מלכים ב-פרק-10

ביאורים

• וּלְְְאַחְְְאָב שִׁבְְְעִים בָּנִים בְְּשֹׁמְְרוֹן, עיר הבירה המבוצרת של ממלכת ישראל. וַיִּכְְְתֹּב יֵהוּא סְְפָרִים, מכתבים וַיִּשְְְׁלַח אותם ל שֹׁמְְרוֹן אֶל־שָׂרֵי יִזְְְרְְעֶאל הַזְְּקֵנִים, שאולי ברחו מיזרעאל, וְְאֶל־הָאֹמְְנִים, המטפלים בבני ביתו של אַחְְְאָב, לֵאמֹר:

• וְְעַתָּה כְְּבֹא, כאשר יגיע הַסֵּפֶר הַזֶּה אֲלֵיכֶם, וְְאִתְְּכֶם בְְּנֵי אֲדֹנֵיכֶם, בניו הרבים של אחאב, וְְאִתְְּכֶם הָרֶכֶב וְְהַסּוּסִים וְְעִיר מִבְְְצָר וְְהַנָּשֶׁק. ואתם מחזיקים בכוח הצבאי וחולשים על הבירה החזקה והמבוצרת, שכבר עמדה במצור פעם אחר פעם ולא נכנעה.

• וּרְְְאִיתֶם, בחרו לכם את הַטּוֹב וְְהַיָּשָׁר, המתאים ביותר מִבְְּנֵי אֲדֹנֵיכֶם, וְְשַׂמְְְתֶּם אותו עַל־כִּסֵּא אָבִיו, המליכו אותו, וְְהִלָּחֲמוּ עַל־בֵּית אֲדֹנֵיכֶם. יהוא שלח קריאת תגר לאנשי בית אחאב ולצאצאיו: בידיכם כל התנאים והציוד הדרושים להתכונן ולהתגונן מפני. קומו והילחמו עמי.

• וַיִּרְְאוּ אנשי בית אחאב מְְאֹד מְְאֹד. וַיֹּאמְְרוּ: הִנֵּה שְְׁנֵי הַמְְּלָכִים – מלך ישראל ומלך יהודה – לֹא עָמְְדוּ לְְפָנָיו, וְְאֵיךְְְ נַעֲמֹד אֲנָחְְְנוּ? אמנם יהורם בא לבדו במרכבה ואולי לֻווה במעט אנשים, וגם אחזיה לא היה מלֻווה אלא בפמליה קטנה, אבל מות המלכים סיפק להם תירוץ טוב להימנע מעימות.

• וַיִּשְְְׁלַח אֲשֶׁר־עַל־הַבַּיִת, הממונה על בית המלך וַאֲשֶׁר עַל־הָעִיר, ראש העיר מטעם המלך וְְהַזְְּקֵנִים, הנכבדים וְְהָאֹמְְנִים אֶל־יֵהוּא לֵאמֹר: עֲבָדֶיךָ אֲנַחְְְנוּ, וְְכֹל אֲשֶׁר־תֹּאמַר אֵלֵינוּ נַעֲשֶׂה. אנחנו מחכים לפקודותיך. לֹא־נַמְְְלִךְְְ אִישׁ מרצוננו. הַטּוֹב בְְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה. איננו מתכננים להילחם נגדך.

• וַיִּכְְְתֹּב אֲלֵיהֶם סֵפֶר שֵׁנִית לֵאמֹר: אִם אכן לִי, לצדי אַתֶּם עוברים, וּלְְְקֹלִי אַתֶּם שֹׁמְְעִים – קְְחוּ אֶת־רָאשֵׁי אַנְְְשֵׁי בְְנֵי־אֲדֹנֵיכֶם וּבֹאוּ אֵלַי כָּעֵת מָחָר יִזְְְרְְעֶאלָה. אמתין לכם ביזרעאל, ועד מחר עליכם להביא אלי את ראשיהם הכרותים של כל בני אחאב. וּבְְְנֵי הַמֶּלֶךְְְ היו שִׁבְְְעִים אִישׁ אֶת, עם גְְּדֹלֵי הָעִיר ה מְְגַדְְּלִים אוֹתָם. המטפלים בילדים או בנערים הללו זכו למעמד מכובד בעיר.

