חבקוק-פרק-2

ביאורים

• עַל־מִשְְְׁמַרְְְתִּי, עמדת השמירה, התצפית אֶעֱמֹדָה, וְְאֶתְְְיַצְְּבָה עַל־מָצוֹר, מקום שמירה, אולי מבצר או מקום צר כלשהו, וַאֲצַפֶּה לִרְְְאוֹת מַה־יְְּדַבֶּר־בִּי ה', וּמָה אָשִׁיב לעצמי עַל־תּוֹכַחְְְתִּי, טענתי.

• וַיַּעֲנֵנִי ה' וַיֹּאמֶר: כְְּתֹב את ה חָזוֹן דלהלן, וּבָאֵר אותו עַל־הַלֻּחוֹת. מגילה הכתובה על קלף או נייר לפעמים איננה בהירה דיה. לכן יש לחקוק את הדברים על לוחות מוצקים לְְמַעַן יָרוּץ בקלות ה קוֹרֵא בוֹ:והנבואה:

• כִּי עוֹד יתממש ה חָזוֹן לַמּוֹעֵד, בזמנו הראוי, וְְיָפֵחַ, ידבר, או: יעיד לַקֵּץ, לזמן הקצוב לו וְְלֹא יְְכַזֵּב. גם אִם־יִתְְְמַהְְְמַהּ – חַכֵּה־לוֹ, כִּי־בֹא יָבֹא, לֹא יְְאַחֵר.

• הִנֵּה עֻפְְּלָה, גבהה, הייתה עזה או: התעלפה רוח איש ש לֹא־יָשְְׁרָה נַפְְְשׁוֹ בּוֹ, מי שאיננו ישר, וְְאילו ה צַדִּיק, שנפשו ישרה בו – בּכוח אֱמוּנָתוֹ יִחְְְיֶה ויראה בקיומם של דברי הנבואה.

• וְְאַף כִּי, על אחת כמה וכמה ש הַיַּיִן בֹּגֵד, מתעתע. בוגדנות היין ניכרת בכך שהשיכור בטוח בדברים שאין להם אחיזה במציאות, כך הוא גֶּבֶר יָהִיר וְְלֹא יִנְְְוֶה, לא ישכון בנווה. היהירות, כמו היין, בוגדת באדם ומונעת ממנו מרגוע וביטחון יציב. האיש שמדובר עליו הוא זה אֲשֶׁר הִרְְְחִיב כִּשְְְׁאוֹל, מקום המתים את נַפְְְשׁוֹ, תיאבונו , וְְהוּא כַמָּוֶת, וְְלֹא, שלא יִשְְְׂבָּע, בולע הכול ואינו מסופק, וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו את כָָּל־הַגּוֹיִם וַיִּקְְְבֹּץ אֵלָיו כָָּל־הָעַמִּים. הוא משתלט על עולם שלם.

• הֲלוֹא־אֵלֶּה – העמים כֻלָּם עָלָיו מָשָׁל, שנינה, דברי לעג יִשָּׂאוּ, וּמְְְלִיצָה חִידוֹת לוֹ. וְְיֹאמַר, כך הוא השיר שייאמר על אותו האיש : הוֹי, הַמַּרְְְבֶּה לקחת לֹּא־לוֹ, מה שאינו שייך לו. עַד־מָתַי יוסיף לעשות זאת, וּמַכְְְבִּיד עָלָיו עַבְְְטִיט, טיט עבה, או: עבוט, חוב. הבוץ או החובות מצטברים ותופחים. מסתבר שמדובר על מלך של מעצמה גדולה, שלדברי הנביא אין לה גרעין יציב. אין היא אלא צירוף של כוחות זרים שהתקבצו יחד. בסופו של דבר הם יתנערו ויחזירו את השליט למצבו הקודם, כשם שנראה שהבוץ מגדיל את נפח הגוף שאליו הוא נדבק, ולבסוף כשהוא מתפורר מתגלות מידותיו המצומצמות של הגוף.

• הֲלוֹא ל פֶתַע יָקוּמוּ נֹשְְׁכֶיךָ, אלו שניכסת אותם אליך. העמים שישבו בשקט עד כה, יתעוררו פתאום לנשוך אותך, לגבות את חובם בתוספת נשך, וְְיִקְְצוּ, יתעוררו, או: יכריתו מְְזַעְְְזְְעֶיךָ, וְְהָיִיתָ לִמְְְשִׁסּוֹת, לביזה והרס לָמוֹ, להם.

• כִּי־אַתָּה שַׁלּוֹתָ, שללת גּוֹיִם רַבִּים, ולבסוף יְְשָָׁלּוּךָ, ישללו אותך כָָּל־יֶתֶר ה עַמִּים, מפני שכל גדולתך נבנתה מִדְְּמֵי אָדָם ששפכת ומ חֲמַס־אֶרֶץ שלקחת, מגזלת קִרְְְיָה וְְכָָל־יֹשְְׁבֵי בָהּ, ערים ויושביהן.

