מלכים ב-פרק-12
ספר
מקבץ
ביאורים
-
בֶּן־שֶׁבַע שָׁנִים היה יְְהוֹאָשׁ בְְּמָלְְְכוֹ. יהואש הוא שמו המלא של יואש, ובו נקרא במשך מלכותו.
-
בִּשְְְׁנַת־שֶׁבַע לְְיֵהוּא מָלַךְְְ יְְהוֹאָשׁ. יהוא הרג את אביו של יואש כאשר עלה לשלטון, שבע שנים קודם לכן, ובמשך מרבית השנים הללו מלכה עתליה סבתו, וְְאַרְְְבָּעִים שָׁנָה מָלַךְְְ בִּירוּשָׁלִָם, וְְשֵׁם אִמּוֹ היה צִבְְְיָה מִבְְּאֵר שָׁבַע.
-
וַיַּעַשׂ יְְהוֹאָשׁ הַיָּשָׁר בְְּעֵינֵי ה' כָָּל־יָמָיו, בכל הימים אֲשֶׁר הוֹרָהוּ יְְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן. בימים שיהוידע הנחה אותו, הוא ציית לו, ומאוחר יותר סטה מעט מדרך הישר.
-
רַק הַבָּמוֹת לֹא־סָרוּ, עוֹד הָעָם מְְזַבְְּחִים וּמְְְקַטְְּרִים בַּבָּמוֹת. גם בזמן המקדש הקרבת קרבנות לשם ה' בבמות פרטיות הייתה פופולרית מאוד, אף שמעשה זה אסור באיסור חמור.
-
וַיֹּאמֶר יְְהוֹאָשׁ אֶל־הַכֹּהֲנִים: את כֹּל כֶּסֶף הַקֳֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יוּבָא בֵית־ה' – כֶּסֶף עוֹבֵר אִישׁ, מחצית השקל שכל איש הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים תורם, כֶּסֶף נַפְְְשׁוֹת עֶרְְְכּוֹ, הכסף שאנשים נודרים למקדש כערך עצמם וכן כָָּל־כֶּסֶף אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לֶב־אִישׁ לְְהָבִיא כנדבה אל בֵּית ה' –
-
יִקְְְחוּ לָהֶם הַכֹּהֲנִים אִישׁ מֵאֵת מַכָּרוֹ, וְְהֵם יְְחַזְְּקוּ אֶת־בֶּדֶק הַבַּיִת, ויתקנו אותו לְְכֹל אֲשֶׁר־יִמָּצֵא שָׁם בָּדֶק, לכל תיקון דרוש. במקום להטיל מס מיוחד לשיפוץ המקדש יקבלו הכהנים הממונים על הבית את כספי התרומות, והם ישאו באחריות לתחזוקתו.
-
וַיְְְהִי בִּשְְְׁנַת עֶשְְְׂרִים וְְשָׁלֹשׁ שָׁנָה לַמֶּלֶךְְְ יְְהוֹאָשׁ לֹא־חִזְְּקוּ הַכֹּהֲנִים אֶת־בֶּדֶק הַבָּיִת. הכהנים קיבלו מתנות, אבל מכיוון שלא הייתה גבייה אחידה, ואיש לא השגיח על התנהלות התחזוקה, לא נערכו השיפוצים כראוי.
-
וַיִּקְְְרָא הַמֶּלֶךְְְ יְְהוֹאָשׁ לִיהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וְְלַכֹּהֲנִים האחרים, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: מַדּוּעַ אֵינְְְכֶם מְְחַזְְּקִים אֶת־בֶּדֶק הַבָּיִת?! וְְעַתָּה אַל־תִּקְְְחוּ־כֶסֶף מֵאֵת מַכָּרֵיכֶם כרגיל כִּי אם לְְבֶדֶק הַבַּיִת תִּתְְּנֻהוּ.
-
וַיֵּאֹתוּ, הסכימו הַכֹּהֲנִים לְְבִלְְְתִּי קְְחַת, שלא יקחו כֶּסֶף מֵאֵת הָעָם, ושהכסף יובא ישירות לקופת המקדש, וּלְְְבִלְְְתִּי חַזֵּק אֶת־בֶּדֶק הַבָּיִת בעצמם.
