שמואל א-פרק-30

ספר

שמואל א

מקבץ

נביאים

ביאורים

וַיְהִי בְּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו ל צִקְלַג בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי. מאז הלכו מצקלג לגת ונסעו עם אכיש עד יזרעאל, ועד שחזרו לצקלג ארך זמן, בתוך כך – וַעֲמָלֵקִי פָשְׁטוּ אֶל ה נֶגֶב וְאֶל צִקְלַג, שנשארו בה רק הנשים והילדים, וַיַּכּוּ, החריבו אֶת צִקְלַג, וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָהּ בָּאֵשׁ.
וַיִּשְׁבּוּ אֶת הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בָּהּ מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל, אבל לֹא הֵמִיתוּ אִישׁ, וַיִּנְהֲגוּ, הוליכו את השבי והשלל, וַיֵּלְכוּ לְדַרְכָּם.
וַיָּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו אֶל הָעִיר וְהִנֵּה היא שְׂרוּפָה בָּאֵשׁ, וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם נִשְׁבּוּ.
וַיִּשָּׂא דָוִד וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ, עַד אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם עוד כֹּחַ לִבְכּוֹת, שכן כל מה שהיה להם נלקח – משפחותיהם ורכושם.
וגם שְׁתֵּי נְשֵׁי דָוִד נִשְׁבּוּ – אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵלִית וַאֲבִיגַיִל שהייתה מקודם אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי.
וַתֵּצֶר לְדָוִד, דוד הצטער מְאֹד, מלבד צערו האישי – כִּי אָמְרוּ, רצו הָעָם לְסָקְלוֹ, כִּי מָרָה נֶפֶשׁ כָּל הָעָם, אִישׁ עַל בָּנָיו וְעַל בְּנֹתָיו. גם אם לא הייתה זו מרידה ממש, וגם אם לא האשימו אותו בטענות מסוימות, כל אחד מהם זעם והתאבל על אבדנו, ושפך את מר גורלו על העומד בראש. זו הייתה הפעם הראשונה שהתמרמרו כך כלפי דוד. וַיִּתְחַזֵּק דָּוִד בַּה' אֱלֹהָיו. דוד התעודד, דבק בה' ובטח בו ולא נשבר.
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן בֶּן אֲחִימֶלֶךְ הכהן הגדול מנֹב : הַגִּישָׁה נָּא לִי הָאֵפֹד, כדי שאשאל באורים ובתומים. וַיַּגֵּשׁ אֶבְיָתָר אֶת הָאֵפֹד אֶל דָּוִד.
וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' לֵאמֹר: האם אֶרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד הַזֶּה שפשט עלינו? הַאַשִּׂגֶנּוּ? וַיֹּאמֶר לוֹ ה' : רְדֹף, כִּי הַשֵּׂג תַּשִּׂיג, וְלא זו בלבד, גם הַצֵּל תַּצִּיל את מה שנלקח.
וַיֵּלֶךְ דָּוִד הוּא וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל הַבְּשׂוֹר, וְהַנּוֹתָרִים, החלשים ההולכים אחרונים עָמָדוּ, עצרו שם.
וַיִּרְדֹּף דָּוִד הלאה, הוּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ, וַיַּעַמְדוּ מָאתַיִם אִישׁ אֲשֶׁר פִּגְּרוּ מֵעֲבֹר אֶת נַחַל הַבְּשׂוֹר, משום שחציית הנחל הייתה קשה להם.
וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מִצְרִי מוטל תשוש בַּשָּׂדֶה. וַיִּקְחוּ אֹתוֹ אֶל דָּוִד, וַיִּתְּנוּ לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל וַיַּשְׁקֻהוּ מָיִם.
וַיִּתְּנוּ לוֹ פֶלַח דְּבֵלָה, חתיכה מגוש תאנים מיובשות וּשְׁנֵי אשכולות או צבירים של צִמֻּקִים. וַיֹּאכַל, וַתָּשָׁב רוּחוֹ אֵלָיו, כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם וְלֹא שָׁתָה מַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת.
וַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד לאחר שהאיש חזר לאיתנו : לְמִי אַתָּה וְאֵי מִזֶּה, מאין אָתָּה? וַיֹּאמֶר: נַעַר, משרת מִצְרִי אָנֹכִי, עֶבֶד לְאִישׁ עֲמָלֵקִי. וַיַּעַזְבֵנִי אֲדֹנִי פה בשדה, כִּי חָלִיתִי הַיּוֹם שְׁלֹשָׁה, היום מלאו שלושה ימים למחלתי, ואדוני לא ראה טעם לעשות למעני דבר.
אֲנַחְנוּ פָּשַׁטְנוּ על נֶגֶב הַכְּרֵתִי. אחד המחוזות של פלשתים שנקראו גם 'כרתים', על שם ארץ מוצאם, וְעַל אֲשֶׁר לִיהוּדָה וְעַל נֶגֶב כָּלֵב, חלק הנגב שהיה שייך לבני כלב, וְאֶת צִקְלַג שָׂרַפְנוּ בָאֵשׁ.
וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד: הֲתוֹרִדֵנִי אֶל הַגְּדוּד הַזֶּה? האם תסייע בידי למצוא אותו? וַיֹּאמֶר האיש, מתוך חשש לנפשו שלא ידונו אותו כעבד בוגד : הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים אִם, שלא תְּמִיתֵנִי וְאִם, ושלא תַּסְגִּרֵנִי בְּיַד אֲדֹנִי – וְאוֹרִדְךָ אֶל הַגְּדוּד הַזֶּה.
