מלכים ב-פרק-9

ביאורים

• וֶאֱלִישָׁע הַנָּבִיא קָרָא לְְאַחַד מִבְְּנֵי הַנְְּבִיאִים, וַיֹּאמֶר לוֹ: חֲגֹר מָָתְְְנֶיךָ, הכן עצמך לדרך ארוכה, וְְקַח את פַּךְְְ הַשֶּׁמֶן הַזֶּה בְְּיָדֶךָ, וְְלֵךְְְ ל רָמֹת גִּלְְְעָד. בגלעד חנה צבא ישראל בשל המתח הממושך בין ארם ובין ישראל.

• וּבָאתָ־שָּׁמָּה, וּרְְְאֵה־שָׁם את יֵהוּא בֶן־יְְהוֹשָׁפָט בֶּן־נִמְְְשִׁי, וּבָאתָ וַהֲקֵמֹתוֹ, הצב אותו מִתּוֹךְְְ אֶחָיו, מבין האנשים שאתו, וְְהֵבֵיאתָ אֹתוֹ חֶדֶר בְְּחָדֶר. הכנס אותו לחדר פנימי.

• וְְלָקַחְְְתָּ את פַךְְְ־הַשֶּׁמֶן וְְיָצַקְְְתָּ עַל־רֹאשׁוֹ, וְְאָמַרְְְתָּ: כֹּה־אָמַר ה': מְְשַׁחְְְתִּיךָ לְְמֶלֶךְְְ אֶל, על יִשְְְׂרָאֵל. וּפָתַחְְְתָּ הַדֶּלֶת וְְנַסְְְתָּה, בְּרח וְְלֹא תְְחַכֶּה. מיד לאחר שתודיע ליהוא שהוא נמשח למלך מאת ה', הימלט מן המקום.

• וַיֵּלֶךְְְ הַנַּעַר, שלא היה משרת צעיר סתם, אלא הַנַּעַר הַנָּבִיא ל רָמֹת גִּלְְְעָד.

• וַיָּבֹא וְְהִנֵּה שָׂרֵי הַחַיִל, קצינים בכירים יֹשְְׁבִים יחד. וַיֹּאמֶר: דָּבָר לִי אֵלֶיךָ, הַשָּׂר. יהוא הוא הנמרץ מכולם, והוא מגיב לפני שאר הקצינים – וַיֹּאמֶר יֵהוּא: אֶל־מִי מִכֻּלָּנוּ? וַיֹּאמֶר: אֵלֶיךָ מיועד המסר שלי, הַשָּׂר.

• וַיָּקָָם וַיָּבֹא הַבַּיְְְתָה, לחדר פנימי סגור. וַיִּצֹק הנביא המתלמד את הַשֶּׁמֶן אֶל־רֹאשׁוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ: כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: מְְשַׁחְְְתִּיךָ לְְמֶלֶךְְְ אֶל־עַם ה' אֶל, על יִשְְְׂרָאֵל.

• וְְהִכִּיתָה, עליך להכות אֶת־בֵּית אַחְְְאָב אֲדֹנֶיךָ, וְְנִקַּמְְְתִּי דְְּמֵי עֲבָדַי הַנְְּבִיאִים וּדְְְמֵי כָָּל־עַבְְְדֵי ה' מִיַּד אִיזָבֶל. עליך לנקום את דמם של כל אלה שהרגו אנשי בית אחאב.

• וְְאָבַד כָָּל־בֵּית אַחְְְאָב, וְְהִכְְְרַתִּי לְְאַחְְְאָב מַשְְְׁתִּין בְְּקִיר, גבר בביטוי גס ושלילי, כלומר כל גבר משושלת אחאב יושמד. אפשרות אחרת: כלב, דהיינו אפילו כלב לא יישאר בממלכתו. וְְעָצוּר, מי שמוגן על ידי השליט, וְְעָזוּב, ומי שמחוזק על ידי השליט, או: מי שהשליט נטש אותו בְְּיִשְְְׂרָאֵל.

• וְְנָתַתִּי אֶת־בֵּית אַחְְְאָב כְְּבֵית יָָרָָבְְְעָם בֶּן־נְְבָט, שלא נותר ממנו שריד, וּכְְְבֵית בַּעְְְשָׁא בֶן־אֲחִיָּה, שהיה לו גורל דומה.