-
וַיִּקַּח יְְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֲרוֹן אֶחָד וַיִּקֹּב חֹר בְְּדַלְְְתּוֹ, וַיִּתֵּן אֹתוֹ אֵצֶל, ליד הַמִּזְְְבֵּחַ מִיָּמִין בְְּבוֹא־אִישׁ, לימין כניסת האנשים אל בֵּית ה'. וְְנָתְְְנוּ־שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים שֹׁמְְְרֵי הַסַּף אֶת־כָָּל־הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית־ה'. ארון זה היה לקופת כספי המקדש. מעתה כל מי שרצה לתת מתנת כסף למקדש שלשל אותה ישירות לארון.
-
וַיְְהִי כִּרְְְאוֹתָם כִּי־רַב הַכֶּסֶף בָּאָרוֹן, וַיַּעַל סֹפֵר הַמֶּלֶךְְְ, שהיה ממונה על כתיבת מסמכים רשמיים, וְְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וַיָּצֻרוּ, שניהם יחד אספו את המטבעות בצרורות וַיִּמְְְנוּ אֶת־הַכֶּסֶף הַנִּמְְְצָא ב בֵית־ה'.
-
וְְנָתְְְנוּ אֶת־הַכֶּסֶף הַמְְתֻכָּן, המנוי עַל־יְְדֵי, לידי עֹשֵׂי הַמְְּלָאכָה הַמֻּפְְְקָדִים על תחזוקת בֵּית ה', וַיּוֹצִיאֻהוּ לשלם לְְחָרָשֵׁי הָעֵץ וְְלַבֹּנִים הָעֹשִׂים מלאכות תיקון בתוך בֵּית ה'
-
וְְלַגֹּדְְְרִים, בוני הגדרות והקירות וּלְְְחֹצְְְבֵי הָאֶבֶן וְְלִקְְְנוֹת עֵצִים וְְאַבְְְנֵי מַחְְְצֵב לְְחַזֵּק אֶת־בֶּדֶק בֵּית־ה' וּלְְְכֹל אֲשֶׁר־יֵצֵא, לכל ההוצאות הדרושות עַל־הַבַּיִת לְְחָזְְְקָה, כדי לחזקו,
-
אַךְְְ לֹא יֵעָשֶׂה לעת עתה לשם בֵּית ה' סִפּוֹת, ספלי כֶּסֶף, מְְזַמְְּרוֹת, כלי נגינה, מִזְְְרָקוֹת, כלים גדולים לקבלת הדם וזריקתו ו חֲצֹצְְְרוֹת – כָָּל־כְְּלִי זָהָב וּכְְְלִי־כָסֶף – מִן־הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית־ה'.
-
כִּי־לְְעֹשֵׂי הַמְְּלָאכָה יִתְְּנֻהוּ, וְְחִזְְּקוּ־בוֹ אֶת־בֵּית ה'. לקחו אותו רק לצורכי שיפוץ הבית גופו. אם נשארו כספים, אולי השתמשו בהם גם להכנת כלים.
-
וְְלֹא יְְחַשְְּׁבוּ אֶת, לא ערכו חשבונות עם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְְּנוּ אֶת־הַכֶּסֶף עַל־יָדָם לָתֵת לְְעֹשֵׂי הַמְְּלָאכָה, כִּי בֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים. נתנו אמון באנשי הוועד הממונה על בית ה', ולא היה צורך לעמוד על גביהם.
-
כֶּסֶף אָשָׁם וְְכֶסֶף חַטָּאוֹת, הכסף שישראל יביאו בעבור קרבנות אשם או קרבנות החטאת לסוגיהם לֹא יוּבָא בֵּית ה', משום שאינו שייך לקדשי בדק הבית, אלא לקדשי המזבח. על כן כספים אלו לַכֹּהֲנִים יִהְְְיוּ. הכהנים ישתמשו בהם להבאת בהמות לקרבנות חטאת ואשם, אשר מבשרם ניתן לאכילת הכהנים.
