מלכים א-פרק-22

ביאורים

• וַיֵּשְְׁבוּ ישראל וארם שָׁלֹשׁ שָׁנִים שבמהלכן אֵין מִלְְְחָמָה בֵּין אֲרָם וּבֵין יִשְְְׂרָאֵל.

• וַיְְְהִי בַּשָּׁנָה הַשְְּׁלִישִׁית, וַיֵּרֶד יְְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה אֶל־מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל לבקרו. בכך חרג יהושפט ממדיניותם של מלכי יהודה.

• וַיֹּאמֶר מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל אֶל־עֲבָדָיו: הַיְְְדַעְְְתֶּם כִּי־לָנוּ רָמֹת גִּלְְְעָד, הרי ידוע לכם שרמות גלעד היא חלק מממלכתנו, הארמים כבשו אותה מאתנו בעבר, כבר הייתה לנו הזדמנות לתבוע אותה, וַאֲנַחְְְנוּ מַחְְְשִׁים, שותקים, נמנעים מִקַּחַת אֹתָהּ מִיַּד מֶלֶךְְְ אֲרָם. אולי הגיעה השעה להשיבה אלינו.

• וַיֹּאמֶר אֶל־יְְהוֹשָׁפָט: הֲתֵלֵךְְְ אִתִּי לַמִּלְְְחָמָה ב רָמֹת גִּלְְְעָד? אמנם שטח זה שייך באופן ישיר לממלכת ישראל, אבל בתפיסה רחבה יותר הוא חלק מארץ ישראל. וַיֹּאמֶר יְְהוֹשָׁפָט אֶל־מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל: כָּמוֹנִי כָמוֹךָ, אפעל כמו שאתה תפעל, כְְּעַמִּי כְְעַמֶּךָ, כְְּסוּסַי כְְּסוּסֶיךָ. אני מסכים בלב שלם. אני, עמי וצבאי נעשה הכול אתך, עם עמך וצבאך.

• וַיֹּאמֶר יְְהוֹשָׁפָט אֶל־מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל: דְְּרָָשׁ, חפש, בקש נָא כַיּוֹם אֶת־דְְּבַר ה'. בקש הדרכה מאת ה' כראוי לפני יציאה למלחמה.

• וַיִּקְְְבֹּץ מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל אֶת־הַנְְּבִיאִים, כְְּאַרְְְבַּע מֵאוֹת אִישׁ. נביאי ה' באותה עת כבר לא נרדפו, כפי שהיה קודם לכן. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: הַאֵלֵךְְְ עַל־רָמֹת גִּלְְְעָד לַמִּלְְְחָמָה אִם־אֶחְְְדָּל, אמנע? וַיֹּאמְְרוּ כולם כאחד : עֲלֵה למלחמה, וְְיִתֵּן אֲדֹנָי את האויב בְְּיַד הַמֶּלֶךְְְ.

• וַיֹּאמֶר יְְהוֹשָׁפָט מלך יהודה : הַאֵין פֹּה נָבִיא לַה' עוֹד, נביא נוסף וְְנִדְְְרְְשָׁה מֵאֹתוֹ, מאִתו?

• וַיֹּאמֶר מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל אֶל־יְְהוֹשָׁפָט: יש עוֹד אִישׁ־אֶחָד לִדְְְרֹשׁ אֶת־ה' מֵאֹתוֹ, וַאֲנִי שְְׂנֵאתִיו כִּי לֹא־יִתְְְנַבֵּא, תמיד אינו מתנבא עָלַי טוֹב כִּי אִם־רָע – מִיכָיְְְהוּ בֶּן־יִמְְְלָה, ולכן לא קראתי לו. וַיֹּאמֶר יְְהוֹשָׁפָט אל אחאב בנימוס ובכבוד : אַל־יֹאמַר הַמֶּלֶךְְְ כֵּן. אל תדבר סרה בנביא.

