יחזקאל-פרק-43

ביאורים

• וַיּוֹלִכֵנִי האיש אֶל־הַשָּׁעַר, הוא ה שַׁעַר אֲשֶׁר פֹּנֶה דֶּרֶךְ הַקָּדִים, מזרחה.

• וְהִנֵּה כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים, וְקוֹלוֹ, הקול המתלווה אל בואו כְּקוֹל מַיִם רַבִּים, כהמולת ים או שטף מים גדול, וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ.

• וּכְמַרְאֵה, כפי שנראה הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי בעבר – כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר־רָאִיתִי בְּבֹאִי לְהתנבא על שַׁחֵת אֶת־הָעִיר, הנבואה על חורבן הבית, וּמַרְאוֹת כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי בהתגלות הראשונה אֶל־נְהַר כְּבָר, וָאֶפֹּל אֶל, על פָּנָי. החזרות הרבות של הפועל 'ראה' מדגישות את המראה והחוויה המיוחדת שיחזקאל חזר וראה כמה פעמים, אך בניגוד למראה העבר שבו הכבוד מסתלק מהבית –

• וּכְבוֹד ה' בָּא אֶל־הַבָּיִת דֶּרֶךְ ה שַׁעַר אֲשֶׁר פָּנָיו, חזיתו דֶּרֶךְ הַקָּדִים.

• וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ וַתְּבִאֵנִי אֶל־הֶחָצֵר הַפְּנִימִי, וְהִנֵּה מָלֵא כְבוֹד־ה' את כל הַבָּיִת.

• וָאֶשְׁמַע קול מִדַּבֵּר, מתדבר אֵלַי מֵהַבָּיִת, לא בדרך שיחה אלא כדיבור המדבר בחלל העולם ואני מקשיב לו. וְאִישׁ, המלאך שליווה אותי הָיָה עֹמֵד אֶצְלִי.

• וַיֹּאמֶר אֵלַי הקול האלוקי: בֶּן־אָדָם, אֶת־מְקוֹם כִּסְאִי – כינוי למקדש ולירושלים בהרבה מקומות – וְאֶת־מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, ההדום, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן־שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם, זה המקום בו אשכון לעולם – וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית־יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי, הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, בעבודה זרה וספיחיה, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם שהם מניחים על בָּמוֹתָם, מקום מוגבה,

• בְּתִתָּם סִפָּם, מפתנם אֶת־סִפִּי, הם הכניסו את פסיליהם לתחומי המקדש, כפי שתואר בספר, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְרק הַקִּיר מפריד בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם, וְטִמְּאוּ אֶת־שֵׁם קָדְשִׁי בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל, השמדתי אוֹתָם בְּאַפִּי.

• עַתָּה יתחיל עידן חדש – יְרַחֲקוּ אֶת־זְנוּתָם וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם מִמֶּנִּי, אולי מרמז על קברי בית דוד שהיו סמוכים מדי למקדש. וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם לְעוֹלָם.

• אַתָּה, בֶן־אָדָם, הַגֵּד אֶת־בֵּֽית־יִשְְְׂרָאֵל אֶת דבר הַבַּיִת שהָראית בחזון, וְְיִכָּֽלְְמוּ מֵֽעֲוֹנֽוֹתֵיהֶם, שבגללם אין עכשיו בית, וּמָֽדְְדוּ, ישערו בלבם, ידמו אֶת ה תָָּכְְְנִֽית.

• וְְאִֽם־נִכְְְלְְמוּ מִכֹּל אֲשֶׁר־עָשׂוּ – צוּרַת הַבַּיִת וּתְְְכֽוּנָתוֹ וּמֽוֹצָאָיו וּמֽוֹבָאָיו, מבואיו, כניסותיו וְְֽֽכָָל־צֽוּרֹתָו וְְאֵת כָָּל־חֻקֹּתָיו, מידותיו, מתכונתו ונוהלי השימוש בו, וְְכָָל־צוּרֹתָו וְְכָָל־תּֽוֹרֹתָו, הוֹדַע אוֹתָם וּכְְְתֹב אותם בספר – כפי שאכן הדברים כתובים פה – כדי שהדברים יהיו לְְעֵֽינֵיהֶם, וְְיִשְְְׁמְְרוּ בלבם אֶת־כָָּל־צֽוּרָתוֹ וְְאֶת־כָָּל־חֻקֹּתָיו – וְְעָשׂוּ אוֹתָֽם בבוא הזמן. הגש להם את הידע המפורט על הבית כדי שאפשר יהיה ללמוד אותו, להתפעל ולהתרגש ולחשוב על הקמתו לעתיד לבוא. תבנית המזבח וחנוכתו פרק מג פס' יב–כז

• זֹאת תּוֹרַת הַבָּיִת: עַל־רֹאשׁ הָהָר ייבנה, כָָּל־גְְּבֻלוֹ סָבִיב סָבִיב קֹדֶשׁ קָָֽדָשִׁים, קדושתו יתרה על ירושלים עיר הקודש, הִנֵּה־זֹאת תּוֹרַת הַבָּֽיִת.

