים שלחמו עם גוג היושבים בארצם לָבֶטַח, וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה'.

• – וְאֶת־שֵׁם קָדְשִׁי אוֹדִיעַ בְּתוֹךְ עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא־אַחֵל, אחלל אֶת־שֵׁם־קָדְשִׁי עוֹד. במידה מסוימת מפלתם של ישראל היא חילול השם, שהרי ישראל קשורים בקדוש ברוך הוא, ממפלת גוג המצב יתהפך: וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי־אֲנִי ה', קָדוֹשׁ בְּיִשְׂרָאֵל.

• הִנֵּה בָאָה וְנִהְיָתָה נבואת מפלת גוג , נְאֻם ה' אֱלוֹהִים, הוּא הַיּוֹם אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עליו כעת קץ, אחרית הימים.

• וְיָצְאוּ יֹשְׁבֵי עָרֵי יִשְׂרָאֵל, וּבִעֲרוּ, הבעירו וְהִשִּׂיקוּ, הסיקו אש בְּנֶשֶׁק, בכלי המלחמה של גוג וצבאותיו. ובפירוט: וּמָגֵן וְצִנָּה, שהיו בדרך כלל עשויים מעץ ומכוסים בעור או בחומר אחר, בְּקֶשֶׁת וּבְחִצִּים וּבְמַקֵּל יָד, אלָה וּבְרֹמַח, מוט עץ שבקצהו חוד מתכת, וּבִעֲרוּ בָהֶם אֵשׁ שֶׁבַע שָׁנִים. זה יהיה השימוש בכמותו האדירה של הנשק של גוג. במקומות רבים המספר שבע נושא משמעות סמלית לריבוי.

• ובאותו הזמן לֹא־יִשְׂאוּ עֵצִים מִן־הַשָּׂדֶה וְלֹא יַחְטְבוּ מִן־הַיְּעָרִים לצורך בערה, כִּי בַנֶּשֶׁק של גוג יְבַעֲרוּ־אֵשׁ, וְשָׁלְלוּ אֶת־שֹׁלְלֵיהֶם, אלו שרצו לשלול את ישראל, וּבָזְזוּ אֶת־בֹּזְזֵיהֶם. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.

• וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא, לאחר שגוויות האויב יהיו נטושים לחית השדה, אֶתֵּן לְעצמות גוֹג מְקוֹם אשר שָׁם קֶבֶר בְּיִשְׂרָאֵל, גֵּי המוליך את הָעֹבְרִים קִדְמַת הַיָּם, שמן הסתם הוא הים התיכון, וְחֹסֶמֶת הִיא, הגיא הענק יחסום בנקבריו הרבים אֶת־הָעֹבְרִים, וְקָבְרוּ שָׁם אֶת־גּוֹג וְאֶת־כָּל־הֲמוֹנֹה, וְקָרְאוּ למקום: גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג.

• וּקְבָרוּם בֵּית יִשְׂרָאֵל לְמַעַן טַהֵר אֶת־הָאָרֶץ מהמתים, שִׁבְעָה חֳדָשִׁים. מפני שמספר ההרוגים עצום יארך שבעה חודשים לאיסופם וקבורתם.

• וְקָבְרוּ כָּל־עַם הָאָרֶץ, תושביה, וְהָיָה לָהֶם לְשֵׁם טוב בין האומות, בכך שישראל יביאו את אויביהם לקבורה, יוֹם הִכָּבְדִי, ביום שאתכבד. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.

• וְאַנְשֵׁי תָמִיד, קבועים יַבְדִּילוּ, יְיַחדו אנשים שיהיו עֹבְרִים בָּאָרֶץ בחיפוש אחר עצמות חיילי גוג, ואנשים נוספים שיהיו מְקַבְּרִים אֶת, עם הָעֹבְרִים, אֶת הַנּוֹתָרִים, החללים שנשארו לאחר הקבורה הציבורית, עַל־פְּנֵי הָאָרֶץ לְטַהֲרָהּ, מִקְצֵה שִׁבְעָה־חֳדָשִׁים, יַחְקֹרוּ, יבדקו.

• האנשים הממונים – וְעָבְרוּ הָעֹבְרִים בָּאָרֶץ וְרָאָה אחד מהם עֶצֶם אָדָם – וּבָנָה אֶצְלוֹ צִיּוּן, סימן. 'העוברים' הם אלה שתפקידם למצוא עצם אדם ולסמן את המקום. עַד קָבְרוּ אֹתוֹ הַמְקַבְּרִים אֶל־גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג. המקברים יבחינו בציון ויפנו את העצם למקום קבורת כל חיילי גוג.