• וַיִּקְְְרָא מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל אֶל־סָרִיס אֶחָד ממשרתיו וַיֹּאמֶר: מַהֲרָה, הבא מהר את מִיכָיְְְהוּ בֶן־יִמְְְלָה.

• וּמֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה יֹשְְׁבִים אִישׁ עַל־כִּסְְְאוֹ מְְלֻבָּשִׁים בְְּגָדִים חשובים, כיאה למלכים, מפני שזוהי התייעצות טקסית, בְְּגֹרֶן פֶּתַח שַׁעַר שֹׁמְְרוֹן. וְְכָָל־הַנְְּבִיאִים מִתְְְנַבְְּאִים לִפְְְנֵיהֶם במרחבי הגורן.

• וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְְְקִיָּה בֶן־כְְּנַעֲנָה, אחד הנביאים קַרְְְנֵי בַרְְְזֶל, אולי הניחן באופן סמלי על ראשו וַיֹּאמֶר: כֹּה־אָמַר ה': בְְּאֵלֶּה תְְּנַגַּח אֶת־אֲרָם עַד־כַּלֹּתָם. הנה סמל לניצחונך המובטח.

• וְְכָָל־הַנְְּבִאִים נִבְְּאִים כֵּן לֵאמֹר: עֲלֵה אל רָמֹת גִּלְְְעָד וְְהַצְְְלַח, וְְנָתַן ה' בְְּיַד הַמֶּלֶךְְְ.

• וְְהַמַּלְְְאָךְְְ, השליח אֲשֶׁר־הָלַךְְְ בינתיים לִקְְְרֹא ל מִיכָיְְְהוּ דִּבֶּר אֵלָיו לֵאמֹר: הִנֵּה־נָא דִּבְְְרֵי הַנְְּבִיאִים פֶּה־אֶחָד טוֹב אֶל־הַמֶּלֶךְְְ. אולי תחרוג ממנהגך להוכיח ולנבא קשות, והפעם יְְהִי־נָא דְְבָרְְךָ כִּדְְְבַר אַחַד מֵהֶם, וְְדִבַּרְְְתָּ טּוֹב.

• וַיֹּאמֶר אליו מִיכָיְְְהוּ: לא רצונו של המלך וציפיותיו יכוונו את דברי. חַי־ה', אני נשבע בשם ה' כִּי אֶת־אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֵלַי – אֹתוֹ אֲדַבֵּר.

• וַיָּבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְְְ אחאב, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְְְ אֵלָיו: מִיכָיְְְהוּ, הֲנֵלֵךְְְ אֶל־רָמֹת גִּלְְְעָד לַמִּלְְְחָמָה אִם־נֶחְְְדָּל? וַיֹּאמֶר אֵלָיו מיכיהו באירוניה ובלעג, בסגנון שהשתמשו בו גם שאר הנביאים : עֲלֵה וְְהַצְְְלַח, וְְנָתַן ה' את האויבים בְְּיַד הַמֶּלֶךְְְ. רצית לשמוע גם ממני את מה שכבר שמעת?! – הרי לך.

• וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמֶּלֶךְְְ: עַד־כַּמֶּה פְְעָמִים אֲנִי מַשְְְׁבִּיעֶךָ אֲשֶׁר לֹא־תְְדַבֵּר אֵלַי רַק־אֱמֶת בְְּשֵׁם ה'.

• וַיֹּאמֶר את נבואתו האמתית : רָאִיתִי אֶת־כָָּל־יִשְְְׂרָאֵל נְְפֹצִים, מתפזרים אֶל־הֶהָרִים כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם רֹעֶה, וַיֹּאמֶר ה': לֹא־אֲדֹנִים לָאֵלֶּה. יָשׁוּבוּ אִישׁ־לְְבֵיתוֹ בְְּשָׁלוֹם. ישראל יתפזרו משום שאתה, אדונם, תיפול בקרב.

