הושע-פרק-4

ביאורים

• שִׁמְְְעוּ דְְבַר־ה', בְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל, כִּי רִיב לַה' עִם־יוֹשְְׁבֵי הָאָרֶץ, כִּי אֵין־אֱמֶת וְְאֵין־חֶסֶד, וְְאֵין־דַּעַת אֱלֹהִים בָּאָרֶץ. שלושה יסודות חשובים אלו חסרים בחברה בישראל, ובמקומם רווחים בה חטאים רבים:

• אָלֹה, קללות ושבועות וְְכַחֵשׁ וְְרָצֹחַ וְְגָנֹב וְְנָאֹף פָּרָצוּ, הפכו נפוצים, וְְדָמִים בְְּדָמִים נָגָעוּ מרוב מעשי רצח.

• עַל־כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְְאֻמְְְלַל, ייכרת כָָּל־יוֹשֵׁב בָּהּ – בְְּחַיַּת הַשָּׂדֶה וּבְְְעוֹף הַשָּׁמָיִם וְְגַם־דְְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵפוּ, יכלו. יבוא מוות על כולם.

• אַךְְְ אִישׁ אַל־יָרֵב וְְאַל־יוֹכַח אִישׁ. אנשים אינם רבים זה עם זה ואינם מוכיחים זה את זה. הכול נעשה ללא ביקורת. וְְעַמְְּךָ כִּמְְְרִיבֵי כֹהֵן. וכאשר האנשים בוחרים להתעמת, הם חולקים על הכהנים , מוריהם.

• וְְכָשַׁלְְְתָּ, תיפול ותשגה הַיּוֹם, ביום, וְְכָשַׁל גַּם־נָבִיא עִמְְּךָ לָיְְְלָה, שכן הנביא בדרך כלל רואה חלומות או חזונות לילה. וְְדָמִיתִי, אבטל ואדְמים את אִמֶּךָ, כנסת ישראל.

• נִדְְְמוּ, נכרתו, אבדו עַמִּי מִבְְּלִי הַדָּעַת, כִּי אַתָּה, הכהן, שאמור היית ללמד דעת אלוקים את העם, את הַדַּעַת מָאַסְְְתָּ – וְְאֶמְְְאָסְְךָ מִכַּהֵן לִי. וַתִּשְְְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ, ולכן אֶשְְְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם־אָנִי.

• כְְּרֻבָּם כֵּן חָטְְאוּ, כך הרבו בחטאיהם לִי. על כן את כְְּבוֹדָם בְְּקָלוֹן אָמִיר, אחליף.

• חַטַּאת עַמִּי – הכהנים יֹאכֵלוּ. כנראה גם לבית – אל ולדן הובאו קרבנות חטאת. מן הסתם חוקי הפולחן שם היו שונים, אך כהני העגלים לא וויתרו על חלקם בבשר החטאות. ומכיוון שכך , אֶל־עֲוֹנָם של ישראל יִשְְְׂאוּ נַפְְְשׁוֹ, הם מצפים שתגדל מנת הבשר שיקבלו בעקבות ריבוי העוונות.

• וְְהָיָה כָעָם כַּכֹּהֵן, הן העם הן הכהנים מושחתים ופושעים. וּפָקַדְְְתִּי עָלָיו – על כל אחד מהם את דְְּרָכָיו, וּמַעֲלָלָיו אָשִׁיב לוֹ. כל אחד יקבל את עונשו.

• וְְאָכְְלוּ וְְלֹא יִשְְְׂבָּעוּ. במעשיהם לא תשרה כל ברכה; אכילתם לא תביא לידי שובע, בפעולותיהם לא ימצאו כל סיפוק ולא יצמחו מהן שום תוצאות חיוביות – הִזְְְנוּ, הם עוסקים בזנות וְְאולם לֹא יִפְְְרֹצוּ, מספרם לא יגדל, כִּי־אֶת־ה' עָזְְבוּ מ לִשְְְׁמֹר מצוותיו.