וַיֹּרִדֵהוּ, וְהִנֵּה העמלקים נְטֻשִׁים עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, מפוזרים בשטח נרחב ללא כל מערך הגנה, אֹכְלִים וְשֹׁתִים וְחֹגְגִים בְּכֹל הַשָּׁלָל הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לָקְחוּ מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וּמֵאֶרֶץ יְהוּדָה. יש להניח שהם ידעו על המלחמה המ תחוללת בצפון הארץ, ושיערו שבגללה הדרום יתרוקן מתושביו. בהתאם לכך תכננו את פשיטת השוד שלהם, ועל כן לא חששו ממתקפה פלשתית או עברית.
וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף, מתחילת הבוקר וְעַד הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם, למחרת. וְלֹא נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ נַעַר, צעירים אֲשֶׁר רָכְבוּ עַל הַגְּמַלִּים ששימשו אותם בנדודיהם, וַיָּנֻסוּ.
וַיַּצֵּל דָּוִד אֵת כָּל אֲשֶׁר לָקְחוּ עֲמָלֵק, וְגם אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו הִצִּיל דָּוִד.
וְלֹא נֶעְדַּר לָהֶם כלום, מִן הַקָּטֹן וְעַד הַגָּדוֹל וְעַד בָּנִים וּבָנוֹת, אף על פי שהם פגיעים יותר מהבוגרים, וּמִשָּׁלָל וְעַד כָּל אֲשֶׁר לָקְחוּ לָהֶם – הַכֹּל הֵשִׁיב דָּוִד.
וַיִּקַּח דָּוִד אֶת כָּל הַצֹּאן וְהַבָּקָר שנשללו גם ממקומות אחרים, כי צקלג לא הייתה מטרת המסע של העמלקים אלא אחת מן הערים שמצאו בדרכם. אנשי דוד נָהֲגוּ, הובילו לִפְנֵי הַמִּקְנֶה הַהוּא, וַיֹּאמְרוּ, הכריזו בראש התהלוכה : זֶה שְׁלַל דָּוִד, יוזם הקרב והמנצח.
וַיָּבֹא דָוִד אֶל מָאתַיִם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פִּגְּרוּ מִלֶּכֶת אַחֲרֵי דָוִד וַאשר יֹּשִׁיבֻם, השאירו אותם לשמור בְּנַחַל הַבְּשׂוֹר, וַיֵּצְאוּ לִקְרַאת דָּוִד וְלִקְרַאת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ. וַיִּגַּשׁ דָּוִד אֶת, אל הָעָם הנותר מאחור, וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם.
וַיַּעַן, בהרמת קול ובתרעומת כָּל אִישׁ רָע וּבְלִיַּעַל מֵהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ עִם דָּוִד, וַיֹּאמְרוּ: יַעַן אֲשֶׁר לֹא הָלְכוּ הנשארים מאחור עִמִּי למלחמה, לֹא נִתֵּן לָהֶם מֵהַשָּׁלָל אֲשֶׁר הִצַּלְנוּ, כִּי אִם כל אִישׁ מהם יקבל רק אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו, וְיִנְהֲגוּ, יוליכו את קרוביהם שהוחזרו מהשבי, וְיֵלֵכוּ, יסתלקו לבתיהם.
וַיֹּאמֶר דָּוִד בלשון רכה : לֹא תַעֲשׂוּ כֵן, אֶחָי, לקחת לעצמכם את השלל. אין מדובר כאן ברווחים אישיים. אֵת אֲשֶׁר נָתַן ה' לָנוּ וַיִּשְׁמֹר אֹתָנוּ, וַיִּתֵּן אֶת הַגְּדוּד הַבָּא עָלֵינוּ בְּיָדֵנוּ. ה' הוא שנתן את העמלקים בידינו.
וּמִי יִשְׁמַע לָכֶם לַדָּבָר הַזֶּה?! דבריכם אינם מתקבלים, כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב לשמור עַל הַכֵּלִים – יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ, שווה בשווה.
וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה, והלאה וַיְשִׂמֶהָ, דוד קבע את החלוקה השווה של השלל בין היושבים על הכלים לבין הלוחמים לְחֹק וּלְמִשְׁפָּט לצבא יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
וַיָּבֹא דָוִד חזרה אֶל צִקְלַג, וכנראה בנה אותה מחדש. עתה נשאר בידו שלל רב, נוסף על מה שחלקו אנשי הצבא כי העמלקים ערכו מסעות שוד וביזה בכל הדרום, אצל ישראל ואצל פלשתים. וַיְשַׁלַּח דוד מֵהַשָּׁלָל לְזִקְנֵי יְהוּדָה, לְכל מי שהיה רֵעֵהוּ, לֵאמֹר: הִנֵּה לָכֶם בְּרָכָה, מתנה מִשְּׁלַל אֹיְבֵי ה'. וזו רשימת המקומות, הכתובה כעין שיר, ששלח להם דוד מתנות:
לַאֲשֶׁר בְּבֵית אֵל וְלַאֲשֶׁר בְּרָמוֹת נֶגֶב וְלַאֲשֶׁר בְּיַתִּר
וְלַאֲשֶׁר בַּעֲרֹעֵר וְלַאֲשֶׁר בְּשִׂפְמוֹת וְלַאֲשֶׁר בְּאֶשְׁתְּמֹעַ
וְלַאֲשֶׁר בְּרָכָל וְלַאֲשֶׁר בְּעָרֵי הַיְּרַחְמְאֵלִי וְלַאֲשֶׁר בְּעָרֵי הַקֵּינִי
וְלַאֲשֶׁר בְּחָרְמָה וְלַאֲשֶׁר בְּבוֹר עָשָׁן וְלַאֲשֶׁר בַּעֲתָךְ
וְלַאֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן, וּלְכָל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הִתְהַלֶּךְ שָׁם דָּוִד הוּא וַאֲנָשָׁיו. חלוקת השלל הזו תעמוד לדוד בהמשך, כאשר יבחרו א נשי יהודה מלך, משום שבחירתו זו של דוד הדגישה שהוא תופס את מלחמותיו וניצחונותיו כמעשים הנעשים למען הציבור כולו. מניצחונו

