מלכים א-פרק-18

ביאורים

• וַיְְְהִי יָמִים רַבִּים, עבר זמן, וּדְְְבַר־ה' הָיָה אֶל־אֵלִיָּהוּ בַּשָּׁנָה הַשְְּׁלִישִׁית לֵאמֹר: עברו שנתיים ללא גשם כדברך, וכעת לֵךְְְ הֵרָאֵה אֶל־אַחְְְאָב, פגוש אותו, וְְאֶתְְּנָה מָטָר עַל־פְְּנֵי הָאֲדָמָה. אני מורה לך להחזיר את הגשם לארץ, שהרי הכרזת שלא יבוא מטר אלא על פי דברך.

• וַיֵּלֶךְְְ אֵלִיָּהוּ לְְהֵרָאוֹת אֶל־אַחְְְאָב. ובינתיים, כיוון שלא ירד גשם ודבר לא צמח, היה הָרָעָב חָזָק בְְּשֹׁמְְרוֹן.

• וַיִּקְְְרָא אַחְְְאָב אֶל־עֹבַדְְְיָהוּ אֲשֶׁר עַל־הַבָּיִת, הממונה על כל ענייניו. ובמאמר מוסגר: וְְעֹבַדְְְיָהוּ הָיָה יָרֵא אֶת־ה' מְְאֹד.

• וַיְְְהִי בְְּהַכְְְרִית אִיזֶבֶל אֵת נְְבִיאֵי ה'. איזבל העמידה את פולחן הבעל בבסיס מלכותה, ועל כן הורתה להרוג את כל נביאי ה'. עֹבדיהו מצא שתי מערות גדולות. וַיִּקַּח עֹבַדְְְיָהוּ מֵאָה נְְבִיאִים, וַיַּחְְְבִּיאֵם חֲמִשִּׁים אִישׁ בּכל מְְּעָרָה, וְְכִלְְְכְְּלָם לֶחֶם וָמָיִם. דאג להאכילם ולהשקותם. הסתרת מאה נביאים שהיו מבוקשים על ידי השלטונות והזנתם בעת רעב הייתה משימה מורכבת ביותר.

• וַיֹּאמֶר אַחְְְאָב אֶל־עֹבַדְְְיָהוּ לאחר שהזמינוֹ : לֵךְְ וסייר בָּאָרֶץ אֶל־כָָּל־מַעְְְיְְנֵי הַמַּיִם וְְאֶל כָָּל־הַנְְּחָלִים. בדוֹק היכן מצויים מים. אוּלַי נִמְְְצָא חָצִיר, עשב למאכל הבהמות, למרות המחסור בגשם, וּנְְְחַיֶּה סוּס וָפֶרֶד, וְְלוֹא נַכְְְרִית מֵהַבְְּהֵמָה, ולא יושמדו כל הבהמות.

• וַיְְְחַלְְּקוּ לָהֶם לגזרות אֶת־הָאָרֶץ, האזור, שאותו הכירו, לַעֲבָָר־בָּהּ –אַחְְְאָב הָלַךְְְ בְְּדֶרֶךְְְ אֶחָד לְְבַדּוֹ, לסייר בחלק אחד של הארץ, וְְעֹבַדְְְיָהוּ הָלַךְְְ בְְּדֶרֶךְְְ־אֶחָד לְְבַדּוֹ.

• וַיְְְהִי עֹבַדְְְיָהוּ בַּדֶּרֶךְְְ, וְְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ לִקְְְרָאתוֹ. אליהו הגיע כדי לפגוש את אחאב, כפי שהצטווה. וַיַּכִּרֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל־פָּנָיו וַיֹּאמֶר: הַאַתָּה זֶה, אֲדֹנִי אֵלִיָּהוּ?

• וַיֹּאמֶר לוֹ אליהו: אָנִי הוא. לֵךְְְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ אחאב : הִנֵּה אֵלִיָּהוּ.

• וַיֹּאמֶר עֹבדיהו: מֶה חָטָאתִי כִּי־אַתָּה נֹתֵן אֶת־עַבְְְדְְּךָ בְְּיַד־אַחְְְאָב לַהֲמִיתֵנִי?! מה פשעי שיצדיק את הריגתי בידי אחאב?!

