הושע-פרק-10

ספר

ביאורים

  • גֶּפֶן בּוֹקֵק, רקובה, ריקנית מפֵּרות ויבשה, יִשְְְׂרָאֵל, אבל פְְּרִי יְְשַׁוֶּה־לּוֹ. ישראל מדמים לעצמם כאילו הם יכולים להניב פרי רב וראוי. כְְּרֹב לְְפִרְְְיוֹ, בימים שעדיין פריו היה רב, ישראל הִרְְְבָּה לבנות מִּזְְְבְְּחוֹת לעבודה זרה. כְְּטוֹב לְְאַרְְְצוֹ, בימי הטובה של הארץ – הֵטִיבוּ מַצֵּבוֹת, הם ניצלו טובה זו לבניית מצבות לעבודה זרה.

  • חָלַק, נפרד לִבָּם מאלוקים, עַתָּה יֶאְְְשָׁמוּ, ייענשו. הוּא – האויב שאביא עליהם יַעֲרֹף, יקצוץ ויחתוך את מִזְְְבְְּחוֹתָם ו יְְשֹׁדֵד, ישבור את מַצֵּבוֹתָם.

  • כִּי עַתָּה בשנותיה האחרונות של ממלכת שומרון, כנראה לאחר ימי ירבעם השני, כאשר הממלכה נתונה למתקפה באופן קבוע, יֹאמְְרוּ: אֵין מֶלֶךְְְ לָנוּ. כִּי לֹא יָרֵאנוּ אֶת־ה', וְְהַמֶּלֶךְְְ מַה־יַּעֲשֶׂה־לָּנוּ. בחברה שאין בה יראת ה', איש הישר בעיניו יעשה, וגם למלכים אין תוקף רב.

  • דִּבְְּרוּ דְְבָרִים לא טובים, אָלוֹת שָׁוְְְא, שבועות שקר, כָּרֹת בְְּרִית כוזבת וּפָרַח כָּרֹאשׁ, רוש, צמח מר, רעיל מִשְְְׁפָּט, עונשם. הפורענות שתבוא עליהם תשגשג כמו צמח רעיל המתפשט עַל תַּלְְְמֵי שָׂדָי, השדה, ומזיק לכל חלקה טובה.

  • לְְעֶגְְְלוֹת בֵּית אָוֶן, בגלל עגל הזהב שהיה בבית – אל, יָגוּרוּ, יפחדו שְְׁכַן, שוכני שֹׁמְְרוֹן, כִּי עגל הזהב לא יישאר במקומו ו אָבַל, יתאבלו עָלָיו עַמּוֹ וּכְְְמָרָיו, כהניו שעד כה עָלָיו יָגִילוּ, שמחו בו. כל אלה יתאבלו עַל־כְְּבוֹדוֹ כִּי־גָלָה מִמֶּנּוּ, כשהממלכה תנחל מפלה, שוד וביזה.

  • גַּם־אוֹתוֹ – העגל עצמו שהיה עשוי זהב לְְאַשּׁוּר יוּבָל עם שאר השלל בתור מִנְְְחָה לְְמֶלֶךְְְ יָרֵב, כינוי למלך אשור. את בָָּשְְְׁנָה, הבושת של אֶפְְְרַיִם יִקָּח, וְְנוכח ביזת העגל והחרבת מרכז הפולחן שלו יֵבוֹשׁ יִשְְְׂרָאֵל מֵעֲצָתוֹ, מהתייעצויותיהם או מיזמתם של אבותיהם לבנותו.

  • נִדְְְמֶה, כלתה ונכרתה שֹׁמְְרוֹן, מַלְְְכָּהּ חסר ממשות ותוקף כְְּקֶצֶף עַל־פְְּנֵי־מָיִם.