-
אָז יַעֲלֶה, עלה חֲזָאֵל מֶלֶךְְְ אֲרָם, לאחר שהצליח להכות את ממלכת ישראל מכה גדולה, וַיִּלָּחֶם עַל־גַּת וַיִּלְְְכְְּדָהּ. וַיָּשֶׂם חֲזָאֵל פָּנָיו לַעֲלוֹת עַל־יְְרוּשָׁלִָם למלחמה.
-
וַיִּקַּח יְְהוֹאָשׁ מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה אֵת כָָּל־הַקֳֳּדָשִׁים אֲשֶׁר־הִקְְְדִּישׁוּ יְְהוֹשָׁפָט וִיהוֹרָם וַאֲחַזְְְיָהוּ אֲבֹתָיו מַלְְְכֵי יְְהוּדָה וְְאֶת־קֳֳדָשָׁיו וְְאֵת כָָּל־הַזָּהָב הַנִּמְְְצָא בְְּאֹצְְרוֹת בֵּית־ה' וּבֵית הַמֶּלֶךְְְ, וַיִּשְְְׁלַח לַחֲזָאֵל מֶלֶךְְְ אֲרָם. כך ביקש לשחדו כדי למנוע את התקפתו. ואכן – וַיַּעַל, חזאל הסתלק מֵעַל יְְרוּשָׁלִָם.
-
וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי יוֹאָשׁ וְְכָָל־אֲשֶׁר עָשָׂה, הֲלוֹא־הֵם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יְְהוּדָה.
-
וַיָּקֻמוּ עֲבָדָיו וַיִּקְְְשְְׁרוּ־קָשֶׁר, ארגנו מרד, וַיַּכּוּ אֶת־יוֹאָשׁ בֵּית מִלֹּא, בביתו של איש ושמו מילוא הַיֹּרֵד לכיוון סִלָּא, שם מקום.
-
וְְיוֹזָכָר בֶּן־שִׁמְְְעָת וִיהוֹזָבָד בֶּן־שֹׁמֵר עֲבָדָיו הִכֻּהוּ, וַיָּמֹת. הם היו המורדים שהרגו אותו. וַיִּקְְְבְְּרוּ אֹתוֹ עִם־אֲבֹתָיו, עם שאר מלכי בית דוד בְְּעִיר דָּוִד. וַיִּמְְְלֹךְְְ אֲמַצְְְיָה בְְנוֹ תַּחְְְתָּיו ביהודה.
פסוקים
-
בן־שבע שנים יהואש במלכו
-
בשנת־שבע ליהוא מלך יהואש וארבעים שנה מלך בירושלם ושם אמו צביה מבאר שבע
-
ויעש יהואש הישר בעיני יהוה כל־ימיו אשר הורהו יהוידע הכהן
-
רק הבמות לא־סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות
-
ויאמר יהואש אל־הכהנים כל כסף הקדשים אשר־יובא בית־יהוה כסף עובר איש כסף נפשות ערכו כל־כסף אשר יעלה על לב־איש להביא בית יהוה
-
יקחו להם הכהנים איש מאת מכרו והם יחזקו את־בדק הבית לכל אשר־ימצא שם בדק
-
ויהי בשנת עשרים ושלש שנה למלך יהואש לא־חזקו הכהנים את־בדק הבית
-
ויקרא המלך יהואש ליהוידע הכהן ולכהנים ויאמר אלהם מדוע אינכם מחזקים את־בדק הבית ועתה אל־תקחו־כסף מאת מכריכם כי־לבדק הבית תתנהו
-
ויאתו הכהנים לבלתי קחת־כסף מאת העם ולבלתי חזק את־בדק הבית
-
ויקח יהוידע הכהן ארון אחד ויקב חר בדלתו ויתן אתו אצל המזבח בימין [מימין] בבוא־איש בית יהוה ונתנו־שמה הכהנים שמרי הסף את־כל־הכסף המובא בית־יהוה
-
ויהי כראותם כי־רב הכסף בארון ויעל ספר המלך והכהן הגדול ויצרו וימנו את־הכסף הנמצא בית־יהוה
-
ונתנו את־הכסף המתכן על־יד [ידי] עשי המלאכה הפקדים [המפקדים] בית יהוה ויוציאהו לחרשי העץ ולבנים העשים בית יהוה
-
ולגדרים ולחצבי האבן ולקנות עצים ואבני מחצב לחזק את־בדק בית־יהוה ולכל אשר־יצא על־הבית לחזקה
-
אך לא יעשה בית יהוה ספות כסף מזמרות מזרקות חצצרות כל־כלי זהב וכלי־כסף מן־הכסף המובא בית־יהוה
-
כי־לעשי המלאכה יתנהו וחזקו־בו את־בית יהוה
-
ולא יחשבו את־האנשים אשר יתנו את־הכסף על־ידם לתת לעשי המלאכה כי באמנה הם עשים
-