• וַיְְְהִי כְְּבֹא הַסֵּפֶר אֲלֵיהֶם, וַיִּקְְְחוּ אֶת־בְְּנֵי הַמֶּלֶךְְְ וַיִּשְְְׁחֲטוּ אותם שִׁבְְְעִים אִישׁ, וַיָּשִׂימוּ אֶת־רָאשֵׁיהֶם הכרותים בַּדּוּדִים, סירים או סלים גדולים וַיִּשְְְׁלְְחוּ אֵלָיו יִזְְְרְְעֶאלָה.

• וַיָּבֹא הַמַּלְְְאָךְְְ, השליח, וַיַּגֶּד־לוֹ לֵאמֹר: הֵבִיאוּ את רָאשֵׁי בְְנֵי־הַמֶּלֶךְְְ.וַיֹּאמֶר יהוא : שִׂימוּ אֹתָם שְְׁנֵי צִבֻּרִים, ערמות ליד פֶּתַח הַשַּׁעַר עַד־הַבֹּקֶר.

• וַיְְְהִי בַבֹּקֶר וַיֵּצֵא יהוא וַיַּעֲמֹד, וַיֹּאמֶר אֶל־כָָּל־הָעָם שביזרעאל : צַדִּקִים אַתֶּם בעיני עצמכם ממני. הִנֵּה אֲנִי מודה ומודיע ש קָשַׁרְְְתִּי עַל, מרדתי נגד אֲדֹנִי וָאֶהְְְרְְגֵהוּ. ועל כך אשא באחריות. ואולם מִי הִכָּה, הרג אֶת־כָָּל־אֵלֶּה?! הרי נכבדי שומרון עשו זאת.

• דְְּעוּ אֵפוֹא כִּי לֹא יִפֹּל מִדְְּבַר ה' אַרְְְצָה. במעשי יתמלאו כל הנבואות הקשות אֲשֶׁר־דִּבֶּר ה' עַל־בֵּית אַחְְְאָב, וַה' עָשָׂה אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר בְְּיַד עַבְְְדּוֹ אֵלִיָּהוּ.

• וַיַּךְְְ יֵהוּא אֵת כָָּל־הַנִּשְְְׁאָרִים לְְבֵית־אַחְְְאָב בְְּיִזְְְרְְעֶאל וְְכָָל־גְְּדֹלָיו וּמְְְיֻדָּעָיו, ידידיו וְְכֹהֲנָיו, את כל מי שהיו קשורים לשושלת בית אחאב, עַד־בִּלְְְתִּי הִשְְְׁאִיר־לוֹ שָׂרִיד.

• וַיָּקָָם וַיָּבֹא וַיֵּלֶךְְְ מיזרעאל ל שֹׁמְְרוֹן, ומסלולו עבר במקום ש הוּא בֵּית־עֵקֶד הָרֹעִים, הפונדק שבו הרועים נהגו להתאסף בַּדָּרֶךְְְ.

• וְְיֵהוּא מָצָא שם אֶת־אֲחֵי אֲחַזְְְיָהוּ מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה, שבאו מיהודה בעקבות אחזיה לביקור מלכותי בעיר הנופש יזרעאל הן מטעמי נימוס – ביקור מלך ישראל המחלים – והן לשם תענוג. וַיֹּאמֶר: מִי אַתֶּם? וַיֹּאמְְרוּ: אֲחֵי אֲחַזְְְיָהוּ אֲנַחְְְנוּ, וַנֵּרֶד לִשאול ל שְְְׁלוֹם בְְּנֵי־הַמֶּלֶךְְְ וּבְְְנֵי הַגְְּבִירָה, איזבל.