• וַיֹּאמֶר מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל אֶל־יְְהוֹשָׁפָט: הֲלֹא אָמַרְְְתִּי אֵלֶיךָ שהאיש הזה לוֹא־יִתְְְנַבֵּא עָלַי טוֹב כִּי אִם־רָע.

• וַיֹּאמֶר מיכיהו : לָכֵן שְְׁמַע את דְְּבַר־ה': רָאִיתִי אֶת־ה' יֹשֵׁב עַל־כִּסְְְאוֹ כמלך בשמים, וְְכָָל־צְְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְְּׂמֹאלוֹ.

• וַיֹּאמֶר ה': מִי יהיה זה ש יְְפַתֶּה אֶת־אַחְְְאָב לצאת למלחמה, וְְיַעַל וְְיִפֹּל בְְּרָמֹת גִּלְְְעָד? וַיֹּאמֶר זֶה בְְּכֹה וְְזֶה אֹמֵר בְְּכֹה. כל אחד מן הנוכחים שם אמר אם הוא ילך או לא ילך.

• וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְְְנֵי ה' וַיֹּאמֶר: אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ. וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו: בַּמָּה? כיצד תעשה זאת?

• וַיֹּאמֶר: אֵצֵא וְְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְְּפִי כָָּל־נְְבִיאָיו. כל הנביאים המצפים לשמוע את דבר ה' יקבלו את דברי השקר שלי במקום נבואת אמת . וַיֹּאמֶר ה' לרוח : תְְּפַתֶּה וְְגַם־תּוּכָל, תצליח. צֵא וַעֲשֵׂה־כֵן. אני מרשה לך לעשות זאת .

• וְְעַתָּה הִנֵּה נָתַן ה' רוּחַ שֶׁקֶר בְְּפִי כָָּל־נְְבִיאֶיךָ אֵלֶּה, אבל למעשה – וַה' דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה.

• וַיִּגַּשׁ צִדְְְקִיָּהוּ בֶן־כְְּנַעֲנָה, ראש הנביאים, וַיַּכֶּה אֶת־מִיכָיְְְהוּ עַל־הַלֶּחִי וַיֹּאמֶר: הרי אני הוא הנביא הגדול. אֵי־זֶה, כיצד עָבַר רוּחַ־ה' מֵאִתִּי לְְדַבֵּר אוֹתָךְְְ?! איך אתה מעז לטעון שאלי באה רוח כזב, ואילו אתה מוסר את דבר ה' האמתי?!

• וַיֹּאמֶר מִיכָיְְְהוּ: הִנְְּךָ רֹאֶה בַּיּוֹם הַהוּא, עוד יבוא יום אֲשֶׁר תָּבֹא חֶדֶר בְְּחֶדֶר לְְהֵחָבֵה, להתחבא . כשתבוא המפלה תיווכח שנבואתך לא הייתה נבואת אמת, ואז תתחבא בחדרי חדרים מחמת הבושה.

• וַיֹּאמֶר מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל לסריס שהביא את מיכיהו : קַח אֶת־מִיכָיְְְהוּ וַהֲשִׁיבֵהוּ אֶל־אָמֹן שַׂר־הָעִיר וְְאֶל־יוֹאָשׁ בֶּן־הַמֶּלֶךְְְ, מושלי העיר.

• וְְאָמַרְְְתָּ לשניהם : כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְְְ: שִׂימוּ אֶת־זֶה – מיכיהו, המכונה כך בזלזול, בתוך בֵּית הַכֶּלֶא, וְְהַאֲכִלֻהוּ לֶחֶם לַחַץ, בדוחק וּמַיִם לַחַץ. החזיקו אותו בתנאי מעצר קשים עַד בֹּאִי בְְשָׁלוֹם חזרה, ואז אבוא אתו חשבון .