• וכמאמר מוסגר – גַם שֶׁם־עִיר הסמוכה לגיא: הֲמוֹנָה, על שם המון גוג. וְטִהֲרוּ הָאָרֶץ, כשכל העצמות ייטמנו יושלם טיהור הארץ. ולפני הקבורה –

• וְאַתָּה, בֶן־אָדָם, כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים, אֱמֹר לְצִפּוֹר, כָּל בעל כָּנָף, וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה: הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ, הֵאָסְפוּ מִסָּבִיב, עַל־זִבְחִי, סעודה גדולה שהכנתי, אֲשֶׁר אֲנִי זֹבֵחַ לָכֶם זֶבַח גָּדוֹל עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר וּשְׁתִיתֶם דָּם.

• בְּשַׂר גִּבּוֹרִים תֹּאכֵלוּ וְדַם־נְשִׂיאֵי הָאָרֶץ תִּשְׁתּוּ – אֵילִים, כָּרִים, כבשים שמנים וְעַתּוּדִים, תיישים פָּרִים, מְרִיאֵי, שורים מפוטמים, או תאואים שנמצאים ב בָשָׁן כֻּלָּם. אלו דימויים לבשר משובח ולסעודה מכובדת, שהחיות והעופות נקראים ליטול בה חלק.

• וַאֲכַלְתֶּם־חֵלֶב, החלק הטוב והשמן בבשר, לְשָׂבְעָה, וּשְׁתִיתֶם דָּם לְשִׁכָּרוֹן מִזִּבְחִי אֲשֶׁר־זָבַחְתִּי לָכֶם,

• וּשְׂבַעְתֶּם עַל־שֻׁלְחָנִי סוּס ואנשי רֶכֶב, גִּבּוֹר וְכָל־אִישׁ מִלְחָמָה. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.

• וְנָתַתִּי אֶת־כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם, וְרָאוּ כָל־הַגּוֹיִם אֶת־מִשְׁפָּטִי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי, וְאֶת־יָדִי אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי בָהֶם, בגויים שהצטרפו אל גוג והובסו אתו.

• וְיָדְעוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם, והם תחת חסותי מִן־הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה.

• וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי בַעֲוֹנָם גָּלוּ בֵית־יִשְׂרָאֵל ולא בגלל חוזקם של הגויים או מפני שהם טובים מישראל, עַל אֲשֶׁר ישראל מָעֲלוּ־בִי וָאַסְתִּר פָּנַי מֵהֶם, וָאֶתְּנֵם בְּיַד צָרֵיהֶם, אויביהם, וַיִּפְּלוּ בַחֶרֶב כֻּלָּם, רבים מישראל נהרגו במלחמות ובגלויות.

• כְּפי טֻמְאָתָם וּכְפִשְׁעֵיהֶם עָשִׂיתִי אֹתָם, וָאַסְתִּר פָּנַי מֵהֶם.

• לָכֵן, כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: עַתָּה אחרי שגלו, אָשִׁיב אֶת־שְׁבוּת יַעֲקֹב, אחזירם למצבם הראשון, וְרִחַמְתִּי את כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְאז, כשאושיע את ישראל, קִנֵּאתִי לְשֵׁם קָדְשִׁי, אשמור על כל פגיעה בו,

• וְנָשׂוּ, ישראל ישאו אֶת־כְּלִמָּתָם וְאֶת־כָּל־מַעֲלָם, בגידתם אֲשֶׁר מָעֲלוּ־בִי בעבר, זה יקרה בְּשִׁבְתָּם עַל־אַדְמָתָם לָבֶטַח וְאֵין מַחֲרִיד. לאחר שיוושעו על ידי ועולמכ ייהפך טוב יותר, הם יוכלו להסתכל על עברכם ברגשי בושה,

• בְּשׁוֹבְבִי, כשאשיב אוֹתָם מִן־הָעַמִּים, וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מֵאַרְצוֹת אֹיְבֵיהֶם, וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם ה רַבִּים. כשאשיב את ישראל לארצו, לעצמאותו ולכוחו, ייווכחו גויים רבים בקדושת שמי.

• וְיָדְעוּ בית ישראל כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם הייתי בְּהַגְלוֹתִי אֹתָם אֶל־הַגּוֹיִם וְאני הוא ש כִנַּסְתִּים אֶל־אַדְמָתָם, הירידה לגלות והיציאה ממנה לא הייתה מקרה של נפילה אלא יד ה'. וְלֹא־אוֹתִיר עוֹד מֵהֶם שָׁם, בגלות.

• וְלֹא־אַסְתִּיר עוֹד פָּנַי מֵהֶם, כ אֲשֶׁר שָׁפַכְתִּי אֶת־רוּחִי עַל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.כך מתואר סיום תקופת הגלות: ישראל ישובו לארצם ולשלוותם, מלחמה גדולה תתלקח, ובתבוסת גוג יתגלה כבוד ה' בעולם ובישראל. מכאן ואילך יתאר הספר את בניינה של הארץ בעתיד.