• וַיֹּאמֶר יהוא לאנשיו : תִּפְְְשׂוּם, תפשו אותם חַיִּים. וַיִּתְְְפְְּשׂוּם חַיִּים, וַיִּשְְְׁחָטוּם אֶל־בּוֹר בֵּית־עֵקֶד אַרְְְבָּעִים וּשְְְׁנַיִם אִישׁ, וְְלֹא־הִשְְְׁאִיר אִישׁ מֵהֶם מכיוון שגם הם היו קשורים למשפחת אחאב.

• וַיֵּלֶךְְְ מִשָּׁם הלאה בדרכו וַיִּמְְְצָא אֶת־יְְהוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב לִקְְְרָאתוֹ. יהונדב, שהיה אדם נשוא פנים, לא היה קשור לפוליטיקה של אחאב או של אחזיה, ובני שבטו המשיכו לעבוד את ה' במשך שנים. יהוא לא נזקק לתמיכתו הפוליטית אלא לתמיכתו המוסרית. וַיְְְבָרְְכֵהוּ יהוא וַיֹּאמֶר אֵלָיו: הֲיֵשׁ אֶת־לְְבָבְְךָ יָשָׁר כַּאֲשֶׁר לְְבָבִי עִם־לְְבָבֶךָ? האם אתה תומך בי, כשם שאני תומך בך? וַיֹּאמֶר יְְהוֹנָדָב: יֵשׁ וָיֵשׁ. אני תומך בך לחלוטין. תְְּנָה, הושט לי אֶת־יָדֶךָ. וַיִּתֵּן יָדוֹ, וַיַּעֲלֵהוּ אֵלָיו אֶל־הַמֶּרְְְכָּבָה.

• וַיֹּאמֶר: לְְכָה, בוא אִתִּי וּרְְְאֵה בְְּקִנְְְאָתִי לַה'.וַיַּרְְְכִּבוּ אֹתוֹ בְְּרִכְְְבּוֹ של יהוא.

• וַיָּבֹא יהוא ל שֹׁמְְרוֹן. העיר הייתה פתוחה בפניו. איש לא העז למחות בידו. וַיַּךְְְ אֶת־כָָּל־הַנִּשְְְׁאָרִים לְְאַחְְְאָב בְְּשֹׁמְְרוֹן עַד־הִשְְְׁמִדוֹ. הוא טבח את כל תומכי אחאב – ובכללם מן הסתם גם את מי שהרגו את בני אחאב במצוותו קודם לכן – משום שלא סמך עליהם, או משום שר צה להכחיד לא רק את משפחת אחאב אלא גם את כל בית המלוכה שלו ואת מערכת השלטון שעמדה לרשותו, כִּדְְְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל־אֵלִיָּהוּ. עתה רצה יהוא להכרית את כהני הבעל. מכיוון שלא היה קל לזהותם, הוא נקט תחבולה:

• וַיִּקְְְבֹּץ יֵהוּא אֶת־כָָּל־הָעָם היושבים בשומרון, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אַחְְְאָב עָבַד אֶת־הַבַּעַל מְְעָט, שכן עשה זאת בעיקר מחמת אשתו, שטענה באוזניו שזוהי האפנה התרבותית המקובלת. לעומת זאת, יֵהוּא יַעַבְְְדֶנּוּ הַרְְְבֵּה, בכובד ראש וכראוי.

• וְְעַתָּה את כָָל־נְְבִיאֵי הַבַּעַל, כָָּל־עֹבְְדָיו וְְכָָל־כֹּהֲנָיו קִרְְְאוּ אֵלַי. נערוך אספה גדולה. חשוב שכל עובדי הבעל, הנאמנים לו והאוהדים אותו ינכחו בה. אִישׁ אַל־יִפָּקֵד, לא ייעדר, כִּי זֶבַח גָּדוֹל לִי לַבַּעַל. כֹּל אֲשֶׁר־יִפָּקֵד – לֹא יִחְְְיֶה. כאן מופיעה הערה מבהירה: וְְיֵהוּא עָשָׂה זאת בְְעָָקְְְבָּה, במרמה לְְמַעַן הַאֲבִיד אֶת־עֹבְְדֵי הַבָּעַל.