• הוֹי, בֹּצֵעַ בֶּצַע רָע, חוטף ממון לא כשר ומביאו לְְבֵיתוֹ, המעוניין לָשׂוּם בַּמָּרוֹם קִנּוֹ, להתגורר בגבהים כדי לְְהִנָּצֵל מִכַּף־רָע. הוא חושב שבממונו הרב חייו יהיו בטוחים וטובים.

• יָעַצְְְתָּ בֹּשֶׁת, גרמת בושה לְְבֵיתֶךָ במחשבותיך ל קְְצוֹת, לקצץ, להכרית עַמִּים רַבִּים, וְְחוֹטֵא היית ב נַפְְְשֶׁךָ.

• כִּי־אֶבֶן שבבניינך מִקִּיר תִּזְְְעָק עליך, וְְכָפִיס, גזיר מֵעֵץ התחוב בבניין יַעֲנֶנָּה – יענה לזעקת האבן, וכולם יתקוממו נגדך.

• הוֹי, בֹּנֶה עִיר בְְּאמצעות שפיכות דָמִים, ומ כוֹנֵן קִרְְְיָה בְְּעַוְְְלָה,

• הֲלוֹא הִנֵּה היא הפורענות מֵאֵת ה' צְְבָאוֹת, וְְיִיגְְעוּ, יתאמצו עַמִּים לעשות למענך, או: יגיעת העמים בפיתוח עריך תכלה בְְּדֵי־אֵשׁ, וּלְְְאֻמִּים שנאספו אליך, בְְּדֵי־רִיק, לריק יִעָפוּ. חבקוק מוסיף מעין פרפרזה על מה שניבא ישעיהו לפניו:

• כִּי בסוף תִּמָּלֵא הָאָרֶץ לָדַעַת אֶת־כְְּבוֹד ה' כַּמַּיִם יְְכַסּוּ, המכסים עַל־יָם.

• הוֹי, מַשְְְׁקֵה רֵעֵהוּ, המכריח אנשים לשתות ו מְְסַפֵּחַ חֲמָתְְךָ, מוסיף רעל וְְאַף שַׁכֵּר, אתה מביא אותם לשכרות בעל כורחם בכוס התרעלה שלך, לְְמַעַן הַבִּיט עַל־מְְעוֹרֵיהֶם, ערוותם, מערומיהם. המלך הגדול, שחכמים זיהו אותו עם נבוכדנאצר , אוסף את מלכיהם ושריהם של עמים אחרים כדי לבזותם ולהשפילם.

• שָׂבַעְְְתָּ קָלוֹן יותר מִכָּבוֹד, ת שְְׁתֵה גַם־אַתָּה וְְהֵעָרֵל, תתגלה ערל במערומיך, תִּסּוֹב עָלֶיךָ כּוֹס יְְמִין ה', כוס החֵמה והפורענות, וְְקִיקָלוֹן, קיא וקלון יהיו עַל־כְְּבוֹדֶךָ. אתה ניסית להיות שליט עליון המתעלל בכל הכפופים לו, אבל בסוף יחזור אליך הקלון.

• כִּי־חֲמַס, שַׁמות שעשית בעצי לְְבָנוֹן יְְכַסֶּךָּ, וְְשֹׁד ה בְְּהֵמוֹת ששדדת אשר יְְחִיתַן, שבר אותן, כל אלה יבואו בך מִדְְּמֵי אָדָם וַחֲמַס־אֶרֶץ, קִרְְְיָה וְְכָָל־יֹשְְׁבֵי בָהּ. שוב חוזר הצירוף של דם וגזל שהופיע לעיל. בין בתי השיר משולבת נבואה כללית כנגד האלילות ויוצרי הפסלים:

• מָה־הוֹעִיל פֶּסֶל כִּי פְְסָלוֹ יֹצְְרוֹ?! אין הוא אלא מַסֵּכָה, תבנית יצוקה. ציפית שהפסל ילמד אותך אמת, והנה הוא מוֹרֶה שָּׁקֶר, כִּי־בָטַח יֹצֵר יִצְְְרוֹ עָלָיו, תשוקת היוצר הקנתה לו ביטחון שהפסלים יסייעו לו, אך בפועל היא הביאה אותו לַעֲשׂוֹת אֱלִילִים אִלְְּמִים, דמויות מתות וחסרות כוח.

• הוֹי, לעובד עבודה זרה ה אֹמֵר לָעֵץ: הָקִיצָה! קום לחיים! האומר: עוּרִי! לְְאֶבֶן דּוּמָם, דוממת. האם הוּא יוֹרֶה?! האם אפשר לסמוך על אליל שכזה?! הִנֵּה־הוּא תָּפוּשׂ, מוקף זָהָב וָכֶסֶף. הוא עשוי מעץ או אבן ומצופה זהב וכסף או מעוטר בתכשיטים וקישוטים, וְְאולם כָָל־רוּחַ אֵין בְְּקִרְְְבּוֹ. לשווא תצפה שהוא יתעורר לחיים וידבר.

• ולעומת זאת ה' נמצא בְְּהֵיכַל קָָדְְְשׁוֹ, הַס מִפָּנָיו, כָָּל־הָאָרֶץ. שִתקו הכול והקשיבו. קריאה זו מופנית לכל העמים, לאחר שייראו את קריסת האימפריה הגדולה הבוטחת באליליה.