מלכים א-פרק-21

ביאורים

• וַיְְְהִי אַחַר הַדְְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֶּרֶם הָיָה לְְנָבוֹת הַיִּזְְְרְְעֵאלִי אֲשֶׁר היה בְְּיִזְְְרְְעֶאל אֵצֶל, ליד הֵיכַל אַחְְְאָב מֶלֶךְְְ שֹׁמְְרוֹן.

• וַיְְְדַבֵּר אַחְְְאָב אֶל־נָבוֹת לֵאמֹר: תְְּנָה־לִּי אֶת־כַּרְְְמְְךָ וִיהִי־לִי, כדי להפוך אותו לְְגַן־יָרָק, כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי, וְְאם תרצה – אֶתְְּנָה לְְךָ תַּחְְְתָּיו, במקומו כֶּרֶם טוֹב יותר מִמֶּנּוּ. ו אִם טוֹב בְְּעֵינֶיךָ, תעדיף – אֶתְְּנָה־לְְּךָ כֶסֶף מְְחִיר זֶה הכרם.

• וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל־אַחְְְאָב: אין זה כרם שקניתי אלא נחלת אבותי. חָלִילָה לִּי מֵה' מִתִּתִּי אֶת־נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְְְ, שאינך מבני משפחתי. נבות סירב באופן מוחלט, ולא הותיר אפשרות מיקוח.

• וַיָּבֹא אַחְְְאָב אֶל־בֵּיתוֹ סַר וְְזָעֵף עַל־הַדָּבָר אֲשֶׁר־דִּבֶּר אֵלָיו נָבוֹת הַיִּזְְְרְְעֵאלִי, וַיֹּאמֶר: לֹא־אֶתֵּן לְְךָ אֶת־נַחֲלַת אֲבוֹתָי. וַיִּשְְְׁכַּב אחאב עַל־מִטָּתוֹ וַיַּסֵּב אֶת־פָּנָיו אל הקיר וְְלֹא־אָכַל לָחֶם.

• וַתָּבֹא אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְְְׁתּוֹ, וַתְְּדַבֵּר אֵלָיו: מַה־זֶּה אירע לך ש רוּחֲךָ סָרָה, וְְאֵינְְךָ אֹכֵל לָחֶם?

• וַיְְְדַבֵּר אֵלֶיהָ: כִּי־אֲדַבֵּר, דיברתי אֶל־נָבוֹת הַיִּזְְְרְְעֵאלִי וָאֹמַר לוֹ: תְְּנָה־לִּי אֶת־כַּרְְְמְְךָ בְְּכֶסֶף אוֹ אִם־חָפֵץ אַתָּה אֶתְְּנָה־לְְּךָ כֶרֶם תַּחְְְתָּיו, וַיֹּאמֶר: לֹא־אֶתֵּן לְְךָ אֶת־כַּרְְְמִי.

• וַתֹּאמֶר אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְְְׁתּוֹ: האם כפי ש אַתָּה עַתָּה – מתקשה להחליט ולבצע – תַּעֲשֶׂה מְְלוּכָה, יעלה בידך למלוך עַל־יִשְְְׂרָאֵל?! קוּם אֱכָָל־לֶחֶם וְְיִטַב לִבֶּךָ, ותתחזק. אֲנִי אֶתֵּן לְְךָ אֶת־כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְְְרְְעֵאלִי. אני אטפל בכך.

• וַתִּכְְְתֹּב סְְפָרִים, איגרות בְְּשֵׁם אַחְְְאָב וַתַּחְְְתֹּם בְְּחֹתָמוֹ, וַתִּשְְְׁלַח סְְפָרִים אֶל־הַזְְּקֵנִים וְְאֶל־הַחֹרִים, השרים אֲשֶׁר בְְּעִירוֹ יזרעאל הַיֹּשְְׁבִים אֶת, עם נָבוֹת.

• וַתִּכְְְתֹּב בַּסְְּפָרִים הוראות לֵאמֹר: קִרְְְאוּ־צוֹם, הכריזו על אספה פומבית, וְְהֹשִׁיבוּ אֶת־נָבוֹת בְְּרֹאשׁ הָעָם. נ בות היה איש מכובד, והיא ציוותה להושיבו במקום החשוב ביותר בקהל, כדי שייראה שהוא רצוי בעיני האנשים.