• חַי ה' אֱלֹהֶיךָ אִם־יֶשׁ־גּוֹי וּמַמְְְלָכָה אֲשֶׁר לֹא־שָׁלַח אֲדֹנִי אחאב שָׁם לְְבַקֶּשְְְׁךָ. כבר זמן רב הוא מחפש אותך בכל מקום, וְְאָמְְרוּ: אָיִן. איש לא ידע היכן אתה. וְְהִשְְְׁבִּיעַ אחאב אֶת־הַמַּמְְְלָכָה וְְאֶת־הַגּוֹי שיגלו לו את מקומך, כִּי לֹא יִמְְְצָאֶכָּה, מצא אותך. אחאב ידע שהבצורת תלויה בגזרתך, ואף הפסקתה תלויה בדברך. על כן הוא חיפש אותך בכל מקום כדי שתתחדש ירידת הגשמים.

• וְְעַתָּה אַתָּה אֹמֵר: לֵךְְְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ הִנֵּה אֵלִיָּהוּ.

• וְְהָיָה אֲנִי אֵלֵךְְְ מֵאִתָּךְְְ, וְְרוּחַ ה' יִשָּׂאֲךָ עַל, אל אֲשֶׁר לֹא־אֵדָע. הרי אינך הולך ממקום למקום ככל האדם. אתה נישא ברוח ה', ולכן אתה עלול להיעלם שוב בהיעדרי. וּבָאתִי לְְהַגִּיד לְְאַחְְְאָב, וְְאם לֹא יִמְְְצָאֲךָ – וַהֲרָגָנִי. והרי עַבְְְדְְּךָ יָרֵא אֶת־ה' מִנְְּעֻרָי, ולא ראוי שתגרום למותי .

• הֲלֹא־הֻגַּד לַאדֹנִי – לך אֵת אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי בַּהֲרֹג אִיזֶבֶל אֵת נְְבִיאֵי ה', וָאַחְְְבִּא מִנְְּבִיאֵי ה' מֵאָה אִישׁ – חֲמִשִּׁים חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְְּעָרָה, וָאֲכַלְְְכְְּלֵם לֶחֶם וָמָיִם.

• וְְעַתָּה אַתָּה אֹמֵר לֵךְְְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ הִנֵּה אֵלִיָּהוּ, ובסופו של דבר – וַהֲרָגָנִי, ומה יעלה בגורלם של מאת הנביאים?!

• וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ: חַי ה' צְְבָאוֹת אֲשֶׁר עָמַדְְְתִּי לְְפָנָיו, כִּי הַיּוֹם אֵרָאֶה אֵלָיו. כדי להרגיע את דאגתו של עֹבדיהו הוא נשבע לו שהפעם לא ייעלם.

• וַיֵּלֶךְְְ עֹבַדְְְיָהוּ לִקְְְרַאת אַחְְְאָב וַיַּגֶּד־לוֹ, וַיֵּלֶךְְְ אַחְְְאָב לִקְְְרַאת אֵלִיָּהוּ, שכן עתה ידע את מקומו.

• וַיְְְהִי כִּרְְְאוֹת אַחְְְאָב אֶת־אֵלִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר אַחְְְאָב אֵלָיו: הַאַתָּה זֶה עֹכֵר, מסכסך, מזהם וממיט צרות על יִשְְְׂרָאֵל, בכך שאתה גורם למניעת הגשם?!

• וַיֹּאמֶר: לֹא עָכַרְְְתִּי אֶת־יִשְְְׂרָאֵל, כִּי אִם־אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ עכרתם את ישראל בַּעֲזָָבְְְכֶם אֶת־מִצְְְוֹת ה' וַתֵּלֶךְְְ אַחֲרֵי הַבְְּעָלִים.

• וְְעַתָּה שְְׁלַח קְְבֹץ, כנס אֵלַי אֶת־כָָּל־יִשְְְׂרָאֵל אֶל־הַר הַכַּרְְְמֶל, וְְהזמן גם אֶת־נְְבִיאֵי הַבַּעַל – אַרְְְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, וּנְְְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה – אַרְְְבַּע מֵאוֹת איש, שכולם היו אֹכְְלֵי שֻׁלְְְחַן אִיזָבֶל. איזבל טיפחה אותם ודאגה לפרנסתם מחשבון בית המלוכה.

• וַיִּשְְְׁלַח אַחְְְאָב בְְּכָָל־בְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל, וַיִּקְְְבֹּץ אֶת־הַנְְּבִיאִים אֶל־הַר הַכַּרְְְמֶל.

• וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל־כָָּל־הָעָם, וַיֹּאמֶר: עַד־מָתַי אַתֶּם פֹּסְְחִים, מדלגים עַל־שְְׁתֵּי הַסְְּעִפִּים, בין שני הענפים, שתי הבליטות או: בין שתי המחשבות?! עד מתי תהססו ותתלבטו בלא להכריע?! העם לא עבר לדת או לאמונה אחרת. תודעתו הייתה סינקרטיסטית, כלומר הוא חי בתערובת של תורת ישראל עם פולחנים אחרים, בלא לראות סתירה בין היסודות השונים של דתם. עתה דורש מהם הנביא להחליט – אִם־ה' הָאֱלֹהִים – לְְכוּ אַחֲרָיו, וְְאִם־הַבַּעַל – לְְכוּ אַחֲרָיו. אל לכם להחזיק בשתי האמונות בבת – אחת. וְְלֹא־עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר, משום שלא הבינו כלל את עקרון הבלעדיות. הם היו בטוחים שיוכלו להחזיק בפולחן אלילי בצד האמונה בה' ועבודתו.

• וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל־הָעָם: ידוע לכם כי אֲנִי נוֹתַרְְְתִּי נָבִיא לַה' לְְבַדִּי. אמנם אליהו ידע על הנביאים המוחבאים, אבל לא ראה בהם נביאים שחייהם בטוחים, שהרי נעלמו עקב פסק דין מוות שגזרה עליהם איזבל. וּנְְְבִיאֵי הַבַּעַל – אַרְְְבַּע־מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים אִישׁ.

• וְְיִתְְּנוּ־לָנוּ – להם ולי. שְְׁנַיִם פָּרִים, וְְיִבְְְחֲרוּ לָהֶם הַפָּר הָאֶחָד וִינַתְְּחֻהוּ וְְיָשִׂימוּ אותו עַל־הָעֵצִים של המזבח, וְְאֵשׁ לֹא יָשִׂימוּ; וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת־הַפָּר הָאֶחָד וְְנָתַתִּי אותו עַל־הָעֵצִים וְְאֵשׁ לֹא אָשִׂים. נכין שני קרבנות פר בשני מזבחות נבדלים.

• וּקְְְרָאתֶם בְְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם, וַאֲנִי אֶקְְְרָא בְְשֵׁם־ה'. וְְהָיָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר־יַעֲנֶה בהורדת אֵשׁ שתשרוף את קרבנו – הוּא הָאֱלֹהִים האמתי. וַיַּעַן כָָּל־הָעָם וַיֹּאמְְרוּ: טוֹב הַדָּבָר. זוהי הוכחה ניצחת.

• וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לִנְְְבִיאֵי הַבַּעַל: בַּחֲרוּ לָכֶם הַפָּר הָאֶחָד וַעֲשׂוּ רִאשֹׁנָה, כִּי אַתֶּם הָרַבִּים. וְְקִרְְְאוּ בְְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם, וְְאֵשׁ לֹא תָשִׂימוּ. הוא חוזר ומבהיר את התנאים. אליהו הציע שהם יבחרו את הפר, משום שרצה למנוע מהם את הטענה שבחירתו בפר המסוים היא שגרמה.

• וַיִּקְְְחוּ אֶת־הַפָּר אֲשֶׁר־נָתַן לָהֶם וַיַּעֲשׂוּ, וַיִּקְְְרְְאוּ בְְשֵׁם־הַבַּעַל מֵהַבֹּקֶר וְְעַד־הַצָָּהֳֳרַיִם לֵאמֹר: הַבַּעַל, עֲנֵנוּ! וְְאֵין קוֹל וְְאֵין עֹנֶה. וַיְְְפַסְְּחוּ, דילגו מ עַל־הַמִּזְְְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה. הקפיצות והריקודים נהגו בפולחנים אליליים שונים. הטקס הנלהב שלהם נמשך זמן מה.

• וַיְְְהִי בַצָָּהֳֳרַיִם וַיְְְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר: קִרְְְאוּ בְְקוֹל־גָּדוֹל, קולכם שקט מדי, כִּי־אֱלֹהִים הוּא – בציניות, הוא אחראי על עולם ומלואו ולכן הוא עמוס מאוד – כִּי־שִׂיחַ וְְכִי־שִׂיג לוֹ, אולי הוא עסוק עתה בשיחה או עוסק בבעיה כלשהי, וְְכִי־דֶרֶךְְְ לוֹ, אולי יצא לדרך ואיננו שומע, או: אולי הוא עושה את צרכיו. אוּלַי יָשֵׁן הוּא – וְְאם תצעקו חזק יותר – יִקָץ, יתעורר.