פסוקים

ויהי בבא דוד ואנשיו צקלג ביום השלישי ועמלקי פשטו אל־נגב ואל־צקלג ויכו את־צקלג וישרפו אתה באש
וישבו את־הנשים אשר־בה מקטן ועד־גדול לא המיתו איש וינהגו וילכו לדרכם
ויבא דוד ואנשיו אל־העיר והנה שרופה באש ונשיהם ובניהם ובנתיהם נשבו
וישא דוד והעם אשר־אתו את־קולם ויבכו עד אשר אין־בהם כח לבכות
ושתי נשי־דוד נשבו אחינעם היזרעלית ואביגיל אשת נבל הכרמלי
ותצר לדוד מאד כי־אמרו העם לסקלו כי־מרה נפש כל־העם איש על־בנו [בניו] ועל־בנתיו ויתחזק דוד ביהוה אלהיו
ויאמר דוד אל־אביתר הכהן בן־אחימלך הגישה־נא לי האפד ויגש אביתר את־האפד אל־דוד
וישאל דוד ביהוה לאמר ארדף אחרי הגדוד־הזה האשגנו ויאמר לו רדף כי־השג תשיג והצל תציל
וילך דוד הוא ושש־מאות איש אשר אתו ויבאו עד־נחל הבשור והנותרים עמדו
וירדף דוד הוא וארבע־מאות איש ויעמדו מאתים איש אשר פגרו מעבר את־נחל הבשור
וימצאו איש־מצרי בשדה ויקחו אתו אל־דוד ויתנו־לו לחם ויאכל וישקהו מים
ויתנו־לו פלח דבלה ושני צמקים ויאכל ותשב רוחו אליו כי לא־אכל לחם ולא־שתה מים שלשה ימים ושלשה לילות
ויאמר לו דוד למי־אתה ואי מזה אתה ויאמר נער מצרי אנכי עבד לאיש עמלקי ויעזבני אדני כי חליתי היום שלשה
אנחנו פשטנו נגב הכרתי ועל־אשר ליהודה ועל־נגב כלב ואת־צקלג שרפנו באש
ויאמר אליו דוד התורדני אל־הגדוד הזה ויאמר השבעה לי באלהים אם־תמיתני ואם־תסגרני ביד־אדני ואורדך אל־הגדוד הזה
וירדהו והנה נטשים על־פני כל־הארץ אכלים ושתים וחגגים בכל השלל הגדול אשר לקחו מארץ פלשתים ומארץ יהודה
ויכם דוד מהנשף ועד־הערב למחרתם ולא־נמלט מהם איש כי אם־ארבע מאות איש־נער אשר־רכבו על־הגמלים וינסו
ויצל דוד את כל־אשר לקחו עמלק ואת־שתי נשיו הציל דוד
ולא נעדר־להם מן־הקטן ועד־הגדול ועד־בנים ובנות ומשלל ועד כל־אשר לקחו להם הכל השיב דוד
ויקח דוד את־כל־הצאן והבקר נהגו לפני המקנה ההוא ויאמרו זה שלל דוד
ויבא דוד אל־מאתים האנשים אשר־פגרו מלכת אחרי דוד וישיבם בנחל הבשור ויצאו לקראת דוד ולקראת העם אשר־אתו ויגש דוד את־העם וישאל להם לשלום
ויען כל־איש־רע ובליעל מהאנשים אשר הלכו עם־דוד ויאמרו יען אשר לא־הלכו עמי לא־נתן להם מהשלל אשר הצלנו כי־אם־איש את־אשתו ואת־בניו וינהגו וילכו
ויאמר דוד לא־תעשו כן אחי את אשר־נתן יהוה לנו וישמר אתנו ויתן את־הגדוד הבא עלינו בידנו
ומי ישמע לכם לדבר הזה כי כחלק הירד במלחמה וכחלק הישב על־הכלים יחדו יחלקו
ויהי מהיום ההוא ומעלה וישמה לחק ולמשפט לישראל עד היום הזה
ויבא דוד אל־צקלג וישלח מהשלל לזקני יהודה לרעהו לאמר הנה לכם ברכה משלל איבי יהוה
לאשר בבית־אל ולאשר ברמות־נגב ולאשר ביתר
ולאשר בערער ולאשר בשפמות ולאשר באשתמע
ולאשר ברכל ולאשר בערי הירחמאלי ולאשר בערי הקיני
ולאשר בחרמה ולאשר בבור־עשן ולאשר בעתך
ולאשר בחברון ולכל־המקמות אשר־התהלך־שם דוד הוא ואנשיו

