הושע-פרק-6

ביאורים

• לְְכוּ וְְנָשׁוּבָה אֶל־ה', כִּי הוּא טָרָף, חבט בנו, וְְהוא גם יִרְְְפָּאֵנוּ. יַךְְְ וְְיַחְְְבְְּשֵׁנוּ. הוא הכה אותנו, אבל הוא גם מי שיחבוש לפצעינו. ומכיוון שהוא מקור כל הכוח – ההורס והבונה – עלינו לחזור אליו.

• יְְחַיֵּנוּ, ירפאנו מִיֹּמָיִם של מצוקה קשה. בַּיּוֹם הַשְְּׁלִישִׁי יְְקִמֵנוּ וְְנִחְְְיֶה לְְפָנָיו.

• וְְנֵדְְעָה את ה', נִרְְְדְְּפָה לָדַעַת אֶת־ה', כְְּשַׁחַר נָכוֹן, ברור מֹצָאוֹ, מקום יציאתו. נכיר את ה' בוודאות, כשם שאפשר לדעת בבירור את אורו ואת כיוונו של השחר העולה. ובתגובה לכך – וְְיָבוֹא ה' בחסדו ובברכתו כַגֶּשֶׁם לָנוּ, כְְּמַלְְְקוֹשׁ הוא יוֹרֶה, ירווה את ה אָרֶץ.

• מָה אֶעֱשֶׂה־לְְּךָ, אֶפְְְרַיִם?! מָה אֶעֱשֶׂה־לְְּךָ, יְְהוּדָה?! מה אפשר לעשות לכם, וְְחַסְְְדְְּכֶם, מעשיכם החיוביים והתעוררותכם לשוב אלי אינם יציבים אלא כַּעֲנַן־בֹּקֶר, שעם הופעת השמש הוא מתפזר ונמוג, וְְכַטַּל מַשְְְׁכִּים הֹלֵךְְ, המתאדה בתחילת הבוקר.

• עַל־כֵּן, בשל אורח החיים המושחת והרעוע של ישראל חָצַבְְְתִּי, ייסרתי אותם באמצעות ה נְְּבִיאִים, ומשלא שמעו להם, אף הֲרַגְְְתִּים בְְּאִמְְְרֵי־פִי, ומכיוון שכך, האם ייתכן שדין מִשְְְׁפָּטֶיךָ, ישראל, ל אוֹר, לטוב, לזכות יֵצֵא?!

• כִּי חֶסֶד חָפַצְְְתִּי וְְלֹא־זָבַח, וְְדַעַת אֱלֹהִים חשוב לי יותר מֵעֹלוֹת. יהודה וישראל היו בטוחים שאם רק יביאו די קרבנות – כל החטאים יתכפרו, העוונות יימרקו , והכל יתוקן בשלמות.

• וְְהֵמָּה כְּאילו בריתם הייתה עם אָדָם ולא עם ה', עָבְְרוּ בְְרִית. ובמקום שבו היו אמורים לשמור לי אמונים, שָׁם בָּגְְדוּ בִי.

• גִּלְְְעָד, עיר גדולה וחשובה בממלכת ישראל, אינה אלא קִרְְְיַת פֹּעֲלֵי אָוֶן, פושעים, עֲקֻבָּה, מלאה עקבות, או מוקפת מִדָּם שנשפך שם.

• וּכְְְחַכֵּי אִישׁ גְְּדוּדִים, כמו שגדודי שודדים מחכים ואורבים לאיש להתנפל עליו, כך חֶבֶר ה כֹּהֲנִים דֶּרֶךְְְ יְְרַצְְּחוּ, יבואו לרצוח שֶׁכְְְמָה, לשכם, כִּי מ זִמָּה עָשׂוּ, חרשו, תכננו תכניות זדוניות.

• בְְּבֵית יִשְְְׂרָאֵל כולו רָאִיתִי שַׁעֲרוּרִיָּה, מעשה תועבה ושחיתות. שָׁם זְְנוּת לְְאֶפְְְרַיִם, נִטְְְמָא יִשְְְׂרָאֵל.

• גַּם־יְְהוּדָה שָׁת קָצִיר לָךְְְ, יבוא בקציר חטאיו וביבול צרותיו בְּשׁוּבִי שְְׁבוּת עַמִּי, בבוא העת שבה חשבתי לגאול את ישראל.