• וְְאֶת־אִיזֶבֶל יֹאכְְלוּ הַכְְּלָבִים בְְּחֵלֶק יִזְְְרְְעֶאל וְְאֵין קֹבֵר, ולא יקברו את גופתה. מיד כשסיים למלא את השליחות – וַיִּפְְְתַּח הנער הנביא את הַדֶּלֶת וַיָּנֹס, ברח.

• וְְיֵהוּא יָצָא מן החדר אֶל־עַבְְְדֵי אֲדֹנָיו. וַיֹּאמֶר לוֹ אחד מהם : הֲשָׁלוֹם? האם הכול כשורה? מַדּוּעַ בָּא־הַמְְּשֻׁגָּע, התמהוני, כינוי לנביאים, שהתנהגותם הייתה משונה בדרך כלל, הַזֶּה אֵלֶיךָ? הנביא לא אמר שהוא בא בדבר נבואה. אולם כנראה בני הנביאים ניכרו בלבושם. וכיוון שמטרת בואו לא הייתה ברורה, הם חששו שמא בא להודיע ליהוא דבר רע. וַיֹּאמֶר יהוא אֲלֵיהֶם: אַתֶּם יְְדַעְְְתֶּם אֶת־הָאִישׁ וְְאֶת־שִׂיחוֹ. אתם מכירים את האיש ואת אופן דיבורו. אין חשיבות לדבריו.

• וַיֹּאמְְרוּ: שֶׁקֶר אתה דובר. הוא לא בא בשביל שיחה בטלה. הַגֶּד־נָא לָנוּ מה אמר. וַיֹּאמֶר: כָּזֹאת וְְכָזֹאת אָמַר אֵלַי לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה': מְְשַׁחְְְתִּיךָ לְְמֶלֶךְְְ אֶל־יִשְְְׂרָאֵל.

• וַיְְְמַהֲרוּ הקצינים שבמחיצתו וַיִּקְְְחוּ אִישׁ בִּגְְְדוֹ. כל אחד מהם פשט את בגדו העליון, וַיָּשִׂימוּ את בגדי השרד שלהם תַחְְְתָּיו אֶל־גֶּרֶם הַמַּעֲלוֹת, על המדרגות עצמן, ובכך יצרו לו מושב מכובד מהאביזרים הזמינים להם. וַיִּתְְְקְְעוּ בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמְְרוּ: מָלַךְְְ יֵהוּא.

• וַיִּתְְְקַשֵּׁר, ארגן מרד יֵהוּא בֶּן־יְְהוֹשָׁפָט בֶּן־נִמְְְשִׁי אֶל, כנגד יוֹרָם מלך ישראל. וְְיוֹרָם הָיָה שֹׁמֵר שלח את הצבא כדי להגן בְְּרָמֹת גִּלְְְעָד, הוּא וְְכָָל־יִשְְְׂרָאֵל מִפְְּנֵי התקפותיו של חֲזָאֵל מֶלֶךְְְ אֲרָם.

• וַיָּשָָׁב יְְהוֹרָם הַמֶּלֶךְְְ לְְהִתְְְרַפֵּא בְְיִזְְְרְְעֶאל מִן־הַמַּכִּים אֲשֶׁר יַכֻּהוּ, הכוהו אֲרַמִּים, בְְּהִלָּחֲמוֹ אֶת־חֲזָאֵל מֶלֶךְְְ אֲרָם, כפי שסופר בסוף העניין הקודם. וַיֹּאמֶר יֵהוּא: אִם־יֵשׁ נַפְְְשְְׁכֶם, רצונכם שאמלוך, אַל־יֵצֵא פָלִיט מִן־הָעִיר לָלֶכֶת לְְהַגִּיד בְְּיִזְְְרְְעֶאל, וכך המרד יפרוץ בהפתעה גמורה.

• וַיִּרְְְכַּב יֵהוּא עם חלק מאנשיו, וַיֵּלֶךְְְ יִזְְְרְְעֶאלָה לפתוח במרד, כִּי יוֹרָם שֹׁכֵב שָׁמָּה, ביזרעאל. וַאֲחַזְְְיָה מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה אחיינו ובעל בריתו יָרַד בלא כל כוונות פוליטיות לִרְְְאוֹת אֶת־יוֹרָם כדי לבקרו בחוליו.