• וַיֹּאמֶר יֵהוּא: קַדְְּשׁוּ, הכריזו על עֲצָרָה, עצרת לכבוד ה בַּעַל. וַיִּקְְְרָאוּ. כך עשו.

• וַיִּשְְְׁלַח יֵהוּא לפרסם את דבר הכינוס בְְּכָָל־יִשְְְׂרָאֵל. הוא הודיע שעם כניסתו של המלך החדש יעלה פולחן הבעל מעלה מעלה; ושאם עד כה הרגישו עובדי הבעל דחויים, מעתה הם יעמדו במרכז החברה. על כן צריכים כולם לבוא ולהביע את תמיכתם במלך. וַיָּבֹאוּ כָָּל־עֹבְְדֵי הַבַּעַל, וְְלֹא־נִשְְְׁאַר אִישׁ אֲשֶׁר לֹא־בָא. וַיָּבֹאוּ אל בֵּית הַבַּעַל, וַיִּמָּלֵא בֵית־הַבַּעַל פֶּה לָפֶה, עד אפס מקום.

• וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל־הַמֶּלְְְתָּחָה, הממונה על הבגדים : הוֹצֵא לְְבוּשׁ מיוחד לְְכֹל עֹבְְדֵי הַבָּעַל לכבוד הטקס, כיאה לאספה מכובדת כזו. וַיֹּצֵא לָהֶם את הַמַּלְְְבּוּשׁ הייחודי לעובדי הבעל. יהוא ציווה על עובדי הבעל ללבשו.

• וַיָּבֹא יֵהוּא וִיהוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב, ידידו ורבו אל בֵּית הַבָּעַל. וַיֹּאמֶר יהוא לְְעֹבְְדֵי הַבַּעַל: חַפְְּשׂוּ וּרְְְאוּ פֶּן־יֶשׁ־פֹּה עִמָּכֶם מֵעַבְְְדֵי ה', כִּי אִם־עֹבְְדֵי הַבַּעַל לְְבַדָּם. וודאו שאין פה איש מעובדי ה'.

• וַיָּבֹאוּ לַעֲשׂוֹת זְְבָחִים וְְעֹלוֹת בחגיגה הגדולה. וְְיֵהוּא שָׂם־לוֹ, העמיד בַחוּץ מראש שְְׁמֹנִים אִישׁ, וַיֹּאמֶר להם: עליכם לעמוד פה ולשמור. הָאִישׁ אֲשֶׁר־יִמָּלֵט החוצה מִן־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל־יְְדֵיכֶם, שכונסו כאן תחת אחריותכם – עליכם להרגו. ומי שיניח לאחד מעובדי הבעל להימלט – נַפְְְשׁוֹ תַּחַת נַפְְְשׁוֹ. הוא ימות במקומו. נראה שיהוא עצמו השתתף בטקס.

• וַיְְְהִי כְְּכַלֹּתוֹ לַעֲשׂוֹת הָעֹלָה, וַיֹּאמֶר יֵהוּא לָרָצִים וְְלַשָּׁלִשִׁים, ולמפקדים : בֹּאוּ הַכּוּם, הרגו את כולם. אִישׁ אַל־יֵצֵא. וַיַּכּוּם אנשיו החמושים לְְפִי־חָרֶב. וַיַּשְְְׁלִכוּ הָרָצִים וְְהַשָּׁלִשִׁים החוצה את גופותיהם של כל מי שהתכנסו במקום, וַיֵּלְְכוּ עַד־עִיר בֵּית־הַבָּעַל וש ם השלימו את משימתם –

• וַיֹּצִאוּ אֶת־מַצְְּבוֹת בֵּית־הַבַּעַל וַיִּשְְְׂרְְפוּהָ.