• וְְהוֹשִׁיבוּ שְְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְְּנֵי־בְְלִיַּעַל, אדם במעמד נמוך שאין סיכוי שיעלה משפלותו – בלי יעַל, נֶגְְְדּוֹ, וִיעִדֻהוּ, יעידו בו לֵאמֹר: 'בֵּרַכְְְתָּ', קיללת גם אֱלֹהִים וגם מֶלֶךְְְ. המרידה במלכות והמרידה באלוקים הם שני מעשים חמורים ביותר. הוא, כמובן, יכחיש את ההאשמה, אבל אַתם בַּיימו הצגה מושלמת. כיוון שהדיינים וזקני העיר ינכחו במקום, ושני העדים יעידו – וְְהוֹצִיאֻהוּ וְְסִקְְְלֻהוּ כדין האמור בתורה וְְיָמֹת.

• וַיַּעֲשׂוּ אַנְְְשֵׁי עִירוֹ, הַזְְּקֵנִים וְְהַחֹרִים אֲשֶׁר הַיֹּשְְׁבִים בְְּעִירוֹ כַּאֲשֶׁר שָׁלְְחָה אֲלֵיהֶם אִיזָבֶל, כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בַּסְְּפָרִים אֲשֶׁר שָׁלְְחָה אֲלֵיהֶם בשם אחאב –

• קָרְְאוּ צוֹם, וְְהֹשִׁיבוּ אֶת־נָבוֹת בְְּרֹאשׁ הָעָם.

• וַיָּבֹאוּ שְְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְְּנֵי־בְְלִיַּעַל וַיֵּשְְׁבוּ נֶגְְְדּוֹ, וַיְְְעִדֻהוּ אַנְְְשֵׁי הַבְְּלִיַּעַל אֶת־נָבוֹת נֶגֶד, בפני הָעָם לֵאמֹר: ‘בֵּרַךְְְ' נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְְְ. כיוון שכך, דנו אותו למוות – וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר, וַיִּסְְְקְְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָּמֹת.

• וַיִּשְְְׁלְְחוּ אֶל־אִיזֶבֶל לֵאמֹר: סֻקַּל, נרגם נָבוֹת וַיָּמֹת.

• וַיְְְהִי כִּשְְְׁמֹעַ אִיזֶבֶל כִּי־סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת, וַתֹּאמֶר אִיזֶבֶל אֶל־אַחְְְאָב: קוּם רֵשׁ אֶת־כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְְְרְְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת־לְְךָ בְְכֶסֶף, כִּי אֵין נָבוֹת חַי עוד כִּי אם מֵת.

• וַיְְְהִי כִּשְְְׁמֹעַ אַחְְְאָב כִּי מֵת נָבוֹת, וַיָּקָָם אַחְְְאָב לָרֶדֶת אֶל־כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְְְרְְעֵאלִי לְְרִשְְְׁתּוֹ. ייתכן שאחאב ידע מה עשתה אשתו, וייתכן שלא ידע; על כל פנים הוא היה מרוצה ממות נבות, משום שכך סולק המכשול שעמד בדרכו.

• וַיְְְהִי דְְּבַר־ה' אֶל־אֵלִיָּהוּ הַתִּשְְְׁבִּי לֵאמֹר׃

• קוּם רֵד לִקְְְרַאת אַחְְְאָב מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְְּשֹׁמְְרוֹן, הִנֵּה הוא נמצא כעת בְְּכֶרֶם נָבוֹת אֲשֶׁר־יָרַד שָׁם לְְרִשְְְׁתּוֹ.

• וְְדִבַּרְְְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה': הֲרָצַחְְְתָּ וְְגַם־יָרָשְְְׁתָּ?! לא די שרצחת את נבות, אתה גם מבקש לרשת את רכושו?! אינך מתבייש במעשיך הבזויים?! וְְדִבַּרְְְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה': בִּמְְְקוֹם אֲשֶׁר לָקְְקוּ הַכְְּלָבִים אֶת־דַּם נָבוֹת, יָלֹקּוּ, ילקקו הַכְְּלָבִים אֶת־דָּמְְךָ גַּם־אָתָּה. אף אתה תיהרג באופן משפיל. כמובן אחאב לא פרסם את הסיפור. אליהו הופיע אצלו בהפתעה גמורה.