• וַיִּקְְְרְְאוּ בְְּקוֹל גָּדוֹל, וַיִּתְְְגֹּדְְדוּ, חתכו את בשרם כְְּמִשְְְׁפָּטָם, כמנהגם בַּחֲרָבוֹת וּבָרְְמָחִים עַד־שְְׁפָָךְְְ־דָּם עֲלֵיהֶם מתוך אקסטזה או סיגוף עצמי מכוון.

• וַיְְְהִי כַּעֲבֹר שעת הַצָָּהֳֳרַיִם, וַיִּתְְְנַבְְּאוּ, אמרו שלפי נבואתם יש להמתין עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְְְחָה, הזמן שבו מעלים את קרבן המנחה. וְְאֵין־קוֹל וְְאֵין־עֹנֶה וְְאֵין קָשֶׁב. לא היה מי שהקשיב להם, ולכן לא זכו לקול ולמענה.

• וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְְכָָל־הָעָם: גְְּשׁוּ אֵלַי. וַיִּגְְּשׁוּ כָָל־הָעָם אֵלָיו, וַיְְְרַפֵּא, תיקן אֶת־מִזְְְבַּח ה' הֶהָרוּס. המזבח העתיק לה' שנותר במקום מן התקופה שהיה מותר לעבוד לה' בבמות. לחלופין, זה היה המזבח שבנה אליהו, שהרסו כהני הבעל בקפיצותיהם האקסטטיות, ואולי עשו כך כדי לבזותו.

• וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ לצורך שיקום המזבח שְְׁתֵּים עֶשְְְׂרֵה אֲבָנִים כְְּמִסְְְפַּר שִׁבְְְטֵי בְְנֵי־יַעֲקֹב, אֲשֶׁר הָיָה דְְבַר־ה' אֵלָיו – אל יעקב לֵאמֹר: יִשְְְׂרָאֵל יִהְְְיֶה שְְׁמֶךָ. יעקב נקרא ישראל. הואיל וכל ישראל נקראים על שם יעקב, הוא בנה מזבח הבנוי מאבנים כמניין בני יעקב, שבטי ישראל.

• וַיִּבְְְנֶה אֶת־הָאֲבָנִים מִזְְְבֵּחַ בְְּשֵׁם ה', וַיַּעַשׂ תְְּעָלָה המקיפה שטח של כְְּבֵית סָאתַיִם זֶרַע סָבִיב לַמִּזְְְבֵּחַ. שטח שבו אפשר לזרוע סאתיים זרעים – למעלה מדונם.

• וַיַּעֲרֹךְְְ אֶת־הָעֵצִים, וַיְְְנַתַּח אֶת־הַפָּר וַיָּשֶׂם אותו עַל־הָעֵצִים.

• וַיֹּאמֶר: מִלְְְאוּ, מַלאו אַרְְְבָּעָה כַדִּים מַיִם וְְיִצְְקוּ, וישפכו אותם עַל־הָעֹלָה וְְעַל־הָעֵצִים שתחתיה. וַיֹּאמֶר: שְְׁנוּ, שִׁפכו פעם נוספת – וַיִּשְְְׁנוּ. וַיֹּאמֶר: שַׁלֵּשׁוּ, שִׁפכו פעם שלישית – וַיְְְשַׁלֵּשׁוּ.

• וַיֵּלְְכוּ הַמַּיִם סָבִיב לַמִּזְְְבֵּחַ, וְְגַם אֶת־הַתְְּעָלָה מִלֵּא־מָיִם.

• וַיְְְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְְְחָה, כשהגיע זמן הקרבת קרבן המנחה, וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר: ה' אֱלֹהֵי אַבְְְרָהָם יִצְְְחָק וְְיִשְְְׂרָאֵל, הַיּוֹם יִוָּדַע לכול כִּי־אַתָּה אֱלֹהִים בְְּיִשְְְׂרָאֵל, וַאֲנִי עַבְְְדֶּךָ, וּבִדְְְבָרְְךָ עָשִׂיתִי אֵת כָָּל־הַדְְּבָרִים הָאֵלֶּה.

• עֲנֵנִי, ה', עֲנֵנִי, וְְיֵדְְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי־אַתָּה ה' הָאֱלֹהִים, וְְאַתָּה הוא ש הֲסִבֹּתָ אֶת־לִבָּם אֲחֹרַנִּית. היה ראוי שישראל יראו נסים ומופתים ויכירו את מעשיך בעולם בכל שעה, אך אתה אינך מראה להם את אותותיך תמיד. מנגד מושכת את לבם עבודת הבעל, שהיא צבעונית ומרשימה הרבה יותר. כך אתה בעקיפין מסובב את לבם ומטה אותו הלאה ממך. אליהו לא חסך בדברים גם כלפי אלוקים.

