מלכים ב-פרק-2

ביאורים

• וַיְְְהִי בְְּהַעֲלוֹת ה' אֶת־אֵלִיָּהוּ בַּסֳֳעָרָה הַשָּׁמָיִם, כפי שיתואר, וַיֵּלֶךְְְ אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע משמשו, שהיה מלווה אותו בכל דרכיו, מִן־הַגִּלְְְגָּל.

• וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל־אֱלִישָׁע: שֵׁב־נָא, התעכב פֹה, כִּי ה' שְְׁלָחַנִי עַד־בֵּית־אֵל. אליהו רצה לצאת מן העולם לבדו, בלא ליווי. וַיֹּאמֶר לו אֱלִישָׁע, לאחר שהבין במה מדובר : חַי־ה' וְְחֵי־נַפְְְשְְׁךָ אִם, אני נשבע שלא אֶעֶזְְְבֶךָּ.וַיֵּרְְדוּ אל בֵּית־אֵל.

• וַיֵּצְְאוּ בְְנֵי־הַנְְּבִיאִים, הנביאים המתלמדים אֲשֶׁר־בֵּית־אֵל אֶל־אֱלִישָׁע, וַיֹּאמְְרוּ אֵלָיו: הֲיָדַעְְְתָּ כִּי הַיּוֹם ה' לֹקֵחַ אֶת־אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ? הסתלקותו של אליהו מדומה כאן לכתר המוסר מעל ראש תלמידו. וַיֹּאמֶר: גַּם־אֲנִי יָדַעְְְתִּי זאת, אבל הֶחֱשׁוּ, שִׁתקו.

• וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ: אֱלִישָׁע, שֵׁב־נָא פֹה, כִּי ה' שְְׁלָחַנִי יְְרִיחוֹ. וַיֹּאמֶר: חַי־ה' וְְחֵי־נַפְְְשְְׁךָ אִם־אֶעֶזְְְבֶךָּ. וַיָּבֹאוּ יְְרִיחוֹ.

• וַיִּגְְּשׁוּ בְְנֵי־הַנְְּבִיאִים אֲשֶׁר־בִּירִיחוֹ אֶל־אֱלִישָׁע, וַיֹּאמְְרוּ אֵלָיו: הֲיָדַעְְְתָּ כִּי הַיּוֹם ה' לֹקֵחַ אֶת־אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ? וַיֹּאמֶר: גַּם־אֲנִי יָדַעְְְתִּי, הֶחֱשׁוּ.

• וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ: שֵׁב־נָא פֹה, כִּי ה' שְְׁלָחַנִי הַיַּרְְְדֵּנָה, אל הירדן. וַיֹּאמֶר: חַי־ה' וְְחֵי־נַפְְְשְְׁךָ אִם־אֶעֶזְְְבֶךָּ. וַיֵּלְְכוּ שְְׁנֵיהֶם.

• וַחֲמִשִּׁים אִישׁ מִבְְּנֵי הַנְְּבִיאִים הָלְְכוּ, וַיַּעַמְְְדוּ מִנֶּגֶד מֵרָחוֹק, לצפות בכיוון הליכתם, וּשְְְׁנֵיהֶם הלכו עד אשר עָמְְדוּ עַל־הַיַּרְְְדֵּן, ושם עצרו.

• וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת־אַדַּרְְְתּוֹ וַיִּגְְְלֹם, גלגל אותה כך שתהיה קשיחה יותר, וַיַּכֶּה באמצעותה אֶת־הַמַּיִם – וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה, וַיַּעַבְְְרוּ שְְׁנֵיהֶם את הירדן בֶּחָרָבָה, ביבשה.

• וַיְְְהִי כְְעָָבְְְרָם, וְְאֵלִיָּהוּ אָמַר אֶל־אֱלִישָׁע: שְְׁאַל, בקש מָה אֶעֱשֶׂה־לָּךְְְ בְְּטֶרֶם אֶלָּקַח מֵעִמָּךְְְ. מה תרצה שאתן לך בפרדתי ממך? וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע: וִיהִי־נָא פִּי־שְְׁנַיִם בְְּרוּחֲךָ אֵלָי. אני מבקש שיגיע אלי פי שניים מכוח נבואתך.