• וַיֹּאמֶר אַחְְְאָב אֶל־אֵלִיָּהוּ: הַמְְצָאתַנִי, אֹיְְבִי?! וַיֹּאמֶר: מָצָאתִי. יַעַן הִתְְְמַכֶּרְְְךָ, מסרת את עצמך לַעֲשׂוֹת את הָרַע בְְּעֵינֵי ה', ולמעשה מרושע כל כך אין שום צידוק –

• הִנְְנִי מֵבִיא אֵלֶיךָ רָעָה, וּבִעַרְְְתִּי, אשמיד את מי שיישאר אַחֲרֶיךָ, וְְהִכְְְרַתִּי לְְאַחְְְאָב מַשְְְׁתִּין בְְּקִיר, בן משפחה זכר, או: כלב וְְעָצוּר, עוצר, מי שמחזיק בידו כוח שלטוני, וְְעָזוּב, הממונה על התחזוקה ובדק הבית, או: אפילו נתמך ונטוש בְְּיִשְְְׂרָאֵל. לא יישאר מביתך שריד, ובוודאי שלא ייוותר יורש או מחזיק בשררה.

• וְְנָתַתִּי אֶת־בֵּיתְְךָ כְְּבֵית יָָרָָבְְְעָם בֶּן־נְְבָט וּכְְְבֵית בַּעְְְשָׁא בֶן־אֲחִיָּה, אֶל, בגלל הַכַּעַס אֲשֶׁר הִכְְְעַסְְְתָּ וַתַּחֲטִא אֶת־יִשְְְׂרָאֵל. הפשע האחרון היה בזוי ושפל במיוחד.

• וְְגַם־לְְאִיזֶבֶל דִּבֶּר ה' לֵאמֹר: הַכְְּלָבִים יֹאכְְלוּ אֶת גופתה של אִיזֶבֶל בְְּחֵל יִזְְְרְְעֶאל, בין חומות העיר, או: בתוך גבולותיה.

• הַמֵּת לְְאַחְְְאָב בָּעִיר – יֹאכְְלוּ הַכְְּלָבִים, וְְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה – יֹאכְְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם. כאן נוספת הערה שאינה מדברי אליהו:

• רַק לֹא־הָיָה כְְאַחְְְאָב אֲשֶׁר הִתְְְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְְּעֵינֵי ה', אֲשֶׁר־הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְְְׁתּוֹ.

• וַיַּתְְְעֵב, אחאב הרבה לפשוע מְְאֹד לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַגִּלֻּלִים, האלילים כְְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' מִפְְּנֵי בְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל. שלא כירבעם או כבעשא, אשר שמרו לפחות מסגרת כלשהי של עבודת אלוקי ישראל, אחאב עבד לאלילי כנען.

• וַיְְְהִי כִשְְְׁמֹעַ אַחְְְאָב אֶת־הַדְְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּקְְְרַע את בְְּגָדָיו בגלל חומרתם של דברי התוכחה, מחמת הבושה שבהריגת חף מפשע מתוך תאווה לאדמתו, וכן משום שבתור מלך שני בשושלת אשר מלך לא מעט שנים הוא קיווה שזרעו יחזיק במלוכה לאורך זמן – והנה תוחלתו נכזבה. וַיָּשֶׂם־שַׂק עַל־בְְּשָׂרוֹ וַיָּצוֹם וַיִּשְְְׁכַּב בַּשָּׂק וַיְְְהַלֵּךְְְ ל אַט, ביטויים שונים לאבלו.

• וַיְְְהִי דְְּבַר־ה' אֶל־אֵלִיָּהוּ הַתִּשְְְׁבִּי לֵאמֹר׃

• הֲרָאִיתָ כִּי־נִכְְְנַע אַחְְְאָב מִלְְּפָנָי?! הוא קיבל על עצמו את התוכחה, ובכך הודה בחטאו. יַעַן כִּי־נִכְְְנַע מִפָּנַי – לֹא־אָבִיא הָרָעָה בְְּיָמָיו. בִּימֵי בְְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל־בֵּיתוֹ. הוא עצמו יישאר מלך כל ימי חייו, ו רק בימי בנו תסור המלוכה מביתו.