יחזקאל-פרק-42

ביאורים

• וַיּוֹצִיאֵנִי אֶל־הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, הַדֶּרֶךְ שהיא דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן, וַיְבִאֵנִי אֶל־הַלִּשְׁכָּה אֲשֶׁר נֶגֶד הַגִּזְרָה, הבית המתנשא וַאֲשֶׁר היא גם נֶגֶד הַבִּנְיָן, מבנה הצלעות שליד הבית עצמו, אֶל־הַצָּפוֹן.

• אֶל־פְּנֵי אֹרֶךְ אַמּוֹת הַמֵּאָה, מאה אמות, שהן אורך הגזרה וקירות הבניין יחד, ליד פֶּתַח הַצָּפוֹן, וְהָרֹחַב שלה חֲמִשִּׁים אַמּוֹת.

• נתונה נֶגֶד הָעֶשְׂרִים אמה הפנויות אֲשֶׁר לֶחָצֵר הַפְּנִימִי, זהו השטח המפריד בין הלשכה לבין הבית, ומהצד החיצוני שלה – נֶגֶד רִצְפָה אֲשֶׁר לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, בשני צדי הלשכה מוצב אַתִּיק אֶל־פְּנֵי־אַתִּיק, מבנים תומכים, בַּשְּׁלִשִׁים, בשלוש קומות.

• וְלִפְנֵי, בקדמת הַלְּשָׁכוֹת לצד מזרח מַהֲלַךְ, מקום הליכה עֶשֶׂר אַמּוֹת רֹחַב עד שמגיעים אֶל החצר הַפְּנִימִית, דֶּרֶךְ מעבר או פתח אַמָּה אֶחָת, וּפִתְחֵיהֶם של הלשכות לַצָּפוֹן.

• וְהַלְּשָׁכוֹת הָעֶלְיוֹנֹת קְצֻרוֹת, קצרות – כִּי־יוֹכְלוּ, יאכלו ה אַתִּיקִים מֵהֵנָּה. אותם תומכים תופסים משטח המבנה העליון, לכן הלשכות העליונות קצרות מֵהַתַּחְתֹּנוֹת וּמֵהַתִּיכוֹנוֹת ב בִּנְיָן.

• כִּי הלשכות מְשֻׁלָּשׁוֹת, בנות שלוש קומות הֵנָּה וְאֵין לָהֶן עַמּוּדִים כְּעַמּוּדֵי הַחֲצֵרוֹת, עַל־כֵּן נֶאֱצַל, נגרע מקום העליונות מֵהַתַּחְתֹּנוֹת וּמֵהַתִּיכֹנוֹת, מֵהָאָרֶץ. הלשכות העליונות הוצרכו להישען על תמיכות חיצוניות – האתיקים , האוכלות משטחן .

• וְגָדֵר אֲשֶׁר־לַחוּץ, גדר חיצונית הייתה לְעֻמַּת הַלְּשָׁכוֹת שבחצר. הגדר נמשכת והולכת דֶּרֶךְ הֶחָצֵר הַחִצוֹנָה אֶל־פְּנֵי הַלְּשָׁכוֹת שבחצר החיצונה. אָרְכּוֹ של השטח המגודר הזה חֲמִשִּׁים אַמָּה,

• כִּי־אֹרֶךְ הַלְּשָׁכוֹת אֲשֶׁר לֶחָצֵר הַחִצוֹנָה, אלו הן לשכות שבקדמת החצר החיצונה – חֲמִשִּׁים אַמָּה, וְהִנֵּה הגדר ממשיכה מלשכות אלו עַל־פְּנֵי, במקביל לאורך הַהֵיכָל מֵאָה אַמָּה.

• וּמִתַּחַת, במפלס נמוך מ הַלְּשָׁכוֹת הָאֵלֶּה שתוארו בפרטות, אלו הלשכות שבמערב הקרובות להיכל, הַמֵּבִיא, הבא מֵהַקָּדִים, בְּבֹאוֹ לָהֵנָּה, ללשכות הללו מֵהֶחָצֵר הַחִצֹנָה,

• בְּרֹחַב גֶּדֶר הֶחָצֵר החיצונה, דֶּרֶךְ הַקָּדִים, אֶל־פְּנֵי הַגִּזְרָה וְאֶל־פְּנֵי הַבִּנְיָן – לְשָׁכוֹת. הבא משיפולי ההר שבמזרח דרך גדר החצר יפגוש בדרכו לשכות נוספות.