• זְְנוּת וְְיַיִן וְְתִירוֹשׁ יִקַּח־לֵב. לבם מושך אותם לשכרות ולזנות בלבד.

• עַמִּי בְְּעֵצוֹ יִשְְְׁאָל, וּמַקְְְלוֹ יַגִּיד לוֹ. אנשים מחפשים תשובות והדרכה באמצעות מטות קסמים. הם בוחרים את דרכם על פי דרך נפילתו של המקל שבידיהם, כִּי רוּחַ זְְנוּנִים הִתְְְעָה אותם, וַיִּזְְְנוּ מִתַּחַת אֱלֹהֵיהֶם.

• עַל־רָאשֵׁי הֶהָרִים יְְזַבֵּחוּ קרבנות לעבודה זרה, וְְעַל־הַגְְּבָעוֹת יְְקַטֵּרוּ, תַּחַת אַלּוֹן וְְלִבְְְנֶה וְְאֵלָה, כִּי־טוֹב צִלָּהּ. הם עובדים עבודה זרה מתחת לעצים הפולחניים. הבוגדנות תתבטא לא רק מול אלוקים, אלא גם במישור האישי והמשפחתי: עַל־כֵּן תִּזְְְנֶינָה בְְּנוֹתֵיכֶם, וְְכַלּוֹתֵיכֶם תְְּנָאַפְְְנָה.

• לֹא־אֶפְְְקוֹד עַל־בְְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְְְנֶינָה, וְְעַל־כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְְנָאַפְְְנָה, לא אעניש אותן עכשיו בנפרד, כִּי גם הֵם – הגברים, ובכללם גם אבותיהן, עִם־הַזֹּנוֹת יְְפָרֵדוּ, פורשים מן החברה כדי להתייחד אתן, וְְעִם־הַקְְּדֵשׁוֹת, הזונות הפולחניות יְְזַבֵּחוּ, וְְעָם ש לֹא־יָבִין את דרכו, יִלָּבֵט, יתעה ויילכד.

• אִם־זֹנֶה אַתָּה, יִשְְְׂרָאֵל – אַל־יֶאְְְשַׁם יְְהוּדָה, לכל הפחות שלא תתפשט הרעה גם לארץ יהודה, וְְאַל־תָּבֹאוּ, בני יהודה, אל הַגִּלְְְגָּל, וְְאַל־תַּעֲלוּ אל בֵּית אָוֶן, כינוי הגנאי לבית – אל, וְְאַל־תִּשָּׁבְְעוּ בצד עבודתכם הזרה : חַי־ה'.

• כִּי כְְּפָרָה סֹרֵרָה, מרדנית ומשתוללת סָרַר יִשְְְׂרָאֵל. כיוון שאין לסמוך עליהם, עַתָּה, כיוון שאין צווארם נתון בעול, ואין הם משרתים את אדונם, יִרְְְעֵם ה' כְְּכֶבֶשׂ בודד התועה בַּמֶּרְְְחָב.

• חֲבוּר עֲצַבִּים, קשור ואחוז באלילים אֶפְְְרָיִם, כינוי למלכות ישראל – הַנַּח־לוֹ, כי אין לו תקנה.

• סָר, מתפוגג סָָבְְְאָם, סביאתם, שתייתם, הַזְְְנֵה הִזְְְנוּ. אָהֲבוּ הֵבוּ אוהבים מאוד דברי קָלוֹן, דברים בזויים ומבישים מָגִנֶּיהָ, מנהיגיה.

• צָרַר, יארוז ויישא רוּחַ אוֹתָהּ – את ממלכת ישראל בִּכְְְנָפֶיהָ, ולא ייוותר ממנה דבר. וְְאז יֵבֹשׁוּ מִזִּבְְְחוֹתָם, מהזבחים שהקריבו ללא תועלת.