  • וְְנִשְְְׁמְְדוּ בָּמוֹת אָוֶן, עבודה זרה, חַטַּאת יִשְְְׂרָאֵל. קוֹץ וְְדַרְְְדַּר יַעֲלֶה, יצמח עַל־מִזְְְבְְּחוֹתָם. וְְאָמְְרוּ לֶהָרִים מחמת הבושה או מפני האימה שהכול מתמוטט ועליהם לחפש מסתור: כַּסּוּנוּ, וְְלַגְְּבָעוֹת אמרו: נִפְְְלוּ עָלֵינוּ כדי שלא נֵרָאה, או כדי להגן עלינו. חשבון החטאים של ישראל לא התחיל מזמן מלכות שומרון.

  • מִימֵי הַגִּבְְְעָה, אונס הפילגש בגבעה חָטָאתָ יִשְְְׂרָאֵל. שָׁם, באותו מצב עָמָדוּ, נעצרו, ולא שינו את דרכם מאז. ובכל זאת הם מתפתים לחשוב ש לֹא־תַשִּׂיגֵם בַּגִּבְְְעָה מִלְְְחָמָה עַל, נגד בְְּנֵי עַלְְְוָה, עוולה, רשעים.

  • בְְּאַוָּתִי, לפי רצוני וְְאֶסֳֳּרֵם, אייסר אותם, וְְאֻסְְּפוּ, יתאספו עֲלֵיהֶם עַמִּים בְְּאָָסְְְרָם, בבואם לאסור אותם ולקשרם לחרוש לִשְְְׁתֵּי עוֹנוֹתָם, חבלי העול; עוונותיהם; מענם, ערוגתם; מעניותיהם , כלומר תלמיהם; עיניהם, כדרך שנותנים את סמלוני העול ליד עיני הבהמה. הדימוי מתייחס כנראה לשני עגלי הזהב שהועמדו בדן ובבית – אל.

  • וְְאֶפְְְרַיִם דומה ל עֶגְְְלָה מְְלֻמָּדָה, שהוכשרה לעבודה , אֹהַבְְְתִּי לָדוּשׁ, הדשה ברצון. וַאֲנִי עָבַרְְְתִּי, העברתי ידי עַל־טוּב צַוָּארָהּ, ליטפתי אותה על צווארה הטוב הנושא בעול, כדי לאשר את עבודתה הנאה. אַרְְְכִּיב, הגבהתי, או: גרמתי שיחרוש, אֶפְְְרַיִם, יַחֲרוֹשׁ יְְהוּדָה, יְְשַׂדֶּד, תיקן את השדה לוֹ יַעֲקֹב. ניסיון העבר מלמד שאתם יכולים ללכת בדרך הנכונה ולעבוד כראוי, ולכן קראתי אליכם:

  • זִרְְְעוּ לָכֶם לִצְְְדָקָה, השפיעו צדקה בעולם, ו קִצְְְרוּ לְְפִי־חֶסֶד, ואז תיהנו מפֵּרות החסד שעשיתם. נִירוּ, חרשו לָכֶם נִיר, חריש, או: תלם. ומשתעשו כך יגיע ה עֵת לִדְְְרוֹשׁ ולחפש אֶת־ה' עַד ש יָבוֹא, יתגלה ה' וְְיוֹרֶה צֶדֶק לָכֶם, כאיכר המכין את השדה, זורעו ומתפלל לירידת הגשם. היה ראוי שתלכו בדרך הראויה, אבל נהגתם אחרת:

  • חֲרַשְְְׁתֶּם־רֶשַׁע, ועל כן במקום לקצור חסד עַוְְְלָתָה, עוולה, חברה לא מוסרית קְְצַרְְְתֶּם; אֲכַלְְְתֶּם פְְּרִי־כָחַשׁ, כזב. תוצר מעשיכ ם הוא שקר, כִּי־בָטַחְְְתָּ בְְדַרְְְכְְּךָ בְְּרֹב גִּבּוֹרֶיךָ. סברתם שמכוח מדינתכם וצבאכם תחזיקו מעמד, ולפיכך אינכם זקוקים לעזרת ה'.