• וְדֶרֶךְ יש לִפְנֵיהֶם, כְּמַרְאֵה הַלְּשָׁכוֹת אֲשֶׁר ראיתי דֶּרֶךְ שער הַצָּפוֹן, אלא שהלשכות הללו כְּאָרְכָּן כֵּן רָחְבָּן, בניגוד ללשכות הפנימיות שאורכן מאה ורוחבן חמישים. וְכֹל מוֹצָאֵיהֶן, מקומות היציאה, וּכְמִשְׁפְּטֵיהֶן וּכְפִתְחֵיהֶן, של הלשכות הצפוניות

• וּכְפִתְחֵי, כך פתחי הַלְּשָׁכוֹת אֲשֶׁר דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם, גם להן פֶּתַח בְּרֹאשׁ דָּרֶךְ, דֶּרֶךְ שהייתה בִּפְנֵי הַגְּדֶרֶת הֲגִינָה, מדרגת אבנים נאה, אולי מקום שניגנו עליו, דֶּרֶךְ הַקָּדִים בְּבוֹאָן של העולים. הלשכות היו אפוא בארבע פינות החצר – שתיים מערביות ארוכות ושתיים מזרחיות ריבועיות.

• וַיֹּאמֶר אֵלַי האיש: לִשְׁכוֹת הַצָּפוֹן ו לִשְׁכוֹת הַדָּרוֹם אֲשֶׁר אֶל־פְּנֵי הַגִּזְרָה, הלשכות המערביות, הֵנָּה לִשְׁכוֹת הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר יֹאכְלוּ־שָׁם הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר־קְרוֹבִים לַה', בני צדוק המשרתים בקודש, את קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, הנאכלים רק במקום קדוש ועל ידי כהנים, ו שָׁם, בלשכות הקודש יַנִּיחוּ את קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים – וְהַמִּנְחָה וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם, כִּי הַמָּקוֹם הזה קָדֹשׁ.

• בְּבֹאָם, בבוא הַכֹּהֲנִים למקדש, וְלֹא, לא יֵצְאוּ מֵהַקֹּדֶשׁ בבגדי הכהונה אֶל־הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, וְשָׁם – בלשכות הקדמיות שליד החצר החיצונה, יַנִּיחוּ בִגְדֵיהֶם אֲשֶׁר־יְשָׁרְתוּ בָהֶן, כִּי־קֹדֶשׁ הֵנָּה, הבגדים, וְלָבְשׁוּ בְּגָדִים אֲחֵרִים, בגדי חול וְקָרְבוּ אֶל־אֲשֶׁר לָעָם.

• וְכאשר כִלָּה האיש למדוד אֶת־מִדּוֹת הַבַּיִת הַפְּנִימִי, וְהוֹצִיאַנִי דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר שבו נכנסנו, זה אֲשֶׁר פָּנָיו דֶּרֶךְ הַקָּדִים, וּמְדָדוֹ, הוא מדד מבחוץ את מתחם המקדש סָבִיב סָבִיב.

• מָדַד רוּחַ הַקָּדִים, המזרח בִּקְנֵה הַמִּדָּה שבידו – וארכו היה חֲמֵשׁ־מֵאוֹת קָנִים בִּקְנֵה הַמִּדָּה, סָבִיב.

• מָדַד רוּחַ הַצָּפוֹן – חֲמֵשׁ־מֵאוֹת קָנִים בִּקְנֵה הַמִּדָּה סָבִיב.

• אֵת רוּחַ הַדָּרוֹם – מָדָד חֲמֵשׁ־מֵאוֹת קָנִים בִּקְנֵה הַמִּדָּה.

• סָבַב אֶל־רוּחַ הַיָּם, מערב, – מָדַד חֲמֵשׁ־מֵאוֹת קָנִים בִּקְנֵה הַמִּדָּה.

• לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ למתחם סָבִיב סָבִיב. ומידותיה: אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת, החומה נועדה לְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ, התחום המקודש בהר הבית, לְחֹל. ריבוע זה שכל צלעותיו כ –1500 מטר לא היה מצוי במקדש שלמה ולא במקדש השני. קשה לדעת אם אפשר היה לקיים שטח ריבועי כה גדול בהר הבית של אותם הזמנים.