חגי-פרק-1

ביאורים

• בִּשְְְׁנַת שְְׁתַּיִם לְְדָרְְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְְְ, בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי, אלול, בְְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְְבַר־ה' בְְּיַד־חַגַּי הַנָּבִיא, שהיה מהנביאים החשובים בראשית ימי הבית השני, כנזכר גם בספר עזרא. דבר ה' מוסב אֶל־זְְרֻבָּבֶל בֶּן־שְְׁאַלְְְתִּיאֵל שהיה פַּחַת, הנציב, המושל הממונה על ארץ יְְהוּדָה. אם זרֻבבל אכן היה בנו הישיר של שאלתיאל, הרי הוא נכדו של המלך יכניה , הנצר האחרון ששרד למלכות בית דוד. בזרֻבבל נתלתה תקוות ההמשך של שושלת המלוכה. ולצדו פונה הנביא אל הסמכות השנייה במעלה, אֶל־יְְהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, אל שני מנהיגי הגולה השבה מבבל מיועדת הנבואה לֵאמֹר׃

• כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת לֵאמֹר: הָעָם הַזֶּה אָמְְרוּ: לֹא עֶת־בֹּא, עוד לא הגיעה עֶת־בֵּית ה' לְְהִבָּנוֹת. אמנם קם מלך חדש, ואפשר שפקודות מלכותיות שניתנו בשעתן לא יישארו על כנן, אבל העם חושש לפעול כנגד ההוראה לחדול מבניין המקדש.

• וַיְְְהִי דְְּבַר־ה' בְְּיַד־חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר, במטבע העם׃

• הַאם עֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְְּבָתֵּיכֶם סְְפוּנִים, מסוככים וטמונים, וְְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב?! כיצד תשבו בבתיכם המסודרים, בזמן שבית ה' חרב?!

• וְְעַתָּה כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת: שִׂימוּ לְְבַבְְְכֶם עַל־דַּרְְְכֵיכֶם. שימו לב למהלך חייכם:

• זְְרַעְְְתֶּם הַרְְְבֵּה – וְְהָבֵא מְְעָט יבול הביתה, אָכוֹל – וְְאֵין־לְְשָָׂבְְְעָה. אתם אוכלים ואינכם שבעים, שָׁתוֹ – וְְאֵין־לְְשָָׁכְְְרָה, ללא רוויה, לָבוֹשׁ – וְְאֵין בלבישה כדי לְְחֹם לוֹ, להתחמם, וְְהַמִּשְְְׂתַּכֵּר, מקבל המשכורת – מִשְְְׂתַּכֵּר אֶל־צְְרוֹר, ארנק נָקוּב, כביכול, שכל הכסף המוכנס אליו נשמט ממנו ואובד. אתם חיים בדוחק גמור.

• כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת: שִׂימוּ לְְבַבְְְכֶם עַל־דַּרְְְכֵיכֶם. עליכם לעשות ככל יכולתכם כדי לבנות את בית ה' מחדש.

• עֲלוּ אל הָהָר שמסביב לירושלים, וַהֲבֵאתֶם עֵץ, עצים וּבְְְנוּ את הַבָּיִת מעצים. וְְאֶרְְְצֶה־בּוֹ וְְאֶכָּבְְדָ, יהיה לי הכבוד לשכון בבית זה, אָמַר ה'.

• פָּנֹה, אתם פונים אֶל־הַרְְְבֵּה, לכאורה, וְְהִנֵּה מתברר שכל השקעתכם ופעולתכם לא הייתה אלא לִמְְְעָט. מארה וקללה השתלחה במעשה ידיכם – וַהֲבֵאתֶם את היבול אל הַבַּיִת וְְנָפַחְְְתִּי, אני נושב בוֹ, והכול מתפזר כמוץ ונעלם. יַעַן מֶה? מדוע? נְְאֻם ה' צְְבָאוֹת – יַעַן בֵּיתִי אֲשֶׁר־הוּא חָרֵב, וְְאַתֶּם רָצִים אִישׁ לְְבֵיתוֹ.

• עַל־כֵּן – בגלל מחדלכם, עֲלֵיכֶם כָּלְְאוּ, מנעו ה שָׁמַיִם מִטָּל וְְהָאָרֶץ כָּלְְאָה, מנעה מכם את יְְבוּלָהּ.

• וָאֶקְְְרָא חֹרֶב, יובש עַל־הָאָרֶץ וְְעַל־הֶהָרִים וְְעַל־הַדָּגָן וְְעַל־הַתִּירוֹשׁ, היין וְְעַל־הַיִּצְְְהָר, השמן וְְעַל אֲשֶׁר תּוֹצִיא הָאֲדָמָה, וְְעַל־הָאָדָם, בריאותו ורווחתו, וְְעַל־הַבְְּהֵמָה ותוצריה, וְְעַל כָָּל־יְְגִיעַ כַּפָּיִם. שום דבר אינו מבורך ומשגשג, משום שאינכם נוהגים כראוי.

• וַיִּשְְְׁמַע זְְרֻבָּבֶל בֶּן־שַׁלְְְתִּיאֵל וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְְכֹל שְְׁאֵרִית הָעָם בְְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיהֶם, וְְעַל, אל, או: בשל דִּבְְְרֵי חַגַּי הַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר שְְׁלָחוֹ ה' אֱלֹהֵיהֶם, וַיִּירְְאוּ הָעָם מִפְְּנֵי ה'. שלא כמו בתקופת הנביאים הראשונים, בתקופה זו המנהיגים והעם מכבדים את דברי ה' שבפי הנביא ומקבלים את ההוראה היוצאת מפיו.

• וַיֹּאמֶר חַגַּי מַלְְְאַךְְְ, שליח ה', שבא בְְּמַלְְְאֲכוּת, בשליחות ה' לָעָם לֵאמֹר: אֲנִי אִתְְּכֶם. נְְאֻם־ה'.

• וַיָּעַר, עורר ה' אֶת־רוּחַ זְְרֻבָּבֶל בֶּן־שַׁלְְְתִּיאֵל פַּחַת יְְהוּדָה וְְאֶת־רוּחַ יְְהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְְאֶת־רוּחַ כֹּל שְְׁאֵרִית הָעָם, וַיָּבֹאוּ וַיַּעֲשׂוּ מְְלָאכָה בְְּבֵית־ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵיהֶם. האנשים ניגשו לעבודה, ומכיוון שהיו אלה ימי סוף הקיץ, הם יצאו החוצה ועסקו במלאכה בקלות יחסית.

• בְְּיוֹם עֶשְְְׂרִים וְְאַרְְְבָּעָה לַחֹדֶשׁ בַּחודש ה שִּׁשִּׁי, בכד באלול, בִּשְְְׁנַת שְְׁתַּיִם לְְדָרְְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְְְ. עוד לפני שהסתיים חודש מאז שמעו את הנבואה הראשונה, כבר התארגנו האנשים והתחילו לעבוד בפועל.