  • וְְקָאם, יקום, יבוא שָׁאוֹן, רעש אויבים בְְּעַמֶּיךָ, וְְכָָל־מִבְְְצָרֶיךָ יוּשָּׁד, יושחת כְְּשֹׁד שַׁלְְְמַן, אולי הוא שלמנאסר מלך אשור שעשה שפטים קשים ב בֵּית אַרְְְבֵאל, שבגליל או בעבר הירדן. ואפשר ששלמן הוא דמות נשכחת שהייתה ידועה בשעתה כמי שהייתה מעורבת בשוד אכזרי בְְּיוֹם מִלְְְחָמָה. באותו אירוע אֵם עַל־בָּנִים רֻטָּשָׁה, נחתכה ונהרגה, או: נעזבה, כיוון שהגברים נהרגו.

  • כָּכָה עָשָׂה, גרם לָכֶם העגל שב בֵית־אֵל מִפְְּנֵי רָעַת רָעַתְְְכֶם, רעתכם הרבה. בַּשַּׁחַר, כשהתמונה תתבהר, בראשית המלחמה או: פתאום יתברר ש נִדְְְמֹה נִדְְְמָה, נעלם ונהרג מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל.

פסוקים

  1. גפן בוקק ישראל פרי ישוה־לו כרב לפריו הרבה למזבחות כטוב לארצו היטיבו מצבות
  2. חלק לבם עתה יאשמו הוא יערף מזבחותם ישדד מצבותם
  3. כי עתה יאמרו אין מלך לנו כי לא יראנו את־יהוה והמלך מה־יעשה־לנו
  4. דברו דברים אלות שוא כרת ברית ופרח כראש משפט על תלמי שדי
  5. לעגלות בית און יגורו שכן שמרון כי־אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על־כבודו כי־גלה ממנו
  6. גם־אותו לאשור יובל מנחה למלך ירב בשנה אפרים יקח ויבוש ישראל מעצתו
  7. נדמה שמרון מלכה כקצף על־פני־מים
  8. ונשמדו במות און חטאת ישראל קוץ ודרדר יעלה על־מזבחותם ואמרו להרים כסונו ולגבעות נפלו עלינו
  9. מימי הגבעה חטאת ישראל שם עמדו לא־תשיגם בגבעה מלחמה על־בני עלוה
  10. באותי ואסרם ואספו עליהם עמים באסרם לשתי עינתם [עונתם]
  11. ואפרים עגלה מלמדה אהבתי לדוש ואני עברתי על־טוב צוארה ארכיב אפרים יחרוש יהודה ישדד־לו יעקב
  12. זרעו לכם לצדקה קצרו לפי־חסד נירו לכם ניר ועת לדרוש את־יהוה עד־יבוא וירה צדק לכם
  13. חרשתם־רשע עולתה קצרתם אכלתם פרי־כחש כי־בטחת בדרכך ברב גבוריך
  14. וקאם שאון בעמך וכל־מבצריך יושד כשד שלמן בית ארבאל ביום מלחמה אם על־בנים רטשה
  15. ככה עשה לכם בית־אל מפני רעת רעתכם בשחר נדמה נדמה מלך ישראל