כסף אשם וכסף חטאות לא יובא בית יהוה לכהנים יהיו
-
אז יעלה חזאל מלך ארם וילחם על־גת וילכדה וישם חזאל פניו לעלות על־ירושלם
-
ויקח יהואש מלך־יהודה את כל־הקדשים אשר־הקדישו יהושפט ויהורם ואחזיהו אבתיו מלכי יהודה ואת־קדשיו ואת כל־הזהב הנמצא באצרות בית־יהוה ובית המלך וישלח לחזאל מלך ארם ויעל מעל ירושלם
-
ויתר דברי יואש וכל־אשר עשה הלוא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה
-
ויקמו עבדיו ויקשרו־קשר ויכו את־יואש בית מלא היורד סלא
-
ויוזבד בן־שמעת ויהוזבד בן־שמר עבדיו הכהו וימת ויקברו אתו עם־אבתיו בעיר דוד וימלך אמציה בנו תחתיו
פסוקים מנוקד
-
בֶּן־שֶׁבַע שָׁנִים יְהוֹאָשׁ בְּמָלְכוֹ׃
-
בִּשְׁנַת־שֶׁבַע לְיֵהוּא מָלַךְ יְהוֹאָשׁ וְאַרְבָּעִים שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ צִבְיָה מִבְּאֵר שָׁבַע׃
-
וַיַּעַשׂ יְהוֹאָשׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כָּל־יָמָיו אֲשֶׁר הוֹרָהוּ יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן׃
-
רַק הַבָּמוֹת לֹא־סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת׃
-
וַיֹּאמֶר יְהוֹאָשׁ אֶל־הַכֹּהֲנִים כֹּל כֶּסֶף הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר־יוּבָא בֵית־יְהוָה כֶּסֶף עוֹבֵר אִישׁ כֶּסֶף נַפְשׁוֹת עֶרְכּוֹ כָּל־כֶּסֶף אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לֶב־אִישׁ לְהָבִיא בֵּית יְהוָה׃
-
יִקְחוּ לָהֶם הַכֹּהֲנִים אִישׁ מֵאֵת מַכָּרוֹ וְהֵם יְחַזְּקוּ אֶת־בֶּדֶק הַבַּיִת לְכֹל אֲשֶׁר־יִמָּצֵא שָׁם בָּדֶק׃
-
וַיְהִי בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לֹא־חִזְּקוּ הַכֹּהֲנִים אֶת־בֶּדֶק הַבָּיִת׃
-
וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לִיהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וְלַכֹּהֲנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְחַזְּקִים אֶת־בֶּדֶק הַבָּיִת וְעַתָּה אַל־תִּקְחוּ־כֶסֶף מֵאֵת מַכָּרֵיכֶם כִּי־לְבֶדֶק הַבַּיִת תִּתְּנֻהוּ׃
-
וַיֵּאֹתוּ הַכֹּהֲנִים לְבִלְתִּי קְחַת־כֶּסֶף מֵאֵת הָעָם וּלְבִלְתִּי חַזֵּק אֶת־בֶּדֶק הַבָּיִת׃
-
וַיִּקַּח יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֲרוֹן אֶחָד וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ וַיִּתֵּן אֹתוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ בימין [מִיָּמִין] בְּבוֹא־אִישׁ בֵּית יְהוָה וְנָתְנוּ־שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי הַסַּף אֶת־כָּל־הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית־יְהוָה׃
-
וַיְהִי כִּרְאוֹתָם כִּי־רַב הַכֶּסֶף בָּאָרוֹן וַיַּעַל סֹפֵר הַמֶּלֶךְ וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיָּצֻרוּ וַיִּמְנוּ אֶת־הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית־יְהוָה׃
-