• וַיֹּאמֶר אליהו: הִקְְְשִׁיתָ לִשְְְׁאוֹל. זו בקשה קשה מדי. אִם־תִּרְְְאֶה אֹתִי לֻקָּח, אם תזכה לראות את הרגע שבו אני אלקח מֵאִתָּךְְְ – יְְהִי־לְְךָ כֵן, תתמלא משאלתך, וְְאִם־אַיִן – לֹא יִהְְְיֶה.

• וַיְְְהִי הֵמָּה הֹלְְכִים הָלוֹךְְְ וְְדַבֵּר, בעת שהמשיכו ללכת בעברו האחר של הירדן, וְְהִנֵּה רֶכֶב־אֵשׁ וְְסוּסֵי אֵשׁ יורדים, וַיַּפְְְרִדוּ בֵּין שְְׁנֵיהֶם. וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסֳֳעָרָה הַשָּׁמָיִם כאילו הוא רוכב ברכב האש וסוסי האש.

• וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה את המראה, וְְהוּא מְְצַעֵק: אָבִי, אָבִי, כינוי המבטא כבוד וחיבה, היית רֶכֶב יִשְְְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו, מגנם של ישראל ועצמתם, וכעת אתה מסתלק. וְְלֹא רָאָהוּ עוֹד. אליהו נעלם מעיניו. וַיַּחֲזֵק אלישע בִּבְְְגָדָיו, וַיִּקְְְרָעֵם לִשְְְׁנַיִם, לשני קְְרָעִים לביטוי האבל הכבד שלא יתרפא ולא יאוחה.

• וַיָּרֶם אֶת־אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְְלָה מֵעָלָיו, כאשר עלה על המרכבה, כביכול, וַיָּשָָׁב וַיַּעֲמֹד עַל־שְְׂפַת הַיַּרְְְדֵּן.

• וַיִּקַּח אֶת־אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר־נָפְְלָה מֵעָלָיו וַיַּכֶּה אֶת־הַמַּיִם, וַיֹּאמַר: אַיֵּה ה' אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ? אליהו כבר איננו כאן, אבל ה' אלוקיו נמצא. אַף־הוּא וַיַּכֶּה, גם אלישע היה מסוגל להכות אֶת־הַמַּיִם, וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה. וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע את הירדן.

• וַיִּרְְְאֻהוּ עובר את הירדן בְְנֵי־הַנְְּבִיאִים אֲשֶׁר־בִּירִיחוֹ מִנֶּגֶד, וַיֹּאמְְרוּ: נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל־אֱלִישָׁע. אלישע קיבל את כוחו של אליהו, ולכן הוא מחולל מופתים כשם שעשה רבו. וַיָּבֹאוּ לִקְְְרָאתוֹ, וַיִּשְְְׁתַּחֲווּ־לוֹ אָרְְְצָה.

• וַיֹּאמְְרוּ אֵלָיו: הִנֵּה־נָא יֵשׁ־אֶת־עֲבָדֶיךָ – אתנו חֲמִשִּׁים אֲנָשִׁים בְְּנֵי־חַיִל, חזקים. יֵלְְכוּ־נָא וִיבַקְְְשׁוּ, יחפשו אֶת־אֲדֹנֶיךָ, פֶּן־נְְשָׂאוֹ רוּחַ ה' וַיַּשְְְׁלִכֵהוּ בְְּאַחַד הֶהָרִים אוֹ בְְּאַחַת הַגֵּאָיוֹת. אולי הוא נישא על גבי הרוח, אבל הוא עדיין בעולם הזה. וַיֹּאמֶר: לֹא, אל תִשְְְׁלָחוּ.

