מלכים ב-פרק-8

ביאורים

• וֶאֱלִישָׁע דִּבֶּר אֶל־הָאִשָּׁה השונמית שאירחה אותו ו אֲשֶׁר־הֶחֱיָה אֶת־בְְּנָהּ לֵאמֹר: קוּמִי וּלְְְכִי אַתְְְּ וּבֵיתֵךְְְ, משפחתך, וְְגוּרִי בַּאֲשֶׁר תָּגוּרִי. מוטב שתעברי לגור במקום אחר, כִּי־קָרָא ה' לָרָעָב, וְְגַם־בָּא הרעב ממשמש לבוא אֶל־הָאָרֶץ שֶׁבַע שָׁנִים. מכיוון שהייתה אשה עשירה, היו לה אמצעים לצאת מן הארץ ולהינצל מחרפת רעב.

• וַתָּקָָם הָאִשָּׁה וַתַּעַשׂ כִּדְְְבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים. וַתֵּלֶךְְְ הִיא וּבֵיתָהּ וַתָּגָָר בְְּאֶרֶץ־פְְּלִשְְְׁתִּים שֶׁבַע שָׁנִים.

• וַיְְְהִי מִקְְְצֵה, בסוף שֶׁבַע שָׁנִים, וַתָּשָָׁב הָאִשָּׁה מֵאֶרֶץ פְְּלִשְְְׁתִּים. מאחר שהיא לא הייתה במקום זמן רב, השתמשו השכנים בביתה ובשדה שלה. וַתֵּצֵא לִצְְְעֹק אֶל־הַמֶּלֶךְְְ אֶל, על בֵּיתָהּ וְְאֶל־שָׂדָהּ. היא תבעה שיחזירו לה את רכושה .

• וְְהַמֶּלֶךְְְ מְְדַבֵּר באותו זמן אֶל־גֵּחֲזִי נַעַר אִישׁ־הָאֱלֹהִים לֵאמֹר: סַפְְּרָה־נָּא לִי אֵת כָָּל־הַגְְּדֹלוֹת אֲשֶׁר־עָשָׂה אֱלִישָׁע, שהרי היית משמשו.

• וַיְְְהִי הוּא מְְסַפֵּר לַמֶּלֶךְְְ אֵת אֲשֶׁר־הֶחֱיָה אלישע אֶת־הַמֵּת, וְְהִנֵּה בדיוק אז הָאִשָּׁה אֲשֶׁר־הֶחֱיָה אֶת־בְְּנָהּ צֹעֶקֶת אֶל־הַמֶּלֶךְְְ עַל־בֵּיתָהּ וְְעַל־שָׂדָהּ להתלונן ולבקש סיוע. וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי: אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְְְ, זֹאת הָאִשָּׁה וְְזֶה־בְְּנָהּ אֲשֶׁר־הֶחֱיָה אֱלִישָׁע, שעליהם סיפרתי לך זה עתה.

• וַיִּשְְְׁאַל הַמֶּלֶךְְְ לָאִשָּׁה, וַתְְּסַפֶּר־לוֹ על הנס שעשה הנביא ועל מצוקתה בהווה. וַיִּתֶּן־לָהּ הַמֶּלֶךְְְ סָרִיס אֶחָד, שר או פקיד מאנשיו לֵאמֹר: הָשֵׁיב אֶת־כָָּל־אֲשֶׁר־לָהּ וְְאֵת כָָּל־תְְּבוּאֹת הַשָּׂדֶה מִיּוֹם עָָזְְְבָה אֶת־הָאָרֶץ וְְעַד־עָתָּה. הוא הטיל עליו לדאוג להשבת כל רכושה וכל שווי התבואה שהצמיח השדה בזמן היעדרותה.

• וַיָּבֹא אֱלִישָׁע אל דַּמֶּשֶׂק, וּבֶן־הֲדַד מֶלֶךְְְ־אֲרָם היה חֹלֶה באותה שעה. וַיֻּגַּד־לוֹ – לבן הדד לֵאמֹר: בָּא אִישׁ הָאֱלֹהִים עַד־הֵנָּה, לכאן, לדמשק.

• וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְְְ אֶל־חֲזָהאֵל, אחד משריו הבכירים, ואולי המצביא שלו : קַח בְְּיָדְְךָ מִנְְְחָה, מתנה כמקובל אצל הבאים לבקש סיוע מן הנביא, וְְלֵךְְְ לִקְְְרַאת אִישׁ הָאֱלֹהִים, וְְדָרַשְְְׁתָּ, שְׁאל אֶת דבר ה' מֵאוֹתוֹ, באמצעותו בשאלה המציקה לי, לֵאמֹר: הַאֶחְְְיֶה מֵחֳֳלִי זֶה? האם אתרפא ממחלתי?

