מלכים א-פרק-5

ביאורים

• וּשְׁלֹמֹה הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל־הַמַּמְלָכוֹת מִן־הַנָּהָר – נהר פרת, עד אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְדרומה לה – עַד גְּבוּל מִצְרָיִם. ומי שחיו בכל האזור הזה היו מַגִּשִׁים לו מִנְחָה וְעֹבְדִים אֶת־שְׁלֹמֹה כָּל־יְמֵי חַיָּיו. לא כל התושבים שם היו משועבדים לו באופן ישיר, אך הם היו כפופים למרותו וראו בו את המלך העליון.

• וַיְהִי לֶחֶם־שְׁלֹמֹה לְיוֹם אֶחָד, הצריכה היומית של בית שלמה, ובו משפחתו הגדולה, עובדי החצר שלו וקרואיו – שְׁלֹשִׁים כֹּר – שהיא מידת הנפח הגדולה ללח וליבש – כ – 220 ליטר, סֹלֶת וְשִׁשִּׁים כֹּר קָמַח, שהוא דק יותר מהסולת.

• עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים, שמנים ומפוטמים וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי, הרועים באחו, רזים יותר, אבל בשל פעילותם הטבעית אולי בשרם טעים יותר. וּמֵאָה צֹאן, לְבַד מֵאַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר, חיות בר שצדו לתצרוכת החצר, וּבַרְבֻּרִים, עופות הבר הנקראים כך היום, ואולי אלו תרנגולות או אווזים אֲבוּסִים, שהאביסו. אין אלו מאכלים הבאים להשביע את רעבון אנשי שלמה בלבד, אלא גם מאכלי מותרות כיד המלך,

• כִּי־הוּא רֹדֶה, שולט בְּכָל־עֵבֶר הַנָּהָר, מִתִּפְסַח, שלפי דעה אחת היא יושבת על נהר פרת וְעַד־עַזָּה, בְּכָל־מַלְכֵי עֵבֶר הַנָּהָר, הארצות ששכנו ממערב לנהר הפרת, וכונו ‘עבר הנהר' בפי תושבי עברו המזרחי. וְשָׁלוֹם הָיָה לוֹ מִכָּל־עֲבָרָיו מִסָּבִיב.

• וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח, בשקט, בשלווה ובמנוחה, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד־בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה.

• וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻרְוֹת סוּסִים לְמֶרְכָּבוֹ. האורוות הללו לא שימשו לראווה ולהתקשטות בלבד, אלא נועדו להרתעה סביבתית ולשימוש זמין בשעת הצורך. שלמה יסחר ויעביר סוסים ממצרים לממלכות הצפון, והם יהיו מקור הכנסה חשוב לממלכה. וּשְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים.

• וְכִלְכְּלוּ הַנִּצָּבִים הָאֵלֶּה אֶת־הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְאֵת כָּל־הַקָּרֵב אֶל־שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ־שְׁלֹמֹה, כל אִישׁ ב חָדְשׁוֹ. כל אחד מהם העלה את המסים מן המחוז שעליו היה ממונה, וכך סיפק את הצרכים הדרושים למלך במשך חודש בשנה, לֹא יְעַדְּרוּ, יחסירו דָּבָר.

• וְהַשְּׂעֹרִים וְהַתֶּבֶן, המשמשים בעיקר למאכל לַסּוּסִים וְלָרָכֶשׁ, בהמות רכיבה אחרות יָבִאוּ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה־שָּׁם – אל אורוות שלמה הגדולות, אִישׁ כְּמִשְׁפָּטוֹ, כל אחד מהם לפי המשימה המוטלת עליו.

• וַיִּתֵּן אֱלֹהִים חָכְמָה, היכולת הבסיסית לדעת, לִשְׁלֹמֹה וּתְבוּנָה, הכישרון לפתח ולברר את דברי החכמה, הַרְבֵּה מְאֹד. וְרֹחַב לֵב, האפשרות והרצון להרחיב את אופקי התודעה, כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל־שְׂפַת הַיָּם. חכמתו לא הצטמצמה בתחום ידע אחד.

• וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה יותר מֵחָכְמַת כָּל־בְּנֵי־קֶדֶם, המזרח, שהיו להם תרבויות ומסורות מפותחות, וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם, אף שהמצרים ראו את עצמם כמרכז הציביליזציה האנושית בזמנם.