• וַיִּפְְְצְְרוּ־בוֹ עַד־בֹּשׁ, עד שהפצרתם ביישה והביכה את אלישע, כאילו בציוויו שלא לחפש את אליהו הוא מבקש להיפטר מרבו. וַיֹּאמֶר: שְְׁלָחוּ. וַיִּשְְְׁלְְחוּ חֲמִשִּׁים אִישׁ, וַיְְְבַקְְְשׁוּ שְְׁלֹשָׁה־יָמִים וְְלֹא מְְצָאֻהוּ.

• וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו, וְְהוּא יֹשֵׁב בִּירִיחוֹ בינתיים, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: הֲלוֹא־אָמַרְְְתִּי אֲלֵיכֶם אַל־תֵּלֵכוּ. הנה התברר שצדקתי. בשובו מעליית אליהו השמימה עושה אלישע שני מעשי נסים – באחד הוא מרפא ומביא חיים, ואילו בשני הוא ממית.

• וַיֹּאמְְרוּ אַנְְְשֵׁי הָעִיר יריחו אֶל־אֱלִישָׁע: הִנֵּה־נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב, נוח לשבת כאן, לא חם מדי, והאדמה פורייה, כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רֹאֶה, וְְאולם הַמַּיִם רָעִים, אינם ראויים לשתיית בני אדם, וְְהָאָרֶץ מְְשַׁכָּלֶת, גורמת למותם של ילדים ואנשים בגלל מימיה.

• וַיֹּאמֶר: קְְחוּ־לִי צְְלֹחִית, בקבוק, צנצנת חֲדָשָׁה וְְשִׂימוּ שָׁם מֶלַח. וַיִּקְְְחוּ, הביאו את הצלוחית אֵלָיו.

• וַיֵּצֵא אֶל־מוֹצָא הַמַּיִם, המעיין, וַיַּשְְְׁלֶךְְְ־שָׁם מֶלַח, אף על פי שהמלח אמור היה לפגוע עוד באיכות המים. בכך הנס היה מודגש יותר. וַיֹּאמֶר: כֹּה־אָמַר ה': רִפִּאתִי, המתקתי לַמַּיִם הָאֵלֶּה. לֹא־יִהְְְיֶה מִשָּׁם, מהם עוֹד מָוֶת וּמְְְשַׁכָּלֶת.

• וַיֵּרָפוּ, נרפאו, הומתקו הַמַּיִם, ומימי יריחו נשארו מתוקים עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כִּדְְְבַר אֱלִישָׁע אֲשֶׁר דִּבֵּר.

• וַיַּעַל מִשָּׁם לכיוון בֵּית־אֵל, וְְכאשר הוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְְְ – וּנְְְעָרִים קְְטַנִּים או אנשים מבוגרים שהתנהגו כנערים כדי להתגרות באלישע או להתנקם בו, יָצְְאוּ מִן־הָעִיר, וַיִּתְְְקַלְְּסוּ־בוֹ, לעגו לו. וַיֹּאמְְרוּ לוֹ: עֲלֵה קֵרֵחַ, עֲלֵה קֵרֵחַ. לא ידוע אם אלישע אכן היה קירח. נראה שהנערים רצו להדגיש את ההבדל בינו לבין אליהו. אליהו היה ידוע כאיש בעל שיער, ולאלישע אולי לא היה שיער כלל או שהיה לו שיער קלוש. הנערים רצו אחריו וצעקו.

• וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְְְאֵם, עמד על טיבם וַיְְְקַלְְלֵם בְְּשֵׁם ה' שיקרה להם אסון. וַתֵּצֶאנָה שְְׁתַּיִם דֻּבִּים, שתי דובות שאולי איבדו את גוריהן מִן־הַיַּעַר, וַתְְּבַקַּעְְְנָה מֵהֶם אַרְְְבָּעִים וּשְְְׁנֵי יְְלָדִים.

• וַיֵּלֶךְְְ מִשָּׁם אֶל־הַר הַכַּרְְְמֶל, וּמִשָּׁם שָׁב שֹׁמְְרוֹן.