• וַיֵּלֶךְְְ חֲזָאֵל לִקְְְרָאתוֹ, וַיִּקַּח מִנְְְחָה בְְיָדוֹ וְְכָָל־טוּב דַּמֶּשֶׂק – מַשָּׂא אַרְְְבָּעִים גָּמָל, וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְְפָנָיו, וַיֹּאמֶר: בִּנְְְךָ, ביטוי המביע כבוד רב , בֶן־הֲדַד מֶלֶךְְְ־אֲרָם שְְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר: הַאֶחְְְיֶה מֵחֳֳלִי זֶה?

• וַיֹּאמֶר אֵלָיו – אל חזאל אֱלִישָׁע: לֵךְְְ אֱמָָר־לוֹ: חָיֹה תִחְְְיֶה. אולם לך אני מספר דבר נוסף – וְְהִרְְְאַנִי ה' כִּי־מוֹת יָמוּת. באותו רגע צפה אלישע שאירועים קשים עתידים למצוא את עמו בעקבות סופו של בן הדד והמלכת חזאל למלך תחתיו, אך הוא לא רצה לחשוף את רגשותיו.

• וַיַּעֲמֵד אֶת־פָּנָיו. הוא עצר את פניו מלבטא את מצוקתו וַיָּשֶׂם, הוא החזיק את עצמו זמן רב עַד־בֹּשׁ, עד כדי כך שיכול היה לגרום מבוכה ואי – נעימות לבן – שיחו. ולבסוף, כשלא יכול היה עוד להתאפק – וַיֵּבְְְךְְְּ אִישׁ הָאֱלֹהִים.

• וַיֹּאמֶר חֲזָאֵל: מַדּוּעַ אֲדֹנִי בֹכֶה? וַיֹּאמֶר אלישע : כִּי יָדַעְְְתִּי אֵת אֲשֶׁר־תַּעֲשֶׂה לִבְְְנֵי יִשְְְׂרָאֵל רָעָה – מִבְְְצְְרֵיהֶם תְְּשַׁלַּח בָּאֵשׁ, וּבַחֻרֵיהֶם בַּחֶרֶב תַּהֲרֹג, וְְעֹלְְלֵיהֶם, תינוקותיהם תְְּרַטֵּשׁ, תשסע, וְְאת הָרֹתֵיהֶם, הנשים ההרות בהם תְְּבַקֵּעַ.

• וַיֹּאמֶר חֲזָהאֵל: כִּי מָה עַבְְְדְְּךָ – הַכֶּלֶב, כִּי יַעֲשֶׂה הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה?! אינני אלא נתין של בן הדד, ואתה אומר שאני אלחם בישראל ואביס אותם?! וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע: הִרְְְאַנִי ה' אֹתְְךָ מֶלֶךְְְ עַל־אֲרָם, וכאשר תמלוך, תעשה את הדברים האלה.

• וַיֵּלֶךְְְ מֵאֵת אֱלִישָׁע, וַיָּבֹא חזרה אֶל־אֲדֹנָיו. וַיֹּאמֶר לוֹ בן הדד : מָה־אָמַר לְְךָ אֱלִישָׁע? וַיֹּאמֶר: אָמַר לִי: חָיֹה תִחְְְיֶה. דברי אלישע לא רק הודיעו את העתיד, אלא גם סייעו להגשמתו. אחרי שחזאל שמע שהמלך אינו עתיד לקום ממחלתו, ושהוא ימלוך על ארם, הוא קידם במעשיו את מימוש הנבואה:

• וַיְְְהִי מִמָָּחֳֳרָת וַיִּקַּח חזאל את הַמַּכְְְבֵּר, השמיכה, וַיִּטְְְבֹּל אותו בַּמַּיִם, כדי לאטום אותו. וַיִּפְְְרֹשׂ עַל־פָּנָיו של בן הדד השוכב חולה, וַיָּמֹת. חזאל אמנם לא חנק אותו בידיו, אך הביא למותו. ולאחר מכן – וַיִּמְְְלֹךְְְ חֲזָהאֵל תַּחְְְתָּיו. כך התקיימה במלואה נבואתו של אלישע.

• וּבִשְְְׁנַת חָמֵשׁ לְְיוֹרָם בֶּן־אַחְְְאָב מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה, שהיה מיודד עם אחאב, לאחר מות יהושפט מָלַךְְְ יְְהוֹרָם בֶּן־יְְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה.

• בֶּן־שְְׁלֹשִׁים וּשְְְׁתַּיִם שָׁנָה הָיָה בְְמָָלְְְכוֹ וּשְְְׁמֹנֶה שָׁנִים מָלַךְְְ בִּירוּשָׁלִָם.

• וַיֵּלֶךְְְ בְְּדֶרֶךְְְ מַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ בֵּית אַחְְְאָב, כִּי בַּת־אַחְְְאָב הָיְְתָה־לּוֹ לְְאִשָּׁה. כאמור, שררו קשרי ידידות קרובים בין יהושפט ואחאב. הם נלחמו יחד, ואף ילדיהם התחתנו. וַיַּעַשׂ הָרַע בְְּעֵינֵי ה'.