• וַיֶּחְכַּם מִכָּל־הָאָדָם, גם מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע בְּנֵי מָחוֹל, המשוררים בבית המקדש, שנחשבו לענקי הרוח של תקופתם. וַיְהִי־שְׁמוֹ בְכָל־הַגּוֹיִם סָבִיב. שלמה לא היה מפורסם רק בתור מושל גדול. אף חכמתו הרבה נודעה למרחקים, והכול הוקירו אותה.

• וַיְדַבֵּר, הוא יצר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל, דיבור חכמה קצר, פתגם ומליצה, וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף. הוא כתב אלף וחמישה שירים.

• וַיְדַבֵּר ברוחב לבו ודעתו לא רק על חיי בני אדם אלא גם עַל־הָעֵצִים – מִן־הָאֶרֶז האדיר אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב הקטן אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר. וַיְדַבֵּר עַל־הַבְּהֵמָה וְעַל־הָעוֹף וְעַל־הָרֶמֶשׂ וְעַל־הַדָּגִים, אלה היו נושאי משליו ושיריו, שכן חכמתו הקיפה את כל הידע האנושי.

• וַיָּבֹאוּ מִכָּל־הָעַמִּים כדי לִשְׁמֹעַ אֵת חָכְמַת שְׁלֹמֹה, מֵאֵת כָּל־מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת־חָכְמָתוֹ. השלב הראשון בהקמת המקדש הוא הכנת חומרי הגלם. שלמה פונה אל חירם מלך צור כדי שיספק לו עצים ומתכנן גם את דרכי הובלתם. בהמשך מדובר גם בהכנת אבני הבניין של המקדש.

• וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ־צוֹר אֶת־עֲבָדָיו אֶל־שְׁלֹמֹה, כִּי שָׁמַע כִּי אֹתוֹ מָשְׁחוּ לְמֶלֶךְ תַּחַת אָבִיהוּ, אביו, כִּי אֹהֵב הָיָה חִירָם לְדָוִד כָּל־הַיָּמִים. ייתכן שהייתה זו אהבה התלויה בדבר, משום שחירם סיפק חומרים ומומחי אדריכלות לשם בניית ביתו של דוד. משנבחר שלמה תחת דוד, שלח אליו חירם את ברכתו במשלחת שנועדה לביסוס המשך הקשרים המדיניים, לפי נימוסי המלכים המקובלים.

• וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶל־חִירָם לֵאמֹר׃

• אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת־דָּוִד אָבִי, כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהָיו. בכלל חלומו של דוד להקים את מלכות ישראל בשלמותה, הוא השתוקק לבנות מקדש של קבע במקום אשר יבחר ה', כפי שנאמר בתורה. בפועל, דוד אכן בחר בהר המוריה שבירושלים למקום המקדש, אבל לא בנה אותו בעצמו מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה והאויבים אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ, עַד תֵּת־ה' אֹתָם תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלָי. הנביא מנע מדוד לבנות את המקדש, מפני שדוד היה איש מלחמה ששפך דם רב. שלמה אינו מציין את המלחמה כמניעה מהותית, אלא כעיסוק שהקשה על אביו להתפנות למפעל גדול ונכבד זה.

• וְעַתָּה, לאחר שאבי הצליח להכניע את כל העמים, הֵנִיחַ ה' אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב. אֵין שָׂטָן, מכשיל, וְאֵין פֶּגַע רָע. ממלכתי נהנית משקט ושלווה.

• וְהִנְנִי אֹמֵר, רוצה לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהָי, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל־דָּוִד אָבִי לֵאמֹר: בִּנְךָ אֲשֶׁר אֶתֵּן תַּחְתֶּיךָ עַל־כִּסְאֶךָ – הוּא־יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי. ברצוני להשלים את עבודתו של אבי, כפי שבישר לו ה' מראש שאעשה. לאחר ההקדמה ניגש שלמה לעסקים:

• וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ־לִי אֲרָזִים מִן־הַלְּבָנוֹן לשם בניית המקדש. וַעֲבָדַי, שאינם מומחים בכריתה, יִהְיוּ עִם־עֲבָדֶיךָ, וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמֵר, אולי ישלם גם את שכר העצים, כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת־עֵצִים כַּצִּדֹנִים, תושבי הממלכה הפיניקית. הארזים הללו צומחים בלבנון, וכריתת כמות כה גדולה של ארזים בוודאי דורשת מומחיות.

• וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ חִירָם אֶת־דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה, וַיִּשְׂמַח מְאֹד בדברי הידידות ובעבודה הגדולה שהזמין ממנו שלמה. וַיֹּאמֶר: בָּרוּךְ ה' הַיּוֹם, אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִד בֵּן חָכָם עַל־הָעָם הָרָב הַזֶּה.