• וְְהַצֹּפֶה עֹמֵד עַל־הַמִּגְְְדָּל בְְּיִזְְְרְְעֶאל, וַיַּרְְְא אֶת־שִׁפְְְעַת, הקבוצה הגדולה של אנשי יֵהוּא בְְּבֹאוֹ אל העיר. וַיֹּאמֶר למלך : שִׁפְְְעַת, מספר גדול של אנשים אֲנִי רֹאֶה. וַיֹּאמֶר יְְהוֹרָם: קַח רַכָּב על סוס וּשְְְׁלַח אותו לִקְְְרָאתָם, וְְיֹאמַר, וישאל אותם : הֲשָׁלוֹם? הוא הניח שאם אנשים רבים באים יחד מן הצפון – יש בפיהם חדשות משדה הקרב בארם, ואולי הם באים לספר על מפלה.

• וַיֵּלֶךְְְ רֹכֵב הַסּוּס לִקְְְרָאתוֹ – לקראת יהוא, וַיֹּאמֶר: כֹּה־אָמַר הַמֶּלֶךְְְ: הֲשָׁלוֹם? האם הכול כשורה? וַיֹּאמֶר יֵהוּא: מַה־לְְּךָ וּלְְְשָׁלוֹם?! אל תשאל שאלות, אלא סֹב אֶל־אַחֲרָי. הצטרף אלי ועמוֹד בסוף המחנה. בזכות אישיותו הנחושה והכריזמטית של יהוא וקבוצת מלוויו המרשימה ציית הרכב להוראת יהוא ללא היסוס, אף שלא ידע לאן פני המחנה שלו מועדות. וַיַּגֵּד הַצֹּפֶה לֵאמֹר: בָּא־הַמַּלְְְאָךְְְ, השליח ששלחת עַד־הֵם וְְלֹא־שָׁב.

• וַיִּשְְְׁלַח יהורם רֹכֵב סוּס שֵׁנִי, וַיָּבֹא אֲלֵהֶם וַיֹּאמֶר: כֹּה־אָמַר הַמֶּלֶךְְְ: שָׁלוֹם? וַיֹּאמֶר יֵהוּא שוב : מַה־לְְּךָ וּלְְְשָׁלוֹם?! סֹב אֶל־אַחֲרָי. הסתובב גם אתה והתייצב בקצה המחנה שלי. ושוב – האיש ציית.

• וַיַּגֵּד הַצֹּפֶה לֵאמֹר: בָּא השליח עַד־אֲלֵיהֶם וְְלֹא־שָׁב, וְְהַמִּנְְְהָג כְְּמִנְְְהַג יֵהוּא בֶן־נִמְְְשִׁי. בינתיים המחנה התקרב, והצופה הבחין שאופן הנהיגה במרכבה דומה לאופן נהיגתו של יהוא, שהיה מפורסם כִּי בְְשִׁגָּעוֹן, בפראות יִנְְְהָג. יהורם חשד שמתרחש דבר הדורש את מעורבותו הישירה.

• וַיֹּאמֶר יְְהוֹרָם: אֱסֹר, קשׁוֹר את הסוס למרכבה. וַיֶּאְְְסֹר רִכְְְבּוֹ. וַיֵּצֵא יְְהוֹרָם מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל וגם אֲחַזְְְיָהוּ מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה אתו, אִישׁ בְְּרִכְְְבּוֹ. נראה שפציעתו של יהורם לא הייתה חמורה, שכן יכול היה לנהוג במרכבתו בעצמו. וַיֵּצְְאוּ לִקְְְרַאת יֵהוּא, וַיִּמְְְצָאֻהוּ בְְּחֶלְְְקַת נָבוֹת הַיִּזְְְרְְעֵאלִי. יהורם ואחזיהו פגשו ביהוא בדיוק בשדה שאחאב לקח בכפייה מנבות, לאחר שאשתו איזבל גרמה להריגת בעליו. מקום זה גילם את רשעותו של בית אחאב.