• וְְלֹא־אָבָה, רצה ה' לְְהַשְְְׁחִית אֶת־יְְהוּדָה כגמולו הראוי לו, לְְמַעַן דָּוִד עַבְְְדּוֹ, כַּאֲשֶׁר אָמַר־לוֹ לָתֵת לוֹ נִיר, שלטון וּלְְְבָנָיו כָָּל־הַיָּמִים, כהבטחת ה' לדוד ששושלתו תימשך.

• בְְּיָמָיו של יהורם פָּשַׁע, מרד אֱדוֹם מִתַּחַת יַד־יְְהוּדָה, וַיַּמְְְלִכוּ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ משלהם.

• וַיַּעֲבֹר יוֹרָם צָעִירָה, למקום ושמו צעיר, ואולי הוא כינוי לשעיר שבארץ אדום, וְְכָָל־הָרֶכֶב עִמּוֹ. וַיְְְהִי־הוּא קָם ב לַיְְְלָה, וַיַּכֶּה אֶת־אֱדוֹם הַסֹּבֵיב אֵלָיו, שהקיפו אותו וארבו לו, וְְאֵת שָׂרֵי הָרֶכֶב. וַיָּנָָס, ברח הָעָם לְְאֹהָלָיו. יהורם יצא בשלום מהקרב, אבל לא נחל ניצחון –

• וַיִּפְְְשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד־יְְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. יהורם איבד את השליטה באדומים, והם הפכו לאויבי יהודה. תשלומי המס שהעלו האדומים ליהודה הופסקו, וביטחון הממלכה התערער. האדומים שישבו בדרום יכלו לשבש גם את התנהלות המסחר של יהודה, שעסקיה הגיעו עד אילת. אָז תִּפְְְשַׁע, מרדה ביהורם גם לִבְְְנָה בָּעֵת הַהִיא, אולי מחמת חולשתו של יהורם.

• וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי יוֹרָם, יהורם וְְכָָל־אֲשֶׁר עָשָׂה כמלך, הֲלֹא־הֵם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יְְהוּדָה.

• וַיִּשְְְׁכַּב יוֹרָם עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם־אֲבֹתָיו בְְּעִיר דָּוִד. וַיִּמְְְלֹךְְְ אֲחַזְְְיָהוּ בְְנוֹ תַּחְְְתָּיו.

• בִּשְְְׁנַת שְְׁתֵּים־עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה לְְיוֹרָם בֶּן־אַחְְְאָב מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל מָלַךְְְ אֲחַזְְְיָהוּ בֶן־יְְהוֹרָם מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה.

• בֶּן־עֶשְְְׂרִים וּשְְְׁתַּיִם שָׁנָה אֲחַזְְְיָהוּ בְְמָָלְְְכוֹ וְְשָׁנָה אַחַת מָלַךְְְ בִּירוּשָׁלִָם, וְְשֵׁם אִמּוֹ עֲתַלְְְיָהוּ בַּת, נכדת עָָמְְְרִי מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל, שהרי אביו יהורם נשא את בת אחאב.

• וַיֵּלֶךְְְ בְְּדֶרֶךְְְ בֵּית אַחְְְאָב, וַיַּעַשׂ הָרַע בְְּעֵינֵי ה' כְְּבֵית אַחְְְאָב, כִּי חֲתַן בֵּית־אַחְְְאָב הוּא, ואף היה נכדו של אחאב. מלכי יהודה הצעירים ביקשו להישען על ממלכת ישראל – שהייתה גדולה וחשובה יותר – ואף ללמוד ממלכיה וללכת בדרכיהם.

• וַיֵּלֶךְְְ אֶת, עם יוֹרָם בֶּן־אַחְְְאָב, שהיה דודו לַמִּלְְְחָמָה עִם־חֲזָאֵל מֶלֶךְְְ־אֲרָם בְְּרָמֹת גִּלְְְעָד. חזאל, שעלה לגדולה בארם, תקף את ממלכת ישראל, ובכך התקיימה נבואת אלישע. על רקע מצב העניינים המתוח וסכסוכי הגבול הקטנים נפתחה עתה מערכה משמעותית יותר. וַיַּכּוּ אֲרַמִּים אֶת־יוֹרָם, שיצא בקרב צבאו למלחמה.

• וַיָּשָָׁב יוֹרָם הַמֶּלֶךְְְ לְְהִתְְְרַפֵּא בְְיִזְְְרְְעֶאל, עיר הנופש ששימשה את מלכי ישראל, על מנת לנוח ולהחלים מִן־הַמַּכִּים אֲשֶׁר יַכֻּהוּ אֲרַמִּים בָּרָמָה, בְְּהִלָּחֲמוֹ אֶת־חֲזָהאֵל מֶלֶךְְְ אֲרָם. וַאֲחַזְְְיָהוּ בֶן־יְְהוֹרָם מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה אחיינו יָרַד לִרְְְאוֹת אֶת־יוֹרָם בֶּן־אַחְְְאָב בְְּיִזְְְרְְעֶאל ולבקרו, כִּי־חֹלֶה הוּא.