• וַיִּשְׁלַח חִירָם אֶל־שְׁלֹמֹה לֵאמֹר: שָׁמַעְתִּי, נעתרתי אֵת אֲשֶׁר־שָׁלַחְתָּ אֵלָי, אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת־כָּל־חֶפְצְךָ בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים.

• עֲבָדַי יֹרִדוּ את העצים מִן־הַלְּבָנוֹן יָמָּה, עד הים, וַאֲנִי אֲשִׂימֵם, אעשה מהם דֹּבְרוֹת, רפסודות בַּיָּם. בשל גודלם של העצים ומשקלם הרב פשוט יותר היה להעבירם דרומה באמצעות קשירתם יחד לרפסודות ושליחתם בדרך הים. חירם התחייב להביא את העצים עַד־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־תִּשְׁלַח אֵלַי להודיע לי, וְנִפַּצְתִּים, אפרק את הרפסודות הללו שָׁם. וְאַתָּה תִשָּׂא את העצים עד ירושלים. וְאַתָּה תַּעֲשֶׂה אֶת־חֶפְצִי לָתֵת את לֶחֶם בֵּיתִי. תשלח לי את תשלום הוצאותי.

• וַיְהִי חִירוֹם, חירם נֹתֵן לִשְׁלֹמֹה עֲצֵי אֲרָזִים וַעֲצֵי בְרוֹשִׁים כ כָל־חֶפְצוֹ.

• וּשְׁלֹמֹה נָתַן לְחִירָם עֶשְׂרִים אֶלֶף כֹּר חִטִּים מַכֹּלֶת, מאכל לְבֵיתוֹ, וְעֶשְׂרִים כֹּר שֶׁמֶן כָּתִית, שמן המופק בכתישה ביד, שאיכותו טובה יותר מן השמן המופק בבית הבד. כֹּה־יִתֵּן שְׁלֹמֹה לְחִירָם שָׁנָה בְשָׁנָה, בכל שנות בניית המקדש, ובנייתם של מפעלים נוספים שעסק בהם שלמה לאחר מכן.

• וַה' נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר, הבטיח לוֹ, וַיְהִי שָׁלֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה, וַיִּכְרְתוּ בְרִית שְׁנֵיהֶם. כנראה נפגשו לכריתה טקסית של ברית שלום.

• וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מַס מִכָּל־יִשְׂרָאֵל. אולם לא היה זה מס כספי, אלא – וַיְהִי הַמַּס שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ שנלקחו לעבודת המלך.

• וַיִּשְׁלָחֵם לְבָנוֹנָה לסייע לעבדי חירם בבחירת העצים ובנשיאתם עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים איש בַּחֹדֶשׁ חֲלִיפוֹת, שהחליפו אלו את אלו, עשרת אלפים מדי חודש. חֹדֶשׁ יִהְיוּ בשירות הממלכה בַלְּבָנוֹן, ו שְׁנַיִם חֳֳדָשִׁים כל איש ישהה בְּבֵיתוֹ וחוזר חלילה. וַאֲדֹנִירָם, משרי שלמה, היה הממונה עַל־הַמַּס. למרות השימוש הרב בעצים שהובאו מלבנון, הבית היה בנוי בעיקרו מאבנים.

• וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה גם שִׁבְעִים אֶלֶף נֹשֵׂא סַבָּל להובלת האבנים לאתר הבנייה וּשְׁמֹנִים אֶלֶף חֹצֵב בָּהָר.

• לְבַד מִשָּׂרֵי הַנִּצָּבִים שהיו לִשְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר ממונים עַל־הַמְּלָאכָה, שמניינם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, הָרֹדִים, מושלים בָּעָם הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה, מנהלי העבודה המפקחים על קצב העבודה ועל איכותה.

• וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת, אֲבָנִים יְקָרוֹת, כבדות על מנת לְיַסֵּד את הַבָּיִת, אַבְנֵי גָזִית, אבנים מסותתות ומעוצבות. בגלל קדושת המקדש האבנים לא סותתו סמוך למקדש, ומסיבות טכניות סיתותן העיקרי התבצע במקומות החציבה.

• וַיִּפְסְלוּ בֹּנֵי שְׁלֹמֹה וּבֹנֵי חִירוֹם וְהַגִּבְלִים, אנשי גבל, וַיָּכִינוּ את הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים לִבְנוֹת את הַבָּיִת. כל העבודה הזו נעשתה כהכנה לבניין המקדש, שהיה מפעל כביר.