מלכים א-פרק-3

ביאורים

• וַיִתְחַתֵּן, יצר קשר נישואין שְׁלֹמֹה אֶת, עם פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם, וַיִּקַּח אֶת בַּת פַּרְעֹה לאשה. מצרים הייתה ממלכה אדירה באותם זמנים. נישואי שלמה עם בת פרעה ביטאו הכרה בחשיבותו של שלמה והוכחה לגדולתו. בהמשך יסייע פרעה לשלמה המלך גם בענייני צבא. וַיְבִיאֶהָ בינתיים אֶל עִיר דָּוִד, עַד כַּלֹּתוֹ, שיסיים לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת בֵּית ה' וְאֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב. אחר כך ישכן אותה בארמונו.

• רַק הָעָם מְזַבְּחִים לה' בַּבָּמוֹת באותו זמן, כִּי לֹא נִבְנָה בַיִת לְשֵׁם ה' עַד הַיָּמִים הָהֵם, ובזמן שאין המקדש בנוי, מותר לזבוח גם בבמות פרטיות.

• וַיֶּאֱהַב שְׁלֹמֹה אֶת ה' לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹת דָּוִד אָבִיו בכל התחומים, רַק בַּבָּמוֹת הוּא מְזַבֵּחַ וּמַקְטִיר כדין. יש כאן הסתייגות מרומזת מכך ששלמה השתהה בבניין המקדש.

• וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ גִּבְעֹנָה לִזְבֹּחַ שָׁם, כִּי הִיא הַבָּמָה הַגְּדוֹלָה, המזבח המרכזי קודם שהוקם המקדש בירושלים. שלמה לא הגיע לשם ביקור או להבאת קרבן צנוע, אלא אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא כדי לבטא את התקשרותו לה'.

• בְּגִבְעוֹן נִרְאָה ה' אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ. איזו מתנה תרצה לקבל?

• וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה: אַתָּה עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּךָ דָוִד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל, כַּאֲשֶׁר הָלַךְ לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה וּבְיִשְׁרַת לֵבָב עִמָּךְ, וַתִּשְׁמָר לוֹ אֶת הַחֶסֶד הַגָּדוֹל הַזֶּה, וַתִּתֶּן לוֹ בֵן יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ כַּיּוֹם הַזֶּה, כפי שאנו רואים עכשיו. מה אבקש עוד, הרי זכיתי להיות מלך ישראל.

• וְעַתָּה, ה' אֱלֹהָי, אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת עַבְדְּךָ – אותי תַּחַת דָּוִד אָבִי, וְאָנֹכִי איני אלא נַעַר קָטֹן. מכיוון שאין לי ניסיון קודם בהנהגה, אני רואה עצמי כנער בתחום זה. לֹא אֵדַע ל צֵאת ול בֹא לפני העם ולהנהיגו.

• וְעַבְדְּךָ מעורה בְּתוֹךְ עַמְּךָ אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ, שהוא עַם רָב אֲשֶׁר לֹא יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. אשר על כן אני מבקש:

• וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ, קשוב ומבין המסוגל לִשְׁפֹּט, לעשות דין, להדריך, לשלוט ולהנהיג אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע, כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד, הרב והמורכב הַזֶּה?! כדי לשפוט עם גדול וסבוך כל כך ביושר ובצדק, נדרשות חכמה ותבונה עמוקות.

• וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי ה' כִּי שָׁאַל, ביקש שְׁלֹמֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.

• וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו: יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ שתחיה יָמִים רַבִּים, וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר, וְלֹא שָׁאַלְתָּ נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ, שיפלו אויביך בידיך בכל עת. ובמקום כל אלה שָׁאַלְתָּ לְּךָ שתוכל ל הָבִין לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט –

• הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ. הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ, וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ.

• וְגַם את הטובות אֲשֶׁר לֹא שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ, אוסיף לך – גַּם עֹשֶׁר גַּם כָּבוֹד, אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים, כָּל יָמֶיךָ.

• וְנוסף על כך, אִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי לִשְׁמֹר חֻקַּי וּמִצְוֹתַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִיד אָבִיךָ – וְהַאֲרַכְתִּי אֶת יָמֶיךָ. העושר והכבוד מובטחים לך בלא תנאי, ואילו אריכות ימיך מותנית בהתנהגותך.