וְנָתְנוּ אֶת־הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן עַל־יד [יְדֵי] עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הפקדים [הַמֻּפְקָדִים] בֵּית יְהוָה וַיּוֹצִיאֻהוּ לְחָרָשֵׁי הָעֵץ וְלַבֹּנִים הָעֹשִׂים בֵּית יְהוָה׃
-
וְלַגֹּדְרִים וּלְחֹצְבֵי הָאֶבֶן וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב לְחַזֵּק אֶת־בֶּדֶק בֵּית־יְהוָה וּלְכֹל אֲשֶׁר־יֵצֵא עַל־הַבַּיִת לְחָזְקָה׃
-
אַךְ לֹא יֵעָשֶׂה בֵּית יְהוָה סִפּוֹת כֶּסֶף מְזַמְּרוֹת מִזְרָקוֹת חֲצֹצְרוֹת כָּל־כְּלִי זָהָב וּכְלִי־כָסֶף מִן־הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית־יְהוָה׃
-
כִּי־לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה יִתְּנֻהוּ וְחִזְּקוּ־בוֹ אֶת־בֵּית יְהוָה׃
-
וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת־הַכֶּסֶף עַל־יָדָם לָתֵת לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה כִּי בֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים׃
-
כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית יְהוָה לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ׃
-
אָז יַעֲלֶה חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיִּלָּחֶם עַל־גַּת וַיִּלְכְּדָהּ וַיָּשֶׂם חֲזָאֵל פָּנָיו לַעֲלוֹת עַל־יְרוּשָׁלִָם׃
-
וַיִּקַּח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ־יְהוּדָה אֵת כָּל־הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר־הִקְדִּישׁוּ יְהוֹשָׁפָט וִיהוֹרָם וַאֲחַזְיָהוּ אֲבֹתָיו מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת־קֳדָשָׁיו וְאֵת כָּל־הַזָּהָב הַנִּמְצָא בְּאֹצְרוֹת בֵּית־יְהוָה וּבֵית הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח לַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיַּעַל מֵעַל יְרוּשָׁלִָם׃
-
וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹאָשׁ וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלוֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה׃
-
וַיָּקֻמוּ עֲבָדָיו וַיִּקְשְׁרוּ־קָשֶׁר וַיַּכּוּ אֶת־יוֹאָשׁ בֵּית מִלֹּא הַיּוֹרֵד סִלָּא׃
-
וְיוֹזָבָד בֶּן־שִׁמְעָת וִיהוֹזָבָד בֶּן־שֹׁמֵר עֲבָדָיו הִכֻּהוּ וַיָּמֹת וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם־אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד וַיִּמְלֹךְ אֲמַצְיָה בְנוֹ תַּחְתָּיו׃
מקומות
-
באר שבע
עיר האבות בנגב יהודה ובנחלת שמעון.
כיום מזוהה באיזור השוק של באר שבע המודרנית. (ר' אשתורי הפרחי)
יש שמזהים אותה בתל שבע.
מוזכרת כגבול הדרומי של ההתיישבות בארץ ישראל 'מדן ועד באר שבע'.
דרומית לבאר שבע לא ניתן לקיים חיי קבע בשל תנאי המדבר הקשים. -
גת (פלשתים)
אחת מחמש הערים הראשיות בארץ פלשתים, בגבול עם יהודה.
מזוהה כיום עם תל צפית. (ג"ל פורטר) -
ירושלים
ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.
-
סלא