שמואל א-פרק-6

ביאורים

• וַיְהִי אֲרוֹן ה' בִּשְׂדֵה, במרחב פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה חֳדָשִׁים.

• וַיִּקְרְאוּ פְלִשְׁתִּים לַכֹּהֲנִים וְלַקֹּסְמִים שלהם, לֵאמֹר: מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲרוֹן ה'? הוֹדִעֻנוּ בַּמֶּה נְשַׁלְּחֶנּוּ לִמְקוֹמוֹ. נשלח אותו בחזרה, אך לא די בכך. עלינו להביע הכנעה מסוימת בהחזרתו, שאם לא כן אין לדעת מה עוד הוא יעולל לנו.

• וַיֹּאמְרוּ הכהנים והקוסמים : אִם מְשַׁלְּחִים אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל – אַל תְּשַׁלְּחוּ אֹתוֹ רֵיקָם, כִּי הָשֵׁב תָּשִׁיבוּ לוֹ מתנת אָשָׁם, שתורֶה שאתם מבקשים לכפר על אשמתכם, אָז, כאשר תֵּרָפְאוּ, וְנוֹדַע לָכֶם לָמָּה לֹא תָסוּר, סרה יָדוֹ מִכֶּם.

• וַיֹּאמְרוּ: מָה הָאָשָׁם אֲשֶׁר נָשִׁיב לוֹ? וַיֹּאמְרוּ הכהנים: כ מִסְפַּר סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים – חֲמִשָּׁה טְחֹרֵי זָהָב, חמש צורות של טחורים עשויות זהב, וַחֲמִשָּׁה עַכְבְּרֵי זָהָב, כִּי מַגֵּפָה אַחַת לְכֻלָּם, לכולכם וּלְסַרְנֵיכֶם, גם לאותן ערים שהארון לא הובא אליהן.

• וַעֲשִׂיתֶם צַלְמֵי טְחֹרֵיכֶם וְצַלְמֵי עַכְבְּרֵיכֶם הַמַּשְׁחִיתִם אֶת הָאָרֶץ, וּנְתַתֶּם לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כָּבוֹד, אוּלַי יָקֵל אֶת כובד יָדוֹ מֵעֲלֵיכֶם וּמֵעַל אֱלֹהֵיכֶם וּמֵעַל אַרְצְכֶם.

• וְלָמָּה תְכַבְּדוּ, תכבידו אֶת לְבַבְכֶם ותתעקשו כַּאֲשֶׁר כִּבְּדוּ מִצְרַיִם וּפַרְעֹה אֶת לִבָּם?! הֲלוֹא כַּאֲשֶׁר הִתְעַלֵּל ה' בָּהֶם – וַיְשַׁלְּחוּם, המצרים נאלצו לשלח את ישראל וַיֵּלֵכוּ. כבר קרה דבר דומה למלך שהיה גדול מכם, לשם מה תשובו על טעויות העבר?!

• וְעַתָּה קְחוּ וַעֲשׂוּ עֲגָלָה חֲדָשָׁה אֶחָת. לאות כבוד יַחדוּ עגלה לארון בלבד. וּשְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת, צעירות שזה עתה המליטו, אֲשֶׁר לֹא עָלָה עֲלֵיהֶם עֹל, כלי רתמה הנתון על צוואר הבהמה בשעת החרישה, וַאֲסַרְתֶּם, קִשרו אֶת הַפָּרוֹת הללו, שלא הורגלו לשאת משא כלל, בָּעֲגָלָה, וַהֲשֵׁיבֹתֶם בְּנֵיהֶם, את העגלים מֵאַחֲרֵיהֶם הַבָּיְתָה, כך שבדרך הטבע הפרות לא ירצו להתרחק.

• וּלְקַחְתֶּם אֶת אֲרוֹן ה' וּנְתַתֶּם אֹתוֹ אֶל הָעֲגָלָה, וְאֵת כְּלֵי הַזָּהָב, הצלמים המבטאים את המכות שבאו עליכם, אֲשֶׁר הֲשֵׁבֹתֶם לוֹ אָשָׁם – תָּשִׂימוּ בָאַרְגַּז מִצִּדּוֹ – מצד הארון וְשִׁלַּחְתֶּם אֹתוֹ וְהָלָךְ.

• וּרְאִיתֶם: אִם דֶּרֶךְ גְּבוּלוֹ, תוואי מסעו של הארון יַעֲלֶה אל בֵּית שֶׁמֶשׁ – אז ייוודע כי הוּא עָשָׂה לָנוּ אֶת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, וְאִם לֹא, אם הפרות ישובו הביתה או יפנו לכל כיוון אחר – וְיָדַעְנוּ כִּי לֹא יָדוֹ נָגְעָה בָּנוּ, אלא מִקְרֶה הוּא הָיָה לָנוּ. הם הרגישו שארון האלוקים הוא שהביא עליהם את המכות, ולכן נהגו בו כבוד, ועם זאת היו מעוניינים לבדוק אם לא היה כאן צירוף מקרים גרידא.

• וַיַּעֲשׂוּ הָאֲנָשִׁים כֵּן, וַיִּקְחוּ שְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת וַיַּאַסְרוּם בָּעֲגָלָה, וְאֶת בְּנֵיהֶם, העגלים כָּלוּ, כלאו בַבָּיִת.