• וַיִּתְְּצוּ, שברו אֵת מַצְְּבַת הַבָּעַל, וַיִּתְְּצוּ אֶת־בֵּית הַבַּעַל וַיְְְשִׂימֻהוּ לְְמוֹצָאוֹת, לפי הכתיב: למחראות, לשירותים ציבוריים עַד־הַיּוֹם.

• וַיַּשְְְׁמֵד יֵהוּא אֶת־הַבַּעַל מִיִּשְְְׂרָאֵל. בעקבות מעשיו נעלמה עבודת הבעל מישראל כליל, שכן הוא כינס במקום אחד לא רק את כהני הבעל, כאליהו, אלא גם את כל המאמינים בבעל והקשורים אליו.

• רַק חֲטָאֵי יָָרָָבְְְעָם בֶּן־נְְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְְְׂרָאֵל, לֹא־סָר יֵהוּא מֵאַחֲרֵיהֶם – עֶגְְְלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בֵּית־אֵל וַאֲשֶׁר בְְּדָן. יהוא לא חזר לעבוד את ה' בבית המקדש בירושלים. מבחינה זו נהג כמלכי ישראל שחיו לפני אחאב, שלא ראו את עצמם כעובדי עבודה זרה אלא כפלג לגיטימי של עובדי ה', העובדים אותו במקום אחר.

• וַיֹּאמֶר ה' אֶל־יֵהוּא על ידי שליח : יַעַן אֲשֶׁר־הֱטִיבֹתָ לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְְּעֵינַי – כְְּכֹל אֲשֶׁר בִּלְְְבָבִי, בדיוק כפי שרציתי עָשִׂיתָ לְְבֵית אַחְְְאָב – לא רק אתה תזכה למלוך, אלא בְְּנֵי רְְבִעִים, בנים רביעיים, כלומר עד הדור הרביעי יֵשְְׁבוּ לְְךָ עַל־כִּסֵּא יִשְְְׂרָאֵל. זו הייתה השושלת היחידה במלכות ישראל שמלכו בה ארבעה דורות רצופים.

• וְְכאמור, יֵהוּא לֹא שָׁמַר לָלֶכֶת בְְּתוֹרַת־ה' אֱלֹהֵי־יִשְְְׂרָאֵל בְְּכָָל־לְְבָבוֹ, כי לֹא סָר מֵעַל חַטֹּאות יָָרָָבְְְעָם אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְְְׂרָאֵל.

• בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל ה' לְְקַצּוֹת, לחתוך קצוות, לקצץ בְְּיִשְְְׂרָאֵל. וַיַּכֵּם חֲזָאֵל מלך ארם בְְּכָָל־גְְּבוּל יִשְְְׂרָאֵל הצפוני.

• מִן־הַיַּרְְְדֵּן כלפי מִזְְְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, אֵת כָָּל־אֶרֶץ הַגִּלְְְעָד, נחלות שבטי הַגָּדִי וְְהָראוּבֵנִי וְְהַמְְנַשִּׁי, מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל־נַחַל אַרְְְנֹן שבדרום לכיוון מואב, וְְעד הַגִּלְְְעָד וְְהַבָּשָׁן בצפון.

• וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי יֵהוּא וְְכָָל־אֲשֶׁר עָשָׂה וְְכָָל־גְְּבוּרָתוֹ, הפרטים ההיסטוריים הקשורים ליהוא המלך, הֲלוֹא־הֵם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל.

• וַיִּשְְְׁכַּב יֵהוּא עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקְְְבְְּרוּ אֹתוֹ בְְּשֹׁמְְרוֹן, שהמשיכה להיות בירתו. וַיִּמְְְלֹךְְְ יְְהוֹאָחָז בְְּנוֹ תַּחְְְתָּיו.

• וְְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְְְ יֵהוּא עַל־יִשְְְׂרָאֵל – עֶשְְְׂרִים־וּשְְְׁמֹנֶה שָׁנָה בְְּשֹׁמְְרוֹן.