פסוקים מנוקד

וַיְהִי בְּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו צִקְלַג בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַעֲמָלֵקִי פָשְׁטוּ אֶל־נֶגֶב וְאֶל־צִקְלַג וַיַּכּוּ אֶת־צִקְלַג וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָהּ בָּאֵשׁ׃
וַיִּשְׁבּוּ אֶת־הַנָּשִׁים אֲשֶׁר־בָּהּ מִקָּטֹן וְעַד־גָּדוֹל לֹא הֵמִיתוּ אִישׁ וַיִּנְהֲגוּ וַיֵּלְכוּ לְדַרְכָּם׃
וַיָּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו אֶל־הָעִיר וְהִנֵּה שְׂרוּפָה בָּאֵשׁ וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם נִשְׁבּוּ׃
וַיִּשָּׂא דָוִד וְהָעָם אֲשֶׁר־אִתּוֹ אֶת־קוֹלָם וַיִּבְכּוּ עַד אֲשֶׁר אֵין־בָּהֶם כֹּחַ לִבְכּוֹת׃
וּשְׁתֵּי נְשֵׁי־דָוִד נִשְׁבּוּ אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵלִית וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי׃
וַתֵּצֶר לְדָוִד מְאֹד כִּי־אָמְרוּ הָעָם לְסָקְלוֹ כִּי־מָרָה נֶפֶשׁ כָּל־הָעָם אִישׁ עַל־בנו [בָּנָיו] וְעַל־בְּנֹתָיו וַיִּתְחַזֵּק דָּוִד בַּיהוָה אֱלֹהָיו׃
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן בֶּן־אֲחִימֶלֶךְ הַגִּישָׁה־נָּא לִי הָאֵפֹד וַיַּגֵּשׁ אֶבְיָתָר אֶת־הָאֵפֹד אֶל־דָּוִד׃
וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהוָה לֵאמֹר אֶרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד־הַזֶּה הַאַשִּׂגֶנּוּ וַיֹּאמֶר לוֹ רְדֹף כִּי־הַשֵּׂג תַּשִּׂיג וְהַצֵּל תַּצִּיל׃
וַיֵּלֶךְ דָּוִד הוּא וְשֵׁשׁ־מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיָּבֹאוּ עַד־נַחַל הַבְּשׂוֹר וְהַנּוֹתָרִים עָמָדוּ׃
וַיִּרְדֹּף דָּוִד הוּא וְאַרְבַּע־מֵאוֹת אִישׁ וַיַּעַמְדוּ מָאתַיִם אִישׁ אֲשֶׁר פִּגְּרוּ מֵעֲבֹר אֶת־נַחַל הַבְּשׂוֹר׃
וַיִּמְצְאוּ אִישׁ־מִצְרִי בַּשָּׂדֶה וַיִּקְחוּ אֹתוֹ אֶל־דָּוִד וַיִּתְּנוּ־לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל וַיַּשְׁקֻהוּ מָיִם׃
וַיִּתְּנוּ־לוֹ פֶלַח דְּבֵלָה וּשְׁנֵי צִמֻּקִים וַיֹּאכַל וַתָּשָׁב רוּחוֹ אֵלָיו כִּי לֹא־אָכַל לֶחֶם וְלֹא־שָׁתָה מַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת׃
וַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד לְמִי־אַתָּה וְאֵי מִזֶּה אָתָּה וַיֹּאמֶר נַעַר מִצְרִי אָנֹכִי עֶבֶד לְאִישׁ עֲמָלֵקִי וַיַּעַזְבֵנִי אֲדֹנִי כִּי חָלִיתִי הַיּוֹם שְׁלֹשָׁה׃
אֲנַחְנוּ פָּשַׁטְנוּ נֶגֶב הַכְּרֵתִי וְעַל־אֲשֶׁר לִיהוּדָה וְעַל־נֶגֶב כָּלֵב וְאֶת־צִקְלַג שָׂרַפְנוּ בָאֵשׁ׃
וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד הֲתוֹרִדֵנִי אֶל־הַגְּדוּד הַזֶּה וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים אִם־תְּמִיתֵנִי וְאִם־תַּסְגִּרֵנִי בְּיַד־אֲדֹנִי וְאוֹרִדְךָ אֶל־הַגְּדוּד הַזֶּה׃