• וַתִּפֹּל אֵשׁ־ה' וַתֹּאכַל אֶת־הָעֹלָה וְְאֶת־הָעֵצִים וְְאֶת־הָאֲבָנִים וְְאֶת־הֶעָפָר, ואפילו אֶת־הַמַּיִם אֲשֶׁר־בַּתְְּעָלָה מסביב לִחֵכָה, כִּלתה, והם התייבשו.

• וַיַּרְְְא כָָּל־הָעָם וַיִּפְְּלוּ עַל־פְְּנֵיהֶם בהשתאות, וַיֹּאמְְרוּ: ה' הוּא הָאֱלֹהִים! ה' הוּא הָאֱלֹהִים! זו האמת.

• וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לָהֶם: עכשיו, כשנוכחתם לדעת מה עניינם של נביאי הבעל, תִּפְְְשׂוּ אֶת־נְְבִיאֵי הַבַּעַל, אִישׁ אַל־יִמָּלֵט מֵהֶם. וַיִּתְְְפְְּשׂוּם, וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל־נַחַל קִישׁוֹן, שאיננו רחוק מהר הכרמל, וַיִּשְְְׁחָטֵם שָׁם.

• וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְְאַחְְְאָב, שנכח בטקס, אף על פי שלא עשה דבר : עֲלֵה אֱכֹל וּשְְְׁתֵה, כעת יכול אתה לעלות לביתך, כִּי אני שומע את קוֹל הֲמוֹן, המיית הַגָּשֶׁם.

• וַיַּעֲלֶה אַחְְְאָב לֶאֱכֹל וְְלִשְְְׁתּוֹת. וְְאֵלִיָּהוּ עָלָה אֶל־רֹאשׁ הַכַּרְְְמֶל וַיִּגְְְהַר, התכופף, כרע אַרְְְצָה, וַיָּשֶׂם פָּנָיו בֵּין בִּרְְְכָּו. תנוחה זו שימשה לריכוז בתפילה.

• וַיֹּאמֶר אֶל־נַעֲרוֹ: עֲלֵה־נָא גבוה יותר בהר ו הַבֵּט דֶּרֶךְְְ־יָם, בדרך הפונה אל הים. וַיַּעַל וַיַּבֵּט, וַיֹּאמֶר: אֵין מְְאוּמָה. אינני רואה דבר. וַיֹּאמֶר: שֻׁב, הסתכל שוב אם מגיע ענן כלשהו מהים, וכך שֶׁבַע פְְּעָמִים.

• וַיְְְהִי בַּפעם ה שְְּׁבִעִית, וַיֹּאמֶר הנער : הִנֵּה־עָב, ענן קְְטַנָּה כְְּכַף ידו של אִישׁ עֹלָה מִיָּם. וַיֹּאמֶר אליהו : עֲלֵה אֱמֹר אֶל־אַחְְְאָב: אֱסֹר, קשור את הסוסים למרכבה וָרֵד, וְְלֹא יַעֲצָָרְְְכָה הַגָּשֶׁם. וסע מהר כדי שהגשם לא יעכב אותך בדרך .

• וַיְְְהִי עַד־כֹּה וְְעַד־כֹּה, עד שהספיקו לרתום את הסוסים, וְְהַשָּׁמַיִם הִתְְְקַדְְּרוּ עָבִים וְְרוּחַ, וַיְְְהִי גֶּשֶׁם גָּדוֹל. זה היה קץ הבצורת. וַיִּרְְְכַּב אַחְְְאָב וַיֵּלֶךְְְ יִזְְְרְְעֶאלָה. ביזרעאל, שהיה מקום קטן משומרון, שכן ארמון החורף של מלכי ישראל.

• וְְיַד־ה', כוח גדול הָיְְתָה אֶל־אֵלִיָּהוּ, וַיְְְשַׁנֵּס, כרך חגורה על מָָתְְְנָיו וַיָּרָָץ לִפְְְנֵי אַחְְְאָב עַד־בֹּאֲכָה יִזְְְרְְעֶאלָה. בכוחות על – טבעיים רץ אליהו ריצה ממושכת לפני הסוסים הדוהרים עד בית אחאב ביזרעאל. מעשה זה ביטא את עצמתו של אליהו מצד אחד; ואת הכבוד שביטא כלפי המלך מצד שני. אולי אליהו כיבד את אחאב בריצה זו, משום שאחאב נכח בשחיטת כל נביאי הבעל ולא מחה, אף שהם חסו תחת אשתו.