• וַיִּקַץ, התעורר שְׁלֹמֹה, וְהִנֵּה חֲלוֹם. וַיָּבוֹא בעקבות ההבטחות הגדולות אל יְרוּשָׁלִַם, וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית ה', וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו.האירוע הבא מאמת את חלומו של שלמה.

• אָז, אחרי ההודיה והמשתה תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ למשפט. וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו.

• וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחַת: בִּי, בבקשה אֲדֹנִי! אֲנִי וְהָאִשָּׁה הַזֹּאת, שבאה אִתי, יֹשְׁבֹת, מתגוררות בְּבַיִת אֶחָד, וָאֵלֵד ילד עִמָּהּ בַּבָּיִת.

• וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְלִדְתִּי, וַתֵּלֶד גַּם הָאִשָּׁה הַזֹּאת בן, וַאֲנַחְנוּ יַחְדָּו, ו אֵין זָר אִתָּנוּ בַּבַּיִת זוּלָתִי שְׁתַּיִם אֲנַחְנוּ בַּבָּיִת.

• וַיָּמָת בֶּן הָאִשָּׁה הַזֹּאת ב לָיְלָה, אֲשֶׁר, מפני ש שָׁכְבָה עָלָיו, שכן ישן עמה, ובלי משים התהפכה עליו והוא נחנק.

• וַתָּקָם בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה, וַתִּקַּח אֶת בְּנִי מֵאֶצְלִי – וַאֲמָתְךָ, בעוד אני יְשֵׁנָה – וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ בְּחֵיקָהּ, וְאֶת בְּנָהּ הַמֵּת הִשְׁכִּיבָה בְחֵיקִי.

• וָאָקֻם בַּבֹּקֶר לְהֵינִיק אֶת בְּנִי, וְהִנֵּה גיליתי שהוא מֵת. וָאֶתְבּוֹנֵן אֵלָיו מאוחר יותר בַּבֹּקֶר, וְהִנֵּה הבחנתי ש לֹא הָיָה זה בְנִי אֲשֶׁר יָלָדְתִּי.

• וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת: לֹא כִי, כך, אלא בְּנִי הוא הַחַי, וּבְנֵךְ הוא ה ַמֵּת. וְזֹאת אֹמֶרֶת: לֹא כִי, בְּנֵךְ הַמֵּת, וּבְנִי הֶחָי. וַתְּדַבֵּרְנָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. כל אחת מהן השמיעה את טענותיה.

• וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: אני שומע ש זֹאת אֹמֶרֶת: זֶה בְּנִי הַחַי, וּבְנֵךְ הוא הַמֵּת; וְזֹאת אֹמֶרֶת: לֹא כִי, בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי.

• וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: קְחוּ, הביאו לִי חָרֶב. וַיָּבִאוּ הַחֶרֶב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

• וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: הבה נערוך פשרה – גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד הַחַי לִשְׁנָיִם, וּתְנוּ אֶת הַחֲצִי לְאַחַת, וְאֶת הַחֲצִי לְאֶחָת. מובאות בפנינו שתי טענות, ואין בידינו להוכיח לכאן או לכאן. על כן נחתוך את הילד, וכל אחת תקבל את חציו.

• וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בְּנָהּ הַחַי, זו שאכן הייתה אם הילד החי, אֶל הַמֶּלֶךְ, כִּי נִכְמְרוּ, התחממו, התעוררו רַחֲמֶיהָ עַל בְּנָהּ, שהרי המלך ציווה להמיתו. וַתֹּאמֶר: בִּי אֲדֹנִי! תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי, וְהָמֵת, ולהמית אַל תְּמִיתֻהוּ. וְזֹאת – האשה האחרת אֹמֶרֶת: גַּם לִי ו גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה ילד. גְּזֹרוּ. חתכו אותו.

• וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר: תְּנוּ לָהּ – לזו שהגיבה מיד כאם כלפי בנה, אֶת הַיָּלוּד הַחַי, וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ, הִיא אִמּוֹ. תגובותיהן מוכיחות שהאם החסה על הילד היא אמו האמתית, ואילו האחרת היא שגנבה ילד מחברתה.

• וַיִּשְׁמְעוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ, וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ, כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט. פסק זה אינו מוכיח ידיעה של חוקים והלכות, אלא הוא משקף את תבונתו של השופט לחשוף פרטים שאי – אפשר לגלותם. שלמה המלך השתמש באמצעים פסיכולוגיים כדי להוציא לאור את האמת. עשיית משפט ממין זה מעידה על חכמת אלוקים שבקרבו.