וַיֹּרִדֵהוּ וְהִנֵּה נְטֻשִׁים עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ אֹכְלִים וְשֹׁתִים וְחֹגְגִים בְּכֹל הַשָּׁלָל הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לָקְחוּ מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וּמֵאֶרֶץ יְהוּדָה׃
וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד־הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם וְלֹא־נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם־אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ־נַעַר אֲשֶׁר־רָכְבוּ עַל־הַגְּמַלִּים וַיָּנֻסוּ׃
וַיַּצֵּל דָּוִד אֵת כָּל־אֲשֶׁר לָקְחוּ עֲמָלֵק וְאֶת־שְׁתֵּי נָשָׁיו הִצִּיל דָּוִד׃
וְלֹא נֶעְדַּר־לָהֶם מִן־הַקָּטֹן וְעַד־הַגָּדוֹל וְעַד־בָּנִים וּבָנוֹת וּמִשָּׁלָל וְעַד כָּל־אֲשֶׁר לָקְחוּ לָהֶם הַכֹּל הֵשִׁיב דָּוִד׃
וַיִּקַּח דָּוִד אֶת־כָּל־הַצֹּאן וְהַבָּקָר נָהֲגוּ לִפְנֵי הַמִּקְנֶה הַהוּא וַיֹּאמְרוּ זֶה שְׁלַל דָּוִד׃
וַיָּבֹא דָוִד אֶל־מָאתַיִם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־פִּגְּרוּ מִלֶּכֶת אַחֲרֵי דָוִד וַיֹּשִׁיבֻם בְּנַחַל הַבְּשׂוֹר וַיֵּצְאוּ לִקְרַאת דָּוִד וְלִקְרַאת הָעָם אֲשֶׁר־אִתּוֹ וַיִּגַּשׁ דָּוִד אֶת־הָעָם וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם׃
וַיַּעַן כָּל־אִישׁ־רָע וּבְלִיַּעַל מֵהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ עִם־דָּוִד וַיֹּאמְרוּ יַעַן אֲשֶׁר לֹא־הָלְכוּ עִמִּי לֹא־נִתֵּן לָהֶם מֵהַשָּׁלָל אֲשֶׁר הִצַּלְנוּ כִּי־אִם־אִישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ וְאֶת־בָּנָיו וְיִנְהֲגוּ וְיֵלֵכוּ׃
וַיֹּאמֶר דָּוִד לֹא־תַעֲשׂוּ כֵן אֶחָי אֵת אֲשֶׁר־נָתַן יְהוָה לָנוּ וַיִּשְׁמֹר אֹתָנוּ וַיִּתֵּן אֶת־הַגְּדוּד הַבָּא עָלֵינוּ בְּיָדֵנוּ׃
וּמִי יִשְׁמַע לָכֶם לַדָּבָר הַזֶּה כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל־הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ׃
וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיְשִׂמֶהָ לְחֹק וּלְמִשְׁפָּט לְיִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃
וַיָּבֹא דָוִד אֶל־צִקְלַג וַיְשַׁלַּח מֵהַשָּׁלָל לְזִקְנֵי יְהוּדָה לְרֵעֵהוּ לֵאמֹר הִנֵּה לָכֶם בְּרָכָה מִשְּׁלַל אֹיְבֵי יְהוָה׃
לַאֲשֶׁר בְּבֵית־אֵל וְלַאֲשֶׁר בְּרָמוֹת־נֶגֶב וְלַאֲשֶׁר בְּיַתִּר׃
וְלַאֲשֶׁר בַּעֲרֹעֵר וְלַאֲשֶׁר בְּשִׂפְמוֹת וְלַאֲשֶׁר בְּאֶשְׁתְּמֹעַ׃
וְלַאֲשֶׁר בְּרָכָל וְלַאֲשֶׁר בְּעָרֵי הַיְּרַחְמְאֵלִי וְלַאֲשֶׁר בְּעָרֵי הַקֵּינִי׃
וְלַאֲשֶׁר בְּחָרְמָה וְלַאֲשֶׁר בְּבוֹר־עָשָׁן וְלַאֲשֶׁר בַּעֲתָךְ׃
וְלַאֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן וּלְכָל־הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר־הִתְהַלֶּךְ־שָׁם דָּוִד הוּא וַאֲנָשָׁיו׃