• וַיָּשִׂמוּ אֶת אֲרוֹן ה' אֶל הָעֲגָלָה, וְגם אֵת הָאַרְגַּז וְאֵת עַכְבְּרֵי הַזָּהָב וְאֵת צַלְמֵי טְחֹרֵיהֶם.

• וַיִּשַּׁרְנָה, הלכו ישר, בכיוון מדויק, הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ עַל דֶּרֶךְ בֵּית שֶׁמֶשׁ. בִּמְסִלָּה, בדרך אַחַת הָלְכוּ הָלֹךְ וְגָעוֹ, וְלֹא סָרוּ יָמִין וּשְׂמֹאול. הפרות נעו במסלול ברור ללא סטיות לעבר מקום שלא היו בו מעולם. וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם, מלווים את הארון ורואים שהוא מגיע עַד גְּבוּל בֵּית שָׁמֶשׁ.

• ואנשי בֵית שֶׁמֶשׁ קֹצְרִים אז קְצִיר חִטִּים בָּעֵמֶק. וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרוֹן, שהיה בולט לעין, כי כפי הנראה היה זהב כולו, ומעליו הכרובים – וַיִּשְׂמְחוּ לִרְאוֹת.

• וְהָעֲגָלָה המשיכה לנסוע עד ש בָּאָה אֶל שְׂדֵה אדם בשם יְהוֹשֻׁעַ בֵּית הַשִּׁמְשִׁי, וַתַּעֲמֹד שָׁם. וְשָׁם אֶבֶן גְּדוֹלָה, וַיְבַקְּעוּ אֶת עֲצֵי הָעֲגָלָה, וְאֶת הַפָּרוֹת הֶעֱלוּ קרבן עֹלָה לַה'.

• וְהַלְוִיִּם הוֹרִידוּ מהעגלה אֶת אֲרוֹן ה' וְאֶת הָאַרְגַּז אֲשֶׁר אִתּוֹ, אֲשֶׁר בּוֹ כְלֵי זָהָב, וַיָּשִׂמוּ אֶל, על הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה. וְאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ הֶעֱלוּ עֹלוֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים בַּיּוֹם הַהוּא לַה' בתודה על חזרתו של ארון הברית.

• וַחֲמִשָּׁה סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים שליוו את התהלוכה הזו ממרחק רָאוּ, וַיָּשֻׁבוּ ל עֶקְרוֹן, היא מקום האספה, בַּיּוֹם הַהוּא, שכן התברר להם הכול, ומבחינתם הסתיים העניין.

• וְאֵלֶּה טְחֹרֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֵשִׁיבוּ פְלִשְׁתִּים אָשָׁם לַה':לְאַשְׁדּוֹד אֶחָד,לְעַזָּה אֶחָד,לְאַשְׁקְלוֹן אֶחָד,לְגַת אֶחָד,לְעֶקְרוֹן אֶחָד. כל אחת מהערים הראשיות של הפלשתים הביאה מתנה כזו לה'.

• וְעַכְבְּרֵי הַזָּהָב הביאו הרבה יותר מהצעת הקוסמים – כ מִסְפַּר כָּל עָרֵי פְלִשְׁתִּים לַחֲמֵשֶׁת הַסְּרָנִים, מֵעִיר מִבְצָר וְעַד כֹּפֶר הַפְּרָזִי, כפר קטן שהוא פרוז. הם הביאו עכבר זהב כנגד כל יישוב פלשתי שבתחומי חמשת הסרנים וְעַד מקום ה אָבֵל, האבן הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר הִנִּיחוּ עָלֶיהָ אֵת אֲרוֹן ה', הנמצאת עַד הַיּוֹם הַזֶּה בִּשְׂדֵה יְהוֹשֻׁעַ בֵּית הַשִּׁמְשִׁי.

• וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן ה', שבדרך כלל הוא נסתר מעין אדם בקודש הקודשים, ויש סביבו אימה גדולה. אמנם אנשי בית – שמש שמחו, אך בשמחתם לא נהגו ביראת כבוד הולמת: הם השאירוהו מגולה כדי לזון עיניהם בו ולספק את סקרנותם. היו שרקדו, היו ששרו ואולי היו שהתהוללו מעט מתוך תחושת הניצחון שבחזרת הארון. וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ, חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ. וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם כִּי הִכָּה ה' בָּעָם מַכָּה גְדוֹלָה.

• וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ באופן דומה לדבריהם של הפלשתים : מִי יוּכַל לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' הָאֱלֹהִים הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה?! כנראה איננו יודעים לנהוג כראוי בארון, וְלכן – אֶל מִי יַעֲלֶה מֵעָלֵינוּ? לאן נוכל להעביר אותו?

• וַיִּשְׁלְחוּ אנשי בית – שמש מַלְאָכִים, שליחים אֶל יוֹשְׁבֵי קִרְיַת יְעָרִים, לֵאמֹר: הֵשִׁבוּ פְלִשְׁתִּים אֶת אֲרוֹן ה', רְדוּ אלינו ו הַעֲלוּ אֹתוֹ אֲלֵיכֶם. מקומכם חשוב ומכובד יותר, ואתם ראויים להחזיק בו יותר מאתנו.