• וַיֹּאמֶר מִיכָיְְְהוּ למלך ישראל : אִם־שׁוֹב תָּשׁוּב בְְּשָׁלוֹם – אני עצמי אודה ש לֹא־דִבֶּר ה' בִּי. והוא פונה אל כל הנוכחים – וַיֹּאמֶר: שִׁמְְְעוּ, עַמִּים, העם, הקהל, או: יושבי תבל כֻּלָּם. אני בטוח שדבר ה' שבפי אמת הוא, ואם אחאב יצא למלחמה, הוא לא ישוב ממנה חי.

• וַיַּעַל בכל זאת מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה ל רָמֹת גִּלְְְעָד. אמנם יהושפט ביקש לשמוע את הנבואה, אבל בסופו של דבר מיכיהו לא אסר עליו לצאת למלחמה. הוא שמע ממנו רק שאחאב ייפול במלחמה, ואילו שאר הלוחמים ישובו בשלום אל ביתם.

• וַיֹּאמֶר מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל אֶל־יְְהוֹשָׁפָט: הִתְְְחַפֵּשׂ וָבֹא, אתחפש ואבוא בַמִּלְְְחָמָה, וְְאַתָּה לְְבַשׁ בְְּגָדֶיךָ, בגדי מלכות, כי בוודאי הארמים יחפשו אותי ולא אותך. וַיִּתְְְחַפֵּשׂ מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל וַיָּבוֹא בַּמִּלְְְחָמָה.

• וּמֶלֶךְְְ אֲרָם צִוָּה אֶת־שָׂרֵי הָרֶכֶב אֲשֶׁר־לוֹ, שְְׁלֹשִׁים וּשְְְׁנַיִם, לֵאמֹר: לֹא תִּלָּחֲמוּ במחנה ישראל אֶת, עם קָטֹן וְְאֶת־גָּדוֹל, באופן מפוזר, כִּי אִם־אֶת־מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל לְְבַדּוֹ. משימתכם היחידה היא להרוג את אחאב.

• וַיְְְהִי כִּרְְְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב הארמים אֶת־יְְהוֹשָׁפָט, היחיד שלבש בגדי מלך, וְְהֵמָּה אָמְְרוּ: אַךְְְ מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל הוּא, וַיָּסֻרוּ עָלָיו לְְהִלָּחֵם. כל המרכבות פנו לתקוף אותו. וַיִּזְְְעַק יְְהוֹשָׁפָט, מפני שראה שהוא מכותר.

• וַיְְְהִי כִּרְְְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב כִּי־לֹא־מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל הוּא, כאשר שמעו את קולו, לא רצו לפגוע במלך יהודה, שהרי נצטוו להרוג רק את מלך ישראל. על כן – וַיָּשׁוּבוּ מֵאַחֲרָיו, והניחו אותו לנפשו.

• וְְאִישׁ ממחנה ארם מָשַׁךְְְ בַּקֶּשֶׁת לְְתֻמּוֹ, ירה מול האויב מבלי לכוון את החץ לאדם מסוים. וַיַּכֶּה אֶת־מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל בֵּין הַדְְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְְְיָן. החץ חדר אל השריון במקום שבו השריון היה מודבק או קשור לבגד שמתחתיו. הירייה שלא הייתה מכוונת פגעה בדיוק בנקודת התורפה של בגדי ההגנה של המלך, והפגיעה בו הייתה אנושה. וַיֹּאמֶר אחאב לְְרַכָּבוֹ: הֲפֹךְְְ יָדְְךָ, הפנה את המרכבה אחורנית, וְְהוֹצִיאֵנִי מִן־הַמַּחֲנֶה, מן המערכה, כִּי הָָחֳֳלֵיתִי, נפגעתי.

• וַתַּעֲלֶה הַמִּלְְְחָמָה בַּיּוֹם הַהוּא. המלחמה נמשכה גם כאשר אחאב כבר לא השתתף בה בפועל. אחאב לא רצה לגרום למנוסה, ולכן למרות פציעתו לא נטש את המערכה. וְְהַמֶּלֶךְְְ הָיָה מָָעֳֳמָד בַּמֶּרְְְכָּבָה נֹכַח אֲרָם. אחאב התאמץ להחזיק מעמד בגבורה, בעת ששתת ממנו דם ובלא טיפול. וַיָּמָָת בָּעֶרֶב מאיבוד דם, וַיִּצֶק, נזל דַּם־הַמַּכָּה אֶל־חֵיק, תוך הָרָכֶב, והרכב התמלא בדם המלך.

• וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה, השמועה שהמלך נהרג ואין מפקד בראש הצבא, בַּמַּחֲנֶה כְְּבֹא, בזמן שקיעת הַשֶּׁמֶשׁ לֵאמֹר: אִישׁ אֶל־עִירוֹ וְְאִישׁ אֶל־אַרְְְצוֹ. אנשי הצבא החליטו לסגת.

• וַיָּמָָת הַמֶּלֶךְְְ, וַיָּבוֹא, גופתו הובאה לעירו שֹׁמְְרוֹן. וַיִּקְְְבְְּרוּ אֶת־הַמֶּלֶךְְְ בְְּשֹׁמְְרוֹן.

• וַיִּשְְְׁטֹף מישהו אֶת־הָרֶכֶב שהיה מלא דם עַל בְְּרֵכַת שֹׁמְְרוֹן. וַיָּלֹקּוּ הַכְְּלָבִים אֶת־דָּמוֹ ששתת מהמרכבה, וְְהַזֹּנוֹת, שלא הקפידו על רחצה במקום מוצנע דווקא רָחָצוּ באותה ברכה. זה היה סופו המביש של דם אחאב כִּדְְְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֵּר ביד אליהו הנביא.

• וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי אַחְְְאָב וְְכָָל־אֲשֶׁר עָשָׂה וּבֵית הַשֵּׁן, בית שחלק גדול ממנו היה מעוטר בשנהב אֲשֶׁר בָּנָה לראווה, וְְכָָל־הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנָה הֲלוֹא־הֵם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל, שכן ספר מלכים אינו עוסק בהיסטוריה כשלעצמה.

• וַיִּשְְְׁכַּב אַחְְְאָב עִם־אֲבֹתָיו. וַיִּמְְְלֹךְְְ אֲחַזְְְיָהוּ בְְנוֹ תַּחְְְתָּיו, הדור השלישי לבית עמרי. דור המלכים הזה ממשיך בדרכי אבותיו: יהושפט הולך בדרך אביו הטובה, ואחזיהו ממשיך לצעוד בעקבות הוריו המכעיסים את ה'. כעת שב הסיפור לתיאור קורותיהם של מלכי יהודה:

• וִיהוֹשָׁפָט בֶּן־אָסָא מָלַךְְְ עַל־יְְהוּדָה בִּשְְְׁנַת אַרְְְבַּע לְְאַחְְְאָב מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל.

• יְְהוֹשָׁפָט בֶּן־שְְׁלֹשִׁים וְְחָמֵשׁ שָׁנָה בְְּמָָלְְְכוֹ וְְעֶשְְְׂרִים וְְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְְְ בִּירוּשָׁלִָם, וְְשֵׁם אִמּוֹ עֲזוּבָה בַּת־שִׁלְְְחִי.

• וַיֵּלֶךְְְ בְְּכָָל־דֶּרֶךְְְ אָסָא אָבִיו, שהיה מלך צדיק, לֹא־סָר מִמֶּנּוּ, והמשיך לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְְּעֵינֵי ה',

• אַךְְְ הַבָּמוֹת, שבהן נהגו להקריב לשם ה' גם בימי יהושפט, לֹא־סָרוּ, עוֹד הָעָם מְְזַבְְּחִים וּמְְְקַטְְּרִים בַּבָּמוֹת. מנהג זה נמשך דורי דורות, והמלך לא היה תקיף דיו כדי לבטלו.

• וַיַּשְְְׁלֵם יְְהוֹשָׁפָט עִם־מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל.

• וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי יְְהוֹשָׁפָט וּגְְְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר־עָשָׂה והמלחמות אֲשֶׁר נִלְְְחָם, הֲלֹא־הֵם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יְְהוּדָה.

• וְְיֶתֶר הַקָּדֵשׁ, ה זונות ממין זכר שהיו חלק מהפולחן האלילי, אֲשֶׁר נִשְְְׁאַר בִּימֵי אָסָא אָבִיו, בִּעֵר מִן־הָאָרֶץ. את העבודה הזרה הגלויה והמגונה הזו לא הצליח אסא לבער בשלמות, ויהושפט – שהמשיך את דרכו ומלך שנים רבות – סיים את המלאכה.

• וּמֶלֶךְְְ עצמאי אֵין אז בֶּאֱדוֹם, ממלכת יהודה הייתה תקיפה ולא הניחה לאדומים להמליך מלך, כי אם נִצָּב מֶלֶךְְְ, נציב מבני המקום או מיהודה, שבא מכוחו של מלך יהודה.

• יְְהוֹשָׁפָט עָשָׂה אֳֳנִיּוֹת תַּרְְְשִׁישׁ, אניות גדולות. תרשיש הייתה רחוקה, ואפשר היה להגיע אליה רק באמצעות אניות גדולות וחזקות, שהיה בהן צוות חותרים, כדי לָלֶכֶת אוֹפִירָה לַזָּהָב, להביא זהב מאופיר, כמו שעשה שלמה המלך בשעתו, וְְלֹא הָלָךְְְ, כִּי־נִשְְְׁבְְּרוּ ה אֳֳנִיּוֹת בְְּעֶצְְְיוֹן גָּבֶר, עיר הנמל של ממלכת יהודה בים סוף, שדרכה תכנן יהושפט להגיע לאופיר.

• אָז אָמַר אֲחַזְְְיָהוּ בֶן־אַחְְְאָב אֶל־יְְהוֹשָׁפָט: יֵלְְכוּ עֲבָדַי עִם־עֲבָדֶיךָ בָָּאֳֳנִיּוֹת. כיוון שהיחסים בין הממלכות היו טובים, הציע אחזיהו סיוע ליהושפט. ממלכת ישראל הייתה קרובה יותר לים, והיא עמדה בקשרים עם מלכי צידון. עבדי אחזיהו היו אפוא מיומנים יותר ויכלו לעזור בתיקון האניות, בבניית אניות חדשות או בהפלגה עצמה. וְְלֹא אָבָה, רצה יְְהוֹשָׁפָט, אולי משום שחשש שמעשה זה אינו טוב בעיני ה'.

• וַיִּשְְְׁכַּב יְְהוֹשָׁפָט עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם־אֲבֹתָיו בְְּעִיר דָּוִד אָבִיו. וַיִּמְְְלֹךְְְ יְְהוֹרָם בְְּנוֹ תַּחְְְתָּיו.

• אֲחַזְְְיָהוּ בֶן־אַחְְְאָב מָלַךְְְ עַל־יִשְְְׂרָאֵל בְְּשֹׁמְְרוֹן בִּשְְְׁנַת שְְׁבַע עֶשְְְׂרֵה לִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה, וַיִּמְְְלֹךְְְ עַל־יִשְְְׂרָאֵל שְְׁנָתָיִם.

• וַיַּעַשׂ הָרַע בְְּעֵינֵי ה', וַיֵּלֶךְְְ בְְּדֶרֶךְְְ אָבִיו אחאב וּבְְְדֶרֶךְְְ אִמּוֹ איזבל וּבְְְדֶרֶךְְְ יָָרָָבְְְעָם בֶּן־נְְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְְְׂרָאֵל. הוא המשיך בעבודה הזרה שבה נהגו הוריו וגם בפולחן העגלים של ירבעם.

• וַיַּעֲבֹד אֶת־הַבַּעַל וַיִּשְְְׁתַּחֲוֶה לוֹ, וַיַּכְְְעֵס אֶת־ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל כְְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה אָבִיו.