מקומות

אשתמוע

עיר כוהנים בהר יהודה.
מזוהה כיום עם א-סמוע. (אדוארד רובינסון)
בית אל (שמעון)

עיר בנחלת שמעון.
כיום מזוהה עם תל אום ביתין. (ש' אברמסקי)
חרמה?
יתיר
כרמל (יהודה)
ערוער (נגב)
צקלג (או גרר 4)

עיר בצפון מערב הנגב הנמצאת ברשימת יישובי שמעון (יהושע יט, ה; דה"א ד ל).
מזוהה עם תל שרע (י' פרס).
על פי אלט תל שרע מזוהה עם גרר.
נחל הבשור
יזרעאל (יהודה)
פלשת

חבל ארץ במישור החוף הדרומי של ארץ ישראל ובצפון הנגב, מקום מושבם של הפלישתים.
יהודה

חבל ארץ הררי המשתרע בין אזור בית אל בצפון לבקעת באר שבע בדרום.
נגב

הנגב הוא האיזור הדרומי של ארץ ישראל, הנמצא בגבול שבין הארץ המיוּשֶׁבֶת לבין המדבר. שורש המילה "נגב" משמעותו "יָבֵש", בגלל אוֹפיוֹ היבש והמדברי של איזור זה. העיר המרכזית בנגב היא באר שבע. בגלל מיקומו הגיאוגרפי של הנגב בדרום הארץ, המילה "נגב" משמשת במקרא פעמים רבות במשמעות של "דָרוֹם": "ופרצת ימה וקדמה, צפונה ונגבה" (בראשית כ"ח 28).