• וַיְְְהִי כִּרְְְאוֹת יְְהוֹרָם אֶת־יֵהוּא, וַיֹּאמֶר כדרך שהיה פונה אליו בכל הזדמנות אחרת : הֲשָׁלוֹם, יֵהוּא? וַיֹּאמֶר יהוא : מָה הַשָּׁלוֹם – עַד־זְְנוּנֵי אִיזֶבֶל אִמְְּךָ וּכְְְשָׁפֶיהָ הָרַבִּים?! מהו השלום שאתה מדבר עליו, שלום פשעיה של איזבל אמך?! אין שלום בינינו. יהוא חירף את יהורם וייחס אותו לאיזבל ולמנהגיה, אף שהיה גם בנו של אחאב, כרווח בנוסחי גידופים. יהורם עמד ברכבו פנים אל פנים מול יהוא.

• וַיַּהֲפֹךְְְ יְְהוֹרָם את יָדָיו האוחזות במושכות כדי לסובב את הרכב, וַיָּנֹס. וַיֹּאמֶר אֶל־אֲחַזְְְיָהוּ: הפגישה עם יהוא לא הייתה תמימה, אלא מִרְְְמָה, בגידה, אֲחַזְְְיָה.

• וְְיֵהוּא מִלֵּא יָדוֹ בַקֶּשֶׁת, מתח את קשתו בכל כוחו, וַיַּךְְְ אֶת־יְְהוֹרָם ופגע בו בֵּין זְְרֹעָיו. וַיֵּצֵא הַחֵצִי, החץ מִצדו האחורי של לִבּוֹ. יהורם לא היה לבוש בגדי קרב, ונורה מטווח קצר. וַיִּכְְְרַע, נפל בְְּרִכְְְבּוֹ, ומיד מת.

• וַיֹּאמֶר יהוא אֶל־בִּדְְְקַר שָׁלִשֹׁה, השָליש שלו : שָׂא את גופתו הַשְְְׁלִכֵהוּ בְְּחֶלְְְקַת שְְׂדֵה נָבוֹת הַיִּזְְְרְְעֵאלִי, כִּי־זְְכֹר שכאשר אֲנִי וָאַתָּה אֵת רֹכְְבִים צְְמָדִים אַחֲרֵי אַחְְְאָב אָבִיו, רכבנו יחד בצבאו של אחאב אביו – וַה' נָשָׂא עָלָיו אֶת־הַמַּשָּׂא הַזֶּה. ה' מסר ביד אליהו את הנבואה עליו :

• אִם־לֹא אֶת־דְְּמֵי נָבוֹת אשר שפכת וְְאֶת־דְְּמֵי בָנָיו רָאִיתִי אֶמֶשׁ, נְְאֻם־ה', וְְשִׁלַּמְְְתִּי לְְךָ כגמולך בַּחֶלְְְקָה הַזֹּאת, נְְאֻם־ה'. וְְעַתָּה הגיע הזמן לקיים את הדבר – שָׂא אותו ו הַשְְְׁלִכֵהוּ בַּחֶלְְְקָה כִּדְְְבַר ה'.

• וַאֲחַזְְְיָה מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה, שנקלע למקום שלא בטובתו, רָאָה את המרד פורץ לנגד עיניו, וַיָּנָָס דֶּרֶךְְְ בֵּית הַגָּן. וַיִּרְְְדֹּף אַחֲרָיו יֵהוּא, וַיֹּאמֶר לעבדיו : גַּם־אֹתוֹ הַכֻּהוּ אֶל־הַמֶּרְְְכָּבָה בְְּמַעֲלֵה־גוּר אֲשֶׁר אֶת, ליד יִבְְְלְְעָם. ייתכן שיהוא ציווה להרוג את אחזיה, משום שאף שלא היה שייך למשפחה המולכת בישראל, הוא היה צאצא לאחאב, ועל יהוא הוטל להשמיד את כל בית אחאב. וַיָּנָָס אחזיה עד מְְגִדּוֹ וַיָּמָָת שָׁם.

• וַיַּרְְְכִּבוּ אֹתוֹ עֲבָדָיו יְְרוּשָׁלְְְָמָה, וַיִּקְְְבְְּרוּ אֹתוֹ בִקְְְבֻרָתוֹ עִם־אֲבֹתָיו בְְּעִיר דָּוִד. יהוא הניח לאנשיו של מלך יהודה להסיע את גופתו של אחזיה להיקבר בירושלים כדרך מלכי יהודה. כדי לחתום את קורותיו של אחזיה מובאת הערה על מועד עלייתו לשלטון:

• וּבִשְְְׁנַת אַחַת־עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה לְְיוֹרָם בֶּן־אַחְְְאָב מָלַךְְְ אֲחַזְְְיָה עַל־יְְהוּדָה.