• וְְאֵלֶּה מִדּוֹת הַמִּזְְְבֵּחַ בָּֽאַמּוֹת: ראשית, הערה כללית: ה אַמָּה – אַמָּה וָטֹפַח. האמות של גוף המזבח גדולות מאמה אחרת בטפח. חכמים מסרו שאמת המזבח מקבילה למידת שישה טפחים. ועתה פירוט מבנה המזבח מלמטה למעלה, כסדר בנייתו: וְְחֵיק הָֽאַמָּה, יסוד המזבח ייבנה בתוך שקע באדמה. ייתכן ש'אמה' זו מובנה תעלה, או ציון מידה לעומק השקע. מכל מקום חכמים דרשו מהכתובים הללו שלעומת האמות שמדדו בהן את המזבח, שהן של שישה טפחים, אמת היסוד היתה מצומצמת – בת חמישה טפחים. וְְאַמָּה־רֹחַב, רוחב החיק אמה, וּגְְְבוּלָהּ, האדמה הגובלת עם תחתית המזבח אֶל־שְְׂפָתָהּ מ סָבִיב – זֶרֶת, חצי אמה, בצד הָֽאֶחָד, וכך לכל צד. ייתכן שזו מידת רוחב רצועת הקרקע המוגבהת שתקיף את המבנה, או מידת העומק שהחיק תחוב באדמה. וְְזֶה תחילתו של גַּב הַמִּזְְְבֵּֽחַ. והנה פירוט כל הגב:

• וּמֵחֵיק הָאָרֶץ, מרצפת השקע, בסיס היסוד, עַד־הָֽעֲזָרָה הַתַּחְְְתּוֹנָה, המשטח הריבועי התחתון של המזבח – גובה שְְׁתַּיִם אַמּוֹת וְְרֹחַב בולט אַמָּה אֶחָת. זהו 'יסוד המזבח', העשוי כטבלה ריבועית שטוחה שהמזבח בנוי עליה, והיא בולטת מקירות המזבח ברוחב אמה לכל צד, כעין מדרגה. וּמֵהָֽעֲזָרָה הַקְְּטַנָּה עַד־הָֽעֲזָרָה הַגְְּדוֹלָה, מעין טבלה ריבועית נוספת שגובהה כפול מהעזרה הקטנה – אַרְְְבַּע אַמּוֹת, וְְגם היא בולטת ממה שייבנה עליה רֹחַב הָֽאַמָּֽה. אמה זו נקראת בלשון חכמים 'סובב'. ועליה הולכים הכהנים המשמשים על המזבח.

• וְְהַֽהַרְְְאֵל, כינוי למבנה הריבועי העליון של המזבח, שעליו הקרבנות נאכלים באש. חכמים דרשו שכינוי זה, אשר צורתו המשנית האֲרִיאֵל, נגזר מלשון אריה, או שהסבירו אותו כסמל לקדושה עליונה. גובהו אַרְְְבַּע אַמּוֹת, וּמֵהָֽאֲרִאֵיל וּלְְְמַעְְְלָה בולטות הַקְְּרָנוֹת, אַרְְְבַּֽע, בארבע פינות המזבח. עד כאן תיאור גב המזבח ומידותיו, ומכאן למידות המשטח האופקי, בסדר יורד מלמעלה למטה –

• וְְהָֽאֲרִאֵיל שְְׁתֵּים עֶשְְְׂרֵה אֹרֶךְְְ בִּשְְְׁתֵּים עֶשְְְׂרֵה רֹחַב, רָבוּעַ אֶל אַרְְְבַּעַת רְְבָעָֽיו, עבריו, צדיו.

• וְְהָֽעֲזָרָה הגדולה, שטחה אַרְְְבַּע עֶשְְְׂרֵה אֹרֶךְְְ בְְּאַרְְְבַּע עֶשְְְׂרֵה רֹחַב אֶל אַרְְְבַּעַת רְְבָעֶיהָ, וְְהַגְְּבוּל, מעין מסגרת המשמשת מעקה או מעין מרפסת אופקית, סָבִיב אוֹתָהּ, לה – חֲצִי הָֽאַמָּה, וְְהַחֵֽיק־לָהּ אַמָּה סָבִיב, הוא רוחב העזרה הקטנה, כנזכר לעיל. וּמַֽעֲלֹתֵהוּ, הכבש פְְּנוֹת קָדִֽים, פונה לצד מזרח, או: ממנו פונים למזרח המזבח.