פסוקים מנוקד

  1. גֶּפֶן בּוֹקֵק יִשְׂרָאֵל פְּרִי יְשַׁוֶּה־לּוֹ כְּרֹב לְפִרְיוֹ הִרְבָּה לַמִּזְבְּחוֹת כְּטוֹב לְאַרְצוֹ הֵיטִיבוּ מַצֵּבוֹת׃
  2. חָלַק לִבָּם עַתָּה יֶאְשָׁמוּ הוּא יַעֲרֹף מִזְבְּחוֹתָם יְשֹׁדֵד מַצֵּבוֹתָם׃
  3. כִּי עַתָּה יֹאמְרוּ אֵין מֶלֶךְ לָנוּ כִּי לֹא יָרֵאנוּ אֶת־יְהֹוָה וְהַמֶּלֶךְ מַה־יַּעֲשֶׂה־לָּנוּ׃
  4. דִּבְּרוּ דְבָרִים אָלוֹת שָׁוְא כָּרֹת בְּרִית וּפָרַח כָּרֹאשׁ מִשְׁפָּט עַל תַּלְמֵי שָׂדָי׃
  5. לְעֶגְלוֹת בֵּית אָוֶן יָגוּרוּ שְׁכַן שֹׁמְרוֹן כִּי־אָבַל עָלָיו עַמּוֹ וּכְמָרָיו עָלָיו יָגִילוּ עַל־כְּבוֹדוֹ כִּי־גָלָה מִמֶּנּוּ׃
  6. גַּם־אוֹתוֹ לְאַשּׁוּר יוּבָל מִנְחָה לְמֶלֶךְ יָרֵב בָּשְׁנָה אֶפְרַיִם יִקָּח וְיֵבוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מֵעֲצָתוֹ׃
  7. נִדְמֶה שֹׁמְרוֹן מַלְכָּהּ כְּקֶצֶף עַל־פְּנֵי־מָיִם׃
  8. וְנִשְׁמְדוּ בָּמוֹת אָוֶן חַטַּאת יִשְׂרָאֵל קוֹץ וְדַרְדַּר יַעֲלֶה עַל־מִזְבְּחוֹתָם וְאָמְרוּ לֶהָרִים כַּסּוּנוּ וְלַגְּבָעוֹת נִפְלוּ עָלֵינוּ׃
  9. מִימֵי הַגִּבְעָה חָטָאתָ יִשְׂרָאֵל שָׁם עָמָדוּ לֹא־תַשִּׂיגֵם בַּגִּבְעָה מִלְחָמָה עַל־בְּנֵי עַלְוָה׃
  10. בְּאַוָּתִי וְאֶסֳּרֵם וְאֻסְּפוּ עֲלֵיהֶם עַמִּים בְּאָסְרָם לִשְׁתֵּי עינתם [עוֹנֹתָם׃]
  11. וְאֶפְרַיִם עֶגְלָה מְלֻמָּדָה אֹהַבְתִּי לָדוּשׁ וַאֲנִי עָבַרְתִּי עַל־טוּב צַוָּארָהּ אַרְכִּיב אֶפְרַיִם יַחֲרוֹשׁ יְהוּדָה יְשַׂדֶּד־לוֹ יַעֲקֹב׃
  12. זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי־חֶסֶד נִירוּ לָכֶם נִיר וְעֵת לִדְרוֹשׁ אֶת־יְהוָה עַד־יָבוֹא וְיֹרֶה צֶדֶק לָכֶם׃
  13. חֲרַשְׁתֶּם־רֶשַׁע עַוְלָתָה קְצַרְתֶּם אֲכַלְתֶּם פְּרִי־כָחַשׁ כִּי־בָטַחְתָּ בְדַרְכְּךָ בְּרֹב גִּבּוֹרֶיךָ׃
  14. וְקָאם שָׁאוֹן בְּעַמֶּךָ וְכָל־מִבְצָרֶיךָ יוּשַּׁד כְּשֹׁד שַׁלְמַן בֵּית אַרְבֵאל בְּיוֹם מִלְחָמָה אֵם עַל־בָּנִים רֻטָּשָׁה׃
  15. כָּכָה עָשָׂה לָכֶם בֵּית־אֵל מִפְּנֵי רָעַת רָעַתְכֶם בַּשַּׁחַר נִדְמֹה נִדְמָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל׃

מקומות

  • בית אל

    עיר בגבול בנימין ואפרים.
    כיום מזוהה עם ח' ביתין (ר' אשתורי הפרחי).

  • בית ארבאל

    עיר בגליל התחתון.
    מזוהה עם ארבל, יישוב מתקופת המשנה והתלמוד ממערב לכנרת. (י' פרס)

  • גבעה (גבעת בנימין, גבעת שאול)
  • שומרון
  • אשור

    שם האימפריה ושם עיר הבירה שלה כשם האל בו האמינו תושבי המקום.
    שמו המודרני של האתר הוא קלעת שרקאת.
    אשור נמצאת באזור צפון עירק של ימינו.