• וַיָּבוֹא יֵהוּא יִזְְְרְְעֶאלָה ללא הפרעה וללא התנגדות, אף על פי שיזרעאל הייתה מוקפת בחומה. וְְאִיזֶבֶל שָׁמְְעָה על המרד אך לא הסכימה להיות מושפלת – וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְְְ, איפרה את עֵינֶיהָ, וַתֵּיטֶב, קישטה אֶת־רֹאשָׁהּ. איזבל הראתה עצמה כגבירה. וַתַּשְְְׁקֵף בְְּעַד, דרך הַחַלּוֹן החוצה.

• וְְיֵהוּא בָּא בַשָּׁעַר, וַתֹּאמֶר: הֲשָׁלוֹם, זִמְְְרִי הֹרֵג אֲדֹנָיו? זמרי היה שר שבגד באדוניו והרג אותו, ותוך שבוע נהרג בעצמו. איזבל ביקשה להעליב את יהוא ולרמוז שאף הוא רוצח שפל, ושגם לו צפוי סוף דומה. במקום לענות לה –

• וַיִּשָּׂא יהוא פָנָיו אֶל־הַחַלּוֹן וַיֹּאמֶר: מִי אִתִּי, מִי? האם מישהו שם, בבית איזבל, בעדי? וַיַּשְְְׁקִיפוּ אֵלָיו מבית איזבל שְְׁנַיִם שְְׁלֹשָׁה סָרִיסִים.

• וַיֹּאמֶר: שִׁמְְְטוּהָ. זִרקו אותה מהחלון. וַיִּשְְְׁמְְטוּהָ. בין שהיא נהרגה בנפילתה מן הבית ובין שלא – וַיִּז, הותז מִדָּמָהּ אֶל־הַקִּיר וְְאֶל־הַסּוּסִים. וַיִּרְְְמְְסֶנָּה יהוא ברגלי הסוסים כדי לוודא את מותה.

• וַיָּבֹא אל תוך ארמונו של אחאב, וַיֹּאכַל וַיֵּשְְְׁתְְְּ, ועשה בבית כבתוך שלו. ולאחר זמן מה – וַיֹּאמֶר: פִּקְְְדוּ־נָא אֶת־הָאֲרוּרָה הַזֹּאת וְְקִבְְְרוּהָ, כִּי למרות הכול, בַת־מֶלֶךְְְ הִיא.

• וַיֵּלְְכוּ לְְקָָבְְְרָהּ, וְְלֹא־מָצְְאוּ בָהּ כִּי אִם־הַגֻּלְְְגֹּלֶת וְְהָרַגְְְלַיִם וְְכַפּוֹת הַיָּדָיִם. הכלבים, שהיו אז אוכלי נבלות ולא חיות בית, אכלו את עיקר גופתה, משום שהייתה זרוקה בשדה זמן רב כפגר, שכן יהוא לא מיהר – אחרי שהרג את יהורם, ציווה להרוג את אחזיה וגרם למותה של איזבל, הוא ישב לאכול, ורק לאחר מכן נזכר שאולי ראוי לקבור אותה.

• וַיָּשֻׁבוּ וַיַּגִּידוּ לוֹ שנשארו מגופה רק שרידים, וַיֹּאמֶר יהוא : הנה התממשה הנבואה. דְְּבַר־ה' הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר בְְּיַד־עַבְְְדּוֹ אֵלִיָּהוּ הַתִּשְְְׁבִּי, לֵאמֹר: בְְּחֵלֶק יִזְְְרְְעֶאל יֹאכְְלוּ הַכְְּלָבִים אֶת־בְְּשַׂר אִיזָבֶל.

• וְְהָיְְתָה נִבְְְלַת אִיזֶבֶל כְְּדֹמֶן, כזבל המפוזר עַל־פְְּנֵי הַשָּׂדֶה בְְּחֵלֶק יִזְְְרְְעֶאל, עד אֲשֶׁר לֹא־יֹאמְְרוּ: זֹאת אִיזָבֶל, מפני שלא יוכלו להכירה.