• וַיּאמֶר אֵלַי: בֶּן־אָדָם, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אֱלוֹהִים: אֵלֶּה הדברים שייאמרו להלן, חֻקּוֹת, חובות הַמִּזְְְבֵּחַ בְְּיוֹם הֵעָֽשׂוֹתוֹ, כדי לאפשר לְְהַֽעֲלוֹת עָלָיו קרבנות ה עוֹלָה וְְלִזְְְרֹק עָלָיו את דָּֽם הקרבן. העולה הוא הקרבן הקבוע והעיקרי, ועל שמו קרוי המזבח 'מזבח העולה' :

• וְְנָֽתַתָּה אֶל־הַכֹּֽהֲנִים הַֽלְְוִיִּם, שמשבט לוי, אֲשֶׁר הֵם מִזֶּרַע צָדוֹק, הכהן הגדול שבמקדש שלמה, הַקְְּרֹבִים אֵלַי, נְְאֻם אֲדֹנָי אֱלוֹהִים, לְְשָֽׁרְְתֵנִי. הכהנים ממשפחה זו מסורים ונאמנים לי. להם תתן פַּר בֶּן־בָּקָר לְְחַטָּֽאת.

• וְְלָֽקַחְְְתָּ מִדָּמוֹ וְְנָתַתָּה עַל־אַרְְְבַּע קַרְְְנֹתָיו וְְאֶל־אַרְְְבַּע פִּנּוֹת הָֽעֲזָרָה הגדולה וְְאֶֽל־הַגְְּבוּל שביסוד המזבח סָבִיב. כאמור בתורה, את הנשאר מן הדם הניתן על המזבח שופכים על יסוד המזבח. וְְחִטֵּאתָ אוֹתוֹ וְְכִפַּרְְְתָּֽהוּ. בנתינת דם החטאת על המזבח תטהר אותו, וכך תכשיר אותו לעבודה. ביטויים אלו נאמרו גם על פר החטאת שבחנוכת המשכן בימי משה.

• וְְלָקַחְְְתָּ אֵת הַפָּר הַֽחַטָּאת וּשְְְׂרָפוֹ בְְּמִפְְְקַד הַבַּיִת, במקום שהופקד עליו, שיועד לכך, או: במקום שכלה הבית, כלומר מִחוּץ לַמִּקְְְדָּֽשׁ.

• וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי תַּקְְְרִיב שְְׂעִֽיר־עִזִּים תָּמִים לְְחַטָּאת, וְְחִטְְּאוּ אֶת־הַמִּזְְְבֵּחַ כַּֽאֲשֶׁר חִטְְּאוּ בַּפָּֽר.

• בְְּכַלּֽוֹתְְךָ מֵֽחַטֵּא, כאשר תסיים לטהר בשעיר החטאת, תַּקְְְרִיב פַּר בֶּן־בָּקָר תָּמִים וְְאַיִל מִן־הַצֹּאן תָּמִֽים,

• וְְהִקְְְרַבְְְתָּם לִפְְְנֵי ה'. וְְהִשְְְׁלִיכוּ הַכֹּֽהֲנִים עֲלֵיהֶם מֶלַח, וְְהֶֽעֱלוּ, ויעלו אוֹתָם עֹלָה לַֽה'.

• שִׁבְְְעַת יָמִים תַּֽעֲשֶׂה כך: שְְׂעִֽיר־חַטָּאת לכל יּוֹם וּפַר בֶּן־בָּקָר וְְאַיִל מִן־הַצֹּאן עולות. תְְּמִימִים יַֽעֲשֽׂוּ.

• שִׁבְְְעַת יָמִים יְְכַפְְּרוּ אֶת־הַמִּזְְְבֵּחַ, וְְטִֽהֲרוּ אֹתוֹ וּמִלְְְאוּ יָדָֽו. יכשירו אותו לתפקידו בהקרבת הקרבנות. זהו תיאור חנוכת המזבח בחידושו של מקדש העתיד. סדר זה אינו מופיע בתורה והוא נאמר ליחזקאל כהוראת שעה.

• וִֽיכַלּוּ, כאשר יסיימו הכהנים אֶת־הַיָּמִים, וְְהָיָה בַיּוֹם הַשְְּׁמִינִי וָהָלְְְאָה יַֽעֲשׂוּ הַכֹּֽהֲנִים עַל־הַמִּזְְְבֵּחַ אֶת־עוֹלֽוֹתֵיכֶם וְְאֶת־שַׁלְְְמֵיכֶם, וְְרָצִאתִי, ארצה אֶתְְְכֶם, תהיו רצויים לפני , נְְאֻם אֲדֹנָי אֱלוֹהִים.